נטל הישראל כו'. כך כתב רמ"אא בשם ר' ישעי' אחרון ז"לב, והסכימו לזה שאר כל האחרונים, ומשמע מדבריהם דאפילו בדיעבד אסור בזהג. אע"ג דבדיעבד סמכינן על רבינו תםד וסיעתו דמהני ייחד לו בית, כמ"ש החק יעקבה בשם אחרונים, מ"מ בזה גם ר"ת מודהו, כיון שהוא בעצמו הפקידו ביד הנכרי הרי הוא מסור בידו לפנותו למקום אחר, דגרע מייחד לו בית שאינו מסור לו שהרי אותה זוית מסורה לנכרי כדפירש"יז. דלא כפרי חדשח שכתב בפשיטות בלי שום ראיה דלר"ת וסיעתו שרי בהא, וזה אינו, שהרי הריא"ז שממנו מוצא דין זה סבירא ליה כר"ת וסיעתו בייחד לו ביתט, ואפ"ה אוסר בזה, אלא ודאי דהעיקר כדמשמע מכל האחרונים. וכיון שכן שוב אין סברא כלל להקל בדין זה בייחד לו ביתי, סוף סוף עכשיו הוא מסור בידו לפנותו ממקום שהוא מונח שם.

וגם אותה זוית שייחד לו אינה קנויה להנכרי, רק שהיא מסורה לויא, שהרי שכירות קרקע אינה נקנית לא"י בחזקה, אף למאן דאמר שנקנית בכסף, כמבואר בב"י ח"מ סוף סי' קצ"ב מחודשין [ט]"ו. וה"ה לשאילת קרקע שהן שוים בזה, כמבואר שם ובטוש"ע סי' קצ"ה סעיף ט'. ועי' בט"ז שם סי' קצ"ד ס"א בהג"היב, וכך פסק הש"ך שםיג בשם הב"חיד, וא"כ הישראל יכול לחזור בוטו. אלא שכל זמן שלא חזר בו נקרא אינו מצוי בידך, כיון שכבר מסרה להנכרי. אבל כשחזר בו ומטלטלו מזוית זו לבית הנכרי, מעתה הוא מסור בידו לטלטלו לכל מקום שירצה, והיינו מצוי בידך דאמרינן בגמרא. שאף שר"תטז וסיעתו פירשו דהרי זה דומה למקבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בבית הנכרי אעפ"כ אין צריך שיקנה הנכרי את מקומו בקנין גמור, שלא הזכירו שיתן לו כסףיז, וכ"כ בהדיא הריא"זיח ע"ש. ואף קנין סודר לא הזכירו, ועי' בש"ך בח"מ סי' קכ"גיט שהכריע דאין נכרי קונה בקנין סודר, ובפרט לשיטת התוס'כ דשכירות ושאילת קרקע אין נקנה בקנין סודר כמ"ש הש"ך בסי' קצ"ה סק"י. אם כן לא משכחת לה קנייה לנכרי בשכירות ושאילת קרקע להב"ח והש"ך וט"זכא, החולקים על מ"ש רמ"א שם בסי' קצ"ד סעיף א' בהג"ה, אלא ודאי כדאמרן. וכ"מ בהדיא בספר המאור בפ"קכב ע"ש: