1

Although the mourning rites are not observed at all during the festival, one should rend his garments because of his dead on a festival and uncover his shoulder. Similarly, we bring the mourners bread of comfort during a festival. All of the above applies during Chol HaMoed. On a festival, even the second day of a festival, one should not rend his garments, uncover a shoulder, or bring bread of comfort.

א

אף על פי שאין אבלות במועד קורע על מתו במועד וחולץ כתיפו ומברין את האבלים לחם במועד כל אלו בחולו של מועד אבל ביום טוב אפילו ביום טוב שני אין קורעין ולא חולצין ולא מברין:

2

We rend our garments and uncover our shoulders during a festival only for the relatives for whom we are obligated to mourn, for a sage, an upright person, or for a person when one was present at the time his soul expired.

Everyone brings the meal of comfort to his colleague for a sage during a festival in the main street of the city in the way the meal of comfort is brought for mourners. For everyone is a mourner because of him.

ב

אין קורעין במועד ולא חולצין אלא הקרובים שחייבין באבל או הקורע והחולץ על החכם או על אדם כשר או מי שהיה עומד בשעת יציאת נשמה ומברין הכל על החכם במועד לתוך הרחבה כדרך שמברין את האבלים שהכל אבלים עליו:

3

When we bring mourners the meal of comfort during a festival, we serve them while they are sitting on upright couches. We do not recite the mourning blessing during a festival. We do however stand in a line, comfort the mourners, and take leave of them.

We do not leave the bier in the public thoroughfare lest that encourage the delivery of a eulogy. For it is forbidden to deliver eulogies and to fast during a festival. Similarly, one should not gather the bones of one's father and mother during a festival for this evokes mourning for the person. Needless to say, this applies with regard to one's other relatives.

Similarly, we do not eulogize the dead on Chanukah, Purim, or Rosh Chodesh. We do, however, observe all the rites of mourning on those days. It is permitted to deliver eulogies on the days which precede and which follow Chanukah and Purim.

ג

כשמברין את האבלים במועד אין מברין אלא על מטות זקופות ואין אומרין ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין ואין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד שהמועד אסור בהספד ובתענית וכן אין מלקטים עצמות אביו ואמו במועד שאבל הוא לו ואין צריך לומר שאר קרובים וכן אין מספידין את המת בחנוכה ובפורים ולא בראשי חדשים אבל נוהגין בהן כל דברי אבלות ומותר לספוד לפני חנוכה ופורים ולאחריהן:

4

During a festival, the woman may lament, but they do not pound their hands together in grief. On Rosh Chodesh, Chanukah, and Purim, they may both lament and pound their hands together in grief; they may not, however, recite dirges on any of these days. Once the dead has been buried, they should neither lament, nor pound their hands together.

ד

הנשים במועד מענות אבל לא מטפחות ובראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל אין מקוננות לא בזה ולא בזה נקבר המת לא מענות ולא מטפחות:

5

What is meant by lamenting? That all raise their voices in mourning together. By reciting dirges? That one recites a dirge and all respond in lament, as implied by Jeremiah 9:19: "to teach your daughters mourning and a woman, her friends, a dirge."

When do all the above restrictions apply? When ordinary people die. When, however, a Torah scholar dies, he is eulogized during a festival. Needless to say, this applies on Chanukah, Purim, and Rosh Chodesh. This does not apply on the second day of a holiday.

On the days when a eulogy is permitted, it is permitted only in the deceased's presence. Once he is buried, a eulogy is forbidden. On the day when one hears a report of his death, it is as if one is in his presence and he may be eulogized even if it is a distant report.

ה

אי זהו ענוי שכולן עונות כאחת קינה שאחת אומרת וכולן עונות אחריה שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה במה דברים אמורים בשאר העם שמתו אבל תלמיד חכם שמת סופדים אותו במועד ואין צריך לומר בחנוכה ובפורים וראשי חדשים אבל לא ביום טוב שני ואין סופדין אותו בימים אלו אלא בפניו נקבר אסורין בהספד ויום שמועתו כבפניו הוא וסופדין אותו אף על פי שהיא רחוקה:

6

A woman should not have a eulogy recited for a deceased person within 30 days so that the festival will not arrive when they are grieving. For a deceased person will not be forgotten in less than 30 days. When does the above apply? With regard to a person who died previously. If, however, a person died within 30 days of a festival, a eulogy may be recited.

ו

לא תעורר אשה על מת שלה שלשים יום קודם לחג כדי שלא יבא החג והם דוים שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום בד"א במת ישן אבל אם מת בתוך שלשים יום סמוך לחג מעוררת:

7

The seven days of the wedding celebrations are comparable to a festival. Thus if a close relative of a person - even his father or mother - dies in the middle of these days of celebration, he should complete the seven days of celebration and then observe the seven days of mourning. He also counts the 30 days of mourning from the conclusion of the days of celebration.

ז

שבעת ימי החתנות הרי הן כרגל ומי שמת לו מת בתוך ימי המשתה אפילו אביו ואמו משלים שבעת ימי השמחה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות ומונה השלשים מאחר ימי השמחה:

8

The following rules apply when one prepared all the necessities for the wedding feast, baked his bread, slaughtered his animals to enter the celebration, and then one of his close relatives died before he began the celebration. If he did not place the meat in water, he should sell the meat and the bread, observe the seven days of mourning, and then observe the seven days of the wedding celebrations.

If he already placed the meat in water - in which instance, it cannot be resold - the corpse is placed inside a room and the groom and the bride are taken to the wedding canopy. Afterwards, he should engage in the marital relations which are a mitzvah, and then separate from his wife. He should observe the seven days of celebration and then the seven days of mourning.

Throughout the seven days of celebration, he must observe the private aspects of the laws of mourning as is required on the Sabbath. Therefore he should sleep together with other men and his wife should sleep with other women so that they do not engage in relations. For these 30 days, the bride should not be prevented from wearing jewelry.

In a place where it is possible to sell the meat even though it was placed in water, it should be sold and the mourning period observed first. In a place where it is impossible to sell the meat even though it was not placed in water, the wedding celebrations should be observed first.

When does the above apply? When the father of the groom or the mother of the bride die. For if this feast is spoiled, they have no one to work to prepare another for them. If, however, the father of the bride, the mother of the groom, or other relatives die, one should observe the mourning period first. Only afterwards, should he enter the marriage canopy and observe the seven days of wedding celebrations.

ח

הכין כל צרכי הסעודה ואפה פתו וטבח טבחו כדי שיכנסו לשמחה ומת לו מת קודם שיכנסו לשמחה אם לא נתן מים על גבי בשר מוכר הבשר והפת ונוהג שבעת ימי אבלות ואחר כך נוהג שבעת ימי המשתה ואם נתן מים על גבי בשר שהרי אי אפשר למוכרו מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות וכל אותן הימים נוהג בדברים שבצנעה כשבת לפיכך הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים כדי שלא ישמש מטתו ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום היו במקום שאפשר למכור הבשר אע"פשנתן עליו מים מוכר ונוהג אבילות תחלה היו במקום שאי אפשר למכור הבשר אע"פ שלא נתן עליו מים נוהג שבעת ימי המשתה תחלה במה דברים אמורים כשמת אביו של חתן או אמה של כלה שאם יפסידו סעודה זו אין להם מי שיטרח להם אבל אם מת אביה של כלה או אמו של חתן או שאר קרוביהם נוהגין שבעת ימי האבל תחילה ואחר כך תכנס לחופה וינהגו שבעת ימי המשתה: