שוה אלא כדי כו'. עי' בח"מ סי' ר"זא ותמצא שכן דעת התוספותב והרא"שג והטוש"עד, וכן הוא דעת רוב הפוסקים כמבואר שם בב"יה. ורמ"א שם לא הביא דעה הב'ו אלא משום שיש נפקא מיניה דהמוחזק יכול לומר קים ליז, אבל לענין איסור והיתר פשיטא דעיקר כהסכמת רוב הפוסקים, ומכל שכן להקל באיסור דרבנן דאף בספיקא מקילינן כמו שיתבאר בסי' תמ"חח ותמ"טט ע"ש. ואף למי שאוסר שם באכילהי, יש להתיר כאן כהסכמת רוב הפוסקים. והא דסתמי הפוסקים כאן, היינו משום דסתם משכון הוא שוה יותר מכדי חובו, וכן תירץ הש"ך בי"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ג:
Footnotes
א.
סעיף ט.
ב.
ב"מ סו, ב ד"ה ואי (שרק לענין קרקע כתב דחשיב גזים אפילו בכפי שויו. וראה כנסת הגדולה הגב"י ס"ק קמה).
ג.
שם פ"ה סכ"ט (שכתב כמו בתוס' שם).
ד.
שאף לענין קרקע פסקו כרש"י שם סו, א ד"ה אני אומר.
ה.
סט"ז ד"ה והוי יודע.
ו.
רמב"ן שם סו, א ד"ה ולמניומי. ב"י שם בשם תלמידי הרשב"א. נמוקי יוסף שם (לז, ב) ד"ה רב.
ז.
ראה טור ורמ"א חו"מ סי' כה ס"ב וש"ך שם ס"ק יז. וראה גם לעיל סי' תלז ס"ק ד וש"נ.
ח.
סעיף ל.
ט.
בט"ז וח"י שם.
י.
ב"ח רס"י תמט. מ"א שם ס"ק ב. דעה ב' דלקמן סי' תמח ס"ל.

Start a Discussion