A non-Jew may never be appointed as an agent for any mission whatsoever. Similarly, a Jew may never be appointed as an agent for a non-Jew for any mission whatsoever. These concepts are derived from Numbers 18:28: "And so shall you offer, also yourselves." This is interpreted to mean: Just as you are members of the covenant, so too, your agents must be members of the covenant. This principle is applied to the entire Torah.

Moreover, the converse is also true: Just as your principals are members of the covenant, so too, in every aspect of Torah law, the principal must be a member of the covenant.


אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם וכן אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם לדבר מן הדברים שנאמר כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית והוא הדין לכל התורה כולה ומה משלחכם בן ברית אף בכל התורה כולה המשלח בן ברית:


A man may appoint either a man or a woman as an agent. He may even appoint a married woman, a servant or a maidservant. Since they possess a developed intellectual capacity and are obligated to perform some of the mitzvot, they may serve as agents with regard to financial matters.

A person who does not have a developed intellectual capacity - i.e., a deaf-mute, a mentally or emotionally unsound individual or a minor - may not be appointed as an agent, nor may they appoint agents. This applies to both a male minor and a female minor.

Accordingly, if a person sends a son who is below the age of majority to a storekeeper for oil, the storekeeper measures out an isar's worth of oil for him and gives the child an isar as change, but the child loses the oil and the isar he gave him, the storekeeper is liable to pay. For the father sent the child only to inform the storekeeper that he needed the oil, and the storekeeper should have sent it with a mature person. Similar laws apply in all analogous situations. If, however, the recipient explicitly told the storekeeper: "Send it to me with the child," the storekeeper is not liable.


עושה אדם שליח איש או אשה ואפילו אשת איש ואפילו עבד ושפחה הואיל והן בני דעת וישנן במקצת מצות נעשין שלוחין למשא ומתן אבל מי שאינן בני דעת והן חרש שוטה וקטן אינן נעשין שלוחין ולא עושין שליח אחד הקטן ואחד הקטנה לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר החנוני חייב לשלם שלא שלחו אלא להודיעו ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת וכן כל כיוצא בזה ואם פירש ואמר שלח לי עם הקטן הרי זה פטור:


When a person tells a colleague: "You owe me a maneh, send it to me with so and so" - if the debtor desires to send it to the creditor with that person, he discharges his obligation and is no longer responsible for the money even if the person named was a minor. This applies regardless of whether the money was given as a loan or as an entrusted object.

Similarly, when two people agree on a stipulation between themselves that whoever desires to send an object to his colleague may send it with whomever the sender desires, the sender may send it with whomever he sees fit, provided he is appropriate to transfer such an article. If the article is stolen or lost on the way, or the agent denies receiving it, the sender is not liable. The rationale is that every stipulation regarding financial matters that is accepted is binding.


האומר לחבירו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחהו לי ביד פלוני אפילו היה קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו וכן שנים שהתנו ביניהם שכל מי שירצה לשלוח לחבירו משלח ביד מי שירצה המשלח הרי זה משלח ביד מי שיראה לו שהוא ראוי להוליך דבר זה ואם נגנב או אבד בדרך או שכפר בו השליח הרי המשלח פטור שכל תנאי שבממון קיים:


When an agent buys or sells an article and notifies the other party that he is acting as an agent for another person in this transaction, and it is discovered that he violated the instructions given him by the principal, the sale is nullified and the article must be returned, even if meshichah was performed.

If the agent did not notify the other party that he was an agent, the transaction is binding, and the agent must then satisfy the principal.


השליח שקנה או שמכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפלוני אע"פ שמשך או שהמשיך ונמצא שעבר על דעת המשלח בטל המקח ומחזיר ואם לא הודיע שהוא שליח נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו:


The following rules apply when Reuven purchased a field from Shimon and told him: "I purchased it on behalf of Levi," Reuven drew up a deed of sale for Levi, and afterwards Reuven said: "I purchased the field for myself. Draw up a deed of sale for me." The seller is not compelled to draw up another deed of sale for Reuven.

If, however, Reuven made a stipulation at the outset, telling the seller: "I am purchasing it for myself, I am having the deed of sale drawn up on behalf of Levi only so that people will not know that I am the buyer," Reuven may compel Shimon to compose another deed of sale in his own name.


ראובן שקנה שדה משמעון ואמר לו ללוי קניתי אותה וכתב שטר מכר בשם לוי וחזר ראובן ואמר לשמעון לעצמי קניתיה חזור וכתוב שטר מכר בשמי אין כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשם ראובן ואם התנה עמו בתחלה ואמר לו לעצמי אקנה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה הרי זה כופהו לחזור ולכתוב שטר אחד בשמו:


A broker is an agent, except that he receives a fee for his services. Therefore, if he deviates from the instructions of the owners, he must take responsibility for the loss he caused.

What is implied? Reuven gave an article to Shimon - a broker - and told him: "Sell this article for me, but do not sell it for less than 100 zuz." If Shimon sold it for 50, he must pay Reuven 50 from his own resources. If he sold it for 200, Reuven receives everything. Similar principles apply in all analogous situations.

If Reuven claims: "I told you to sell it for 100," and the broker says: "You told me 50, and I sold it for 50," the broker must take an oath mandated by Scriptural Law, for he admitted a portion of the plaintiff's claim. If he already gave him the 50, he is required to take only a sh'vuat hesset that he carried out the mission, and the purchaser acquires the article.

If the purchaser knew that the article belonged to Reuven and that the person selling it to him was only a broker, he must return the article to its owner. He may, however, have a ban of ostracism issued against anyone who gave permission for an article to be sold for 50 zuz or agreed to the sale at 50 and then retracted after the sale was made.


הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו לפיכך אם שינה דעת הבעלים משלם מה שהפסיד כיצד ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה והלך ומכרו בחמשים משלם החמשים מביתו מכר במאתים הכל לראובן וכן כל כיוצא בזה ראובן אומר במאה אמרתי לך והסרסור אומר בחמשים אמרת לי וכן בחמשים מכרתי נשבע הסרסור שבועת התורה שהרי הודה במקצת ואם כבר נתן לו החמשים נשבע שבועת היסת שעשה שליחותו וזוכה הלוקח ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וזה המוכר לו סרסור הוא יחזיר החפץ לבעלים ויחרים על מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצה בחמשים וחזר בו אחר שקניתי:


The following rule applies whenever a broker informs the purchaser that a specific article or piece of property belongs to a principal, Reuven. If, after the purchaser acquires the article, Reuven says: "I don't want to sell at this price," the purchaser must return the article. For Reuven did not specify a price and tell the agent: "Sell the article for this and this much."

Whenever a broker loses an article, or it is stolen or broken, he is liable to reimburse the owner, for he is considered a paid watchman.


כל סרסור שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע זה של ראובן ואחר שקנה הלוקח אמר ראובן איני רוצה למכור בדמים אלו מחזיר הלוקח שהרי לא פסק לו דמים ואמר לו מכור לך בכך וכך [כל] סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב או נשבר חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר:


The following rules apply when a person takes articles from a craftsman's workplace to send as presents to his future father-in-law's home and tells the craftsman: "If they accept them from me, I will pay you for them. If not, I will reimburse you slightly for the favor." If the presents were destroyed by forces beyond his control while they were being delivered, the giver is liable to pay. If they were destroyed by forces beyond his control while they were being returned, he is not liable.

More stringent rules apply if he took the articles with the intent of selling them to others, telling him: "If they will be able to be sold in such and such a place," or "until such and such a time, I will pay you such and such. If they will not be sold, I will return them to you." If they were destroyed by forces beyond his control, whether while they were being transported or while they were being returned, the person who took the articles is liable to pay.


הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני אתן לך את דמיהם ואם לאו אתן שכר מועט ונאנסו בהליכה הרי זה חייב לשלם ואם נאנסו בחזרה פטור נטלן ע"מ למכרן לאחרים ואמר לו אם ימכרו במקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכרו אחזירם לך ונאנסו בין בהליכה בין בחזרה חייב לשלם:


Whenever an agent claims that a loss beyond his control occurred, causing him to lose this and this amount, he must take the oath required of agents to support his claim, and then he is released of responsibility.

If the loss occurred in a place where it was likely that he would be able to find witnesses to corroborate his statements or the matter is of public knowledge and witnesses could thus be found, he must bring witnesses to substantiate his claim. If he does not bring witnesses, his claim is not accepted, and he is required to pay.

An incident occurred concerning a person who told his agent: "Buy 400 measures of wine for me with money of mine that is in your possession." The agent bought the wine for him and it turned out to be vinegar. The Sages said: "Such a large quantity of vinegar is bound to have been spoken about publicly." Since it is possible to substantiate the claim with witnesses, the agent must bring witnesses that the wine had not turned into vinegar at the time of the purchase, and thus free himself from responsibility. If he does not substantiate his claim, he must pay. Similar laws apply in all instances regarding entities where it is feasible to substantiate a claim.

When, by contrast, the claim concerns a hidden matter that is not easy to substantiate, the agent must take an oath concerning it. Similar laws apply to all claims to be issued by a partner and the like. And similar laws apply with regard to watchmen. If it is likely that the claim can be substantiated, the watchman must substantiate it, as will be explained.


כל שליח שטען שארעו אונס פלוני והפסיד כך וכך הרי זה נשבע שבועת השומרין על טענתו ויפטר ואם היה האונס במקום שאפשר להביא עליו עדים או דבר שהוא גלוי וידוע שהרי ימצא עדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו ואם לא הביא עדים אינו נאמן ומשלם מעשה באחד שאמר לשלוחו קנה לי ארבע מאות גרבי יין ממעות שהיו לי בידו וקנה לו ונמצאו חומץ אמרו חכמים מניין גדול כזה שהחמיץ קול יש לו הואיל ואפשר להביא ראיה יביא ראיה שלא היה היין חומץ בשעה שלקח ויפטר ואם לא יביא ראיה ישלם וכן כל כיוצא בזה מדברים שהראיה מצויה בהן אבל דבר הנעלם שאין ראייתו מצויה ישבע עליו וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו וכן הדין בטענת השומרין אם הראיה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם כמו שיתבאר: