When a holiday falls on Friday, on the holiday that precedes the Sabbath we may not bake or cook the food that will be eaten on the Sabbath. This prohibition is Rabbinic in origin,1 so that one will not prepare food on a holiday for a subsequent weekday.2 For a person will make the deduction: Since he is not [allowed to] cook for the Sabbath [on a holiday], surely, [he may not cook] for a weekday.

Therefore, a person who prepares a portion of food on the day prior to the holiday, and he relies on it, is permitted to cook and bake for the Sabbath on the holiday. The portion of food on which he relies is referred to as an eruv tavshilin.


יום טוב שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שהוא אוכל למחר בשבת. ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבא לבשל מיום טוב לחול. שקל וחומר הוא לשבת אינו מבשל כל שכן לחול. לפיכך אם עשה תבשיל מערב יום טוב שיהיה סומך עליו ומבשל ואופה ביום טוב לשבת הרי זה מותר. ותבשיל שסומך עליו הוא הנקרא עירובי תבשילין:


Why is this called an eruv? [Because it creates a distinction.] The eruv3 that is established in courtyards and lanes on the day before the Sabbath is intended to create a distinction - so that people will not think that it is permitted to transfer articles from one domain to another on the Sabbath.

Similarly, this portion of food creates a distinction and a reminder, so that people do not think that it is permitted to bake food on a holiday that will not be eaten on that day. Therefore, the portion of food is referred to as an eruv tavshilin.4


ולמה נקרא שמו עירוב. שכשם שהעירוב שעושין בחצרות ומבואות מערב שבת משום הכר כדי שלא יעלה על דעתם שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת. כך זה התבשיל משום הכר וזכרון כדי שלא ידמו ויחשבו שמותר לאפות ביום טוב מה שאינו נאכל בו ביום. ולפיכך נקרא תבשיל זה עירובי תבשילין:


The [minimum] measure of an eruv tavshilin is a portion of food the size of an olive. This suffices both for a single person and for a thousand.

This eruv may not be established with bread,5 with cereal, or the like.6 Instead, a portion of cooked food that is served together with bread - e.g., meat, fish, eggs, and the like - must be used. [Nevertheless, one need not set aside a portion of choice food.7] Even lentils [left] at the bottom of the pot [are sufficient].8 Moreover, one may even rely on the fat that is left on the knife used to cut roast meat. If an amount the size of an olive is left when one scrapes it off, one may use it for an eruv tavshilin.9


עירובי תבשילין שיעורו אין פחות מכזית בין לאחד בין לאלפים. ואין עושין עירוב זה לא בפת ולא בריפות וכיוצא בהן אלא בתבשיל שהוא פרפרת כגון בשר ודגים וביצים וכיוצא בהן. ואפילו עדשים שבשולי קדרה ואפילו שמנונית שעל גבי הסכין שחותכין בה הצלי גורדו אם יש בו כזית סומך עליו משום עירובי תבשילין:


With regard to such an eruv, the term "cooked food"10 also includes food that was roasted, stewed, pickled, or smoked. Even small fish that are prepared to be eaten by pouring hot water over them11 can be relied upon [for an eruv tavshilin].


תבשיל שאמרו לענין עירוב זה אפילו צלי אפילו שלוק אפילו כבוש או מעושן אפילו דגים קטנים שהדיחן במים חמין והדחתן היא בשולן לאכילה הרי זה סומך עליהן:


This eruv must be accessible until one has baked all that one must bake, cooked all that one must cook, and heated all the water one requires [for the Sabbath].12 If the eruv is eaten, lost, or burned before one has cooked or baked [for the Sabbath], one may no longer bake, cook, or heat water, except what one requires for the holiday.13

If one has already begun [kneading] a dough or [preparing] a portion of food, and the eruv is eaten or lost, one may complete the preparation [of this loaf or portion].14


וצריך שיהיה עירוב זה מצוי עד שיאפה כל מה שהוא צריך לאפות ולבשל כל שהוא צריך לבשל. ויחם חמין כל שהוא צריך. ואם נאכל העירוב או אבד או נשרף קודם שיבשל או יאפה הרי זה אסור לאפות ולבשל או להחם אלא מה שהוא אוכל ביום טוב בלבד. התחיל בעיסתו או בתבשילו ונאכל העירוב או אבד הרי זה גומר:


When a person sets aside an eruv tavshilin so that he and others may rely on it, he must grant others a portion as one grants them a portion with regard to the eruvin employed on the Sabbath.15

Whoever is allowed to acquire a portion [on behalf of others] with regard to the eruvin of the Sabbath,16 may acquire a portion [on their behalf] with regard to an eruv tavshilin. Conversely, whoever is not allowed to acquire a portion [for others] with regard to those eruvin17 may not acquire a portion [for them] with regard to this [eruv].


המניח עירובי תבשילין כדי שיסמוך עליהם הוא ואחרים צריך לזכות להן כדרך שמזכה בעירובי שבת. וכל שזוכה בעירובי שבת זוכה בעירובי תבשילין. וכל שאינו זוכה באותו עירוב אינו זוכה בזה:


It is not necessary to notify the others whom one grants a portion [in the eruv] before the commencement of the holiday.18 However, they must know that someone has granted them a portion and established an eruv before they rely on it for cooking and baking. Even if they did not receive notification until the holiday itself, they are permitted [to rely on it].

A person may establish an eruv on behalf of all [the inhabitants of] a city,19 and all those within its [holiday] limits.20 On the following day, he may announce, "Whoever did not establish an eruv tavshilin may rely on my eruv."21


ואינו צריך להודיע לאלו שזכה להן מערב יום טוב. אבל הן צריכין לידע שכבר זכה להן אחר ועירב להן ואחר כך יסמכו עליו ויבשלו ויאפו. אף על פי שלא ידעו אלא ביום טוב הרי אלו מותרין. ויש לו לאדם לערב על כל העיר ועל כל הקרוב אליה בתוך התחום ולמחר מכריז ואומר כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על עירובי:


A person who establishes an eruv is required to recite [the following] blessing:22 "Blessed are You, God, our Lord, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us concerning the mitzvah of eruv."

[At this time,] he should say: "With this eruv, I will be permitted to bake and to cook tomorrow23 on the holiday24 for the Sabbath." If he includes others in the eruv, he should say "...for me, and for so and so, and so and so...," or "for all the inhabitants of the city to bake and cook on the holiday for the Sabbath."


המניח עירובי תבשילין חייב לברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר לשבת. ואם זכה בו לאחרים יאמר לי ולפלוני ולפלוני או לאנשי העיר כולם לאפות ולבשל מיום טוב לשבת:


When a person did not establish an eruv himself, and others did not include him in [their eruvin], just as he is forbidden to cook and bake, his flour and his food are forbidden [to be used on the holiday]. It is thus forbidden for another person who himself established [an eruv] to cook or to bake for the person who did not establish [an eruv, using provisions belonging to the person who did not establish an eruv], unless he transfers ownership25 of his food [to the person who established an eruv].26

[If this transfer is made, such an arrangement is permitted, because the person who established an eruv] is cooking and baking [with] his own [provisions], for their ownership was transferred [to him]. If, afterwards, the person [who established an eruv] desires, he may give [this food] as a present to the person who did not establish [an eruv].


מי שלא הניח עירובי תבשילין ולא הניחו לו אחרים. כשם שאסור לו לבשל ולאפות כך קמחו ומאכלו אסור. ואסור לאחר שהניח לעצמו לבשל ולאפות לזה שלא הניח עד שיקנה לו שנמצא זה מבשל ואופה שלו שהרי קנהו. ואם רצה יתן אחר כך לזה שלא הניח במתנה:


When a person did not establish an eruv tavshilin and cooked and baked [food] to eat on [the holiday], and there was [food] left over, or he invited quests and they did not come, he may eat the remainder on the following day. If, however, he acted with guile27[with regard to this matter], he is forbidden to partake [of this food].

If the person transgressed28 and cooked and baked [on the holiday] for the Sabbath without establishing an eruv tavshilin], it is not forbidden [for him to partake of it]. Why did [our Sages] judge a person with guile more severely than a person who willfully transgresses, [imposing] prohibitions [on the former and not on the latter]? Because if leniency were granted to a person who acts with guile, everyone would act with guile, and the entire concept of eruv tavshilin would be forgotten.29 To violate [Torah law] consciously, by contrast, is a rare phenomenon, and the fact that a person transgresses once does not mean that he will transgress in the future.


מי שלא הניח עירובי תבשילין ובשל ואפה לאכול ביום והותיר או שזימן אורחים ולא באו הרי זה אוכל המותר למחר. ואם הערים הרי זה אסור לאכלו. עבר ואפה ובשל לשבת אין אוסרין עליו. ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד שאם תתיר למערים נמצאו הכל מערימין וישתקע שם עירובי תבשילין. אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת:


When the two days of a holiday [celebrated in the diaspora] fall on Thursday and Friday, an eruv tavshilin should be established on Wednesday, the day before the holiday. If a person forgot and did not establish [an eruv before the holiday], he should deposit the eruv on the first day, and make a stipulation.30

What is implied? He should deposit his eruv tavshilin on Thursday and say, "If today is a holiday, and tomorrow is a weekday, I will cook and bake for the Sabbath tomorrow, for there is no requirement. If today is a weekday, and tomorrow is a holiday, with this eruv I will be permitted to bake and to cook tomorrow, on the holiday, for the Sabbath."31


שני ימים טובים שחלו להיות בחמישי וערב שבת עושה עירובי תבשילין מיום רביעי שהוא ערב יום טוב. שכח ולא הניח מניחו בראשון ומתנה. כיצד מניח עירובי תבשילין ביום חמישי ואומר אם היום יום טוב ולמחר חול למחר אבשל ואופה לשבת ואיני צריך כלום ואם היום חול למחר יום טוב בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל למחר מיום טוב לשבת:


To cite a similar example: when a person possesses two baskets of produce from which terumah was not separated, on the first day of the holiday he should say,32 "If today is a weekday, may this [basket] be considered terumah for [the other basket]. If today is a holiday, then may my words be of no consequence." He should then designate [the basket as terumah] and leave it.

On the second day [of the holiday], he should return and say, "If today is a holiday, then may my words be of no consequence. If today is a weekday, may this [basket] be considered terumah for [the other basket]." He should then designate [the same basket as terumah] and leave it as he did on the first day. [After] depositing the basket that he designated as terumah, he may partake of the other one.33


כיוצא בו היו לפניו שתי כלכלות של טבל ביום טוב ראשון אומר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום. וקורא עליה שם ומניחה. ולמחר בשני חוזר ואומר אם היום קדש אין בדברי כלום ואם היום חול תהיה זו תרומה על זו וקורא עליה שם ומניחה כדרך שקרא עליה בראשון. ומניח את זו שקרא עליה שם תרומה ואוכל את השנייה:


When does the above apply? With regard to the two days observed as holidays in the diaspora. Concerning the two days observed as the holiday of Rosh HaShanah,34 by contrast, a person who forgot and did not establish an eruv on Wednesday does not have another opportunity to establish [an eruv]. He should either rely on the eruv established by others on his behalf, transfer ownership of his flour to someone who established an eruv, or be forbidden to bake and cook for the Sabbath.

Similarly, a person who did not separate terumah on Wednesday may not separate it until Saturday night.


במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה אם שכח ולא הניח ביום רביעי שוב אינו מניח אלא סומך על אחרים אם ערבו עליו או מקנה קמחו למי שערב או יהיה אסור לאפות ולבשל לשבת. וכן אם שכח ולא הפריש תרומה מיום רביעי שוב אינו מפריש עד מוצאי שבת:


The above concepts applied only when the High Court of Eretz Yisrael would sanctify [the new moon] based on the observation [of witnesses],35 and the Jews in the diaspora would celebrate two days [as a holiday] to avoid the doubt, for they did not know the date on which the inhabitants of Eretz Yisrael sanctified [the new moon]. At present, however, the inhabitants of Eretz Yisrael follow a fixed calendar and sanctify [the months accordingly]. Therefore, the second day of a holiday is [observed], not to avoid a doubt, but [to perpetuate] a custom.36


כל הדברים האלו שאמרנו היו בזמן שהיו בית דין של ארץ ישראל מקדשין על פי הראיה והיו בני הגליות עושין שני ימים כדי להסתלק מן הספק לפי שלא היו יודעין יום שקדשו בני ארץ ישראל. אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון ומקדשין עליו אין יום טוב שני להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד:


I therefore maintain that a person may not establish on a conditional basis either an eruv tavshilin, an eruv chatzerot, or a shituf in a lane. Nor may he tithe untithed produce on a conditional basis.37 Instead, he must perform [all such activities] on the day prior to the holiday.


ולפיכך אני אומר שאין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי תבשילין ולא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות ואינו מעשר הטבל על תנאי אלא הכל מערב יום טוב בלבד:


Just as it is a mitzvah to honor the Sabbath and to take delight in it, so too, do [these obligations apply to] all the holidays,38 as [implied by Isaiah 58:13], "...sanctified unto God and honored."39 [This applies to] all the holidays, for they are called, "holy convocations." We have explained the obligation implied by honor and delight in Hilchot Shabbat.40

Similarly, it is proper for a person not to partake of a [significant] meal on the day before a holiday from mid-afternoon onward, as on Friday.41 For this is also an expression of honor.

Everyone who treats the holidays with disrespect is considered as if he became associated with idol worship.42


כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש. וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת. וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד. וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודת כוכבים:


It is forbidden to fast or recite eulogies43 on the seven days of Pesach, the eight days of Sukkot, and the other holidays.44 On these days, a person is obligated to be happy and in good spirits; he, his children, his wife, the members of his household, and all those who depend on him, as [Deuteronomy 16:14] states: "And you shall rejoice in your festivals."

The "rejoicing" mentioned in the verse refers to sacrificing peace offerings, as will be explained in Hilchot Chaggigah.45 Nevertheless, included in [this charge to] rejoice is that he, his children, and the members of his household should rejoice, each one in a manner appropriate for him.


שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו:


What is implied?46 Children should be given roasted seeds, nuts, and sweets. For women, one should buy attractive clothes and jewelry according to one's financial capacity. Men should eat meat and drink wine, for there is no happiness without partaking of meat,47nor is there happiness without partaking of wine.48

When a person eats and drinks [in celebration of a holiday], he is obligated to feed converts, orphans, widows,49 and others who are destitute and poor.50 In contrast, a person who locks the gates of his courtyard and eats and drinks with his children and his wife, without feeding the poor and the embittered, is [not indulging in] rejoicing associated with a mitzvah, but rather the rejoicing of his gut.

And with regard to such a person [the verse, Hoshea 9:4] is applied: "Their sacrifices will be like the bread of mourners, all that partake thereof shall become impure, for they [kept] their bread for themselves alone." This happiness is a disgrace for them, as [implied by Malachi 2:3]: "I will spread dung on your faces, the dung of your festival celebrations."


כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות. והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו. והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:


Although eating and drinking on the holidays are included in the positive commandment [to rejoice], one should not devote the entire day to food and drink. The following is the desired practice:

In the morning, the entire people should get up and attend the synagogues and the houses of study where they pray and read a portion of the Torah pertaining to the holiday.51 Afterwards, they should return home and eat. Then they should go to the house of study, where they read [from the Written Law] and review [the Oral Law] until noon.

After noon, they should recite the afternoon service and return home to eat and drink for the remainder of the day until nightfall.52


אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה. לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו. אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה:


When a person eats, drinks, and celebrates on a festival, he should not let himself become overly drawn to drinking wine, mirth, and levity, saying, "whoever indulges in these activities more is increasing [his observance of] the mitzvah of rejoicing." For drunkenness,53 profuse mirth, and levity are not rejoicing; they are frivolity and foolishness.

And we were not commanded to indulge in frivolity or foolishness, but rather in rejoicing that involves the service of the Creator of all existence. Thus, [Deuteronomy 28:47] states, "Because you did not serve God, Your Lord, with happiness and a glad heart with an abundance of prosperity." This teaches us that service [of God] involves joy. And it is impossible to serve God while in the midst of levity, frivolity, or drunkenness.54


כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה. שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. הא למדת שהעבודה בשמחה. ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות:


The [Jewish] court is obligated to appoint officers who will circulate [among the people] on the festivals and check the gardens, orchards, and river banks to see that men and women do not gather there to eat or to drink, lest they [conduct themselves immodestly and come to] sin.

Similarly, they must warn the people that men and women should not mix at festive gatherings in homes, nor should they overindulge in wine, lest they be led to sin.


חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה:


The days between the first and the seventh days of Pesach and [the days between] the first and the eighth days of Sukkot are called Chol HaMo'ed55 and are also called mo'ed. In the diaspora,56 there are four days during Pesach and five days during Sukkot.

Although we are obligated to celebrate on these days, and it is forbidden to deliver a eulogy or to fast,57 it is permitted to deliver a eulogy before the corpse of a Torah sage. After he is buried, however, it is forbidden to deliver a eulogy on these days.58

Needless to say that on Rosh Chodesh, on Chanukah, and on Purim we may deliver a eulogy before the corpse of a Torah sage, although it is forbidden to fast or deliver a eulogy on these days.59 After the burial, however, it is forbidden to deliver a eulogy on these days.


ימים שבין ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות והן בגולה ארבעה בתוך הפסח וחמשה בתוך החג הם הנקראין חולו של מועד ונקראין מועד. ואע"פ שהם חייבין בשמחה ואסורין בהספד ותענית מותר לספוד בהן תלמיד חכם בפניו. אבל לאחר שיקבר אסור לסופדו בהן. ואין צריך לומר בראשי חדשים בחנוכה ובפורים שסופדין בהן תלמידי חכמים בפניו. אף על פי שימים אלו אסורין בהספד ותענית. אבל לאחר הקבורה אסור לספוד בהן:


The bier of a corpse should not be left in the street during [Chol Ha]Mo'ed, so that [no one] will be prompted to deliver a eulogy. Instead, it should be taken from the home to the grave.60

We do not observe the rites of mourning during [Chol Ha]Mo'ed.61 Nor does one rend his garments, partake of the meal of solace [served after the burial],62 or bare his shoulder because of a deceased during [Chol Ha]Mo'ed,63 with the exception of the relatives who are obligated to mourn because of him.64

If the deceased was a sage or an upright man,65 or one was present at his death,66 one should rend one's clothes because of his [death] during [Chol Ha]Mo'ed even though one is not related [to the deceased]. We may not rend our garments on the second day of a holiday at all;67 this applies even to the relatives of the deceased.


אין מניחין מטת המת ברחוב במועד שלא להרגיל את ההספד אלא מביתו לקברו. ואין מתאבלין במועד. וכן אין קורעין ולא מברין ולא חולצין הכתף במועד על המת אלא קרוביו שהן חייבין להתאבל עליו. ואם היה חכם או אדם כשר או שהיה עומד עליו בשעת נטילת נשמה הרי זה קורע עליו במועד אף על פי שאינו קרובו. ואין קורעין ביום טוב שני כלל ואפילו קרוביו של מת:


During [Chol Ha]Mo'ed women lament, but they may not pound their hands on each other in grief or mourn. Once the corpse is buried, they may not lament. On Rosh Chodesh, Chanukah and Purim, they may lament and pound their hands on each other in grief before the corpse is buried, but they may not mourn.

What is meant by lamenting? That they all lament in unison. What is meant by mourning? That one recites [a dirge] and the others respond in unison.68

It is forbidden for a person to have a eulogy recited for a deceased person thirty days before the festival,69 so that the festival will not arrive when he is sad, and his heart is grieved and hurting, because of the memory of [his] agony. Instead, he should remove the grieving from his heart and direct his attention toward joy.


נשים במועד בפני המת מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות. נקבר המת אינן מענות. בראשי חדשים וחנוכה ופורים בפני המת מענות ומטפחות אבל לא מקוננות. אי זהו עינוי שכולן עונות כאחת. קינה אחת אומרת וכולן עונות. ואסור לאדם שיעורר על מתו קודם לרגל שלשים יום כדי שלא יבא הרגל והוא נעצב ולבו דואג וכואב מזכרון הצער אלא יסיר הדאגה מלבו ויכוין דעתו לשמחה