Chapter 19

1And you, take up a lamentation for the princes of Israel.   אוְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
2And you shall say; How was your mother a lioness! Among the lions she couched; amidst young lions she reared her cubs.   בוְאָמַרְתָּ֗ מָ֚ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ:
How was your mother a lioness!: How esteemed was your mother, you, Zedekiah that she was compared to a lioness!   מה אמך לביא: כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה:
Among the lions: The princes of Judah.   בין אריות: שרי יהודה:
3And she raised up one of her cubs; he was a young lion; he learned to attack prey; he devoured men.   גוַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל:
And she raised up one of her cubs: This lamentation was said regarding the sons of Josiah. The first is Jehoahaz.   ותעל אחד מגוריה: על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:
he devoured men: Heb. אָדָם. He robbed Israel, for Israel is called אָדָם, man, as is stated (below 34:31): “And you are My flock, the flock of My pasture; you are men,” and according to the allegory, any beast that tasted human flesh will always provoke humans.   אדם אכל: גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:
4Nations gathered around him: in their pit he was caught, and they brought him with hooks to the land of Egypt.   דוַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֛יו גּוֹיִ֖ם בְּשַׁחְתָּ֣ם נִתְפַּ֑שׂ וַיְבִאֻ֥הוּ בַֽחַחִ֖ים אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
Nations gathered around him: Pharaoh the king of Egypt.   וישמעו אליו גוים: פרעה מלך מצרים:
in their pit he was caught: Heb. בְּשַּׁחְתָם. They dig pits and cover their openings with straw, and the beast falls into them.   בשחתם נתפש: גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:
and they brought him with hooks: A sort of iron ring. They puncture his nose and pull him with them.   חחים: כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:
5Now she saw that she had taken ill; her hope was lost, and she took one of her cubs and made him a young lion.   הוַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָֽבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ:
Now she saw: His mother, the congregation of Israel.   ותרא: אמו כנסת ישראל:
that she had taken ill: Heb. נוֹחַלָה, an expression of illness (חֹלִי).   כי נוחלה: לשון חולי:
and she took one of her cubs: Jehoiakim.   ותקח אחד מגוריה: יהויקים:
and made him a young lion: [i.e.,] a king. Every כְּפִיר in Scripture is a young and mighty lion.   כפיר שמתהו: מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור:
6Now he walked among the lions-he was a young lion- and he learned to attack prey; he devoured men.   ווַיִּתְהַלֵּ֥ךְ בְּתֽוֹךְ־אֲרָי֖וֹת כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל:
7And he was intimate with their widows, and their cities he laid waste; and the land and the fullness thereof became desolate from the sound of his roar.   זוַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָֽרֵיהֶ֖ם הֶֽחֱרִ֑יב וַתֵּ֚שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַֽׁאֲגָתֽוֹ:
And he was intimate with their widows: He would rape the women and kill their husbands. Some interpret אַלְמְנוֹתָיו like אַרְמְנוֹתָיו [their palaces] and וַיֵדַע as an expression of destruction and ruin, as in (Ps. 138:6): “and He chastises (יְיֵדָע) the haughty from afar.”   וידע אלמנותיו: מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳):
and their cities he laid waste: For he levied a tax on the land to give Pharaoh annually, as it is said in II Kings (23:35).   ועריהם החריב: שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מ"ב ג):
8And nations gathered around against him from provinces, and they spread their net upon him: he was caught in their pit.   חוַיִּתְּנ֨וּ עָלָ֥יו גּוֹיִ֛ם סָבִ֖יב מִמְּדִינ֑וֹת וַיִּפְרְשׂ֥וּ עָלָ֛יו רִשְׁתָּ֖ם בְּשַׁחְתָּ֥ם נִתְפָּֽשׂ:
And nations gathered around against him from provinces: וַיִתְּנוּ [is rendered by Jonathan as:] and they gathered.   ויתנו עליו גוים סביב ממדינות: וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון (שם כ):
And nations gathered: וַיִתְּנוּ [is rendered by Jonathan as:] and they gathered.   ויתנו עליו גוים: ואיתכנשו:
9And they put him into a collar, with hooks, and they brought him to the king of Babylon; they brought him into strongholds in order that his voice no longer be heard on the mountains of Israel.   טוַֽיִּתְּנֻ֚הוּ בַסּוּגַר֙ בַּֽחַחִ֔ים וַיְבִאֻ֖הוּ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל יְבִאֻ֙הוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת לְמַ֗עַן לֹא־יִשָּׁמַ֥ע קוֹל֛וֹ ע֖וֹד אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
into a collar: Heb. בַּסוּגַר. Jonathan rendered: into a collar.   בסוגר: ת"י בקולרין:
into strongholds: to be imprisoned there.   במצדות: להיות כלוא שם:
10Your mother is like a vine in your likeness, planted by the water, fruitful and full of branches; it resulted from many waters.   יאִמְּךָ֥ כַגֶּ֛פֶן בְּדָֽמְךָ֖ עַל־מַ֣יִם שְׁתוּלָ֑ה פֹּֽרִיָּה֙ וַֽעֲנֵפָ֔ה הָֽיְתָ֖ה מִמַּ֥יִם רַבִּֽים:
Your mother is like a vine: This is still part of the lamentation.   אמך כגפן: עוד זה מן הקינה:
in your likeness: Heb. בְּדָמְךָ, a term denoting a likeness and an analogy; i.e., you are like one whose mother was like a vine planted by water.   בדמך: לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:
fruitful: Heb. פֹּרִיָה, like (Deut. 29:17): “that bears (פּוֹרָה) gall,” [a word meaning:] produces fruit.   פוריה: כמו פורה ראש לשון עושה פרי:
from many waters: Through many waters.   ממים רבים: על ידי מים רבים:
11And it had sturdy rods for the scepters of the rulers, and its height was raised over between the interwoven branches, and it could be seen because of its height with its many tendrils.   יאוַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קֽוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגָבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּֽלִיֹּתָֽיו:
sturdy rods for the scepters of the rulers: Powerful rulers and mighty kings.   מטות עוז אל שבטי מושלים: שלטונין תקיפין ומלכין גברין:
over between the interwoven branches: The trees whose branches were many.   עבותים: אילנות שענפיהן מרובין:
12And it was scattered with fury; to the ground it was cast, and the east wind dried up its fruit; they were broken and withered; its sturdy rod-fire devoured it.   יבוַתֻּתַּ֚שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּֽרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ:
And it was scattered: Heb. וַתֻּתֳּשּׁ. Every [expression of] נְתִישָּׁה or נְטִישָּׁה means something that lies scattered upon the face of the whole earth.   ותתש: כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ:
and the east wind: Nebuchadnezzar.   ורוח הקדים: נ"נ:
dried up its fruit: He slaughtered the sons of Zedekiah.   הוביש פריה: שחט את בני צדקיהו:
13And now it is planted in the desert, in a desolate and thirsty land.   יגוְעַתָּ֖ה שְׁתוּלָ֣ה בַמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ צִיָּ֥ה וְצָמָֽא:
14And fire came out of the staff of its sturdy branches [and] devoured its fruit, and in it was no sturdy rod or scepter to rule. It is a lamentation, and it will be a lamentation.   ידוַתֵּצֵ֨א אֵ֜שׁ מִמַּטֵּ֚ה בַדֶּ֙יהָ֙ פִּרְיָ֣הּ אָכָ֔לָה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ מַטֵּה־עֹ֖ז שֵׁ֣בֶט לִמְשׁ֑וֹל קִ֥ינָה הִ֖יא וַתְּהִ֥י לְקִינָֽה:
And fire came out of the staff of its sturdy branches: From the iniquity of its kings and princes, the evil came to it.   ותצא אש ממטה בדיה: מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:
It is a lamentation, and it will be a lamentation: The prophecy is a lamentation, and it will be a lamentation.   קינה היא ותהי לקינה: איליא היא נבואתא ותהא לאיליא: