אאַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, ההולכים בדרך השלמה והנכונה, שהם הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'.
אשרי תמימי דָרך
מזמור לימודי מובהק שמעיקרו הוא אוסף של פסוקים קצרים שאין בהם בהכרח רציפות מבחינת המשמעות, והם ערוכים בסדר חיצוני – עשרים ושתיים סדרות של שמונה פסוקים שכל אחת מהן מתחילה באחת האותיות, והסדרות מופיעות בסדר האלפבית. ומכאן כינויו בפי חכמים ‘תמניא אפין' (שמונה פנים). אף על פי שכל אחד מהפסוקים הללו הוא יחידה לעצמה, הם יוצרים הוויה כללית משותפת משתי בחינות: ראשית, המזמור מדבר בעיקר בלשון יחיד; זהו דיבורו של אדם הפונה אל אלוקים ומביע את תפילתו ורצונותיו או מספר על מעשיו. שנית, מאחד אותם נושא אחד – דברי שבח וייחול לתורת ה' ולמצוותיו. כמעט בכל פסוק מוזכרת התורה או המצוות בכינוי כלשהו: עדות, דרך, חוקים, משפטים, דברים וכדומה. למרות הקיטוע שבמזמור הוא מתאר כיצד דבק המשורר בה' ומתקרב אליו דרך פניו המתגלים בתורה ובמצוות.
באַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו, שומרי מצוותיו, אשרי אלו שבְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
גאַף לֹא פָעֲלוּ אותם אנשים עַוְלָה, עוול, בִּדְרָכָיו של ה', המתגלות בתורתו, הָלָכוּ.
דלאחר ההצהרה הפותחת המדברת על ה' בלשון נסתר, פונה המשורר אל ה' מכאן ועד סוף המזמור בלשון נוכח.אַתָּה, ה', צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ, מצוותיך וחוקיך לִשְׁמֹר אותם מְאֹד. ולכן –
האַחֲלַי, אני מייחל ומבקש שיִכֹּנוּ, יתבססו וייעשו נכונה דְרָכָי, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
ואָז – אם אשמור ואקיים את המצוות, לֹא אֵבוֹשׁ, אתבייש בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ, שהרי ניסיתי לקיימן ככל יכולתי.
זאוֹדְךָ, אני מודה לך בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. העובדה שאני לומד את משפטיך הצודקים היא עצמה מעשה של הודיה. או: אחרי שלמדתי את משפטיך, אני מודה לך על שנתת לי לב ישר והורית לי דרך צדק.
חאֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר, אני מנסה ומשתדל לשמור; אנא אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד, כדי שאוכל להמשיך לעשות את כל הדברים הללו. ב
טבַּמֶּה יְזַכֶּה, יזכך, יצדיק נַּעַר, צעיר אֶת אָרְחוֹ, דרכו? – כאשר יבחר לִשְׁמֹר ולעשות כִּדְבָרֶךָ. דרכו של המציית לך היא הדרך הראויה שילך בה אדם בראשית דרכו. ולכן
יבְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ, אני מבקש אותך, ה', ומחפש את קרבתך ועזרתך – אַל תַּשְׁגֵּנִי, תטה אותי מִמִּצְוֹתֶיךָ. חזק אותי להמשיך לקיימן ולא אטעה בהן. ואני מצדי –
יאבְּלִבִּי צָפַנְתִּי, אני שומר את אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן, וכך לֹא אֶחֱטָא לָךְ.
יבתפילה קצרה על לימוד המצוות: בָּרוּךְ אַתָּה ה', לַמְּדֵנִי את חֻקֶּיךָ המבורכים.
יגבִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי, אני מספר גם לאחרים את כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ.
ידבְּדֶרֶךְ המותווית על פי עֵדְוֹתֶיךָ, עֵדוֹתיך, מצוותיך שַּשְׂתִּי, אני שמח כְּעַל, כמו שהייתי שמח אילו הגיע לידי כָּל הוֹן.
טובְּפִקּוּדֶיךָ, על אודות מצוותיך אָשִׂיחָה, אני מדבר וְגם אַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ, אני מתבונן בדרכיך.
טזבְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע. חוקיך אינם מכבידים עלי. הם אף מהנים אותי, ומכיוון שהם מעניינים ומשמחים אותי, לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ. ג
יזגְּמֹל, הענק טובה עַל עַבְדְּךָ, עלי: אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
יחכדי להבין את גדלותה של התורה לא די לחיות ולקיימה או לדבר בה – גַּל, גלה, הסר את הכיסוי שעל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
יטבקשות החיים והראייה הנכוחה נחוצות, שכן גֵּר אָנֹכִי, כבן אדם, בָאָרֶץ, שהִייתי בעולם ארעית כגר ועובר אורח לפיכך אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ כל עוד אני יכול ללמדן.
כגָּרְסָה, לועסת, משננת או משתוקקת נַפְשִׁי לְתַאֲבָה, בתיאבון, בתשוקה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.
כאיש בארץ גם מכשולים לדרך התורה – גָּעַרְתָּ בזֵדִים, רשעים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים, הסרים מִדרך מִּצְוֹתֶיךָ. ומנגד –
כבגַּל, גלול והסר מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז מהזדים המביישים אותי, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי בנאמנות.
כגגַּם כאשר יָשְׁבוּ שָׂרִים, אנשים נכבדים, בִּי נִדְבָּרוּ, ומשוחחים עלי, ואולי גם לועגים עלי ועל דרכי – אני אינני נוטל חלק בשיחתם ולא מושפע מהם – עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ רק בְּחֻקֶּיךָ. ולא רק מתוך מחויבות –
כדגַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי. עדותיך אינן רק מחייבות אותי, אלא הן גם שעשועי ואַנְשֵׁי עֲצָתִי. אני מתייעץ כביכול עם התורה ומצוותיה כדי לדעת כיצד לנהוג. ד
כההמשורר ממשיך וכורך, בנעימה חזקה יותר, את בקשת החיים והסרת המכשולים עם משאלתו העיקרית – הדבקות בתורה ומצוותיה: דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי, אני מדוכא ומדוכדך, כאילו הייתי רובץ באדמה, ואני יכול רק להתפלל: חַיֵּנִי במצב הקשה הזה כִּדְבָרֶךָ, כמו שיש חיים לדבריך. או: כפי שדיברת אלי והבטחת לי.
כועל דְּרָכַי, ענייני וצרותי סִפַּרְתִּי לך וַתַּעֲנֵנִי, ענית לתפילתי. עכשיו, משהרווחת לי, אבקש את המטרה הגדולה של חיי – לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
כזדֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי, הסבר לי, וכשאבין אותה אָשִׂיחָה, אדבר בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
כחושוב – דָּלְפָה, זולגת נַפְשִׁי מִתּוּגָה, מרוב עצב. הנפש מדומה בדברי המשורר לדמעות בכיהּ, והיא גם הולכת ונמסה בעקבות צערה. נא קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ, כפי שדיברת אלי.
כטדֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, כדי שלא אצטרך לחיות בשקר וכדי שנפשי תהיה פתוחה ללמוד את דרך האמת – וְאת מתנת ידיעת תוֹרָתְךָ חָנֵּנִי, הענק לי.
לשהרי דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, את מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי לנגדי;
לאויותר מכך – דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ, ה', אַל תְּבִישֵׁנִי, אל תגרום לי לבוא לידי בושה ואכזבה.
לבבדֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, בזריזות ובחשק כִּי, אם וכאשר תַרְחִיב לִבִּי, תיתן לי את המרחב והאפשרות. ה
לגכיוון שבחרתי לדבוק בדרך אמונה, דרך מצוותיך, אני שוטח לפניך את בקשותי: הוֹרֵנִי, ה', את דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ, וְאזי אֶצְּרֶנָּה, אשמור אותה עֵקֶב, עד הסוף, עד לנקודה האחרונה.
לדהֲבִינֵנִי, הסבר לי כך שאבין את מה שאני צריך לדעת וְאֶצְּרָה את תוֹרָתֶךָ, וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב.
לההַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי יותר מכל דבר אחר. אמנם בחרתי בדרך הזו מרצוני, אך עדיין אני זקוק להדרכה ולעזרה כדי שאוכל ללכת בה.
לוהַט, הַטה, מְשוך את לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, כך שרצוני יהיה תואם אליהן, וְאַל ייטה לבי אֶל בָּצַע, כסף לא כשר, או בכלל אל רווחים אישיים.
לזהַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא. גרום שעיני לא יראו דברי הבל ובדיות; רק בִּדְרָכֶךָ ולא במראות כזב חַיֵּנִי.
לחהָקֵם לְעַבְדְּךָ את אִמְרָתֶךָ, הבטחתך להגנה אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ, שאתה מפנה ליראיך.
לטהַעֲבֵר את חֶרְפָּתִי שמביישים אותי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, שאני פוחד ממנה, כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים, והשומר אותם לא ראוי שיביישוהו.
מהִנֵּה תָּאַבְתִּי, אני משתוקק לְפִקֻּדֶיךָ, ועל כן אני מתפלל: בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי. ו
מאוִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ, ה', ותבוא אלי תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ, כפי שאמרת והבטחת.
מבוְאז, כשאוכל לעמוד בגבורה ובביטחון, אֶעֱנֶה לחֹרְפִי, למחרפים אותי דָבָר, כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ, ומתוך ביטחוני אוכל להשיב למתקיפַי.
מגוְאַל תַּצֵּל, תסיר מִפִּי את היכולת לדבר דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד, מכול וכל, כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, לחוקיך ומצוותיך, וגם: לדינך הצודק יִחָלְתִּי, ואני מצפה וסומך על עזרתך.
מדוְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד, לְעוֹלָם וָעֶד.
מהוְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, במרחב ולא במצוקה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
מווַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ גם נֶגֶד, בנוכחותם של מְלָכִים, גם אם הם אינם מכירים את התורה, וְלֹא אֵבוֹשׁ מהם.
מזוְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
מחוְאֶשָׂא כַפַּי, תחנוני וכל משאלותי נתונים אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, כדי לקבל מהן עוד ועוד, וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ. ז
מטלאחר שתיאר המשורר את העתיד המיוחל, המרחב והביטחון שיאפשרו לו לדבר במצוות לעיני כול ולהשיב למלעיגים עליהם, הוא מציג הווה אחר:זְכֹר דָּבָר, את הבטחתך לְעַבְדֶּךָ – לי, עַל אֲשֶׁר, אשר עליו יִחַלְתָּנִי, ציפית ממני לגדולות וקירבת אותי אליך. או: הדבר שעשית אותי מייחל אליו.
נזֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כשאני מעונה, או עני: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. בזמנים קשים מנחמת אותי הידיעה שדבריך מחיים אותי.
נאזֵדִים, אנשים רעים, חוטאים הֱלִיצֻנִי, מתלוצצים עלי ועל הנהגותי ודרך חיי עַד מְאֹד, ובכל זאת מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.
נבזָכַרְתִּי את מִשְׁפָּטֶיךָ מאז ומֵעוֹלָם, ה', וָאֶתְנֶחָם בהם.
נגזַלְעָפָה, חלחלה, מצוקה קשה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ, המקנטרים ומחרפים.
נדועם זאת, כמו זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ. אפילו מצוותיך שאינן מובנות ערֵבות לי כדברי שירה גם בְּבֵית מְגוּרָי, כאשר אינני תושב קבע נינוח ושלֵו. או: כשאני בביתי ושעותי פנויות, איני משתעשע אלא בחוקיך.
נהזָכַרְתִּי גם בַלַּיְלָה, בזמן שאיש אינו מסביבי, את שִׁמְךָ, ה', וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ.
נוזֹאת – הנחמה, השמירה והשמחה בתורתך הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. ח
נזהמשורר ממשיך בתיאור דבקותו בתורת ה' ובהדרכותיו:חֶלְקִי ה', אָמַרְתִּי, בחרתי לקשור את גורל חיי בך, ה', ולא בשום דבר אחר, ולכן אני שואף לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
נחחִלִּיתִי, ביקשתי פָנֶיךָ, השתוקקתי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, חָנֵּנִי, נטה אלי חסד כְּאִמְרָתֶךָ.
נטמפעם לפעם חִשַּׁבְתִּי אני בודק את דְרָכָי, אם אני מוצא שטעיתי – וָאָשִׁיבָה, מחזיר את רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.
סחַשְׁתִּי, אני מזדרז וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ.
סאחֶבְלֵי, הצרות והייסורים שסבלתי מהרְשָׁעִים עִוְּדֻנִי, מעוותים אותי, ובכל זאת תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
סבבחֲצוֹת לַיְלָה, בעת שהכול שרועים על משכבם, אני אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
סגוגם בהיותי ער וחלק מן החברה – חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ. אלה הם חברי, או לפחות אני שואף להתחבר אליהם.
סדחַסְדְּךָ, ה', מָלְאָה הָאָרֶץ, גמול נא גם אתי חסד – את חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, כדי שאוכל לא רק ליהנות מן החסד אלא גם להבין את דרכיך. ט
סהטוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ, ה', כשנהגת בי כִּדְבָרֶךָ, כשקיימת בי את הבטחתך להיטיב עם הטובים.
סולאחר ההודיה על טובת ה' אליו, מבקש המשורר על טוּב התורה: טוּב טַעַם, עונג וָדַעַת שיש בתורה לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
סזטֶרֶם אֶעֱנֶה, לפני שעסקתי בתורה, אֲנִי הייתי שֹׁגֵג, כי לא ידעתי כיצד עלי לפעול, וְאילו עַתָּה, משלמדתי את דבריך, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
סחטוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לכל העולם – אנא לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ, כי זהו הטוב שאני מבקש לעצמי.
סטטובה של התורה נטוע בלבי – טָפְלוּ, מדביקים עָלַי דברי שֶׁקֶר זֵדִים, רשעים, אבל אֲנִי אינני שם לב להם ולדבריהם, אלא בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
עטָפַשׁ, נעשה טיפש כַּחֵלֶב, כאילו הוא אטום בפנֵי תחושה והבנה בכיסוי של שומן, לִבָּם של הזדים, ואילו אֲנִי את תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי, כביכול שִׂמחתי אותה בהתעסקותי בה; עשיתי אותה לשעשועי; או: באמצעות תורתך שעשעתי את לבי ופתחתי אותו – בניגוד לזדים שלבם נסתם.1
עאטוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי, משום שהייסורים הבאים אלי כשאני סוטה מן הדרך, מכוונים אותי לדרך הנכונה – לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
עבטוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ יותר מֵאשר אַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. י
עגכהמשך ליצירתי וקיומי למדני את תורתך.יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי, והעמידו אותי, ועתה אני מבקש השלמה: הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.
עדכך יְרֵאֶיךָ האחרים יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ, על כִּי גם אני לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
עהוהרי יָדַעְתִּי, ה', כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ, גם כאשר הדברים אינם מתנהלים לפי רצוני, ובאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי. אם עינית אותי הרי זה באמונה ובצדק.
עויְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי בשעות מצוקתי, כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
עזיְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה, כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, ולכן ראוי אני לחסד מיוחד.
עחיֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי בשֶׁקֶר הם עִוְּתוּנִי, עיוותו את דרכי. אבל אֲנִי לא אסור מדרך הטוב ואָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
עטוגם אם חטאתי, אני מבקש שיָשׁוּבוּ ויתקרבו אלי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ, שאותם אני מכבדם ובקרבתם אני חפץ.
פיְהִי לִבִּי תָמִים, שלם בְּחֻקֶּיךָ ולא יסטה מהם, לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ גם בפני עצמי. כ
פאדברי התורה הם עניין קיומי בשבילי, הם כרוכים בעצם חיי.כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי. נפשי יוצאת מרוב ציפייה לישועתך, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פבכָּלוּ עֵינַי, אני מייחל לְאִמְרָתֶךָ, להבטחתך, לֵאמֹר בדריכות: "מָתַי תְּנַחֲמֵנִי?"
פגכִּי הָיִיתִי כְּנֹאד, שק עור הנמצא בְּקִיטוֹר, בעשן וחום רב הגורמים לו להתכווץ, וגם במצב כזה שבו אני נלחץ ומושחר מכל צד, את חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
פדואני מתחנן: כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ?! הרי שנות חיי מוגבלות וקצרות, מָתַי אפוא תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט?! הייתי רוצה לראות את אויבי נענשים בעודי בחיים.
פהכָּרוּ, חפרו לִי זֵדִים שִׁיחוֹת, בורות, מלכודות אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ, לא לפי דרך התורה.
פוכָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה, נאמנות עלי, אני מאמין בהן, ואילו אויבי בדברי שֶׁקֶר, היפוכה של האמונה, רְדָפוּנִי. עָזְרֵנִי להינצל מרדיפתם ומן השקר.
פזכִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ, ובכל זאת אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.
פחכְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי, וְאם תיתן לי חיים, אֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ. ל
פטדבר ה' מקיים את כל הברואים.לְעוֹלָם, ה', דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, דבריך קיימים תמיד במקום יציב ובלתי משתנה.
צלְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ, נאמנותך, קיום דבריך; כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. הארץ אף היא נשענת על דבר ה'.
צאלְמִשְׁפָּטֶיךָ, לדיניך עָמְדוּ הכול הַיּוֹם – בכל יום שבו הפסוק נאמר, כִּי הַכֹּל, כל ברואי עולם, גם אלה שאינם מכירים בכך, הם עֲבָדֶיךָ הנתונים תחת מרותך.
צבדברי התורה מחיים אותי לנצח.לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי, בסבלי. התורה מרחיבה את לבי וממלאת אותי נחת, וזהו מקור נחמה קבוע בשבילי.
צגלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח את פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם – בפיקודיך חִיִּיתָנִי. מצוותיך הן מקור חיי, ולכן אינני יכול לשכוח אותן.
צדלְךָ אֲנִי שייך ומשועבד. הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי את פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, אני מבקש ומחפש.
צהלִי, אותי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, בעֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, משום שהן מקור כוחי. יתר כל כן, ההתבוננות בעדותיך מלמדת אותי שאתה הוא המשגיח על העולם, ואיש לא יעשה דבר שלא ברצונך.
צולְכָל תִּכְלָה, דבר, אפילו הוא רחב הקף ומשוכלל רָאִיתִי קֵץ, שכן כל הברואים הם מוגבלים וסופיים, אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, והיא אינסופית. מ
צזהתורה היא עיסוקי התמידי ומקור חכמתי והצלחתי, היא שומרת על דרכי וערכי. מָה, כל כך אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, עד שכָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. עליה אני מדבר תמיד.
צחיותר מֵחכמתם של אֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ. מצוות ה' גורמת לי להיות חכם מאויבי, ואני מוצא בה תושייה וחכמה מעשית בהתמודדות אתם. אני מצליח להינצל מהם, כִּי לְעוֹלָם הִיא – מצוותך עומדת לִי.
צטאפילו יותר מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי, משום שנוסף על מה שקיבלתי מהם ומחכמתם יש לי מקור נוסף להשכיל ממנו – שיחתי המתמדת בעדותיך.
קמִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, אלמד בינה, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אני שומר. וכך דברי החכמה שאני שומע נקלטים נכון והיטב.
קאמִכָּל אֹרַח רָע, דרך רעה כָּלִאתִי, מנעתי את רַגְלָי, לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
קבמִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי, כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי מהי הדרך הנכונה.
קגמַה נִּמְלְצוּ, ערבו לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ, יותר מטעמו המשובח של דְּבַשׁ לְפִי.
קדמִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. מצוותיך אינן מלמדות אותי רק מה לעשות, אלא הן מורות לי את ערכם האמתי של הדברים. נ
קהאני מוסר עצמי לתורה המאירה את דרכי, ונשבע לשומרה.נֵר המאיר לְרַגְלִי הוא דְבָרֶךָ. הודות לו אני יודע איפה להציב את רגלי, וְהוא גם אוֹר לִנְתִיבָתִי. דברך משמש לי כאור ומופת ומאפשר לי למצוא את הדרך הנכונה.
קונִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קזנַעֲנֵיתִי, סבלתי עינויים עַד מְאֹד; ה', חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
קחאת נִדְבוֹת פִּי, מה שאני אומר, מתפלל או שר לפניך – רְצֵה נָא, ה', ואת מִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי גם הלאה.
קטנַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד, אני שרוי בסכנה מתמדת, עד שכביכול עלי להחזיק את נפשי בידי לגונן עליה מפני רעה, וְלמרות כל הסכנות את תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קיכיוצא בזה, נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי, טמנו מוקש בדרכי, וכדי להינצל ממכשולים צריך אדם לפעמים ללכת בדרך עקלתון, וּבכל זאת מִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי, ולא יצאתי מגדרם.
קיאנָחַלְתִּי, זכיתי לחלקי את עֵדְוֹתֶיךָ, והן נחלָתי לְעוֹלָם, כִּי שְׂשׂוֹן, שמחת לִבִּי הֵמָּה.
קיבנָטִיתִי, הפניתי את לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ, לְעוֹלָם עֵקֶב, עד הקצה האחרון, עד הסוף. ס
קיגהתורה היא אהבתי ותקוותי, היא שומרת אותי מן הרשע והשקר ואני ירא לסטות ממשפטיה.סֵעֲפִים, רעיונות מפותלים ומסועפים; אנשים שאינם ישרים שָׂנֵאתִי, וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קידסִתְרִי, מקום המסתור שלי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קטובקשה:סוּרוּ מִמֶּנִּי, מְרֵעִים, אנשים רעים המפריעים לי לקיים את המצוות כראוי, וְכך אֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי.
קטזסָמְכֵנִי, עזור לי ועודד אותי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה, וְאַל תְּבִישֵׁנִי, תאכזבני מִשִׂבְרִי, תקוותי.
קיזסְעָדֵנִי, סייע לי וְאִוָּשֵׁעָה, אֶנצל. וכשלא אצטרך להילחם באויבי ובמכשולים שעל דרכי אֶשְׁעָה, אפנה ואעסוק בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.
קיחסָלִיתָ, דחית, זנחת את כָּל השׁוֹגִים, סוטים מֵחֻקֶּיךָ, כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם. הסרים מחוקי ה' מצדיקים את עצמם בדרכי מרמה, ולכן לא יחזיקו מעמד.
קיטאת הסִגִים, הפסולת הנטפלת למתכות יקרות הִשְׁבַּתָּ, ביטלת. הסיגים הם דימוי לכָל רִשְׁעֵי אָרֶץ. לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ, וכשאני דבק בהן ופורש מן הרֶשע, לא תסיר אותי מן העולם כפי שאתה עושה לרשעים ההם.
קכסָמַר מִפַּחְדְּךָ, מן הפחד שלי ממך, השֵּׂער שעל בְשָׂרִי, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי. ע
קכאהמשורר ממשיך לבקש על הצלתו מרשעים ועל לימוד התורה והבנתה. עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, בַּל תַּנִּיחֵנִי, תעזבני לפני עֹשְׁקָי, הרודפים לקפחני.
קכבעֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, הֱיה ערב לטובתי, הבטח את שלומי ותן לי מחסה, ואז – אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
קכגעֵינַי כָּלוּ, אני מצפה תמיד לִישׁוּעָתֶךָ שמחלצת אותי ממצוקתי, וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ, לדבריך הצודקים שיורו לי את דרכי בהמשך.
קכדעֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ טוב כְחַסְדֶּךָ, לפי מידת החסד שלך, ולא לפי מה שמגיע לי בדין על חטאי, וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
קכהעַבְדְּךָ אָנִי, הֲבִינֵנִי, הסבר לי ותן לי בינה, וכשתהיה לי בינה אֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ.
קכואני אוהב את התורה ונאמן לה ופועל לחיזוקה.הגיעה העֵת לַעֲשׂוֹת למען ה', ולפעול ביתר שאת לחזק את דברו, כי רבים הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
קכזעַל כֵּן, אכן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ יותר מִזָּהָב וּמִפָּז, זהב או זהב מובחר מסוים.
קכחעַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל, כל המצוות כולן יִשָּׁרְתִּי, סידרתי אותם לפני ביושר; שיבחתי אותם כישרים; אני הולך בדרך הישר המונחית על ידי כל המצוות, ואילו כָּל אֹרַח, דרך שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי. פ
קכטפְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ. נפלאים דברי תורתך, עַל כֵּן נְצָרָתַם, שמרה אותם נַפְשִׁי.
קלפֵּתַח, פתיחת דְּבָרֶיךָ יָאִיר, והוא מֵבִין, נותן בינה גם בפְּתָיִים, אלה שאינם יודעים דבר. כבר כשנפתחים בפניהם דבריך הם זוכים להבנה כלשהי.
קלאאת פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה. בפתיחת פי, כביכול, אני שואף אל תוכי את כל מה שאפשר מדבריך, כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי, אני תאב.
קלבובתחינה – פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, רחם עלי, כְּמִשְׁפָּט, כמו שראוי לך לעשות לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
קלגאת פְּעָמַי, צעדי, הָכֵן, העמד וכוון אותם אותם ישר בְּאמצעות אִמְרָתֶךָ, וְאַל תַּשְׁלֶט, כך שלא ישלוט בִּי כָל אָוֶן, רע.
קלדפְּדֵנִי, הצילני מֵעֹשֶׁק של אָדָם, וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ, כי כל עוד האויבים מפריעים לי, אני מתקשה לשמרם.
קלהפָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ, גלה לי יחס של רצון וחנינה וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ.
קלופַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי, אני בוכה ומצטער עַל אשר לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ. צ
קלזתורתך צדק ואמת וככזו אני דבוק בה. צַדִּיק אַתָּה, ה', אתה נוהג בדרך האמת והצדק, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, גם אם לא תמיד נראים הדברים כך בעינינו.
קלחצִוִּיתָ צֶדֶק בעֵדֹתֶיךָ ובתורתך אין רק צדק אלא גם אֱמוּנָה, אמת, יציבות וחוזק מְאֹד.
קלטצִמְּתַתְנִי, מכווצת אותי, מציקה לי קִנְאָתִי, קנאותי לדברך, כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי, אויבי.
קמצְרוּפָה, זכה ונקייה מכל פגם אִמְרָתְךָ מְאֹד, וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
קמאצָעִיר אָנֹכִי, ועל כן אינני יודע הרבה ואיני מנוסה וְנִבְזֶה, בזוי בעינַי ובעיני אחרים, ובכל זאת, פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי,
קמבשכן צִדְקָתְךָ צֶדֶק, צודקת, נכונה לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ היא אֱמֶת.
קמגצַר וּמָצוֹק, צרות ומצוקות מְצָאוּנִי בחיי, וכנגד הצרות והכאבים מִצְוֹתֶיךָ הן שַׁעֲשֻׁעָי.
קמדצֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ קיָים לְעוֹלָם, או: עדותיך הן צדק צרוף,2 הֲבִינֵנִי, הבהר לי אותן וְאֶחְיֶה בהן. ק
קמהכל מאוויַי נתונים לתורה.קָרָאתִי אליך בְכָל לֵב, בכל רצוני, עֲנֵנִי, ה'. וכשתעזרני, חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
קמוקְרָאתִיךָ: הוֹשִׁיעֵנִי, וכשאיוושע אֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ.
קמזקִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, אני משכים קום לפנות בוקר וָאֲשַׁוֵּעָה, אני מתפלל ובוכה, ולקיום דְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קמחקִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת, אני משכים עוד לפני האשמורות האחרונות של הלילה, כדי נַי אַשְׁמֻרוֹת,לָשִׂיחַ, לדבר בְּאִמְרָתֶךָ.
קמטקוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ, ה', כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
קנקָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה, מזימה שלילית, תועבה, להשיג את רצונם, הם אינם רואים שהם פונים לזימתם משום שמִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.
קנאקָרוֹב אַתָּה, ה', וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת.
קנבעוד מקֶדֶם, מימי הראשונים יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ, כִּי אתה לְעוֹלָם יְסַדְתָּם. וכיוון שהם קיימים תמיד ואינם משתנים, אני יכול תמיד להתקרב אליהם. ר
קנגישועת ה' ורחמיו מגיעות לשומרי דברו.רְאֵה את עָנְיִי, צרותי וכאבי וְחַלְּצֵנִי, כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קנדרִיבָה רִיבִי, התערב למעני במלחמותי וּגְאָלֵנִי, לְמען אִמְרָתְךָ, הבטחתך חַיֵּנִי.
קנהרָחוֹק, רחוקה מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה, כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ, ולכן אינך מושיע אותם.
קנורַחֲמֶיךָ רַבִּים, ה', כְּמִשְׁפָּטֶיךָ, המלאים רחמים, חַיֵּנִי.
קנזרַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי, ובגללם אני חייב להימלט ולנקוט תכסיסים שונים, ובכל זאת מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי.
קנחרָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אתם, אֲשֶׁר, משום שאִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ.
קנטרְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי, ה', כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
קסגם רֹאשׁ, תחילת דְּבָרְךָ – אֱמֶת, ואיננו רק מבוא המשרת את ההמשך, וּלְעוֹלָם אמת כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ. ש3
קסאהמשורר שב ומדגיש את אהבתו ויראתו לנוכח התורה ומצוותיה. שָׂרִים, אנשים חשובים רְדָפוּנִי חִנָּם, ולא מהם אני מפחד אלא מִדְּבָרְךָ בלבד פָּחַד לִבִּי.
קסבשָׂשׂ, שמח אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּאדם שמוֹצֵא שָׁלָל רָב, אוצר גדול.
קסגשֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה, ולעומת זאת, את תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קסדשֶׁבַע, כלומר הרבה פעמים בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קסהשָׁלוֹם רָב יגיע לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ, וְאֵין לָמוֹ, להם מִכְשׁוֹל, כי ה' דואג לשלומם ולביטחונם.
קסושִׂבַּרְתִּי, ציפיתי לִישׁוּעָתְךָ, ה', וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי גם כאשר עדיין לא נושעתי.
קסזשָׁמְרָה נַפְשִׁי את עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
קסחשָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ, שכן אני יודע כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ, לפניך, ואתה רואה את כל מעשי. ת
קסטולסיום, תחינה על התפילה. תִּקְרַב רִנָּתִי, שירת תפילתי לְפָנֶיךָ, ה', וקבל אותה; כִּדְבָרְךָ, כפי שהבטחת לי הֲבִינֵנִי, תן בי בינה.
קעתָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי.
קעאתַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה, כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אוכל להלל אותך גם על עצם העובדה שאתה מלמד אותי.
קעבתַּעַן, תגיד בקול לְשׁוֹנִי את אִמְרָתֶךָ, כדי להודיע לכול כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק.
קעגתְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי, כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
קעדתָּאַבְתִּי, אני משתוקק לִישׁוּעָתְךָ, ה', וְתוֹרָתְךָ היא שַׁעֲשֻׁעָי.
קעהתְּחִי נַפְשִׁי, אם תיתן לה חיים וכוח, וּתְהַלְלֶךָּ, וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.
קעותָּעִיתִי באופן ממשי ובדרכי הרוחנית כְּשֶׂה אֹבֵד. בַּקֵּשׁ, חפש את עַבְדֶּךָ האבוד, כִּי גם כשאני תועה בדרכי, את מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
