There are many verses in the Torah and the words of the prophets which appear to contradict this fundamental principle. [Thus,] the majorities of the people err because of them and think that the Holy One, blessed be He, does decree that a person commit evil or good and that a person's heart is not given over to him to direct it towards any path he desires.

Behold, I will explain a great and fundamental principle [of faith] on the basis of which the interpretation of those verses can be understood. [As a preface,] when an individual or the people of a country sin, the sinner consciously and willfully committing that sin, it is proper to exact retribution from him as explained. The Holy One, blessed be He, knows how to exact punishment: There are certain sins for which justice determines that retribution be exacted in this world; on the sinner's person, on his possessions, or on his small children.

[Retribution is exacted upon a person's] small children who do not possess intellectual maturity and have not reached the age where they are obligated to perform mitzvot [because these children] are considered as his property. [This concept is alluded to] by the verse [Deuteronomy 24:16]: "A man will die because of his own sins." [We may infer: This rule only applies] after one has become "a man."

There are other sins for which justice determines that retribution be exacted in the world to come with no damages coming to the transgressor in this world. There are [other] sins for which retribution is taken in this world and in the world to come.


פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה ונכשלין בהן רוב האדם ויעלה על דעתן מהן שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו כמו שהודענו ראוי להפרע ממנו והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא:


When does the above apply? When [the transgressor] does not repent. However, if he repents, his Teshuvah is a shield against retribution. Just as a person may sin consciously and willfully, he may repent consciously and willfully.


במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס לפני הפורענות וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו:


A person may commit a great sin or many sins causing the judgment rendered before the True Judge to be that the retribution [administered to] this transgressor for these sins which he willfully and consciously committed is that his Teshuvah will be held back. He will not be allowed the chance to repent from his wickedness so that he will die and be wiped out because of the sin he committed.

This is implied by the Holy One, blessed be He's statement [related] by Isaiah [6:10]: “Make the heart of this people fat [and make their ears heavy. Smear over their eyes, lest they see with their eyes... understand with their hearts, repent and be healed].”

Similarly, [II Chronicles 36:16] states “ They mocked the messengers of God, scorned His words, scoffed at His prophets until the anger of God mounted up against His people until there was no remedy.”

Implied [by these verses] is that they willingly sinned, multiplying their iniquity until it was obliged to hold back their Teshuvah, [which is referred to as] the "remedy."

For these reasons, it is written in the Torah [Exodus 14:4], "I will harden Pharaoh's heart." Since, he began to sin on his own initiative and caused hardships to the Israelites who dwelled in his land as [Exodus 1:10] states: "Come, let us deal wisely with them," judgment obligated that he be prevented from repenting so that he would suffer retribution. Therefore, The Holy One, blessed be He, hardened his heart.

Why did [God] send Moses to [Pharaoh], telling him: “Send [forth the people], repent”? The Holy One, blessed be He, had already told that he would not release [the people], as [Exodus 9:30] states: “I realize that you and your subjects [still do not fear God].”

[The reason is stated in Exodus 9:16:] “For this alone, I have preserved you… so that My name will be spoken about throughout the earth],” i.e., to make known to all the inhabitants of the world that when the Holy One, blessed be He, withholds repentance from a sinner, he cannot repent, but he will die in the wickedness that he initially committed willfully.

Similarly, Sichon was held liable for repentance to be withheld from him, because of the sins he committed, as [Deuteronomy 2:30] states: “God, your Lord, hardened his spirit and strengthened his heart.”

Also, the Canaanites held back from repenting, because of their abominable acts, so that they would wage war against Israel as [Joshua 11:20] states: "This was inspired by God, to harden their hearts so that they should come against Israel in battle in order to utterly destroy them."

Similarly, the Israelites during the era of Elijah committed many iniquities. Repentance was held back from those who committed these many sins, as [I Kings 18:37] states: "You have turned their heart backwards," i.e., held repentance back from them.

In conclusion, the Almighty did not decree that Pharaoh should harm the Israelites that Sichon should sin in his land, that the Canaanites should perform abominable acts, or that the Israelites should worship idols. They all sinned on their own initiative and they were obligated to have Teshuvah held back from them.


ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה הוא שהקב"ה אמרע"יישעיהו השמן לב העם הזה וגו' וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה:

נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה:


This is what is implied in the requests of the righteous and the prophets in their prayers, [asking] God to help them on the path of truth, as David pleaded [Psalms 86:11]: "God, show me Your way that I may walk in Your truth;" i.e., do not let my sins prevent me from [reaching] the path of truth which will lead me to appreciate Your way and the oneness of Your name.

A similar intent [is conveyed] by the request [Psalms 51:14]: "Support me with a spirit of magnanimity;" i.e., let my spirit [be willing] to do Your will and do not cause my sins to prevent me from repenting. Rather, let the choice remain in my hand until I repent and comprehend and appreciate the path of truth. In a similar way, [one must interpret] all the [verses] which resemble these.


וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך וכן זה שאמר ורוח נדיבה תסכמני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו:


What was implied by David's statement [Psalms 25:8-9]: "God is good and upright, therefore, he instructs sinners in the path. He guides the humble [in the path of justice and] teaches the humble His way]"? That He sends them prophets to inform them of the path of God and to encourage them to repent.

Furthermore, it implies that He granted them the power to learn and to understand. This attribute is present in all men: As long as a person follows the ways of wisdom and righteousness, he will desire them and pursue them. This [may be inferred from] the statement of our Sages of blessed memory: "One who comes to purify [himself] is helped;" i.e., he finds himself assisted in this matter.

[A question may still arise, for] behold, it is written in the Torah [Genesis 15:13]: "They shall enslave them and oppress them," [seemingly implying that] He decreed that the Egyptians would commit evil.

Similarly, it is written [Deuteronomy 31:16]: "And this nation will arise and stray after the alien gods of the land," [seemingly implying that] He decreed that Israel would serve idols. If so, why did He punish them?

Because He did not decree that a particular person would be the one who strayed. Rather, each and every one of those who strayed to idol-worship [could have chosen] not to serve idols if he did not desire to serve them. The Creator merely informed [Moses] of the pattern of the world.

To what can this be compared? To someone who says, there will be righteous and wicked people in this nation. [Thus,] a wicked person cannot say that because God told Moses that there will be wicked people in Israel, it is decreed that he will be wicked. A similar concept applies regarding the statement [Deuteronomy 15:11]: "The poor will never cease to exist in the land."

Similarly, in regard to the Egyptians, each and every one of the Egyptians who caused hardship and difficulty for Israel had the choice to refrain from harming them, if he so desired, for there was no decree on a particular person. Rather, [God merely] informed [Abraham] that, in the future, his descendants would be enslaved in a land which did not belong to them.

We have already explained that it is beyond the potential of man to know how God knows what will be in the future.


ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו' זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות: