1

A stillborn fetus, even though it is underdeveloped and its limbs have not been firmly connected with their sinews, imparts ritual impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure as it, like the corpse of an adult that has died, as implied by Numbers 19:11: "One who touches a corpse of the soul of any man."

Similarly, an olive-sized measure from the flesh of a corpse imparts impurity like an entire corpse, whether it still retains its moisture or it has become dry like a shard. Netzal is like flesh and imparts impurity when an olive-sized portion is present.

What is meant by the term netzal? Flesh that has decomposed and turned into a putrid liquid mass, provided that the liquid mass that resulted from the corpse coagulates. For if it coagulates, it is apparent that it comes from the flesh of the corpse. If it does not coagulate, it does not impart impurity, for perhaps it is from the deceased's phlegm or other body fluids.

א

הנפל אף ע"פ שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידין מטמא במגע ובמשא ובאהל כאדם גדול שמת שנאמר הנוגע במת לכל נפש אדם וכן כזית מבשר המת בין לח בין יבש כחרש מטמא כמת שלם והנצל בבשר מטמא בכזית איזהו נצל זה הבשר שנמוח ונעשה ליחה סרוחה והוא שתקרוש אותה הליחה הנמצאת מן המת שאם קרשה בידוע שהוא מבשרו ואם לא קרשה אינה מטמאה שמא כיחו וניעו הוא:

2

Even though these measures were all conveyed as halachot to Moses at Sinai, our Sages said: At the onset of his conception, man's body is the size of an olive. Therefore the measure for which his flesh imparts ritual impurity is the size of an olive.

ב

אע"פ שהשיעורין כולם הלכה למשה מסיני הן אמרו חכמים תחלת ברייתו של אדם כזית ולפיכך שיעור טומאת בשרו כזית:

3

A limb that was cut off from a living person is considered as an entire corpse and imparts impurity when it is touched, carried, or one is under the same structure. This applies even to a limb of a newborn infant, for there is no minimum measure that applies with regard to complete limbs. This is derived from Numbers 19:16 which states: "Anyone who touches a corpse slain by the sword... on the open field." It is a known matter that the laws applying to one slain by the sword are the same as one slain by a stone or through other means. According to the Oral Tradition, we learned that the verse comes only to deem a limb severed by a sword as impure.

When does the above apply? When the limb was intact as it was when it came into being with flesh, sinews, and bones, as the abovementioned verse states: "Or the bone of a man." Implied is that the bone must be like a man, i.e., a human corpse. Just as a human corpse has flesh, sinews, and bones, so too, a limb from a living person must be intact as it was when it came into being and have flesh, sinews, and bones. In contrast, a kidney and a tongue, and the like, even though they are considered as complete organs, since they do not contain bones, they are considered as the remainder of a person's flesh.

If even the slightest amount of bone was missing from a limb severed from a living person, the entire limb is pure. The following rules apply if some of its flesh was missing: If there remained enough flesh on it that, were the person to be alive, his flesh would regenerate, be healed, and return to a state of wholeness, the limb imparts impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure. If not, it imparts impurity when it is touched, carried, but not when one is under the same structure.

Flesh that is separated from a living person is ritually pure. Similarly, a bone without flesh that is separated from a living person is ritually pure.

ג

אבר שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם מטמא במגע ובמשא ובאהל אפילו אבר קטן של בן יומו שהאיברים אין להם שיעור שנאמר כל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב והדבר ידוע שדין חלל חרב כדין חלל אבן או חלל שאר דברים מפי השמועה למדו שלא בא זה אלא לטמא נוגע באבר שפלטתו החרב בד"א כשהיה האבר שלם כברייתו בשר וגידים ועצמות שנאמר או בעצם אדם עצם שהוא כאדם מה אדם בשר וגידים ועצמות אף אבר מן החי עד שיהיה כברייתו בשר וגידים ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהן אף על פי שהן אבר בפני עצמן הואיל ואין בהן עצם הרי הן כשאר הבשר חסר מן העצם של אבר כל שהוא הרי האבר כולו טהור חסר מבשרו אם נשאר עליו בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי ויתרפא וישלם הרי זה מטמא במגע ובמשא ובאהל ואם לאו מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ובשר הפורש מן החי טהור וכן עצם בלא בשר הפורש מן החי טהור:

4

When a limb is separated from a corpse, it imparts impurity as a corpse does when it is touched, carried, or when one is under the same structure, provided it is intact as it was when it came into being with flesh, sinews, and bones.

If a portion of the bone was lacking, when there is at least an olive-sized portion of flesh on it, it imparts impurity like an entire corpse. The following rules apply if some of the flesh was lacking, but none of the bone. If there remained enough flesh on it that, were the person to be alive, his flesh would regenerate, it imparts impurity like an entire corpse. If not, it is like other bones of a corpse on which there is no flesh.

ד

אבר הפורש מן המת מטמא במגע ובמשא ובאהל כמת והוא שיהיה שלם כברייתו בשר וגידים ועצמות חסר עצמו אם נשאר עליו בשר כזית מטמא כמת שלם חסר הבשר ולא חסר העצם אם נשאר עליו כדי לעלות ארוכה בחי מטמא כמת שלם ואם לאו הרי הוא כשאר עצמות המתים שאין עליהן הבשר:

5

The marrow of a bone causes flesh to regenerate on the bone's surface. Therefore if the hipbone of a corpse, a bone that is closed on both of its sides, has sufficient marrow to cause the flesh to regenerate, it is considered as an entire corpse.

The following laws apply if a bone has marrow that has dried out and rattles within. If there is an olive-sized portion of marrow, the bone imparts impurity when one is under the same shelter. Even though the bone is closed on all sides, the impurity breaks through and ascends and breaks through and descends, as will be explained. For the marrow is considered like flesh in all contexts.

ה

מוח שבתוך העצם הרי הוא מעלה ארוכה מבחוץ לפיכך קולית המת והוא עצם הסתום משני קצותיו אם יש בתוכה מוח כדי לעלות ארוכה הרי זה כמת שלם היה בה מוח המתנדנד אם יש בו כזית ה"ז מטמא באהל אף על פי שהעצם סתום מכל צדדיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שיתבאר שהמוח כבשר לכל דבר:

6

The following laws apply when there is a limb and/or flesh limply hanging from a person. Even though they cannot be restored to their natural state and vitality, they are pure. If the person dies, the flesh is pure and the limb imparts ritual impurity according to the laws pertaining to a limb severed from a living body and not according to the laws pertaining to a limb severed from a corpse.

What are the differences between the laws pertaining to a limb severed from a living body and the laws pertaining to a limb severed from a corpse? Flesh and bones that become separated from a limb severed from a living person are pure. Flesh and bones that become separated from a limb severed from a corpse are considered as if they were separate from an entire corpse and impart impurity according to the appropriate measures.

ו

האבר והבשר המדולדלים באדם ואע"פ שאין יכולין לחזור ולחיות טהורים מת האדם הרי הבשר טהור והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת מה בין אבר מן החי לאבר מן המת אבר מן החי בשר הפורש ממנו ועצם הפורש ממנו טהורים ואבר מן המת בשר הפורש ממנו ועצם הפורש ממנו כמפורשים מן המת השלם ומטמאין בשיעורן:

7

There is no minimum measure for either a limb severed from a living body or a limb severed from a corpse.

A man has 248 limbs, every one of them comprising flesh, sinews, and bones. The teeth are not included in this number. There are 251 in a woman.

Any limb that became separated while intact as it was when it came into being, whether it was separated while the person was alive or after his death imparts impurity when it is touched, carried, or one is under the same structure with the exception of the three extra limbs possessed by a woman. The latter do not convey impurity when one is under the same structure.

Similarly, an extra finger that has a bone, but does not have a nail, can be counted as part of the sum of the majority of a person's limbs if it is counted on his hand together with his other fingers. If it is not counted on his hand together with his other fingers, it can, nevertheless, impart impurity when it is touched or carried. It does not, however, impart impurity when one is under the same shelter. The impurity it imparts is of Rabbinic origin. If it has a nail, it is considered as other limbs.

Why did the Sages rule that a finger that is not counted should impart impurity? This decree was a safeguard lest the impurity that could be imparted by one that is counted would be ignored. Why did they rule that it does not impart impurity when under the same shelter? They established a point of distinction to make it known that the impurity it imparts originates in a Rabbinic decree so that terumah and sacrificial meat will not be burnt because of this type of impurity.

ז

ובין אבר מן החי בין אבר מן המת אין להן שיעור אמרו חכמים מאתים שמונה וארבעים איברים יש באיש כל אחד ואחד מהן בשר וגידים ועצם ואין השינים מן המניין ובאשה מאתים ואחד וחמשים כל אבר מהן שפירש כברייתו בין מן החי בין מן המת מטמא במגע ובמשא ובאהל חוץ משלשה איברים יתירות שבאשה שאינן מטמאין באהל וכן אצבע יתירה שיש בה עצם ואין בה צפורן אם נספרת ע"ג היד עולה למניין רוב האיברים ואם אינה נספרת ע"ג היד מטמא במגע ובמשא ואינה מטמאה באהל וטומאתה מדברי סופרים ואם היה בה צפורן הרי היא כשאר האיברים ומפני מה גזרו טומאה על אצבע שאינה נספרת גזירה משום הנספרת ולמה לא טמאוה באהל עשו לה היכר כדי להודיע שטומאתה מדבריהם משום גזירה כדי שלא ישרפו על טומאתה תרומה וקדשים:

8

If there is no flesh on the bones of a corpse, they impart impurity like an entire corpse when they are touched or carried or when one is under the same structure, provided it is apparent that they have the form of bones, for one can still refer to them as "the bones of a man." These are the bones that impart the ritual impurity of a corpse: the backbone, the skull, the majority of the body's structure, and the majority of the number of bones in the body.

What is meant by the backbone causing impurity? When the backbone is intact, it is considered as an entire corpse. If even one of the eighteen vertebrae is missing, they are considered as other bones.

What is meant by the skull causing impurity? When the skull is intact, it is considered as an entire corpse. If it is missing a portion as large as a sela, it is considered as other bones. If it has small holes, their area is added together to see if it compromises that of a sela.

The entire structure of a man is: the two shins, the hips, the ribs, and the backbone. The majority of the structure of a corpse is considered as an entire corpse. What is implied? For example, if his two shins and one hip are present, it is as if the entire corpse was present. If even the slightest amount is missing from "the majority of the structure," the bones are considered as other bones.

What is meant by the majority of the number of the bones? The majority of the number of bones, e.g., 125 bones. If there are 124, they are considered as other bones. Even though this particular person had extra limbs or fewer limbs, this figure is calculated according to the number of bones of the majority of people unless the extra limb is a finger that has a nail or which is counted on his hand together with his other fingers. Such a finger is counted in the sum of a person's bones, as stated.

ח

עצמות המת שאין עליהם בשר אם נכרת בהן צורת עצמות הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל כמת שלם שאני קורא בהם עצם אדם ואלו הן העצמות שהן מטמאין כמת: השדרה והגלגולת ורוב בניינו ורוב מניינו השדרה כיצד שדרה שהיא שלימה הרי היא כמת שלם ואם חסרה אפי' חוליא אחת מי"ח חליות הרי היא כשאר העצמות הגלגולת כיצד גלגולת שהיא שלימה הרי היא כמת ואם חסרה כסלע הרי היא כשאר העצמות היו בה נקבים קטנים כולם מצטרפין לכסלע כל בניינו של אדם הוא שתי השוקים והירכים והצלעות והשדרה ורוב בניינו של מת הרי הוא כמת שלם כיצד כגון שתי שוקיו וירך אחת אם חסר רוב בניינו כל שהוא הרי הן כשאר העצמות רוב מניינו כיצד רוב מניין עצמות כגון שהיו קכ"ה עצם הרי אלו כמת שלם היו קכ"ד הרי הן כשאר העצמות אף ע"פ שהיה אדם זה יתר באיבריו או חסר באיבריו אין משגיחין בו אלא על מניין רוב כל אדם אלא אם כן היתה אצבע שיש בה צפורן או שהיתה נספרת ע"ג היד שהיא עולה למניין כמו שביארנו:

9

The following laws apply to the remaining bones of a corpse when among them, there is not the majority of the number, nor the majority of the structure of the corpse, and not an intact backbone, nor an intact skull. If there are a fourth of a kab of bones, they impart impurity like an entire corpse when they are touched or carried or one is under the same structure. If there are less than a fourth of a kab - this applies even to a bone merely the size of a barley-corn - they impart impurity when they are touched or carried. They do not, however, impart impurity through being under the same structure.

ט

שאר עצמות המת שאין בהן רוב מניין ולא רוב בניין ולא שדרה שלימה ולא גלגולת שלימה אם היה בהן רובע הקב הרי אלו מטמאים כמת במגע ובמשא ובאהל היו פחות מרובע אפילו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל:

10

If there is one bone, even if it is a fourth of a kab in size, it imparts impurity when it is touched or carried. It does not, however, impart impurity through being under the same structure.

The impurity imparted by one bone is a halachah conveyed by the Oral Tradition. Numbers 19:18 states: "And all who touch the bone." The Oral Tradition teaches that even a bone the size of a barley-corn imparts impurity when it is touched or carried. Since this impurity is taught as halachah by the Oral Tradition, it is considered as Scriptural Law and not as a Rabbinic decree.

י

היה עצם אחד אפילו יש בו רובע הרי זה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל טומאת עצם אחד הלכה מפי השמועה לפי שנאמר כל הנוגע בעצם למדו מפי השמועה אפילו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולפי שטומאתו הלכה הרי הוא דין תורה ולא מדברי סופרים:

11

When the bones of a corpse decompose in the grave and become a rekev, two handfuls of that rekev impart impurity when that quantity is carried or it is located under the same structure as a person or object. It does not, however, impart impurity when it is touched, because it is impossible to touch it in its entirety, because it is not a whole entity. Even if it was mixed with water, the different portions are not considered as joined together.

יא

מת שהרקיבו עצמותיו בקבר ונעשו רקב מלא חפנים מאותו רקב מטמא במשא ובאהל כמת ואינו מטמא במגע לפי שאי איפשר ליגע בכולו שהרי אינו גוף אחד ואפילו גבלו במים אינו חבור:

12

The blood of a corpse imparts impurity like the corpse itself when it is touched, carried, or one is under the same structure, for Numbers 19:13 speaks of: "the soul of man" and Deuteronomy 12:23 states: "the blood is the soul."

What is the measure of blood that imparts impurity? A revi'it. Even the liquid left after blood coagulates imparts impurity when one is under the same structure, as a corpse does, as long as it is red in color.

יב

דם המת מטמא כמת במגע ובמשא ובאהל שנאמר בנפש האדם ונאמר כי הדם הוא הנפש וכמה שיעורו רביעית אפילו תמצית הדם כל זמן שיש בו אדמומית מטמא באהל המת:

13

Blood from a living person, even if it is the blood that flows out when the person is stabbed in the throat, is pure as long as the person is alive. If the blood which flows from his body at the end, i.e., before his death, becomes mixed with the blood which flows from his body after he died and the entire mixture is a revi'it, and it is not known how much flowed out while he was alive and how much flowed out after his death, even if half a revi'it flowed out while he was alive and half after his death, this is referred to as "weltering blood." It imparts impurity when it is touched, carried, or when one is under the same structure. This impurity is, however, of Rabbinic origin.

יג

דם החי אפילו דם נחירה הרי זה טהור כל זמן שהוא חי נתערב הדם שיצא ממנו באחרונה סמוך למיתה עם הדם שיצא ממנו אחר שמת וכל התערובות רביעית ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה אפילו חצי רביעית מחיים וחצייה אחר מיתה הרי זה נקרא דם תבוסה ומטמא במשא ובמגע ובאהל אלא שטומאתו מדברי סופרים:

14

The following laws apply when the corpse of a person who was slain was lying on a bed. His blood had been dripping from his body while he was alive and descending into a hole. At one point, he died. After he died, the blood continued dripping and descending into that hole. All of the blood is pure. For the drops of blood are nullified one by one, as they become mixed with the blood that flowed from his body during his lifetime.

If only a revi'it of blood flowed out from the person's body and there is a doubt whether it all flowed out during the person's life or afterwards, this is a questionable situation of ritual impurity like other questionable situations. One who touches it in a private domain is impure. In a public domain, he is pure, as will be explained in the appropriate place.

יד

הרוג שהיה מוטל על המטה ודמו מנטף כשהוא חי ויורד לגומא ומת והרי הדם מנטף אחר מותו ויורד לאותה גומא הרי כל הדם שבה טהור שטיפה טיפה ראשונה ראשונה בטלה כדם שיצא מחיים יצא ממנו רביעית דם בלבד וספק כולה מחיים ספק כולה לאחר מיתה הרי זו ספק טומאה כשאר הספקות והנוגע בה ברשות היחיד טמא ברה"ר טהור כמו שיתבאר במקומו:

15

According to Scriptural Law, as long as the source of impurity is in a grave, the grave imparts impurity when it is touched or when one is under the same structure, as a corpse does, for Numbers 19:16 mentions touching "a corpse, the bone of a man, or a grave." A person is impure whether he touches the covering of a grave or its sides, provided it is built and totally enclosed. Afterwards, in such a situation, the grave imparts impurity in its entirety when it is touched or when one is under the same structure.

If, however, one places keilim, stones, or the like at the side of a corpse and covers the corpse with keilim, stones, or the like, the covering that shelters the corpse from above is called a gollel. And the objects at the side that support the gollel and upon which it rests are called a dofek. Both of them, the gollel and the dofek impart impurity when they are touched or when one is under the same structure, as is true with regard to a grave. The impurity they impart is of Rabbinic origin. They do not impart impurity when carried. Accordingly, if one drags a gollel with ropes until it covers a corpse or drags it or pulls it away from being above a corpse, or one dragged a dofek until he positioned the gollel above it or pulled it by ropes from under the dofek, the person is pure.

Entities that support the dofek are called dofek dofekkim and they are pure.

טו

הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת דין תורה שנאמר או במת או בעצם אדם או בקבר ואחד הנוגע בגגו של קבר או הנוגע בכותליו והוא שיהיה בנוי וסתום ואח"כ יהיה כולו מטמא במגע ובאהל אבל המעמיד כלים או אבנים וכיוצא בהן בצדי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים וכיוצא בהן זה הכסוי המוטל מלמעלה נקרא גולל ואלו הצדדין המעמידין את הגולל שהוא נשען עליהן נקראין דופק ושניהם הגולל או הדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר וטומאתן מדברי סופרים ואינן מטמאין במשא לפיכך אם גרר הגולל בחבלים עד שכסה בו את המת או גררו או שמטו מעל המת או שגרר הדופק עד שהעמיד עליו הגולל או שמטו בחבלים מתחת הגולל ה"ז טהור ודברים שסומכין את הדופק והם הנקראין דופק דופקין הרי הן טהורין:

16

When a field containing a grave was plowed and the bones of the corpse were lost in its earth, this is called a beit hapras. Its earth imparts impurity when it is touched or carried, for perhaps it contains a bone the size of a barley corn, but it does not impart impurity when one is under the same structure.

Similarly, the earth in the entire Diaspora imparts impurity when it is touched or carried, because of the possibility of the presence of bones, for they are not careful about burying them. The impurity of a beit hapras and the earth of the Diaspora is of Rabbinic origin, as will be explained.

טז

שדה שנחרש בה קבר ואבדו עצמות המת בעפרה היא הנקראת בית הפרס ועפרה מטמא במגע ובמשא שמא יש בה עצם כשעורה ואינה מטמאה באהל וכן כל ארצות העכו"ם עפרן מטמא במגע ובמשא מפני העצמות שאין נזהרין בהן וטומאת בית הפרס וארץ העכו"ם מדברי סופרים כמו שיתבאר: