ב"ה, כ"ט כסלו תשכ"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מכ"ה כסלו, נר ראשון דחנוכה.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע למילוי משאלות לבבו לטובה.

והתקוה שיש לו קביעות עתים בלימוד התורה נגלה וחסידות בכל יום ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה', שהרי זהו גם הדרך לקבלת ברכת השי"ת בהמצטרך ושיצליחו הפעולות בדרך הטבע מתאים למ"ש וברכך ה"א בכל אשר תעשה.

ומהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו - באם לא נעשה כזה במשך שנים עשר חדש האחרונים, ובטח שומר על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים.

בברכה לבשו"ט בכל האמור,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

נ.ב. לפלא שכנראה אינו מכיר ורואה הסתירה שבמכתבו גופא שהרי אפילו בהתבוננות קלה נראה עד כמה גדול כח הלעומת זה (פיתויו של המלך זקן וכסיל), כוונתי לתחלת מכתבו שזכה והצליח ללמוד בישיבה הק' תומכי תמימים, אלא שהי' צריך לצאת מהישיבה (וכנ"ל שאינו מכיר ואינו מטיל ספק בזה שהי' צ"ל) בכדי לחזור לההורים ותומ"י בהמשך מכתבו מודיע שמה הי' ההמשך לדבר, שכשיצא מהישיבה לאחרי עבודה איזה זמן, נכנס לצבא (שמובן וגם פשוט שלא הי' בזה כל עזר לההורים, ורק שהי' קיים היציאה מהישיבה) לאחרי זה ל"ע ול"ע קרה התנקשות במכונה וכו' ומאז ועד עתה מתעסק ברופאים וטפולם (שמובן וגם פשוט שגם בזה אין עזר להורים ואדרבה) ולאחרי כתבו בעצמו כל האמור, אינ[ו] רואה המסקנא המידית, שלא רק שלא הי' צריך לצאת מהישיבה, אלא מוכרח הי' ללמוד בהתמדה ושקידה תורתנו הק' ולהדר בקיום המצות, ולהיות דוגמא חי' לכל סביבתו בזה, וביחוד להאברכים מאחב"י הספרדים, ולא רק שלא היו אז כל הענינים הפגעים הנ"ל אלא שזהו רק זה הוא הדרך והצנור לקבלת ברכת נותן התורה שהוא גם הזן ומפרנס לכל בטובו בחן ובחסד וברחמים לכל העולם כולו.

ואף שאין צועקין על העבר, יהי רצון שעכ"פ יזכה ויצליח עתה לפרסם בין הנוער של אחב"י הספרדים (שמכו"כ סיבות אין רגילים כל כך בלימוד התורה בישיבה, כי אם זמן קצר), שמה שלא תהיינה הסיבות בעבר, הרי אין להם מקום עתה, וילמדו בישיבות הגדולות כו"כ שנים, ובמילא יהיו דבריו יוצאים מן הלב מפנימיותו ונכנסים ללב השומע ופועלים פעולתם, והרי הימים ימי חנוכה שענינם להוסיף בנר מצוה ותורה אור מיום ליום וכו' וק"ל.

ח'תשכו

שאין צועקין: ראה ברכות נד, א.