1

A person who kindles even the smallest fire is liable,1 provided he needs the ash that it creates.2 However, should a person kindle a fire with a destructive intent, he is not liable, for he is causing ruin.3

Nevertheless, a person who sets fire to a heap of produce or a dwelling belonging to a colleague is liable, because his intent is to take revenge on his enemies. [Through this act,] he calms his feelings and vents his rage. He is comparable to a person who rends his garments over a deceased person or in rage [on the Sabbath],4 or a person who injures a colleague in an argument.5 These individuals are all considered to be performing a constructive activity, because of their evil inclinations.

Similarly, a person who lights a candle or wood, whether to generate warmth or light, is liable.6

A person who heats iron in order to strengthen it by submerging it in water is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of kindling.7

א

המבעיר כל שהוא חייב. והוא שיהא צריך לאפר. אבל אם הבעיר דרך השחתה פטור מפני שהוא מקלקל. והמבעיר גדישו של חבירו או השורף דירתו חייב אע"פ שהוא משחית. מפני שכוונתו להנקם משונאו והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו ונעשה כקורע על מתו או בחמתו שהוא חייב. ובחובל בחבירו בשעת מריבה שכל אלו מתקנים הן אצל יצרן הרע. וכן המדליק את הנר או את העצים בין להתחמם בין להאיר הרי זה חייב. המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר וחייב:

2

A person who extinguishes [a fire]8 of even the smallest size is liable.9 [This includes both] one who extinguishes a candle and one who extinguishes a coal that comes from wood.10 In contrast, a person who extinguishes a glowing piece of metal is not liable.11

If, however, the person's intent is to purify the metal, he is liable. This indeed is the practice of blacksmiths; they heat the iron until it glows like a coal, and extinguish it in water to seal it. This is the process of purification for which one is liable. It is a derivative [of the category of forbidden labor] of extinguishing.

It is permissible to extinguish a glowing piece of metal12 in the public domain so that many people will not be injured by it.13

A person who pours oil into a burning lamp is liable for kindling. [Similarly,] a person who takes oil from a lamp is liable for extinguishing.14

ב

המכבה כל שהוא חייב אחד המכבה את הנר ואחד המכבה את הגחלת של עץ. אבל המכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוין לצרף חייב. שכן לוטשי הברזל עושים מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו. וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדת מכבה. ומותר לכבות גחלת של מתכת ברשות הרבים כדי שלא יזוקו בה רבים. הנותן שמן לתוך הנר הדולק חייב משום מבעיר. והמסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה:

3

Should a fire break out on the Sabbath, a person is liable if he extinguishes it because of fear of monetary loss.15 It is only the threat of loss of life,16 and not monetary loss, that supersedes the Sabbath prohibitions.17

Therefore, all people should leave [the area of the blaze] so they do not die. They should let the fire continue to burn, even if it consumes the entire city.18

ג

דליקה שנפלה בשבת המכבה אותה מפני איבוד ממון חייב שאין איבוד ממון דוחה שבת אלא איבוד נפשות. לפיכך יצאו בני אדם כדי שלא ימותו ויניחו האש תלהט ואפילו שורפת כל דירתו כולה:

4

It is permissible to construct a barrier using any type of container - whether full or empty - so that a fire will not spread. One may even construct a barrier using new earthen vessels filled with water, although they will surely break and extinguish [the fire].19 It is permissible to cause [a fire to be] extinguished [indirectly].20

One may place a bowl21 over a candle22 so that [the light] will not catch on the beams [of the roof].

ד

מותר לעשות מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים כדי שלא תעבור הדליקה. אפילו כלי חרש חדשים מלאים מים עושין מהן מחיצה אף על פי שודאי מתבקעין ומכבים. שגרם כיבוי מותר. וכופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחז בקורה:

5

When a fire catches on to a perfume box,23 a chest, or a [wooden] cabinet, one may bring a goat's skin24 or another substance that will not catch fire and spread it over the portion that has not been consumed, so that the fire will not reach there.

ה

תיבה שידה ומגדל שאחז בהן האור מביא עור גדי וכיוצא בו מדברים שאין האור מלהטת אותן ופורשו על הקצה שעדין לא נשרף כדי שלא תעבור שם האש:

6

When a garment [that is folded] catches on fire, one may spread it out and don it; if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant.25 Similarly, if a Torah scroll has caught fire, one may unroll it and read from it, if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant. One may place water26 on the portion that has not yet caught fire, if [in the process, the fire] is extinguished, it is not significant.27

If a person left a burning candle on a board,28 one may shake the board, causing the candle to fall. If it is extinguished, it is not significant.29 If he [intentionally] placed it down [before] nightfall, it is forbidden to move [the board]30 even after the candle is extinguished.

ו

טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה. וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה. ונותן מים מן הצד שעדין לא נתלה בו האור ואם כבתה כבתה. שכח נר דלוק על גבי טבלא מנער את הטבלא והוא נופל ואם כבה כבה. אבל הניחו מבערב אף על פי שכבה אסור לטלטלו:

7

If a fire broke out on the Sabbath and a gentile comes to extinguish it, we may not tell him, "Extinguish it," nor [must we tell him,] "Do not extinguish it," for his resting is not our responsibility.31

In contrast, should a child desire to extinguish [the fire], he should not be allowed if he is acting on his father's behalf.32 If he is acting on his own initiative, the court is not obligated to restrain him.33

In the instance of a fire, [our Sages34] permitted a person to say, "Anyone who extinguishes the fire will not suffer a loss."35

ז

נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עלינו. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. והוא שיהיה עושה על דעת אביו. אבל מדעת עצמו אין בית דין מצווין להפרישו ובדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד:

8

Transferring36 objects from one domain to another is one of the categories of labor [forbidden on the Sabbath].

Although this [prohibition], as all other elements of the body of Torah law, was communicated orally by Moses [as he received them] from Sinai, it is also [alluded to within] the Torah itself. [Exodus 36:6] relates: "[Moses ordered that an announcement be made:] 'No man or woman should do any further work concerning the donations to the Sanctuary.' And the people stopped bringing [their gifts]." From this, one can infer that bringing [an article from one domain to another] is [also] referred to as "labor."37

Similarly, we have learned according to the oral tradition38 that a person who carries an article from the beginning [of a square39] four cubits long to the end [of that square] is comparable to a person who transfers an article from one domain to another and is liable.

ח

הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות היא. ואף על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו. הרי הוא אומר בתורה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא. הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה. וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף ארבע הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב:

9

A person who transfers an object from one domain to another is not liable until he transfers an object of sufficient size to be useful from a private domain to the public domain or from the public domain to a private domain.

Similarly, one must remove the article from one domain and place it down in the second domain. A person is not liable if he merely:

removed the article and did not place it down [and another person took it from his hand and placed it down],

placed it down [after taking it from the hand of the person who removed it], but did not remove it [himself], or

transferred less than an amount [that is useful].

Similarly, a person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is not liable unless he removes an article of significant size from one side [of the square] and places it down on the other side [of the square].

ט

אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל. מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד. ויעקור מרשות זו ויניח ברשות שניה. אבל אם עקר ולא הניח או הניח ולא עקר או שהוציא פחות מכשיעור פטור. וכן המעביר מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אינו חייב עד שיעקור כשיעור מצד זה ויניחנו מצד אחרת:

A person who transfers an object from one domain to another is not liable until - his act meets the following three criteria:

a) he transfers an object of sufficient size to be useful - As explained in the notes on Chapter 1, it is "purposeful work," מלאכת מחשבת, which the Torah has forbidden. Accordingly, if an object is not of sufficient size to be useful, transferring it on the Sabbath is not considered labor. This minimum amount is referred to with the term שיעור. In Chapter 18, the Rambam lists the minimum amounts of specific substances that are considered useful.

b) from a private domain to the public domain or from the public domain to a private domain. - One is not liable for transferring an article from one private domain to another, nor is one liable for transferring an article from a private domain into a carmelit, a domain which is forbidden by Rabbinic decree. The definitions of the various domains with regard to the Sabbath laws are found in Chapter 14.

c) Similarly, one must remove the article from one domain - This is referred to as עקירה.

and place it down in the second domain. - This is referred to as הנחה. Unless a person performs both these actions himself, he is not liable.

A person is not liable if he merely: removed the article and did not place it down [and another person took it from his hand and placed it down] - This situation is described in the opening Mishnah of the tractate of Shabbat. If a homeowner picked something up to give to a poor man standing outside, and the poor man took it from his hand - since the homeowner did not place the article down (הנחה), he is not liable.

placed it down [after taking it from the hand of the person who removed it,] but did not remove it [himself], or - In the example cited above, since the poor man did not pick the article up (עקירה), he is not liable. As the above-mentioned mishnah elaborates, there are several different possibilities for two people to combine in transferring an object, one performing the עקירה, and the other the הנחה.

transferred less than an amount [that is useful].

Similarly - Since carrying in the public domain is a derivative of transferring from one domain to another

a person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is not liable unless he removes - performing the עקירה himself

an article of significant size - so that his act is of value

from one side [of the square] and places it down on the other side [of the square]. - performing the הנחה himself.

10

A person who throws an article from one domain40 to another or who hands41 [an article from one domain to a person in another domain]42 is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of transferring.

Similarly a person who throws or passes an article by hand from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is liable for performing a derivative [of the forbidden labor] of transferring.

A person who throws in an abnormal manner is not liable.43

י

הזורק מרשות לרשות או המושיט הרי זה תולדת מוציא וחייב. וכן הזורק או המושיט בידו מתחלת ארבע לסוף ארבע הרי זה תולדת מוציא וחייב. והזורק כלאחר יד פטור:

11

A person who transfers part of an object from one of these two domains [a private domain or a public domain] to the other is not liable until he transfers the entire object from one domain into the other.

[For example,] if a container is filled with articles, even if it is filled with mustard [seed],44 and a person transferred the majority of it from one domain to the other, the person is not liable unless he transfers the entire container.45 The same applies in other similar situations. [The rationale is that] the container causes all the articles within it to be considered a single entity.46

יא

המוציא מקצת החפץ מרשות משתי רשויות אלו לרשות שניה פטור. עד שיוציא את כל החפץ כולו מרשות זו לרשות זו. קופה שהיא מלאה חפצים אפילו מלאה חרדל והוציא רובה מרשות זו לרשות זו פטור עד שיוציא את כל הקופה וכן כל הדומה לזה שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד:

12

A person who transfers an article in the ordinary fashion in which the article is transferred is liable, whether he transferred it [by carrying it] in his right hand, in his left hand,47 or in his bosom, or whether he transfers money bound up in a cloth.48

Similarly, one is liable if one transferred the articles on one's shoulder. [This applies] although the article is [being carried] more than ten handbreadths high in the public domain,49 for this was the manner in which the sons of Kehat would carry50 [the sacred articles] of the Sanctuary above ten handbreadths high as [Numbers 7:9] states, "They shall carry them on their shoulders."51 As mentioned, all [the obligations for Sabbath] labors are derived from the Sanctuary.

יב

המוציא בין בימינו בין בשמאלו בין בתוך חיקו או שיצא במעות צרורין לו בסדינו חייב מפני שהוציא כדרך המוציאין. וכן המוציא על כתפו חייב אע"פ שהמשאוי למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים. שכן היה משא בני קהת במשכן למעלה מעשרה שנאמר בכתף ישאו. וכל המלאכות ממשכן לומדין אותן:

13

In contrast, a person is not liable for transferring an article on the back of his hand,52 with his foot, in his mouth,53 in the crook of his arm,54 in his ear, in a pocket sewn into his garment when the opening of the garment is facing downward,55 between one garment and another,56 in the hem of one's garment,57 in his shoe, and in his sandal. [The rationale is that] he did not transfer the articles as people usually do.

יג

אבל המוציא לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו באזנו ובשערו ובכיס שתפור בבגדו ופי הכיס למטה בין בגד לבגד בפי בגדו במנעלו ובסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין:

14

[The following rules apply when] a person transfers a burden, carrying it on his head: If the burden was heavy58 - e.g., a full sack, a chest, a cabinet, or the like - and the person places it on his head and holds it with his hands,59 he is liable. This is the normal manner in which these articles are transferred, and this is thus equivalent to a person carrying an article on his shoulder or in his hand.

If, however, the person placed a light article - e.g., a garment, a book, or a knife - on his head and transferred them without holding them in his hand,60 he is not liable. He did not transfer them in the ordinary manner, for most people do not transfer articles by placing them on their heads.61

A person who carries an article from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square] in the public domain is liable, even when he lifts it above his head.62

יד

המוציא משאוי על ראשו. אם היה משאוי כבד כגון שק מלא או תיבה ומגדל וכיוצא בהן שהוא משים על ראשו ותופש בידו חייב. שכן דרך המוציאין ונמצא כמוציא על כתפו או בידו. אבל אם לקח חפץ קל כגון שהניח בגד או ספר או סכין על ראשו והוציאו והוא אינו אוחז בידו הרי זה פטור שלא הוציא כדרך המוציאין. שאין דרך רוב העולם להוציא החפצין מונחין על ראשיהם. המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אף על פי שהעבירו למעלה מראשו חייב:

15

It is permissible for a person to move objects in the public within a square four cubits by four cubits adjacent to the place where he is standing. He is allowed to move articles [freely] throughout this square.63

These cubits are measured according to the size of the person's arm.64 If, however, his arms are dwarf-sized,65 he is granted four cubits according to the size of an average person's arms.66

According to the oral tradition,67 this is the interpretation of the Torah's statement [Exodus 16:29]: "Every person should remain in his place," that every person should not move an article outside this square, only within it. [This square] represents the length of a human body when one extends one's hands and feet; only within it is one allowed to move objects.68

טו

מותר לאדם לטלטל ברשות הרבים בתוך ארבע אמות על ארבע אמות שהוא עומד בצדן. ויש לו לטלטל בכל המרובע הזה. ובאמה שלו מודדין. ואם היה ננס באיבריו נותנין לו ארבע אמות כבינוניות של כל אדם. ומפי הקבלה אמרו שזה שנאמר בתורה שבו איש תחתיו שלא יטלטל חוץ למרובע זה אלא במרובע זה שהוא כמדת אורך אדם כשיפשוט ידיו ורגליו בו בלבד יש לטלטל:

16

When two people [are standing near each other] and a portion of the four cubits [in which one may carry] extends into the four cubits [in which the other may carry],69 they may both bring [food] and eat in the center, provided one does not take something from [the area which is solely] his and bring it into [the area which is solely] his colleague's.

If three people [are standing near each other] and the middle individual's [space] is enclosed within their space,70 he is permitted [to share] with them and they are permitted [to share] with him. The two individuals on the extremes, however, are forbidden [to share] with each other.71

טז

היו שנים מקצת ארבע אמות של זה לתוך ארבע אמות של זה מביאין ואוכלין באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. ואם היו שלשה והאמצעי מובלע בינתים. הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורים זה עם זה:

17

Based on the above, it is permitted for a person to lift up an article from the public domain and give it to a colleague who is near him, within his four cubits.72 The colleague may give it to another colleague standing at his side [who may pass it further]. Even if the article changes hands hundreds of times or is transferred several millim73 on the Sabbath, this is permissible,74 because each individual moved it only within the four cubits [granted] him.

יז

לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שעמו בתוך ארבע אמות. וכן חבירו לחבירו האחר שבצדו אפילו הן מאה. ואף על פי שהחפץ הולך כמה מילין בשבת מותר. מפני שכל אחד מהן לא טלטל אלא בתוך ארבע אמות שלו:

18

Since each person is allowed to carry within a square four cubits by four cubits, he is permitted to carry along the diagonal of this square which is five and three-fifths cubits long.75 Accordingly, a person who carries or throws an article in the public domain is not liable unless he moves it beyond five and three-fifths cubits [from its original place].76

Whenever we have mentioned [the phrases], "from the beginning [of a square] four cubits long to the end [of that square]" or "one who carries an object four cubits is liable," the intent was [the distance] from the beginning of the diagonal of a four cubit [square] until its end. If a person carries an object for a shorter distance, he is not liable.

יח

הואיל ויש לו לאדם לטלטל בכל המרובע שהוא ארבע אמות על ארבע אמות נמצא מטלטל באורך אלכסונו של מרובע זה חמש אמות ושלשה חומשי אמה. לפיכך אין המעביר או הזורק ברשות הרבים חייב עד שיעביר חוץ לחמש אמות ושלשה חומשי אמה. וכל מקום שאמרנו מתחלת ארבע לסוף ארבע או המעביר ארבע אמות חייב הוא מתחלת האלכסון של ארבע אמות עד סופו ואם העביר פחות מזה לפטור:

19

Thus, there are three [levels of responsibility that apply when] a person lifts up an object from one place in the public domain and places it down in another place in the public domain: If there are less than four cubits between these two places, the act is permitted.

If there are more than four cubits but less than five and three-fifths cubits between the two places, [the act is forbidden, but the person] is not liable.77 If there are more than five and three-fifths cubits, the person is liable, because he moved an article beyond the diagonal of a square [four cubits long].

יט

נמצא כאן שלש מדות. כיצד העוקר חפץ מרשות הרבים ממקום זה והניחו במקום אחר ברה"ר אם היה בין שני המקומות עד ארבע אמות הרי זה מותר היה ביניהן יתר מארבע אמות ועדיין הן בתוך חמש אמות ושלשה חומשי אמה פטור. היה ביניהן חמש אמות ושלשה חומשי אמה בשוה הרי זה חייב שהרי העביר החפץ חוץ לאלכסונו של מרובע