When a person draws water to be sanctified, he does not have to be the person who sanctified and sprinkles the water on an impure person. Instead, another person may sanctify it and another may sprinkle it. Similarly, a person may draw water with one container and pour it from container to container. And he may sanctify it in a different container, pour the sanctified water from one container to another, and sprinkle it from a different container.
אהממלא מים לקידוש אינו צריך שיהיה הוא עצמו המקדש והמזה אלא מקדש אחד ומזה אחד וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה המים המקודשין מכלי לכלי ומזה מכלי אחר:
A person may draw water for the ashes of the red heifer and keep it in his possession without sanctifying it for as long as he desires. There is no difficulty in this. He may transport it from place to place and from city to city and then place ashes upon it and sanctify it whenever he desires.
Similarly, a person may keep sanctified water in his possession for many days or years and sprinkle from it on any day that he needs to until it is used up. He may transport it from place to place and from city to city. Similarly, a person may keep the ashes of the red heifer in his possession and transport it from place to place and from city to city. Once a container in which the ashes of the red heifer were held was transported in a ship on the Jordan River and an olive-sized portion of a corpse was discovered on the bottom of the ship, making the water impure. At that time, the High Court decreed that the water for the ashes of the red heifer and the ashes themselves should not be transported on a river, nor on a ship. Similarly, one should not float them on water, nor should a person stand on one side of a river and throw them to the other. A person may, however, pass through water until it reaches his neck while holding the ashes of the red heifer or sanctified water.
Similarly, a person and empty containers that were purified for the ashes of the red heifer and water that was drawn for the sake of the ashes of the red heifer that was not sanctified may be transported on a river and on a ship.
בממלא אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ואין בכך כלום ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ונותן עליהן אפר ומקדשן בכל עת שירצה וכן המים המקודשין מניחן אדם אצלו ימים ושנים ומזה מהן בכל יום שהוא צריך עד שיתמו ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ומשמר אדם אפר פרה אצלו ומוליכה ממקום למקום ומעיר לעיר פעם אחת הוליכו כלי שהיה בו מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה ונטמאו המים באותה שעה גזרו ב"ד הגדול שאין מעבירין מי חטאת ולא אפר חטאת בנהר ובספינה ולא ישיטם על פני המים ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני אבל עובר הוא אדם במים עד צוארו ובידו אפר פרה או מים מקודשין וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין אותם בנהר בספינה:
Sanctified water may be transported on the Mediterranean Sea and it may be floated on such water. The decree encompassed only sanctified water and ashes on a river.
גמעבירין מים מקודשין בספינה בים הגדול ושטין [בהם] על פני המים שלא גזרו אלא על המים המקודשין ועל האפר בנהר:
When a person is transporting water to be sanctified - and, needless to say, water that has been sanctified - he should not sling the container over his back, but instead, should carry it in front of him, as implied by Numbers 19:9: "as safekeeping, as water for sprinkling." One can infer when it is watched, it may be used as water for sprinkling. If not, it is disqualified. If one filled two jugs, he should carry one in front of him and one behind him, because it is impossible to do otherwise.
דהמוליך מים לקדשן ואין צריך לומר מים שנתקדשו לא יפשיל הכלי לאחוריו אלא לפניו שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין הן מי נדה ואם לאו פסולין מילא שתי חביות נותן אחת לפניו ואחת לאחוריו מפני שאי אפשר:
When water for the ashes of the red heifer was weighed on a scale, it is disqualified if one diverted his attention from it. If not, it is acceptable. If, however, one weighed other entities with water for the ashes of the red heifer, it is disqualified. The rationale is that since one used it as a weight, it is not considered as having been "watched."
All of the pure individuals who draw water, sanctify it, and sprinkle it and, similarly, all of the utensils used for drawing water, sanctifying it, and sprinkling it are acceptable if they were immersed on that day even though night has not fallen upon them. For all of the activities involving the red heifer, drawing the water, and sprinkling it are acceptable when performed by individuals who had immersed that day, as we explained.
Because of the Sadducees, all of the utensils that can be purified are made impure, immersed, and then used for the water for the ashes of the red heifer.
המי חטאת ששקלן במשקל אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרין אבל אם שקל דברים אחרים במי חטאת הואיל ועשאן משקולת פסלן שאין זו משמרת כל אלו הטהורים שממלאין או שמקדשין או שמזין וכן כל הכלים שממלאין ומקדשין מהם ושמזין מהן אם היו טבולי יום אע"פ שלא העריב שמשן הרי אלו כשרים שכל מעשה הפרה והמילוי והקידוש וההזייה כשר בטבול יום כמו שביארנו ומפני הצדוקין מטמאין את כל כלי שטף ומטבילין אותן ואחר כך משתמשין בהן במי חטאת:
Everyone is acceptable to sprinkle the water with the ashes of the red heifer with the exception of a woman, a tumtum, an androgynus, a deafmute, an intellectually and/or emotionally compromised person, and a minor who is not intellectually mature. Similarly,] an uncircumcised person is acceptable, for an uncircumcised person is not impure.
When an intellectually mature minor sprinkles such water and a woman helps him, she holds the water in her hand, his sprinkling is acceptable provided she does not hold his hand while he is sprinkling. If she held his hand while he is sprinkling, the sprinkling is unacceptable.
והכל כשירין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס [וח"ש] וקטן שאין בו דעת אבל קטן שיש בו דעת כשר להזות והערל כשר להזות שאין הערל טמא קטן שיש בו דעת שהזה והאשה מסעדתו כגון שאחזה לו המים בידו הזאתו כשירה ובלבד שלא תאחוז בידו בשעת הזאה ואם אחזה בידו בשעת הזייתו פסולה:
The person sprinkling the water must have the intent to sprinkle on the impure person to purify him. If he sprinkled without such an intent, the sprinkling is invalid. The person upon whom the water is sprinkled, by contrast, does not need to have any intent. Instead, water may be sprinkled on a person with his knowledge or without his knowledge.
When a person has the intent to sprinkle such water in front of himself and he sprinkles behind himself, or he had the intent of sprinkling water behind himself and he sprinkled in front of himself, his sprinkling is invalid. If he had the intent to sprinkle such water in front of himself and he sprinkled in front, but to the sides, his sprinkling is acceptable.
זהמזה צריך לכוין ולהזות על הטמא לטהרו ואם הזה שלא בכוונה הזאתו פסולה אבל זה שמזין עליו אינו צריך כוונה אלא מזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו המתכוין להזות לפניו והזה לאחוריו לאחוריו והזה לפניו הזייתו פסולה נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין של פניו הזייתו כשירה:
The person sprinkling the water need not dip the hyssop in the water for every sprinkling. Instead, he may dip the hyssop and sprinkle once and again until the water was completed. He may sprinkle on many people or many utensils - even 100 - at a time. Anyone who was touched by even the slightest amount of the water is pure, provided the one sprinkling had the intent of sprinkling on him.
If one dipped the hyssop with the intent of sprinkling on an entity that is susceptible to ritual impurity or on a person and, instead, sprinkled the water on an entity that was not susceptible to ritually impurity or on an animal, he need not dip the hyssop again if water remained on it. Instead, he may sprinkle the remainder on an impure person or utensil. The rationale is that, at the outset, he dipped it in the water in an acceptable manner. If, by contrast, he dipped the hyssop in the water in order to sprinkle it on an entity that is not susceptible to ritual impurity or on an animal, and sprinkled it on an impure man or utensil, the sprinkling is invalid until he dips the hyssop in the water a second time, while having the intent to sprinkle on a person or on an entity that is susceptible to ritual impurity.
חהמזה אינו צריך טבילה לכל הזייה אלא טובל את האזוב ומזה הזייה אחר הזייה עד שיגמרו המים ומזה הזייה אחת על כמה בני אדם או על כמה כלים כאחת אפילו מאה כל שנגע בו מן המים כל שהוא טהור והוא שיתכוין המזה להזות עליו טבל את האזוב ונתכוון להזות על דבר שמקבל טומאה או על האדם והזה מאותה טבילה על דבר שאינו מקבל טומאה או על הבהמה אם נשארו מים באזוב אינו צריך לחזור ולהטביל אלא מזה מן השאר על האדם או על הכלים הטמאים שהרי תחילת טבילתו כשירה היתה אבל אם טבל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה או על הבהמה והזה על האדם או על הכלי הטמא הזייתו פסולה עד שיחזור ויטבול פעם שנייה ויתכוין להזות על האדם או על דבר המקבל טומאה:
If he dipped the hyssop in the water with the intent of sprinkling on an entity that is not susceptible to ritual impurity, the water that drips from the hyssop are still acceptable. Therefore if it drips into a container and one dips the hyssop in it with the intent of sprinkling it on an entity that is susceptible to ritual impurity, the sprinkling is acceptable.
טהטביל את האזוב ונתכוון להזות על דבר שאינו מקבל טומאה המים המנטפים כשירין לפיכך אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן את האזוב בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה הזייתו כשירה:
Although the volume of the water of the ashes of the red heifer has been reduced, one may dip even the tips of the hyssop stalks and sprinkle, provided one does not use it like a sponge. When a flask has a thin opening, he may dip and withdraw the hyssop in the ordinary manner and then sprinkle with it. He need not be careful that it does not touch the sides of the container a second time.
ימי חטאת שנתמעטו טובל בהן אפילו ראשי גבעולין ומזה ובלבד שלא יספג צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ומזה ואינו צריך להזהר שמא יגע בצידי הכלי בפעם שנייה:
