All of those involved in offering the red heifer from the beginning to the end become impure and impart impurity to their garments as long as they are involved in its being offered. This concept is derived as follows: With regard to the one who slaughters the heifer and one who casts the cedar wood into its belly, Numbers 19:7 states: "The priest shall launder his clothes and wash his flesh." And with regard to the one who burns it, ibid.:8 states: "The one who burns it shall launder his clothes," and ibid.:10 states: "The one who gathers the ashes of the heifer shall launder...."

These verses teach that all those involved in offering it from the beginning until the end impart impurity to their clothes, must immerse themselves, and wait for nightfall to regain purity according to Scriptural Law. One who guards the heifer at the time it is being offered imparts impurity to his garments according to Rabbinic Law. This is a decree lest he move one of its limbs.


כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים כל זמן עשייתן שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז וכבס בגדיו ורחץ בשרו ונאמר בשורף והשורף אותה יכבס בגדיו ונאמר וכבס האוסף את אפר הפרה מלמד שכל העוסקין בה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה אבל המשמרה בשעת עשייתה מטמא בגדים מדבריהם גזירה שמא יזיז בה אבר:


Whenever the Torah states with regard to impurity: "One shall launder his clothes," it does not come merely to teach that the clothes on a person are impure. Instead, it teaches that every garment or implement that this impure person will touch while he is still in contact with the object that imparted impurity to him becomes impure. After he separates himself from the object that imparted impurity to him, he does not impart impurity to his garments or to other objects.

What is implied? A person who carries an animal carcass imparts impurity to the clothes he is wearing and to any implement he touches as long as he is carrying it. They are considered as a first degree derivative of impurity. Similarly, the one who carries the animal carcass is considered as impure to the first degree. If he ceased contact with the object that imparted ritual impurity, casting away the animal carcass, he remains impure to the first degree as before. If, however, he touches an implement or a garment, he does not impart impurity to it, for a derivative of ritual impurity does not impart impurity to implements, as we explained in the beginning of this text. Similar laws apply to all types of impurity analogous to that imparted by an animal carcass.

Similarly, with regard to all those involved in offering the red heifer: If they touch a garment or an implement at the time they are slaughtering or burning the heifer, it becomes impure. After such an individual ceased the tasks involved with it, however, even though he has not yet immersed, he does not impart impurity to an implement that he touches, because he is merely a derivative of impurity.

The red heifer itself does not impart impurity to a person or to implements that touch it. It is only those involved in its offering who become impure, must immerse themselves, and impart impurity to their garments, as long as they are involved in its offering.


כ"מ שנאמר בתורה בטומאות יכבס בגדיו לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים אלא ללמד שכל בגד או כלי שיגע בו הטמא הזה בשעת חיבורו במטמאיו הרי הן טמאים אבל אחר שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא בגדים כיצד הנושא את הנבילה אחד בגד שעליו או כלי שיגע בו כל זמן שהוא נושאה הרי הן טמאין והרי הן ראשון לטומאה וכן זה הנושא הרי הוא ראשון פירש ממטמאיו והשליך את הנבילה הרי הוא ראשון כמות שהיה ואם יגע בכלי או בגד אינו מטמא אותו שאין ולד טומאה מטמא כלים כמו שביארנו בתחלת ספר זה וכן כל כיוצא בנבילה וכן כל העוסקין בפרה אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה או בשעת שריפה הרי הן טמאין אבל אחר שיפרוש ממעשיה אעפ"י שעדיין לא טבל אם נגע בכלי אינו מטמאו מפני שהוא ולד הטומאה והפרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים שנגעו בו אלא המתעסק בה בלבד הוא הטמא וטעון טבילה ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה:


When does the above apply? When the red heifer was burnt as prescribed. If, however, it was disqualified, those involved in offering it are pure. If a disqualifying factor occurred during its slaughter, it does not cause a person's garments to become impure. If a disqualifying factor occurs during the sprinkling of its blood, those who were involved with its offering before it was disqualified impart impurity to their garments. Those involved after its disqualification do not impart impurity to their garments.


בד"א בזמן שנשרפת כמצוותה אבל אם נפסלה המתעסק בה טהור אירע פיסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים אירע פיסול בהזייתה כל העוסק בה לפני פיסולה מטמא בגדים לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים:


When the collection of its ashes was completed, anyone who is involved with it - i.e., with the division of its ashes or with setting them aside for safekeeping - or who touches it, is pure.

These principles do not apply to the red heifer alone, but also to all the sin-offerings of bulls and goats that are burnt. One who burns them imparts impurity to his garments while he is burning them until they are reduced to ashes. For behold, with regard to the bull and the goat burned on Yom Kippur, Leviticus 16:25 states: "The one who burns them shall launder his garments." According to the Oral Tradition, it was taught that this is a general rule applying to all those who burn sacrificial offerings, teaching that they impart impurity to their garments until the offerings are reduced to ashes.

