Chapter 10

1My soul quarrels with my life; I will leave my speech with me; I will speak with the bitterness of my life.   אנָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶֽעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֜דַבְּרָה֗ בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי:
My soul quarrels: Heb. נקטה. My soul quarrels about the fact that I am alive. That is an expression of (Ezek. 20:43), "and you shall quarrel (ונקטתם) with yourselves.   נקטה נפשי: נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטות' בפניכם (יחזקאל כ):
I will leave my speech: i.e., my trouble, to cry and lament, and I cannot forget it or restrain it.   אעזבה עלי שיחי: צרתי לזעוק ולקבול ולא אוכל לשבחו ולהבליגו:
2I will say to God, 'do not condemn me; let me know why You quarrel with me.   באֹמַ֣ר אֶל־אֱ֖לוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵ֑נִי הֽ֜וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה־תְּרִיבֵֽנִי:
3Is it good to You that You should oppress, that You should reject the toil of Your hands, and shine upon the counsel of the wicked?   גהֲט֚וֹב לְךָ | כִּֽי־תַֽעֲשֹׁ֗ק כִּ֣י תִ֖מְאַס יְגִ֣יעַ כַּפֶּ֑יךָ וְעַל־עֲצַ֖ת רְשָׁעִ֣ים הוֹפָֽעְתָּ:
Is it good: Heb. הטוב, an interrogative form. [Is it good to You] that You should oppress and rob the righteous man of his righteousness, [while] upon the council of the wicked, who vex You, You shine Your splendor to show them a friendly countenance?   הטוב: בתמיה כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקו':
4Do You have eyes of flesh, or do You see as a man sees?   דהַֽעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם־כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה:
5Are Your days like the days of a mortal, or are Your years like the days of a man,   ההֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם־שְׁ֜נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר:
Are Your days like the days of a mortal: to provoke him and pursue [him]?   הכימי אנוש ימיך: להתגרות בו ולרדוף:
6that You should search for my iniquity and seek my sin?   וכִּֽי־תְבַקֵּ֥שׁ לַֽעֲו‍ֹנִ֑י וּ֖לְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ:
7It is in Your knowledge that I will not be condemned, but no one can save [me] from Your hand.   זעַל־דַּ֖עְתְּךָ כִּי־לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּֽדְךָ֣ מַצִּֽיל:
It is in Your knowledge: You know.   על דעתך: יודע אתה:
8Your hands shaped me and made me; [Your hosts are] together round about, and You destroy me.   חיָדֶ֣יךָ עִ֖צְּבוּנִי וַיַּֽעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֜בִ֗יב וַתְּבַלְּעֵֽנִי:
shaped me: Heb. עצבוני, They made me a shape, a mold, like “nor straighten (מעצבין) an infant’s limbs,” in Tractate Shabbath (22:6). But now Your hosts are together round about.   עצבוני: עשאוני, עצב דפוס כמו אין מעצבין את הקטן במסכת שבת (דף קמו) ועתה חיילותיך יחד סביב:
and You destroy me: These are the worms.   ותבלעני: הם התולעים:
9Remember now that You made me like clay, and You will return me to dust.   טזְכָר־נָ֖א כִּֽי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי:
You will return me: in the end.   תשיבני: לבסוף:
10Did You not pour me like milk and curdle me like cheese?   יהֲלֹ֣א כֶֽ֖חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֜כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי:
Did you not pour me like milk: Concerning the drop from which I was born.   כחלב תתיכני: כטיפת תולדותי:
11Clothe me with skin and flesh and cover me with bones and sinews?   יאע֣וֹר וּ֖בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּבַֽעֲצָמ֥וֹת וְ֜גִידִ֗ים תְּשׂכְכֵֽנִי:
12You have granted me life and kindness, and Your providence watched my spirit.   יבחַיִּ֣ים וָ֖חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֜פְקֻדָּֽתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי:
and Your providence: The providence of Your watch, for You appointed watchers for me.   ופקודתך: פקודת משמרתך שמניתה לי שומרים:
watched my spirit: in my mother’s womb, and afterwards…   שמרה רוחי: בבטן אמי, ואחר כך:
13But You hid these in Your heart; I knew that it was with You.   יגוְאֵלֶּה צָפַ֣נְתָּ בִלְבָבֶ֑ךָ יָ֜דַ֗עְתִּי כִּי־זֹ֥את עִמָּֽךְ:
But You hid these in Your heart: to destroy me as though You did not remember them, but I knew that this was with You, everything as it was delineated, and You did not forget.   ואלה צפנת בלבבך: לבלעני כאילו אין (אתה) זוכרם ידעתי כי זאת עמך הכל כמפורש ולא שכחת:
14If I sinned, You watched me, and would not cleanse me of my iniquity,   ידאִם־חָטָ֥אתִי וּשְׁמַרְתָּ֑נִי וּמֵֽ֜עֲו‍ֹנִ֗י לֹ֣א תְנַקֵּֽנִי:
If I sinned, You watched me: You laid Your eyes on me so as not to ignore [my sins] nor to forbear retaliation, and [from now on] You are not cleansing me of my iniquity but are requiting me for everything.   אם חטאתי ושמרתני: נתת עיניך בי מלהעלים ולעבור על מדתיך (ומעתה) ומעוני אין אתה מנקני אלא על הכל אתה פורע:
15If I dealt wickedly, woe is to me; and if I am righteous I will not raise my head, sated with disgrace and seeing my affliction.   טואִם־רָשַׁ֡עְתִּי אַלְלַ֬י לִ֗י וְ֖צָדַקְתִּי לֹֽא־אֶשָּׂ֣א רֹאשִׁ֑י שְׂבַ֥ע קָ֜ל֗וֹן וּרְאֵ֥ה עָנְיִֽי:
sated with disgrace: am I.   שבע קלון: אני:
and seeing my affliction: Heb. וראה. This is not an expression of the imperative, but is an adjective. וראה עניי is badlace (?) in Old French, “that I see it all the time.” As you say (below, at the end of the Book), “ וּשְׂבַע יָמִים, and I am sated with days,” like “וְשָׂבֵע יָמִים” (with a “kamatz” under the “sin”) so do you say; וּרְאֵה, like וְרוֹאֶה, “and seeing my affliction.”   וראה עניי: אין זה ציווי אלא שם דבר ראה עניי בדנ"ץ בלע"ז שכל שעה אני רואהו כמו שאתה אומר ושבע ימים (לקמן בסוף) כמו ושבע ימים (בקמץ תחת שי"ן) כן תאמר וראה כמו ורואה עניי:
16And it is so great that You hunt me like a lion, and You repeatedly pronounce a verdict upon me.   טזוְיִגְאֶה כַּשַּׁ֣חַל תְּצוּדֵ֑נִי וְ֜תָשֹׁ֗ב תִּתְפַּלָּא־בִֽי:
And it is so great that You hunt me like a lion: And it is so great in Your eyes to be to You as a burden and a disappointment, that You hunt me like a lion; You spread out a net for me as though I was as mighty as a lion.   ויגאה כשחל תצודני: ויגדל בעיניך להיות לך למשא ולפח נפש את אשר כשחל תצודני אשר תפרוש לי מצודה כאילו אני גבור כשחל:
and You repeatedly: from day to day.   ותשוב: מיום אל יום:
pronounce a verdict upon me: Heb. תתפלא, to exact and to pronounce judgment, an expression of (Num. 6:2).“shall pronounce (יפלא).”   תתפלא בי: לדקדק ולהפליא במשפט ל' כי יפליא (במדבר ו):
17You renew Your witnesses against me, and You increase Your anger with me; shifts with set times are with me.   יזתְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ | נֶגְדִּ֗י וְתֶ֣רֶב כַּֽעַשְׂךָ֣ עִמָּדִ֑י חֲלִיפ֖וֹת וְצָבָ֣א עִמִּֽי:
Your witnesses: to testify about the changes of the ailments and the pains.   עדיך: להעיד על חליפת החלאים ומכאובים:
with set times are with me: Times set for these my tortures, which serve (once) and [then] repeatedly shift with changes different from these, and serve again.   וצבא עמי: זמנים קצובים ליסורי אלו משמשים (צבא א') וחוזרים ומתחלפים שנויים משונים מאלה ומשמשין זמן אחר:
18Now why did You take me out of the womb? Would that I had died and no eye had seen me.   יחוְלָ֣מָּה מֵ֖רֶחֶם הֽוֹצֵאתָ֑נִי אֶ֜גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹֽא־תִרְאֵֽנִי:
Would that I had died and no eye had seen me: If only I had died [upon emerging] from the womb.   אגוע ועין לא תראני: הלואי אגוע מרחם:
19Then I would have been as though I had not existed; would that I was brought from the womb to the grave.   יטכַּֽאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־הָיִ֣יתִי אֶהְיֶ֑ה מִ֜בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל:
would that I was brought from the womb to the grave: Would that I was brought.   אובל: הלוואי הייתי מובל:
20Are not my days few? So desist and withdraw from me, and I will strengthen myself a little,   כהֲלֹֽא־מְעַ֣ט יָמַ֣י וַֽחֲדָ֑ל (כתיב יַֽחֲדָ֑ל) וְשִׁ֥ית (כתיב יְשִׁ֥ית) מִ֜מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט:
withdraw from me: Withdraw Yourself from me and from upon me, like (Isa. 65:5), “Keep to yourself” Remain by yourself and distance yourself from me.   ושית ממני: תשית עצמך ממני ומעלי כמו (ישעיה סה) קרב אליך קרב לעצמך ורחק ממני:
21before I go and do not return, to a land of darkness and the shadow of death,   כאבְּטֶ֣רֶם אֵ֖לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל־אֶ֖רֶץ ח֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת:
before I go: While I am still alive, and the time for me to die has not yet arrived, desist from me and I will rest.   בטרם אלך: בעודני חי ולא הגיע עת מותי הנח לי וארגיע:
22a land of darkness like darkness itself; the shadow of death without orders, and where the light is as darkness.   כבאֶ֚רֶץ עֵפָתָ֜ה | כְּמֽוֹ־אֹ֗פֶל צַ֖לְמָוֶת וְלֹֽא־סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ־אֹֽפֶל:
darkness: Heb. עפתה. This is a noun meaning darkness, like (Amos 4: 13) “dawn and darkness (ועיפתה).”   עיפתה: שם דבר חשיכה כמו שחר ועפה:
the shadow of death: it is, without orders in it (that there are no orders of man; i.e., there are no customs, for there is no civilization, and its light is like darkness).   צלמות: היא ולא סדרים בה (שאין שם סדרי אדם כלומר מנהגים שאין שם יישוב ואור שלה כמו אופל הוא):
and where the light is as darkness: The illuminated place [therein] is like darkness.   ותופע כמו אופל: מקום מופע שבה כמו אופל הוא: