Shulchan Aruch: Chapter 155 - Universal Obligation to Study Torah

SECTION 155 The Universal Obligation to Study the Torah. (1-2)

קנה שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

1 Every1 Jewish male2 — whether poor3 or rich, whether of perfect health or ailing,4 even a poor man who begs from door to door,5 and even one who is married and has children6 — is obligated to establish a fixed time to study the Torah by day and by night, as it is written,7 “And you shall meditate on it day and night.”8

During this time9 one must study the Written Law, and also the Oral Law, [which comprises both] conclusive legal rulings10 and Talmud. One should not restrict himself to Talmud if his Torah study is in its early stages,11 for initially one should know many of [the laws defining] what is forbidden and what is permitted, without [studying] their motivating principles and supports. [Moreover, one should learn] how to practice the mitzvos that are currently incumbent upon us, so that he will know how to observe and perform and will not sin, [even] before he knows everything properly from an in-depth study of the Talmud.12

The optimum manner of fulfilling the mitzvah [of studying] by day is to establish this time directly after the morning prayers, before one goes about his affairs. Indeed, whoever proceeds from the synagogue13 to the beis hamidrash14 in order to study will be found worth of greeting the Divine Presence,15 as it is written,16 “They shall proceed from strength to strength and appear before G‑d in Zion.” (See17 Targum Yonasan on this verse in Tehillim.18 See also the Talmud, end of Tractate Moed Katan, p. 29a; Midrash Rabbah, Parshas Shmos 2:6, s.v. VaYomer Moshe; and Talmud Yerushalmi, end of ch. 4 of Tractate Shevi’is.)

The time slot that one schedules for Torah study must be fixed so inflexibly that it will not be dislodged even if one thinks that he will profit greatly thereby.

Nevertheless, one may eat breakfast19 before proceeding to the house of study, if that is his habit. Indeed, it is desirable that one habituate himself to doing so, for 83 ailments — numerically equivalent to the word מחלה (meaning “sickness”) — are related to the gall-bladder, and partaking of bread and salt and a jug of water in the morning negates them all.20

It is a mitzvah to conduct oneself in a desirable manner that will protect one’s health so that he will be healthy and strong, [and able] to perform the service of his Creator.21 One is therefore not permitted to afflict himself22 unless doing so is necessary for his [Divine] service; for example, he has a natural tendency to overindulge in his craving for food or drink or other [physical] desires, and he cannot control his natural desire unless he inclines to the other extreme and follows a course of abstinence from that which he craves. [In such a case he should] follow this [course of action] for a long time until he knows his own self [and realizes] that even if he will [then] follow an intermediate course of action, his natural tendency will not deflect him from the straight path.23

This principle24 applies to all of one’s character traits, except for pride and anger. With regard to them, it is not appropriate to follow the intermediate path; rather, one should distance himself from haughtiness and anger to the utmost extreme. [Hence,] in Tractate Avos 4:4, the Sages taught: “Be very, very humble of spirit.” See the explanation of [R. Ovadiah of] Bartenura on that teaching, and at length in the Commentary on the Mishnayos by Rambam, who also speaks there of anger. All this is further clarified in sec. 156:3 below.

א א כָּלב^,1אִישׁ יִשְׂרָאֵלג^,2 חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה,ד בֵּין עָנִיה^,3 בֵּין עָשִׁיר,ו בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין,ז^,4 וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים,ח^,5 וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִיםט^,6 – חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ עֵת לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר:י^,7 "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה".8

וּבְעֵת זוֹ9 צָרִיךְ שֶׁיִּלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת10 וְתַלְמוּד.יא וְלֹא תַּלְמוּד בִּלְבַדיב אִם הוּא תְּחִלַּת לִמּוּדוֹ,11 לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְהַמֻּתָּר בְּלֹא טְעָמִים וּרְאָיוֹת,יג וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹתיד כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְלֹא יֶחֱטָא, קֹדֶם שֶׁיֵּדַע הַכֹּל עַל נָכוֹן מֵעֹמֶק לִמּוּד הַתַּלְמוּד.12

וְעֵת זוֹ שֶׁבַּיּוֹםטו מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקְבֹּעַ אוֹתָהּ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה,טז קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לַעֲסָקָיו.יז וְכָל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת13 לְבֵית הַמִּדְרָשׁ14 וְהוֹלֵךְ לִלְמֹד – זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה,יח^,15 שֶׁנֶּאֱמַר:יט^,16 "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן" (וְעַיֵּן שָׁם17 בְּתִלִּים18 בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָןכ וּבַגְּמָרָא סוֹף מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן דַּף כ"ט ע"אכא וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת שְׁמוֹת סוֹף פֶּרֶק ב' וּבִירוּשַׁלְמִי סוֹף פֶּרֶק ד' דִּשְׁבִיעִיתכב). וּקְבִיעוּת הָעֵת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קְבוּעָה וּתְקוּעָה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה.כג

וּמִכָּל מָקוֹם קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ – יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִיתכד^,19 אִם הוּא רָגִיל. וְטוֹב שֶׁיַּרְגִּיל בּוֹ, כִּי פ"ג מִינֵי חֳלָאִים כְּמִנְיָן "מַחֲלָה" תְּלוּיִים בַּמָּרָה, וְכֻלָּם פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם שַׁחֲרִית מְבַטַּלְתָּם.כה^,20

וּמִצְוָה לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּהַנְהָגָה טוֹבָה לִשְׁמֹר בְּרִיאוּתוֹ,כו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּרִיא וְחָזָק לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ.כז^,21 וְעַל כֵּן אֵינוֹ רַשַּׁאי לְסַגֵּף עַצְמוֹכח^,22 אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה, כְּגוֹן שֶׁטִּבְעוֹ נוֹטֶה לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּתַאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אוֹ שְׁאָר תַּאֲווֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְפּוֹת טִבְעוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יַטֶּה עַצְמוֹ לְקָצֶה אַחֲרוֹן וְלִנְהֹג בְּעַצְמוֹ בִּפְרִישׁוּת לְגַמְרֵי מֵאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁטִּבְעוֹ כּוֹסֵף, וּמַנְהִיג בָּזֶה זְמַן רַב עַד שֶׁיֵּדַע בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאַף אִם יִנְהַג עַצְמוֹ בְּזֶה הַדֶּרֶךְ הַמְמֻצָּע לֹא יַטֶּנּוּ טִבְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.כט^,23

וְזֶהוּ כְּלָל24 לְכָל הַמִּדּוֹת שֶׁבָּאָדָם, חוּץ מִן הַגַּאֲוָה וְהַכַּעַס שֶׁבָּהֶם אֵין רָאוּי לֵילֵךְ בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית, אֶלָּא לְהִתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב וְהַכַּעַס עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן.ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ" בְּפֶּרֶק ד' דְּאָבוֹת מִשְׁנָה ד', יְעֻיָן שָׁם בְּפֵרוּשׁ הָרע"ב וּבְפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת לְהָרמב"ם שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה וְכֵן בְּעִנְיַן הַכַּעַס, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן קנ"ו ס"ג:

2 If one must attend to an urgent matter directly after the morning prayers and wishes to borrow time from his fixed time slot [for Torah study] and repay it later in the day or at night, [this is permitted]. (This17 will be explained in sec. 238:2 below,25 based on Eruvin 65a.) Nevertheless, it is desirable that one study even a single law or verse directly after the morning prayers.

Even a person who does not know how to study should attend the house of study; he will assuredly be rewarded for having gone there.26 Alternatively, he should establish a fixed place27 and briefly review there something that he knows. [While sitting there, he should] implant the fear of Heaven in his heart and examine his conduct, for perhaps he will find there a sinful aspect from which he should withdraw.

ב אִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר נָחוּץ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה וְרוֹצֶה לִלְווֹת עֵת הַקָּבוּעַ לוֹ וּלְפָרְעָהּ אַחַר כָּךְ בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה (כְּמוֹ17 שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ח סָעִיף ב'לא^,25 מֵהַשׁ"ס דְּעֵרוּבִין פֶּרֶק הַדָּר דַּף ס"ה ע"אלב) – אַף עַל פִּי כֵן טוֹב שֶׁיִּלְמֹדלג אֲפִלּוּ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָּסוּק אֶחָדלד מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה.

וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד – יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁלה וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ,לו^,26 אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם27 וְיִּלְמֹד מְעַט בְּזֶה שֶׁיּוֹדֵעַ, וְיַכְנִיס יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, אוּלַי יִמְצָא בָּהֶם אֵיזֶה צַד עֲבֵרָה וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה:לז

Laws Regarding Business Involvement

Footnotes

Following the pattern of the Arbah Turim and the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, the Alter Rebbe positioned this brief section on Hilchos Talmud Torah (“The Laws of Torah Study”) in the part of the Shulchan Aruch that is entitled Orach Chayim, together with the laws governing one’s daily conduct and the daily prayers.

And indeed, the present brief section is utterly different in content and style from the self-contained scholarly work, likewise entitled Hilchos Talmud Torah (“The Laws of Torah Study”), that was first published separately and later appended to the part of the Shulchan Aruch entitled Yoreh Deah. That self-contained work, which appears as an independent volume in the present Bilingual Edition of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (Kehot, N.Y., 5764/2004), defines and analyzes the halachic obligations involved in Torah study and provides systematic guidelines for their fulfillment. (In the footnotes to the present section, all the references to Hilchos Talmud Torah relate to that volume.)

The present section, by contrast, considers the subject of Torah study in terms of how one should organize his day, and how he should monitor his attention to the divergent needs of his body, his soul, and his character refinement. (See Likkutei Sichos, Vol. 19, p. 38, footnote 7.)

Sec. 155 and 156 were included in the printings of Shulchan Aruch HaRav from the Zhitomir edition of 5616 (1856) onward, introduced by the last two sentences that are appended to the end of sec. 131 above. On the dating of these two later sections, and on their stylistic differences from the bulk of the Shulchan Aruch, see Likkutei Sichos, Vol. 14, p. 24, footnote 28; op. cit., Vol. 19, p. 38, footnote 7; and the Overview that introduces Vol. 1 of the present Bilingual Edition, p. 15.

Commenting on the unexplained distinctive style of these two sections, the Rebbe once urged the scholars of the Central Lubavitch Kollel to research this subject and to publish their written debates on it. (See Hisvaaduyos — Parshas Miketz, in Sichos Kodesh 5736, Vol. 1, p. 325. Part of this correspondence was duly published in He’aros HaTemimim VeAnash.)

With regard to a woman’s obligations in Torah study, see Vol. 1 in the present Bilingual Edition of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, sec. 47:10; the above-mentioned volume in the present edition entitled Hilchos Talmud Torah, ch. 1:14; and A Partner in the Dynamic of Creation (Sichos In English, N.Y., 5755/1994), pp. 67-76.

See Hilchos Talmud Torah 3:3.

Op. cit., end of ch. 3:4.

Op. cit., end of ch. 3:5.

And thus has a yoke of financial responsibility (op. cit., ch. 3:2).

Yehoshua 1:8.

The obligation to study Torah ideally comprises every waking moment of our lives (Hilchos Talmud Torah, ch. 3). Although for most people it is reduced by practical considerations, such as the need to earn a livelihood, one nevertheless fulfills the charge in the above verse by establishing fixed times for Torah study according to the guidelines set by the Sages.

Hilchos Talmud Torah 2:1 directs that part of one’s study every day should be devoted to the Written Law (i.e., the Tanach), part to Mishnah, and part to Talmud. In this context, however, the terms Mishnah and Talmud do not refer specifically to the texts that bear those names. Rather, “Mishnah” here signifies the study of definitive rulings of Torah law (as in the Shulchan Aruch), and “Talmud” here signifies the explanations of the principles that underlie the laws.

10.

In the original, halachos pesukos — rulings that state the actual application of Torah law.

11.

Later, by contrast, after one has mastered both the Written Law and the practical aspects of Torah law that govern his everyday life, he should devote his study time almost exclusively to the realm of Talmud (op. cit., 2:2). However, such a comprehensive level of knowledge constitutes a rung that many people never attain.

12.

See op. cit., ch. 2:2 and 3:4.

13.

In the original, beis haknesses.

14.

Lit., “the house of study.”

15.

Berachos 64a; see also sec. 90:13 above.

16.

Tehillim 84:8.

17.

Some of the marginal source references that appeared in past editions of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch were evidently written by the author himself, and many others were definitely supplied by his brother, R. Yehudah Leib (see Vol. 1 of the present Bilingual Edition, p. xxxii). In the present section, the notes and sources that appear in smaller font within the body of the text — such as the above note — were written by the Alter Rebbe himself as part of his original text. (See Likkutei Sichos, Vol. 14, p. 24, footnote 28.)

18.

Targum Yonasan paraphrases this verse (in Aramaic) as follows: “The righteous proceed from the Beis HaMikdash to the house of study, and their toil in studying Torah will be seen by G‑d, Whose Presence abides in Zion.”

For a detailed study of the four sources to which the Alter Rebbe refers the reader at the end of the above paragraph, see Toras Menachem: Hisvaaduyos, Vol. 23, p. 223ff.

19.

Lit., “morning bread” (Sukkah 26a).

20.

Bava Kama 92b; Bava Metzia 107b.

21.

Cf. Rambam, Hilchos Deos 3:3.

22.

Taanis 11a; see also Hilchos Shemiras Guf VeNefesh, subsection 4, in the part of the present work entitled Choshen Mishpat.

23.

The above approach to behavioral modification has its roots in the guidance spelled out by Rambam. See ch. 5 of Shemoneh Perakim — lit., “Eight Chapters,” the popular name for his introduction to Tractate Avos in his Commentary on the Mishnah; Hilchos Deos 2:2-3.

24.

Following the middle path.

25.

This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch; see the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, sec. 238:2.

26.

See Avos 5:14; see also sec. 90:12 above.

27.

This is a virtue that applies in all cases. See the commentary of Rabbeinu Yonah of Gerona on Rif (Berachos 4a, s.v. Kol), based on the teaching of R. Yochanan in Berachos 7b.

Sources

א.

ראה לקו"ש חי"ט ע' 38 הערה 7: שאני הל' ת"ת שבאו"ח סקנ"ה שהן הלכות בסדר היום ולא החיובים דת"ת כשלעצמם. וראה שם חי"ד ע' 24 הערה 28, ההוכחה שהן המראי מקומות שבפנים והן אלו שעל הגליון נכתבו ע"י רבינו.

ב.

לכללות סי' זה ראה "הל' ת"ת משו"ע אדה"ז עם הערות וציונים" (קה"ת תשנ"ח) [לקמן: העו"צ].

ג.

ולענין אשה ראה לעיל סי' מז ס"י וש"נ. ולענין קטן ראה הל' ת"ת ריש פ"א.

ד.

רמב"ם פ"א מהלכות תלמוד תורה ה"ח. טור ושו"ע יו"ד רס"י רמו.

ה.

ראה גם הל' ת"ת פ"ג ס"ג.

ו.

ראה העו"צ 3/א.

ז.

ראה גם הל' ת"ת פ"ג ס"ד בסופו. וראה העו"צ 2/ב־ג.

ח.

ראה גם הל' ת"ת פ"ג ס"ה בסופו.

ט.

ראה גם הל' ת"ת פ"ג ה"ב.

י.

יהושע א, ח.

יא.

עי' מ"ש בהל' ת"ת פ"ב ס"א. וראה גם שם פ"ג ה"ד. לעיל סי' נ ס"א.

יב.

ע"ש בהל' ת"ת סעי' ב.

יג.

עי' ט"ז ביו"ד סי' רמו ס"ק ב וש"ך שם ס"ק ה בשם הדרישה ס"ק ב. וראה הל' ת"ת פ"ב ס"א החילוק בין עיון רב ופלפול לבין טעמים בדרך קצרה.

יד.

ראה הל' ת"ת פ"ב ס"ט.

טו.

ובענין העת שבלילה, ראה טור ושו"ע סי' רלח.

טז.

הרב רבינו יונה (פ"ק דברכות) [בס' היראה]. טור ושו"ע ס"א. עמק הברכה ח"ב סי' מב. יש נוחלין ענין ת"ת. וראה לקו"ש ח"ז ע' 50 בשוה"ג.

יז.

טור. לבוש ס"א.

יח.

סוף ברכות דף סד, א. וראה לעיל סי' צ סי"ג.

יט.

תהלים פד, ח.

כ.

אזלין צדיקיא מבית מקדשא לבית מדרשא יתחמי ליעות אוריתא דילהון קדם ה' דשכינתיה שריא בציון. ביאור ציונים אלו – בשיחת כ' מנ"א תשי"ח ס"ב וס"ט ואילך. ש"פ עקב ס"ח ואילך. אג"ק ח"י ע' קב. וראה שלחן המלך ח"א ע' קלז הערה 5.

כא.

כל היוצא מבית הכנסת לבהמ"ד ומביהמ"ד לביהכ"נ. וראה לקו"ש חי"ד ע' 173 הערה 7.

כב.

עתידין הן חבירין להתייגע מבתי כנסיות לבתי מדרשות.

כג.

טור ושו"ע ס"א.

כד.

סוכה כו, א. רש"י שם ד"ה כדטעים. טור ושו"ע ס"ב. ולענין קודם התפלה ראה פס"ד צ"צ ה, א.

כה.

ב"ק סוף פ"ח דף צב, ב ובב"מ פ"ט דף קז ע"ב. טור. לבוש ס"ב.

כו.

טור והרמב"ם רפ"ד מהל' דיעות. וראה אג"ק חי"א ע' שיט וש"נ.

כז.

טור והרמב"ם ספ"ג מהל' דיעות.

כח.

פ"ק דתענית דף יא ע"א והרמב"ם פ"ג מהל' דיעות ה"א. וראה גם הל' שמירת גו"נ ס"ד. וראה שו"ע סי' תקע"א ס"א ומ"א ס"ק א.

כט.

רמב"ם בשמונה פרקים פ"ד ובהל' דיעות פ"ב ה"ב. הל' נדרים פי"ג הכ"ג.

ל.

עי' בהרמב"ם פ"ב מהל' דיעות ה"ג. מ"א רס"י קנו. וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' שה. לקו"ש חכ"ב ע' 162 הערה 32. אג"ק ח"א ע' רעח. שם ע' שב־ג.

לא.

סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב. יש נוחלין ענין ת"ת.

לב.

ורש"י ד"ה יזיף.

לג.

עמק הברכה ח"ב סי' מב. הובא במ"א ס"ק א. יש נוחלין ענין ת"ת.

לד.

עי' (אבות פ"ו) בפרק שנו חכמים מ"ג.

לה.

הרב רבינו יונה פ"ק דברכות בד"ה כל הקובע מקום לתורתו. רמ"א ס"א.

לו.

עי' משנה י"ד פ"ה דאבות. וראה גם לעיל סי' צ סי"ב.

לז.

מ"א ס"ק ב.

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Uri Kaploun.

Rabbi Shneur Zalman of Liadi (18 Elul 1745-24 Tevet 1812), known as "the Alter Rebbe," was one of the main disciples of the Maggid of Mezritch, and the founder of the Chabad Chassidism. He is the author of Shulchan Aruch HaRav and Tanya as well as many other major works in both Jewish law and the mystical teachings.

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

Browse Book

Alter Rebbe's Shulchan Aruch »

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Buy Book

The new layout – with the original text and the facing translation – provides a unique user-friendly approach to studying the Alter Rebbe’s work. An inclusive commentary provides insightful explanations and guidelines for actual practice.

In this Book