Charity is considered as a vow. Therefore one who says: "I pledge to give a sela to charity"1 or "[I will give] this sela to charity,"2 he is obligated to give it [to charity] immediately.3 If he delays, he transgresses the commandment against delaying [the observance of one's vow],4 for he has the capacity to make the gift immediately and [generally,] there are poor people at hand.

If there are no poor people at hand, he should set aside [the donation] and put it away until he finds poor people.5 If he made a stipulation that he is not obligated to make the donation until he finds poor people, he does not have to separate it [until the poor are at hand]. Similarly, if he made a stipulation at the time he made his vow to charity or pledged his donation that the trustees of the charitable fund could exchange it for gold, they are permitted to do so.6


הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי סלע זו צדקה חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עבר בבל תאחר שהרי בידו ליתן מיד ועניים מצויין הן אין שם עניים מפריש ומניח עד שימצא עניים ואם התנה שלא יתן עד שימצא עני אינו צריך להפריש וכן אם התנה בשעה שנדר בצדקה או התנדב אותו שיהיו הגבאין רשאין לשנותה ולצורפה בזהב הרי אלו מותרין:


When a person extends a vow made to charity, he is obligated as is the case with regard to other vows.7

What is implied? If he said: "This sela is like this one [given to charity], it is also charity. When a person sets aside a sela and says: "This is charity" and then takes another sela and says: "And this," the second is also charity even though he did not say so explicitly.8


המתפיס בצדקה חייב כשאר הנדרים כיצד אמר הרי סלע זו כזו הרי זו צדקה המפריש סלע ואמר הרי זו צדקה ולקח סלע שנייה ואמר וזו הרי שנייה צדקה ואע"פ שלא פירש:


When a person takes a vow [to give charity], but does not remember how much he vowed to give, he should give until he says: "I did not intend [to give] this [much]."9


הנודר צדקה ולא ידע כמה נדר יתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי:


[The following rules apply] both to a person who says: "This sela is charity" and one who says: "I pledge a sela for charity" and sets it aside. If he desires to exchange it with another [coin], he is permitted to do so.10 Once it reaches the hand of the treasurer of the charity, it is forbidden to be exchanged. If the treasurer of the charity desires to exchange the common currency for dinarim,11 they are not permitted to do so.12 If there are no poor among whom to distribute the funds, they should have others exchange the coins,13but they should not do so themselves.


אחד האומר סלע זו צדקה או האומר הרי עלי סלע לצדקה והפרישו אם רצה לשנותו באחר מותר ואם משהגיע ליד הגבאי אסור לשנותו ואם רצו הגבאים לצרף המעות ולעשותן דינרין אינן רשאין אלא אם אין שם עניים לחלק מצרפין לאחרים אבל לא לעצמן:


If the poor would benefit from the delay of the money in the possession of the charity collector so that he could motivate others to give,14 that charity collector may borrow the money and pay [when the funds are required]. For charity does not resemble funds dedicated to the Temple treasury from which it is forbidden to benefit.


היה לעניים הנאה בעיכוב המעות ביד הגבאי כדי לעשות לאחרים ליתן הרי אותו הגבאי מותר ללוות אותם המעות של עניים ופורע שהצדקה אינה כהקדש שאסור ליהנות בו:


When a person donates a candelabra or a lamp to a synagogue, it is forbidden to exchange it.15 If it is for a sacramental purpose, it is permitted to exchange it, even though the name of the donor is still associated with it, e.g., it is said: "This is so-and-so's candelabra" or "...so-and-so's lamp."16 If the name of the donor is no longer associated with it, it may be exchanged17 even for matters that are not sacramental in nature.


מי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה ואם לדבר מצוה מותר לשנותה אף על פי שלא נשתקע שם בעליה מעליה אלא אומרים זו המנורה או נר של פלוני ואם נשתקע שם הבעלים מעליה מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות:


When does the above apply? When the donor was Jewish. If, however, he was a gentile, it is forbidden to exchange it even for matters that are sacramental in nature as long as the name of the donor is still associated with it.18 [We fear that] the gentile might say: "I consecrated an article to the Jews' synagogue and they sold it for their own purposes."19


במה דברים אמורים בשהיה המתנדב ישראל אבל אם היה עכו"ם אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה עד שישתקע שם בעליה מעליה שמא יאמר העכו"ם הקדשתי דבר לבית הכנסת של יהודים ומכרוהו לעצמן:


When a gentile seeks to make a donation to the Temple treasury, initially, we do not accept it. If, however, it was taken from him, we do not return it to him. If it was a specific article, e.g., a beam or a stone, we return it to him so that there will not be a specific entity in the Temple associated with [a gentile], as [Ezra 4:3] states: "It is not for you,20 together with us to build a Temple for our God."21 For a synagogue, by contrast, we may accept their [donations, even] initially, provided they say: "I am donating it according to the intent of the Jewish people." If he does not say so, it must be entombed, for perhaps his intent was to consecrate it unto God.22 We do not receive donations23 from them for the walls of Jerusalem or an aqueduct in [that city], as [Nechemiah 2:20] states: "And you do not have a portion or a remembrance in Jerusalem."24


עכו"ם שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחלה ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו היה הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירין לו כדי שלא יהא להן דבר מסויים במקדש שנאמר לא לכם ולנו וגו' אבל לבית הכנסת מקבלין מהן לכתחלה והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי ואם לא אמר טעון גניזה שמא לבו לשמים ואין מקבלים מהם לחומת ירושלים ולא לאמת המים שבה שנאמר ולכם אין חלק וזכרון בירושלים:


It is forbidden for a Jew to receive charity from a gentile25 in public.26 If he is unable to subsist on the charity given by the Jews and it is impossible to receive charity from the gentiles in private, it is permitted.

When a gentile king or official sends money to the Jews for charity, we do not return it to him so as [not to jeopardize] peaceful relations with the king.27 Instead, we take [the charity] from him and give it to the gentile poor in secret28 so that the king will not hear.29


אסור לישראל ליטול צדקה מן העכו"ם בפרהסיא ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן העכו"ם בצנעה הרי זה מותר ומלך או שר מן העכו"ם ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עכו"ם בסתר כדי שלא ישמע המלך:


The redemption of captives receives priority over sustaining the poor and providing them with clothing. [Indeed,] there is no greater mitzvah than the redemption of captives.30 For a captive is among those who are hungry, thirsty, and unclothed and he is in mortal peril.31 If someone pays no attention to his redemption, he violates the negative commandments: "Do not harden your heart or close your hand" (Deuteronomy 15:7), "Do not stand by when the blood of your neighbor is in danger" (Leviticus 19:16), and "He shall not oppress him with exhausting work in your presence" (ibid. 25:53). And he has negated the observance of the positive commandments: "You shall certainly open up your hand to him" (Deuteronomy 15:8), "And your brother shall live with you" (ibid. 19:18), "Love your neighbor as yourself" (Leviticus 19:18), "Save those who are taken for death" (Proverbs 24:11), and many other decrees of this nature. There is no mitzvah as great as the redemption of captives.


פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך והצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים:


When the inhabitants of a city collected money for building a synagogue and a purpose associated with a mitzvah arose, they may use the money for that purpose. If they purchased stones and beams, they should not sell them [and use the proceeds] for a purpose associated with a mitzvah other than the redemption of captives.32 Even though they brought the stones [to the building site], cut the beams and shaped them to size, and prepared everything for building, it should all be sold, [but] only for the sake of redeeming captives. If they built [the synagogue] and completed it,33 it should not be sold. Instead, the funds necessary to redeem the captives should be raised from the community.34


אנשי העיר שגבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להן דבר מצוה מוציאין בו המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרום לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים אע"פ שהביאו את האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין מוכרין הכל לפדיון שבויים בלבד אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו את בית הכנסת אלא יגבו לפדיונן מן הצבור:


We do not redeem captives for more than their worth35 for the benefit of the world at large, i.e., so that enemies will not pursue people to hold them captive.36We do not assist captives in escaping, for the benefit of the world at large, i.e., so that enemies will not oppress captives seriously and be very strict when guarding them.37


אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם ואין מבריחין את השבויים מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן:


When a person sold himself and his children [as servants] to gentiles or borrowed money from them and they held him captive or imprisoned him [because of his failure to pay] the loan, it is a mitzvah to redeem him the first or second time [he is held]. [If this happens] a third time, we do not redeem him.38 We do, however, redeem the sons after their father's passing.39 If they sought to kill him, we redeem him from their hands even if he [has been held captive] several times.40


מי שמכר עצמו ובניו לעכו"ם או שלוה מהן ושבו אותן או אסרוהו בהלואתן פעם ראשונה ושנייה מצוה לפדותן שלישית אין פודין אותן אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן ואם בקשוהו להורגו פודין אותו מידם אפילו אחר כמה פעמים:


When a servant is held captive, since he immersed himself [in the mikveh] and accepted the mitzvot,41 he should be redeemed like a Jew who has been taken captive. When a captive abandons his faith even with regard to only one mitzvah, e.g., he eats meat from animals that were not ritually slaughtered with the intent of angering God42 or the like, it is forbidden to redeem him.


עבד שנשבה הואיל וטבל לשם עבדות וקבל עליו מצות פודין אותו כישראל שנשבה ושבוי שהמיר לעכו"ם ואפילו למצוה אחת כגון שהיה אוכל נבלה להכעיס וכיוצא בו אסור לפדותו:


A woman receives precedence over a man with regard to being given sustenance, clothing, and to be redeemed from captivity.43 [The rationale is that] it is common for a man to beg, but not for a woman and this is extremely embarrassing for her. If they were both held in captivity and they were both solicited for a transgression,44 the man should be redeemed first, because this is not ordinary for him.45


האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי מפני שהאיש דרכו לחזר לא האשה ובושתה מרובה ואם היו שניהם בשביה ונתבעו שניהן לדבר עבירה האיש קודם לפדות לפי שאין דרכו לכך:


When a male and female orphan come seeking assistance in marriage, we assist the woman before the man, because the woman's shame is greater. She should not be given less than the weight of six and a quarter dinarim of pure silver.46 If the treasury of the charitable fund has the means, we give the money according to her honor.


יתום ויתומה שבאו להשיא אותן משיאין האשה קודם לאיש מפני שבושתה של אשה מרובה ולא יפחתו לה ממשקל ששה דינרים ורביע דינר של כסף טהור ואם יש בכיס של צדקה נותנין לה לפי כבודה:


If there were many poor people or many captives and one does not have the means to provide sustenance or clothing for all of them or to redeem all of them, a priest is given precedence over a Levite.47 A Levite is given precedence over an Israelite. An Israelite is given precedence over a challal,48 a challal over a shituki,49 a shituki over an asufi,50 an asufi over a mamzer,51 a mamzer over a netin,52and a netin over a convert. [The rationale for the latter is that] a netin grew up with us in holiness.53 A convert is granted precedence over a freed servant, for [the latter] was originally among those who were "cursed."54


היו לפנינו עניים הרבה או שבויים הרבה ואין בכיס כדי לפרנס או כדי לכסות או כדי לפדות את כולן מקדימין את הכהן ללוי ולוי לישראל וישראל לחלל וחלל לשתוקי ושתוקי לאסופי ואסופי לממזר וממזר לנתין ונתין לגר שהנתין גדל עמנו בקדושה וגר קודם לעבד משוחרר לפי שהיה בכלל ארור:


When does the above apply? When the two [captives] were equal in knowledge. If, however, a High Priest55 was unlearned and a mamzer was a Torah scholar, the Torah scholar receives precedence.56 Whoever surpasses his colleague in knowledge receives precedence over his colleague.

If, however, one [of the poor or the captives] is one's teacher or father,57 His father or teacher who is a Torah scholar58 receives precedence over another who surpasses him in wisdom.


בד"א בשהיו שניהן שוין בחכמה אבל אם היה כהן גדול עם הארץ וממזר תלמיד חכם תלמיד חכם קודם וכל הגדול בחכמה קודם את חבירו ואם היה אחד מהן רבו או אביו אף על פי שיש שם גדול מהן בחכמה רבו או אביו שהוא תלמיד חכם קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה: