Introduction to Hilchos Shofar, Sukkah, vLulav
This text describes three positive commandments. They are:
1) To listen to the sounding of the shofar on the first of Tishrei;
2) to dwell in the sukkah throughout the seven days of the festival of Sukkot;
3) to take the lulav in the Temple throughout the seven days of the festival of Sukkot.
These mitzvot are explained in the following chapters.
הלכות שופר וסוכה ולולב
יש בכללן שלש מצות עשה. וזהו פרטן:
א) לשמוע קול שופר באחד בתשרי.
ב) לישב בסוכה כל שבעת ימי החג.
ג) ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג.
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
It is a positive commandment from the Torah to hear the sounding of the shofar on Rosh HaShanah, as [Numbers 29:1] states: "It shall be a day of sounding [the ram's horn] for you."
The shofar, which is sounded both on Rosh HaShanah and for the yovel, is a bent ram's horn. All shofarot other than that of a ram are unacceptable.
Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah is not explicitly mentioned in the Torah [it was derived by our Sages in the following manner]. Concerning the yovel, [Leviticus 25:9] states: "You shall make a proclamation, sounding the shofar... you shall proclaim with the shofar." The oral tradition explains that just as the "sounding" required by the Torah in the yovel requires a shofar, so, too, the "sounding" on Rosh HaShanah requires a shofar.
אמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט א) "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". וְשׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ בֵּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בְּיוֹבֵל הוּא קֶרֶן הַכְּבָשִׂים הַכָּפוּף. וְכָל הַשּׁוֹפָרוֹת פְּסוּלִין חוּץ מִקֶּרֶן הַכֶּבֶשׂ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה תְּרוּעָה בְּשׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּיוֹבֵל (ויקרא כה ט) "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר" וְכוּ' (ויקרא כה ט) "תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר". וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מַה תְּרוּעַת יוֹבֵל בְּשׁוֹפָר אַף תְּרוּעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר:
In the Temple, on Rosh HaShanah, they would blow [the shofar in the following manner]: There was one shofar and two trumpets, [one on either] side. The sounding of the shofar was extended, while that of the trumpets was shortened, because the mitzvah of the day is performed with the shofar.
Why were the trumpets sounded together with it? Because [Psalms 98:6] states: "You shall sound trumpets and the voice of the shofar before God, the King." However, in other places on Rosh Hashanah, only the shofar is blown.
בבַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר אֶחָד וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. הַשּׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וְהַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּשׁוֹפָר. וְלָמָּה תּוֹקְעִין עִמּוֹ בַּחֲצוֹצְרוֹת מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צח ו) "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'". אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת אֵין תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּשׁוֹפָר בִּלְבַד:
At the outset, we should not blow a shofar of idol worship. However, if one sounded it, one has fulfilled his obligation. [In contrast,] should one sound a shofar belonging to an apostate city, one has not fulfilled one's obligation.
Concerning a stolen shofar: one who blows it fulfills his obligation, because the mitzvah is only to listen to the sound, even though the listener does not touch [the shofar] or lift it up. The laws of theft do not apply to sound alone.
Similarly, a shofar from an olah offering should not be sounded, but if one sounds it, he fulfills his obligation, because the laws of מעילה do not apply with regard to sound alone. If you ask: "Behold, he has derived benefit from hearing [the shofar's] sound?" - mitzvot were not given for our benefit.
Based on this concept, a person who vows not to derive benefit from a shofar may use it to blow the teki'ot required to fulfill the mitzvah.
גשׁוֹפָר שֶׁל עַכּוּ''ם אֵין תּוֹקְעִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה וְאִם תָּקַע יָצָא. וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת אִם תָּקַע בּוֹ לֹא יָצָא. שׁוֹפָר הַגָּזוּל שֶׁתָּקַע בּוֹ יָצָא שֶׁאֵין הַמִּצְוָה אֶלָּא בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ וְלֹא הִגְבִּיהוֹ הַשּׁוֹמֵעַ יָצָא וְאֵין בַּקּוֹל דִּין גֵּזֶל. וְכֵן שׁוֹפָר שֶׁל עוֹלָה לֹא יִתְקַע בּוֹ וְאִם תָּקַע יָצָא שֶׁאֵין בַּקּוֹל דִּין מְעִילָה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא נֶהֱנָה בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל. מִצְוֹת לֹא לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. לְפִיכָךְ הַמֻּדָּר הֲנָיָה מִשּׁוֹפָר מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה:
Regarding a shofar to be used on Rosh HaShanah: It is forbidden to violate the festival laws to obtain it. This applies even when the forbidden practice is in the category of sh'vut.
How is the above exemplified? If there is a shofar in a treetop or across a river - and that is the only shofar available - one may not climb the tree or swim across the water to bring it. Needless to say, we may not cut the shofar [from the animal's head] or perform a forbidden labor [to prepare a shofar so that we may blow it].
[The rationale for the above is:] Blowing the shofar fulfills a positive commandment, while [the observance of] the festivals fulfills both a positive and a negative commandment. The observance of a positive commandment does not negate the observance of both a positive and negative commandment.
It is permitted to rinse a shofar with water, wine, or vinegar in order to improve its tone. However, as an expression of deference, one should never use urine [for that purpose], lest one view the mitzvot in a deprecating manner.
דשׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת יוֹם טוֹב וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. כֵּיצַד. הָיָה הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאֵין לוֹ שׁוֹפָר אֶלָּא הוּא אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן וְאֵינוֹ שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ אוֹ עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה. מִפְּנֵי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר מִצְוַת עֲשֵׂה וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. מֻתָּר לִתֵּן בְּתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן אוֹ חֹמֶץ בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מֵי רַגְלַיִם לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו:
Mishneh Torah (Moznaim)
Featuring a modern English translation and a commentary that presents a digest of the centuries of Torah scholarship which have been devoted to the study of the Mishneh Torah by Maimonides.
The minimum size of a shofar is [a measure] sufficient that one may hold the shofar in one's hands [with the ends] visibly [protruding] on either side.
Should a shofar be cracked lengthwise, it is unacceptable. Should it be cracked along its width - if a measure equivalent to the minimum size of a shofar remains, it is kosher. It is considered as if it were cut off at the place of the crack.
[Regarding a shofar with] a hole: If it was plugged with another substance, it is unacceptable. If it was plugged with its own kind, it is kosher [under the following conditions]:
the majority of the shofar remained whole;
the plugging of the holes did not alter its sound.
If one [merely] perforated the insides of the horn, [but did not remove them,] it is kosher, because a substance of the same kind is not considered an intervening entity. Should one stick together fragments of shofarot until one has constructed a shofar, it is unacceptable.
השִׁעוּר הַשּׁוֹפָר כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן. נִסְדַּק לְאָרְכּוֹ פָּסוּל. לְרָחְבּוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כַּשִּׁעוּר כָּשֵׁר וּכְאִלּוּ נִכְרַת מִמְּקוֹם הַסֶּדֶק. נִקַּב אִם סְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ פָּסוּל. סְתָמוֹ בְּמִינוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ שָׁלֵם וְלֹא עִכְּבוּ הַנְּקָבִים שֶׁנִּסְתְּמוּ אֶת הַתְּקִיעָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. קְדָחוֹ בְּזִכְרוּתוֹ כָּשֵׁר שֶׁמִּין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְאֶחָד פָּסוּל:
If one made any addition to a shofar - whether of its kind or from another substance - it is unacceptable.
Should one coat it with gold from the inside or at the mouthpiece, it is unacceptable. Should one coat it on the outside: If its sound is changed from what it was originally, it is not acceptable. If its sound did not change, it is kosher.
Should one place one shofar within another: If one hears the sound of the inner shofar, one has fulfilled one's obligation. If one hears the outer shofar, one has not fulfilled one's obligation.
Should one widen the narrow portion of the shofar and narrow its wider end, the shofar is unacceptable.
והוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ פָּסוּל. צִפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים אוֹ בִּמְקוֹם הַנָּחַת פֶּה פָּסוּל. צִפָּהוּ מִבַּחוּץ אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה פָּסוּל וְאִם לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּשֵׁר. נָתַן שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר אִם קוֹל פְּנִימִי שָׁמַע יָצָא וְאִם קוֹל חִיצוֹן שָׁמַע לֹא יָצָא. הִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב פָּסוּל:
If a shofar was long and one shortened it, it is kosher. If one scraped away the horn - either from the inside or from the outside - even if one did so to the extent that all that remained was the thin external shell, it is kosher.
Regardless of whether [the shofar's] sound is heavy, thin, or raspy, it is kosher, because all the sounds produced by the shofar are kosher.
זהָיָה אָרֹךְ וְקִצְּרוֹ כָּשֵׁר. גֵּרְדוֹ בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ אֲפִלּוּ הֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדּוֹ כָּשֵׁר. הָיָה קוֹלוֹ עָב אוֹ דַּק אוֹ צָרוּר כָּשֵׁר שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִין בְּשׁוֹפָר:
When a person sounds a shofar within a pit or within a cave, those standing within the pit or cave fulfill their obligation. Concerning those standing outside: If they hear the sound of the shofar, they fulfill their obligation. If they hear the sound of an echo, they do not fulfill their obligation.
Similar principles apply regarding one who blows into a giant barrel. If he hears the sound of a shofar, he fulfills his obligation. If he hears an echo, he does not fulfill his obligation.
חהַתּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה. אוֹתָן הָעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְהַמְּעָרָה יָצְאוּ. וְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ יָצְאוּ. וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמְעוּ לֹא יָצְאוּ. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ חָבִית גְּדוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע יָצָא וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע לֹא יָצָא: