1

When a person encounters a colleague who is on a journey and his animal has fallen under its load, he is commanded to unload the burden from it. This applies whether the animal was carrying a burden appropriate for it, or a burden greater than it could bear.

This is a positive commandment, as Exodus 23:5 states: "You shall certainly help him."

א

מי ה שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר [א] ממשאה הרי זה מצוה לפרוק מעליה וזו מצות עשה שנאמר עזוב תעזוב עמו:

2

One should not unload the animal and depart, leaving the wayfarer in panic. Instead, one should lift up the animal together with its owner, and reload the animal's burden upon it, as Deuteronomy 22:4 states: "You shall certainly lift it up." This is another positive commandment.

If one leaves the wayfarer in panic without either unloading or reloading, one has negated the observance of a positive commandment and violated a negative commandment, as Deuteronomy, ibid. states: "You shall not see the donkey of your brother... and conceal yourself...."

ב

ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך אלא יקום עמו ויחזור ויטעון משאו עליה שנאמר הקם תקים עמו זו מצות עשה אחרת. ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען ביטל מצות עשה ועבר על מצות לא תעשה שנאמר לא תראה את חמור אחיך:

3

When a priest sees an animal fallen in a cemetery, he should not contract ritual impurity to unload and reload it, just as he does not contract ritual impurity to return a lost article.

Similarly, if he is an elder, whose practice is not to unload and load animals, since this is beneath his dignity he is not liable.

ג

היה כהן והבהמה רובצת בבית הקברות אינו מתטמא לה כשם שאינו מתטמא להשיב אבידה. וכן אם היה זקן שאין דרכו לטעון ולפרוק הואיל ואינה לפי כבודו פטור:

4

This is the general principle: If the animal were his own and he would unload and reload it, he is obligated to unload and reload it for a colleague.

If he is pious and goes beyond the measure of the law, even if he is a great nasi, and sees an animal belonging to a colleague fallen under a load of straw, reeds or the like, he should unload and load it with its owner.

ד

זה הכלל כל שאילו היתה שלו היה טוען ופורק הרי זה חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו. ואם היה [ב] חסיד ועושה לפנים משורת הדין אפילו היה הנשיא הגדול וראה בהמת חבירו רובצת תחת משאה של תבן או קנים וכיוצא בהן פורק וטוען עמו:

5

If one unloaded and reloaded the animal, and it fell again, one is obligated to unload and reload it another time, indeed even 100 times, This is indicated by the verbs עזוב תעזוב and הקם תקים in the proof-texts cited above.

For this reason, one must accompany the animal for a parsah, unless the owner of the burden says that it is not necessary.

ה

פרק וטען וחזרה ונפלה חייב לטעון ולפרוק פעם אחרת אפילו מאה פעמים שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים עמו. לפיכך צריך להדדות עמו עד פרסה אלא אם כן אומר לו בעל המשא איני צריך לך:

6

When does one become obligated to unload and reload together with its owner? When he sees the fallen animal in a way that can be described as an encounter. For Exodus 23:5 states "When you see your colleague's donkey..." and the previous verse states: "When you encounter...."

How far a distance is implied? Our Sages determined it as being a distance of 266 2/3 cubits - i.e., 1/7.5 of a mil. If a person was further away from a fallen animal, he is not obligated.

ו

מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראייה שהיא כפגיעה שהרי נאמר כי תראה ונאמר כי תפגע. וכמה, שיערו חכמים משיהיה ביניהם מאתים וששים ושש אמה ושני שלישי אמה שהוא אחד משבעה ומחצה במיל. היה רחוק ממנו יתר מזה אינו זקוק לה:

7

It is a mitzvah from the Torah to unload an animal without charge. Loading it, however, is a mitzvah for which one may charge. Similarly, for the time when one accompanies the animal for a parsah, one may receive payment.

ז

מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם. אבל לטעון עליו הרי זו מצוה ונוטל [ג] שכרו וכן בשעה שמדדה עמו עד פרסה יש לו שכר:

8

If one finds an animal belonging to a colleague fallen under its load, it is a mitzvah to unload and reload it even if its owner is not present, for "You shall certainly help" and "You shall certainly lift up..." implies that one must fulfill these mitzvot in all situations.

If so, why does the Torah say "together with him" i.e., the animal's owner? To teach that if the owner of the animal was there and goes off to the side, telling the passerby, "Since you have a mitzvah, if you would like to unload it yourself, unload it," the passerby is not obligated. This is implied by "together with him."

If the owner of the animal was old or ailing, the passerby is obligated to load and unload the animal by himself.

ח

מצא בהמת חבירו רבוצה אע"פ שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים מכל מקום. אם כן למה נאמר עמו שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק לבדך פרוק הרי זה פטור שנאמר עמו. ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה חייב לטעון ולפרוק לבדו:

9

The following rules apply when the animal [that has fallen is owned by a gentile, but the burden it is carrying is owned by a Jew. If the gentile is the one driving his donkey, one is not obligated toward him. If not, one is obligated to unload and reload it because of the distress suffered by the Jew.

Similarly, if the animal that has fallen is owned by a Jew, but the burden it is carrying is owned by a gentile, one is obligated to unload and reload it because of the distress suffered by the Jew.

When, however, both the animal and the burden are owned by a gentile, a passerby is not obligated to concern himself with the animal, unless there is the possibility that animosity will be aroused.

ט

בהמת העובד כוכבים והמשא של ישראל אם היה העובד כוכבים מחמר אחר בהמתו אינו זקוק לה. ואם לאו חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל. וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי של עובד כוכבים חייב לפרוק ולטעון משום צער [ד] ישראל אבל בהמת העובד כוכבים ומשאו אינו חייב להטפל בו אלא משום איבה:

10

When the legs of a donkey owned by one of the donkey drivers in a caravan are shaky, his colleagues may not proceed and pass before him. If it falls, the other donkey drivers may pass him.

י

חמרים שרגליו של אחד מהן רעועות אינן רשאין חביריו להקדים ולעבור מעליו. נפל רשאין לעבור מעליו:

11

If one donkey was laden with a burden, and another was carrying a rider, and the way became too narrow for both of them, the rider must move to the side to allow the laden donkey to proceed.

If one donkey was laden with a burden, and another was burden-less, the burden-less one must move to the side to allow the laden donkey to proceed. If one was carrying a rider, and another was burden-less, the burden-less one must move to the side to allow the donkey carrying a rider to proceed.

if both are laden with burdens, carrying riders or burden-less, the owners should negotiate a compromise.

יא

היה אחד טעון ואחד רוכב ודחקן הדרך. מעבירין את הרוכב מפני הטעון. אחד טעון ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הטעון. אחד רכוב ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הרכוב. שניהן טעונין שניהן רוכבין שניהן ריקנין עושין פשרה ביניהן:

12

Similarly, there are criteria laid down when two ships that are passing through the same straits confront each other, and if they both try to pass at the same time they would sink, but they could pass one by one, or when two camels that are climbing a high pass confront each other, and if they both try to pass at the same time they would fall, but they could pass one by one.

What should they do? If one was carrying cargo, and another was burden-less, the burden-less one should move to the side in favor of the one that was carrying cargo. If one was close to the port or city from which it set out and one was further removed, the one that was closer should move to the side in favor of the one that was further removed.

If they are both far removed, both close or both laden with cargo, and they both share the same difficulty, they should come to a compromise and reach a financial settlement between themselves. With regard to such situations, it is said Leviticus 19:15: "Judge your colleague with righteousness."

יב

וכן שתי ספינות העוברות ופוגעות זו בזו אם עוברות שתיהן בבת אחת טובעות ואם בזו אחר זו עוברות. וכן שני גמלים העולים במעלה גבוה ופגעו זה בזה אם עוברין שניהם בבת אחת נופלין ואם בזה אחר זה עולין. כיצד הן עושין. טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה. קרובה ורחוקה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה. שתיהן רחוקות או קרובות או טעונות הואיל וכולן בדוחק אחד הטל פשרה ביניהן והן מעלות שכר זה לזה. ובזה וכיוצא בו נאמר בצדק תשפוט עמיתך:

13

When a person encounters two individuals: one whose donkey is fallen under its load and one with a donkey whose burden has been unloaded, but who cannot find anyone to help him reload it, it is a mitzvah to unload the fallen donkey first, because of the discomfort suffered by the animal. Afterwards, he should reload the other animal.

When does the above apply? When the two people he encounters are both friends or both enemies. If, however, the one whose donkey must be reloaded is an enemy and the other is a friend, it is a mitzvah for the passerby to reload his enemy's donkey first, in order to subjugate his evil inclination.

יג

הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו ואחד פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו. מצוה לפרוק בתחילה משום צער בעלי חיים ואחר כך טוען. במה דברים אמורים כשהיו שניהם שונאים או אוהבים. אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב מצוה לטעון עם השונא תחילה כדי לכוף את יצרו הרע:

14

The enemy mentioned in the Torah is not a gentile, but rather a Jew.

One might ask: How is it possible for one Jew to hate another? Is it not written Leviticus 19:17: "Do not hate your brother in your heart"?

Our Sages explained that this is referring to a person who while alone sees a colleague violate a transgression and rebukes him, but the colleague did not cease transgressing. In such an instance, it is a mitzvah to hate the person until he repents and abandons his wickedness.

Even if he did not repent yet, if one sees him in panic because of his cargo, it is a mitzvah to unload and reload with him, instead of leaving him inclined toward death, lest he tarry because of his money and be brought to danger. For the Torah showed concern for the lives of the Jewish people, both the wicked and the righteous, for they are attached to God and believe in the fundamentals of our faith. And Ezekiel 33:11 states: "Say to them, 'As I live,' says God, the Lord, 'Do I desire the death of a wicked man? I desire that the wicked return from his path and live.'

Blessed be God who grants assistance.

With the help of the Almighty, the eleventh book has been completed.

The number of chapters in this book are 62.

Hilchot Nizkei Mammon has 14 chapters.

Hilchot Geneivah has 9 chapters.

Hilchot Gezelah Va'Avedah has 18 chapters.

Hilchot Chovel UMazik has 8 chapters.

Hilchot Rotzeach USh'mirat HaNefesh has 13 chapters.

יד

השונא שנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך. אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו. ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל. בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת. שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה: