ואין צריך לומר שאם כו'. כן כתב המגן אברהםא. ואף שהחק יעקבב פקפק על זה, מכל מקום בריא"ז שממנו מוצא דין זה מבואר בהדיא כהמגן אברהם, שכתב לנכרי אחר שאינו בעליו כו', משמע דבבעליו שרי. ואי אפשר לומר כמ"ש החק יעקב בתי' הב' שתפס לעיקר* דאורחא דמילתא כו', דא"כ למה לו להאריך בלשונו ולפרש, הוה ליה למימר לנכרי אחר בסתם.
[*שתירוץ הא'ג אין לו שחר כלל בדברי הפוסקים, שבאים לפרש ולא לסתום, דהוה ליה למימר בהדיאד דאף שקיבל עליו אחריות אסור.]
וכ"מ בהדיא במתני' דפ' כל שעהה נכרי שהלוה כו', שפירשוה כל המפרשים ובטוש"ע סי' תמ"או סיפא דומיא דרישא, כדמשמע לישנא דקתני אבלז כו', ובסיפא מיירי שאין האחריות על הישראל כמ"ש הרא"ש וטוש"ע שםח, וע"כ צ"ל דברישא נמי אפילו בכה"ג שאין האחריות על הנכרי שריט, כיון שגוף החמץ הוא של הנכרי, אף שאחריותו על הישראל, מכל מקום כיון שהוא מונח בביתו של הנכרי בעליו, אע"פ שהישראל הניחו שם שרי. ועי' במ"א סי' תמ"א סק"גי:
Start a Discussion