Introduction to Hilchos Tefillin, Mezuzah and Sefer Torah
They contain five positive commands, which are:
1) For tefillin [to be placed] on our heads;
2) To tie [tefillin] on our arms;
3) To affix a mezuzah at the entrances to our gates;
4) For every man to write a Torah scroll for himself;
5) For a king to write a second scroll for himself so that he will have two Torah scrolls.
The explanation of these mitzvot is contained in the following chapters.
הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה
יש בכללן חמש מצות עשה. וזהו פרטן:
(א) להיות תפילין על הראש
(ב) לקשרם על היד
(ג) לקבוע מזוזה בפתחי השערים
(ד) לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו
(ה) לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ספרי תורה
וביאור כל מצות אלו בפרקים אלו:
Four passages [of the Torah]: Kadesh Li and V'hayah ki y'viacha Ado-nai in the book of Exodus (13:1-10 and 13:11-16) and Shema and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21) should be written separately and covered with leather. They are called tefillin.
They are placed on the head and tied on the arm. According to Torah law, even a mere point of one of the letters from these four passages prevents all of them from being acceptable. All four must be written in the proper manner.
אאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ. שֶׁהֵן (שמות יג א) ״קַדֶּשׁ לִי״. (שמות יג יא) ״וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ׳״ שֶׁבְּסֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת. וּ(דברים ו ד) ״שְׁמַע״. (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״. הֵן שֶׁנִּכְתָּבוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן וּמְחַפִּין אוֹתָן בְּעוֹר וְנִקְרָאִין תְּפִלִּין וּמַנִּיחִין אוֹתָן עַל הָרֹאשׁ וְקוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הַיָּד. וַאֲפִלּוּ קוֹצוֹ שֶׁל אוֹת אַחַת מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּן מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְתָּבוֹת שְׁלֵמוֹת כְּתִקּוּנָן:
Similarly, if even one letter of the two passages contained in the mezuzah, Shema and V'hayah im shamo'a (Deuteronomy 6:4-9 and 11:13-21), is lacking a point, it is not acceptable according to Torah law, which requires that they [each] be written in a perfect manner. Similarly, a Torah scroll which is lacking even one letter is unacceptable.
בוְכֵן שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה שֶׁהֵן (דברים ו ד) ״שְׁמַע״ (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשְּׁתֵּי הַפָּרָשִׁיּוֹת אִם חָסֵר קוֹצוֹ מְעַכֵּב מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן נִכְתָּבוֹת שְׁלֵמוֹת. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁחִסֵּר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת פָּסוּל:
There are ten requirements for tefillin. All of them are halachot transmitted to Moses on Mount Sinai. It is necessary to fulfill them all. Therefore, if one made any changes with regard to them, the tefillin are not fit for use: Two of them involve their composition, and eight involve the coverings [placed around the passages] and the tying of their straps.
These are the two that involve their composition:
a) They must be written in ink;
b) They must be written on parchment.
געֲשָׂרָה דְּבָרִים יֵשׁ בַּתְּפִלִּין כֻּלָּן הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי וְכֻלָּן מְעַכְּבִין. לְפִיכָךְ אִם שִׁנָּה בְּאַחַת מֵהֶן הֲרֵי הַתְּפִלִּין פְּסוּלוֹת. שְׁנַיִם הֵן בִּכְתִיבָתָן וּשְׁמוֹנָה בְּחִפּוּיָן וּקְשִׁירַת רְצוּעוֹתֵיהֶן. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁנַיִם שֶׁבִּכְתִיבָתָן. שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתָן בִּדְיוֹ וְשֶׁיִּהְיוּ נִכְתָּבִין עַל הַקְּלָף:
How is ink prepared? One collects the vapor of oils, of tar, of wax, or the like, [causes it to condense,] and mixes it together with sap from a tree and a drop of honey. It is moistened extensively, crushed until it is formed into flat cakes, dried, and then stored.
When one desires to write with it, one soaks [the cakes of ink] in gallnut juice or the like and writes with it. Thus, if one attempts to rub it out, he would be able to.
This is the ink with which it is most preferable to write scrolls, tefillin, and mezuzot. If, however, one wrote any of the three with gallnut juice or vitriol, which is permanent and cannot be rubbed out, it is acceptable.
דכֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַדְּיוֹ. מְקַבְּצִין הֶעָשָׁן שֶׁל שְׁמָנִים אוֹ שֶׁל זֶפֶת וְשֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְגוֹבְלִין אוֹתָן בִּשְׂרַף הָאִילָן וּבִמְעַט דְּבַשׁ וְלוֹתְתִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה וְדָכִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה רְקִיקִין וּמְיַבְּשִׁין אוֹתוֹ וּמַצְנִיעִין אוֹתוֹ. וּבִשְׁעַת כְּתִיבָה שׁוֹרֵהוּ בְּמֵי עֲפָצִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכוֹתֵב בּוֹ. שֶׁאִם תִּמְחָקֶנּוּ יִהְיֶה נִמְחָק. וְזֶהוּ הַדְּיוֹ שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִכְתֹּב בּוֹ סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. וְאִם כָּתַב שְׁלָשְׁתָּן בְּמֵי עֲפְצָא וְקַנְקַנְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד וְאֵינוֹ נִמְחָק כְּשֵׁרִיִם:
Mishneh Torah (Moznaim)
Featuring a modern English translation and a commentary that presents a digest of the centuries of Torah scholarship which have been devoted to the study of the Mishneh Torah by Maimonides.
If so, what was excluded by the halachah conveyed to Moses on Mount Sinai, which stated that it be written in ink?
It excludes tints of other colors, such as red, green, and the like. If even one letter of a Torah scroll, tefillin, or mezuzot is in another tint or in gold, they are invalid.
האִם כֵּן מַה מִּעֲטָה הַהֲלָכָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים בִּדְיוֹ. לְמַעֵט שְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין כְּגוֹן הָאָדֹם וְהַיָּרֹק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שֶׁאִם כָּתַב בַּסְּפָרִים אוֹ בַּתְּפִלִּין אוֹ בַּמְּזוּזוֹת אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין אוֹ בְּזָהָב הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין:
There are three types of parchment: g'vil, k'laf, and duchsustos.
What is implied? The hide of a domesticated or wild animal is taken. First, the hair is removed from it. Afterwards, it is salted and then prepared with flour. Then resin and other substances which cause the skin to contract and become harder are applied to it. In this state, it is called g'vil.
ושָׁלֹשׁ עוֹרוֹת הֵן. גְּוִיל וּקְלָף וְדוּכְסוּסְטוּס. כֵּיצַד. לוֹקְחִין עוֹר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה וּמַעֲבִירִין הַשֵּׂעָר מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ מוֹלְחִין אוֹתוֹ בְּמֶלַח. וְאַחַר כָּךְ מְעַבְּדִין אוֹתוֹ בְּקֶמַח. וְאַחַר כָּךְ בָּעֲפְצָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁמְּכַוְּצִין אֶת הָעוֹר וּמְחַזְּקִין אוֹתוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא גְּוִיל:
After the hair is removed, the hide may be taken and divided in half in the manner known to the parchment processors. Thus, there are two pieces of parchment: a thin one, which is on the side where the hair grew, and a thicker one, on the side of the flesh.
After it has been processed using salt, then flour, and then resin and the like, the portion on the side where the hair grew is called k'laf and the portion on the side of the flesh is called duchsustos.
זוְאִם לָקְחוּ הָעוֹר אַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּ שְׂעָרוֹ וְחִלְּקוּ אוֹתוֹ בְּעָבְיוֹ לִשְׁנַיִם כְּמוֹ שֶׁהָעַבְּדָנִין עוֹשִׂין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עוֹרוֹת. אֶחָד דַּק הוּא שֶׁמִּמּוּל הַשֵּׂעָר וְאֶחָד עָבֶה וְהוּא שֶׁמִּמּוּל הַבָּשָׂר וְעִבְּדוּ אוֹתוֹ בְּמֶלַח וְאַחַר כָּךְ בְּקֶמַח וְאַחַר כָּךְ בָּעֲפְצָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. זֶה הַחֵלֶק שֶׁמִּמּוּל הַשֵּׂעָר נִקְרָא קְלָף וְזֶה שֶׁמִּמּוּל הַבָּשָׂר נִקְרָא דּוּכְסוּסְטוּס (נ"א זה החלק שממול השער נקרא דוכסוסטוס וזה שממול הבשר נקרא קלף):
It is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai that a Torah scroll should be written on g'vil on the side on which the hair had grown. When tefillin are written on k'laf, they should be written on the side of the flesh. When a mezuzah is written onduchsustos, it should be written on the side of the hair.
Whenever one writes on k'laf on the side of the hair or on g'vil or duchsustos on the side of the flesh, it is unacceptable.
חהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר. וְשֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין הַתְּפִלִּין עַל הַקְּלָף וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַבָּשָׂר. וְשֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין הַמְּזוּזָה עַל דּוּכְסוּסְטוּס וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר. וְכָל הַכּוֹתֵב עַל הַקְּלָף בִּמְקוֹם שֵׂעָר אוֹ שֶׁכָּתַב בִּגְוִיל וּבְדוּכְסוּסְטוּס בִּמְקוֹם בָּשָׂר פָּסוּל:
Although it is a halachah which was transmitted to Moses on Mount Sinai, that if one wrote a Torah scroll on k'laf, it is acceptable. G'vil was mentioned only to exclude duchsustos. If a Torah scroll was written on the latter, it is not acceptable.
Similarly, if a mezuzah was written on k'laf or on g'vil, it is acceptable. Duchsustos was mentioned only as a mitzvah.
טאַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ הִיא הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי אִם כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַקְּלָף כָּשֵׁר. וְלֹא נֶאֱמַר גְּוִיל אֶלָּא לְמַעֵט דּוּכְסוּסְטוּס שֶׁאִם כָּתַב עָלָיו הַסֵּפֶר פָּסוּל. וְכֵן אִם כָּתַב אֶת הַמְּזוּזָה עַל הַקְּלָף אוֹ עַל הַגְּוִיל כָּשֵׁר. לֹא אָמְרוּ עַל דּוּכְסוּסְטוּס אֶלָּא לְמִצְוָה:
[Torah] scrolls, tefillin, and mezuzot may not be written on hide from a non-kosher animal, fowl, or wild animal. One may write on the hides of [all] kosher animals, wild beasts, and fowl. This applies even when these animals died without being ritually slaughtered or when they were killed by wild beasts.
We may not write on the skin of a kosher fish because of the foul secretions, since the processing of the skin will not cause the foul secretions to cease.
יאֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעוֹף וְחַיָּה הַטְּמֵאִים. אֲבָל כּוֹתְבִין עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף טְהוֹרִים וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְאֵין כּוֹתְבִין עַל גַּבֵּי עוֹר הַדָּג הַטָּהוֹר מִפְּנֵי הַזֻּהֲמָא. שֶׁאֵין הַזֻּהֲמָא פּוֹסֶקֶת בְּעִבּוּדָהּ:
The g'vil for a Torah scroll and the k'laf for tefillin and for a Torah scroll must be processed with this purpose in mind. If they were not processed with this intent, they are not acceptable.
Accordingly, if they were processed by a gentile, they are not acceptable. Even when [a Jew] instructed a gentile to process the parchment with the intent that it be used for a Torah scroll or for tefillin, it is not acceptable. The gentile follows his own intentions and not those of the person who hires him. Therefore, whenever an article must be made with a specific intent in mind, it is unacceptable if made by a gentile.
[The parchment used for] a mezuzah need not be processed with this purpose in mind.
יאגְּוִיל שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה וּקְלָף שֶׁל תְּפִלִּין אוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ לְעַבֵּד אוֹתָן לִשְׁמָן. וְאִם עִבְּדָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין. לְפִיכָךְ אִם עִבְּדָן הַכּוּתִי פְּסוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְנוּ לוֹ לַכּוּתִי לְעַבֵּד עוֹר זֶה לְשֵׁם הַסֵּפֶר אוֹ לְשֵׁם הַתְּפִלִּין פְּסוּלִין. שֶׁהַכּוּתִי עַל דַּעַת עַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לֹא עַל דַּעַת הַשּׂוֹכֵר אוֹתוֹ. לְפִיכָךְ כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ מַעֲשֶׂה לִשְׁמוֹ אִם עֲשָׂהוּ הַכּוּתִי פָּסוּל. וּמְזוּזָה אֵינָהּ צְרִיכָה הַעֲבָדָה לִשְׁמָהּ:
It is a halachah transmitted to Moses on Mount Sinai that a Torah scroll or mezuzah should be written only [on parchment] which has been ruled. [The parchment used for] tefillin, however, need not be ruled, because they are covered.
It is permissible to write tefillin and mezuzot without [looking at] an existent text, because everyone is familiar with these passages. It is, however, forbidden to write even one letter of a Torah scroll without [looking at] an existent text.
יבהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה וְלֹא מְזוּזָה אֶלָּא בְּשִׂרְטוּט. אֲבָל תְּפִלִּין אֵינָן צְרִיכִין שִׂרְטוּט לְפִי שֶׁהֵן מְחֻפִּין. וּמֻתָּר לִכְתֹּב תְּפִלִּין וּמְזוּזָה שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב שֶׁהַכּל גּוֹרְסִין פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ. אֲבָל סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לִכְתֹּב אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב:
A Torah scroll, tefillin, or mezuzah written by an apikoros should be burned. If they were written by a gentile, an apostate Jew, a person who betrays [the Jews] to a powerful person, a slave, a woman, or a minor, they are not acceptable and must be entombed, as [implied by Deuteronomy 6:8-9]: "And you shall tie... and you shall write." [Our Sages explain that this includes only] those who are commanded to tie [tefillin on their arms] and those who believe in what they write.
[Sacred articles] which are found in the possession of an apikoros, and it is not known who wrote them, should be entombed. Those which are found in the possession of a gentile are kosher. We should not, however, purchase Torah scrolls, tefillin, or mezuzot from gentiles for more than they are worth, so that they do not become accustomed to stealing them.
יגסֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן אֶפִּיקוֹרוֹס יִשָּׂרְפוּ. כְּתָבָן כּוּתִי אוֹ יִשְׂרָאֵל מוּמָר אוֹ מוֹסֵר בְּיַד אַנָּס אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין וְיִגָּנְזוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ח) ״וּקְשַׁרְתָּם״ (דברים ו ט) ״וּכְתַבְתָּם״ כָּל שֶׁמֻּזְהָר עַל הַקְּשִׁירָה וּמַאֲמִין בָּהּ הוּא שֶׁכּוֹתֵב. נִמְצְאוּ בְּיַד אֶפִּיקוֹרוֹס וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי כְּתָבָן יִגָּנְזוּ. נִמְצְאוּ בְּיַד כּוּתִי כְּשֵׁרִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַכּוּתִים בְּיוֹתֵר עַל דְּמֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אוֹתָן לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן:
A Torah scroll, tefillin, or mezuzah that was written on parchment from a non-kosher animal, beast, or fowl, or on parchment that was not processed [properly, is not acceptable]. [Similarly,] a Torah scroll or tefillin that was written on parchment that was not processed with the intent to use it for these sacred purposes is not acceptable.
ידסֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּמֵאִין אוֹ עַל גַּבֵּי עוֹרוֹת שֶׁאֵינָם מְעֻבָּדִין אוֹ שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה וּתְפִלִּין עַל עוֹר שֶׁלֹּא עִבְּדָן לִשְׁמָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין:
When a person writes a Torah scroll, tefillin, or mezuzah without having [the proper] intention, should he write one of God's names without the desired intent, they are not acceptable.
Therefore, when a person is writing God's name, he should not reply even if the king of Israel greets him. If he is writing two or three names, he may interrupt between them and reply.
טוהַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין אוֹ מְזוּזָה וּבִשְׁעַת כְּתִיבָה לֹא הָיְתָה לוֹ כַּוָּנָה וְכָתַב אַזְכָּרָה מִן הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין. לְפִיכָךְ הַכּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. הָיָה כּוֹתֵב שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֲרֵי זֶה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם וּמֵשִׁיב:
[When a scribe] dips his pen [in ink] to write God's name, he should not begin [writing] one of the letters of God's name. Rather, he should begin with the letter preceding [God's name].
If [a scribe] forgot to write God's name in its entirety, he may insert it in between the lines. It is, however, unacceptable to have a portion of God's name on the line and a portion inserted [between the lines]. With regard to other words, if one forgets, one may write half the word on the line and half above the line.
When does the above apply? With regard to a Torah scroll. In contrast, with regard to tefillin and mezuzot, one should not insert even one letter [between the lines]. Rather, if one forgets even one letter, one should entomb what one has written and write another one.
It is permitted to write God's name on [parchment where letters] have been scraped off or rubbed out on all [of these sacred articles].
טזהַטּוֹבֵל אֶת הַקֻּלְמוֹס לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם לֹא יַתְחִיל מֵאוֹת הַשֵּׁם אֲבָל מַתְחִיל הוּא מֵאוֹת שֶׁלְּפָנָיו. שָׁכַח לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם כֻּלּוֹ תּוֹלֶה אוֹתוֹ בֵּין הַשִּׁטּוֹת. אֲבָל מִקְצָת הַשֵּׁם בַּשִּׁטָּה וּמִקְצָתוֹ תָּלוּי פָּסוּל. וּבִשְׁאָר הַתֵּבוֹת אִם שָׁכַח כּוֹתֵב מִקְצָת הַתֵּבָה בַּשִּׁטָּה וּמִקְצָתָהּ לְמַעְלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה אֲבָל בִּמְזוּזָה וּתְפִלִּין אֵין תּוֹלִין בָּהֶן אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. אֶלָּא אִם שָׁכַח אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת גּוֹנֵז מַה שֶּׁכָּתַב וְכוֹתֵב אַחֶרֶת. וּמֻתָּר לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם עַל מְקוֹם הַגֶּרֶד וְעַל מְקוֹם הַמַּחַק בְּכֻלָּן:
Scribes who write Torah scrolls, tefillin, and mezuzot may not turn the parchment face down. Rather, they should spread a cloth over them or fold them.
יזכּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת אָסוּר לָהֶם לַהֲפֹךְ הַיְרִיעָה עַל פָּנֶיהָ אֶלָּא פּוֹרֵשׂ עָלֶיהָ בֶּגֶד אוֹ כּוֹפְלָהּ:
[The following rule applies when] a scribe who wrote a Torah scroll, tefillin, or mezuzah states: "I did not write the names of God with the proper intent." Once they have left his hand, his statements are not believed with regard to the disqualification of the scroll. They are, however, accepted to the extent that he must forfeit his entire wage.
Why isn't he believed with regard to the disqualification of the scroll? Because it is possible that he wanted to cause a loss to the purchaser or to the person who hired him, thinking that with this statement all that he would be required to forfeit would be the payment for the names of God.
Accordingly, were he to say that the parchment of this Torah scroll or tefillin was not processed with the proper intent in mind, his statements are accepted with regard to the disqualification of the sacred articles because, [by virtue of these statements,] he forfeits his entire wage. Everyone knows that if the parchments were not processed with the proper intent, he does not deserve any payment.
יחסֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזָה שֶׁאָמַר הַסּוֹפֵר אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִתַּחַת יָדוֹ לֹא כָּתַבְתִּי הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן לִשְׁמָן אֵינוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָן אֲבָל נֶאֱמָן הוּא לְהַפְסִיד כָּל שְׂכָרוֹ. וְלָמָּה אֵינוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָן שֶׁמָּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַפְסִיד עַל הַלּוֹקֵחַ אוֹ עַל זֶה שֶׁשְּׂכָרוֹ וְדוֹמֶה שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בַּאֲמִירָה זוֹ אֶלָּא שְׂכַר הָאַזְכָּרוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָמַר סֵפֶר תּוֹרָה זֶה אוֹ תְּפִלִּין אֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁלָּהֶן אֵינָם מְעֻבָּדוֹת לִשְׁמָן מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמָן לְהַפְסִיד שְׂכָרוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָן. שֶׁהֲרֵי הַכּל יוֹדְעִים שֶׁאִם אֵין הָעוֹרוֹת מְעֻבָּדִים לִשְׁמָן אֵין שָׂכָר לוֹ כְּלָל:
Tefillin and mezuzot may be written only in Assyrian script. Permission was granted to write Torah scrolls in Greek as well. That Greek language has, however, been forgotten from the world. It has been confused and has sunk into oblivion. Therefore, at present, all three sacred articles may be written using Assyrian script alone.
One must be precise while writing them, making sure that one letter does not become attached to another one, because any letter which is not surrounded by parchment on all four sides is unacceptable.
Any letter that cannot be read by a child who is neither wise nor foolish is not acceptable. Therefore, one must be careful with regard to the form of the letters, so that a yud will not resemble a vav, nor a vav a yud; a kaf should not resemble a beit, nor a beit a kaf; a dalet should not resemble a resh, nor a resh a dalet.
[The same applies in] other similar instances. [The text must be written in a manner] that a reader will be able to read without difficulty.
יטאֵין כּוֹתְבִין תְּפִלִּין וּמְזוּזָה אֶלָּא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית. וְהִתִּירוּ בַּסְּפָרִים לִכְתֹּב אַף בִּיוָנִי בִּלְבַד. וּכְבָר נִשְׁקַע (נ"א נשתקע) יְוָנִי מִן הָעוֹלָם וְנִשְׁתַּבֵּשׁ וְאָבַד לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין הַיּוֹם שְׁלָשְׁתָּן אֶלָּא אַשּׁוּרִית. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּכְתִיבָתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּדְבַּק אוֹת בְּאוֹת שֶׁכָּל אוֹת שֶׁאֵין הָעוֹר מַקִּיף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ פָּסוּל. וְכָל אוֹת שֶׁאֵין הַתִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ לֹא חָכָם וְלֹא סָכָל יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ פָּסוּל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּצוּרַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּדְמֶה הַיּוּ״ד לְוָא״ו וְלֹא וָא״ו לְיוּ״ד וְלֹא כָּ״ף לְבֵי״ת וְלֹא בֵּי״ת לְכָ״ף וְלֹא דָּלֶ״ת לְרֵי״שׁ וְלֹא רֵי״שׁ לְדָלֶ״ת וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיָּרוּץ כָּל הַקּוֹרֵא בָּהֶן:
[The following rules apply to] parchment which has holes: One should not write over a hole. If, however, ink passes over the hole [without seeping through], the presence of the hole is of no consequence, and one may write upon it. Accordingly, if the skin of a fowl has been processed, it is permissible to write upon it.
[The following rules apply] when a parchment becomes perforated after it has been written on: If the perforation is within the inside of a letter - e.g., in the space inside a heh, inside amem, or inside any of the other letters - it is acceptable.
Despite the fact that a leg of a letter becomes perforated to the extent that it becomes separated [into two portions], it is acceptable if:
a) [the length of the leg] is equivalent to that of a small letter; and b) the letter's [present form] does not resemble another letter.If [the length of the leg] is not equivalent to that of a small letter, it is not acceptable.
כעוֹר שֶׁהָיָה נָקוּב לֹא יִכְתֹּב עַל גַּבֵּי הַנֶּקֶב. וְכָל נֶקֶב שֶׁהַדְּיוֹ עוֹבֶרֶת עָלָיו אֵינוֹ נֶקֶב וּמֻתָּר לִכְתֹּב עָלָיו. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִכְתֹּב עַל גַּבֵּי עוֹר הָעוֹף שֶׁנִּתְעַבֵּד. נִקַּב הָעוֹר אַחַר שֶׁנִּכְתַּב אִם נִקַּב בְּתוֹךְ הָאוֹת כְּגוֹן תּוֹךְ הֵ״א אוֹ תּוֹךְ מֵ״ם וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת כָּשֵׁר. נִקַּב בַּיָּרֵךְ שֶׁל אוֹת עַד שֶׁנִּפְסְקָה. אִם נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה מְלֹא אוֹת קְטַנָּה כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְאוֹת אַחֶרֶת. וְאִם לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה מְלֹא אוֹת קְטַנָּה פְּסוּלָה: