אשִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. אולי דוד אינו מחבר השיר – על העתיד לבוא – אלא השיר הושר על ידי עולי הרגלים לכבודו, שכן הוא כבש את ירושלים מן היבוסי, והוא שהכין את החומרים לבניין בית ה' בה. שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים, כאשר היו אומרים לִי: "בֵּית ה' נֵלֵךְ", כי עצם המחשבה על ההליכה לבית ה' מענגת אותי.
בית ה' נלך
מזמור תהילה לירושלים ששרים לה העולים לרגל. זהו שיר על ירושלים בגדולתה, בעת שסביבה התאחדו כל שבטי ישראל, ושבה עמד בית ה' ומרכז השלטון היהודי.
גמן השערים נשקפה יְרוּשָׁלִָם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. ירושלים הייתה בנויה על כמה גבעות סמוכות, שייתכן שעד לזמנו של דוד הייתה כל אחת מהן יחידה עירונית ואולי גם יחידה צבאית נבדלת, ודוד הוא שאיחד אותה. מאוחר יותר בנה שלמה חומה שהקיפה את כל חלקי העיר.2
דשֶׁלשָּׁם – לירושלים עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, והם עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שכן גם כאשר לא כל העם עלה לירושלים, אלא שלח נציגים בלבד (‘מעמדות'), הם הגיעו בשם כל ישראל, כדי לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'.
הירושלים אינה רק עיר הקודש אלא גם עיר הבירה. כִּי שָׁמָּה – בירושלים, ליד המקדש יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, מקום המשפט העליון, אצל כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד, מקום המלוכה.
והמשורר מברך את העיר: שַׁאֲלוּ, בקשו ודִרשו את שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם, ואף יִשְׁלָיוּ, יחיו בשלווה אֹהֲבָיִךְ, ירושלים.
זיְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, בחומה הנמוכה המקיפה חלק ממך, ותהי שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, הן בבתים המפוארים שבך הן במצודותייך ובמבצרייך.
חלְמַעַן, בעבור, או: בשם אַחַי וְרֵעָי החיים בעיר והמבקרים בה, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ, כלומר: אני אומר ומאחל שלום לעיר ירושלים.
טלְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ העומד בעיר אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.