When does the above apply? When no disqualifying factor occurred and they were burned in the ashheap as prescribed. If, however, they were disqualified in the Temple Courtyard, they are burned there like disqualified offerings and the one who burns them is ritually pure. Similarly, one who is involved with these offerings after they have been reduced to ashes does not impart impurity to his garments.

Who is considered as "one who burns" it? Anyone who helps in burning it, for example, one who turns over the meat, one who places wood upon it, one who fans the fire, one who stirs the coals so that the fire will burn, and the like. In contrast, one who kindles the flame and one who builds the arrangement are pure.

According to the Oral Tradition, it was taught that one who carries the bulls and the goats that are burnt to transport them to the ashheap to burn them is ritually impure and imparts impurity to his garments according to Scriptural Law as long as he is involved in transporting them. To regain purity, he is required to immerse himself in a mikveh and wait until nightfall like the one who sends the goat to Azazel. The latter imparts impurity to all the garments and all the implements that he touches that are on him throughout the time he is involved in sending the goat to its destination, as ibid.:26 states: "The one who sends the goat to Azazel shall launder his garments."


השלים לכנוס את אפרה המתעסק בה אחר כן בחילוק העפר או בהצנעתו וכן הנוגע בו טהור ולא הפרה בלבד אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים השורפם מטמא בגדים בשעת שריפתו עד שיעשו אפר שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכפורים והשורף אותם יכבס מפי השמועה למדו שזה בנין אב לכל הנשרפים שיהו מטמאין בגדים עד שיעשו אפר במה דברים אמורים בשלא אירע להן פיסול ונשרפו כמצוותן בבית הדשן אכל אם נפסלו בעזרה נשרפין שם כפסולי המוקדשין ושורפן טהור וכן המתעסק בהן משיעשו אפר אינו מטמא בגדים ואי זהו שורף זה המסייע בשריפה כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש וכיוצא בהן אבל המצית האור והמסדר את המערכה טהור כך למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין להוציאן לבית הדשן לשורפן טמא ומטמא בגדים דין תורה כל זמן שהוא עוסק בהולכתן וטעון טבילה והערב שמש כמו המשלח את השעיר לעזאזל שהוא מטמא כל בגד וכל כלי שיגע בו בכלים שעליו כל זמן שמתעסק בשלוחו שנאמר והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:


From when do those who carry the bulls and goats that are burnt impart impurity to their garments? When they take them out of the Temple Courtyard. If they carried them with poles and some of those carrying them left the walls of the Temple Courtyard and others did not depart, those that departed impart impurity to their garments. Those who did not yet depart do not impart impurity to their garments until they depart.

If they depart and then return to the Temple Courtyard and transfer the carcasses to others, the others who carry them in the Temple Courtyard are pure until they take them out.

If a person was standing outside the Courtyard and was pulling the poles on which the carcasses were hanging from the Courtyard after they were returned there, he is considered as being impure of doubtful status, since the sacrificial animals had already been taken outside and the one pulling them was standing outside.


מאימתי מטמאין בגדים הנושאין פרים ושעירים הנשרפים משיצאו בהן חוץ לחומת העזרה נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו אלו שיצאו מטמאין בגדים ואלו שעדיין לא יצאו אינן מטמאין בגדים עד שיצאו יצאו וחזרו לעזרה הנושאין בעזרה טהור עד שיצא בהן היה עומד חוץ לעזרה ומושך אותם משם מאחר שחזרו הואיל וכבר יצאו לחוץ וה"ז המושכם בחוץ הרי הוא ספק טמא:


When does the person who sends the goat to Azazel impart impurity to his garments? From the time he departs Jerusalem until he pushes the goat off the cliff to Azazel. After he pushes it off the cliff, if he touches implements or garments, they are pure.


ומאימתי מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל אבל אחר שדחהו אם נגע בכלים ובבגדים טהורים:


When an entity - whether a person, an implement, food, or liquid - touches the bodies of the bulls and the goats that are burnt, even after they have been taken out of the Temple Courtyard, everything is pure. Similarly, if they would touch the goat sent to Azazel itself while it is being carried there, they would be pure. For these sacrificial animals impart impurity only to one who is involved with carrying them, as indicated by Leviticus 16:28: "The one who burns them shall launder his garments." One who touches, by contrast, is pure.


הנוגע בפרים ובשעירין הנשרפין עצמן אפילו אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלין בין משקין הכל טהור וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו בזמן הולכתו טהורין שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהן בלבד שנאמר והשורף אותה יכבס בגדיו אבל הנוגע טהור: