1

A person who intended to kill one person and instead killed another is not liable - neither for execution by the court, nor for financial liability, nor for exile.

He is not liable for exile because the cities of refuge will not serve as protection for him, as will be explained.

Therefore, a person who throws a stone into a group of Jews without the intent of killing any specific person is not liable for execution by the court, even though he in fact kills a person.

א

המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתת בית דין ומן התשלומין ומן הגלות. לפי שאין ערי מקלט קולטות אותו כמו שיתבאר. לפיכך הזורק אבן לתוך עדה מישראל והרג אחד מהן פטור ממיתת בית דין:

2

Similarly, a killer is not held liable for execution in the following instances. He intended to strike a colleague on his loins, and the utensil was not sufficient to kill if it struck a person on his loins, but it instead struck him on his heart and he died. Or a person intended to strike a colleague on his heart, and the blow was sufficient to kill had it struck him on the heart, but instead it struck the victim on his loins and it was not sufficient to kill an ordinary person if it struck him on his loins, but this person died. In these instances, the killer is not liable for execution by the court, nor is he exiled, because a person who kills intentionally is never exiled.

If, however, he intended to strike him on his loins, and the blow was sufficient to kill him if it struck him on his loins, but it struck him on his heart, killing him, the killer should be executed. Similar principles apply in all analogous instances.

ב

נתכוון להכות את חבירו על מתניו ולא היה בכלי כדי להמית על מתניו והלכה לה האבן על לבו והיה בה כדי להמית על לבו ומת. או שנתכוון להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה האבן על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת. פטור ממיתת בית דין ואינו גולה שאין ההורג בכוונה גולה. אבל אם נתכוין להכותו על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת הרי זה נהרג וכן כל כיוצא בזה:

3

When a person strikes a colleague with a stone or a fist in a manner that could cause his death, but he does not die immediately, an assessment should be made.

If the judges assess that the victim would live, the person who struck the blow is liable only to pay the five damages awarded to a person who is injured, and he is released. Even if the victim falls ill, and his situation becomes more serious and ultimately he dies, the person who struck the blow is not held liable.

If the judges assess that the victim would die, they should imprison the person who struck the blow immediately and wait to see the outcome. If the victim does die, the person who struck the blow should be executed. If, however, the victim's condition improves, and he becomes healed entirely to the extent that he walks in the marketplace on his feet like other healthy people, the person who struck the blow should pay the damages and should be released.

ג

המכה את חבירו באבן או באגרוף וכיוצא בהן אומדין אותו. אם אמדוהו לחיים נותן חמשה דברים ונפטר. ואפילו חלה המוכה והכביד ומת מחמת המכה הרי זה פטור. ואם אמדוהו למיתה אוסרין את המכה בבית הסוהר מיד וממתינים לזה אם מת יהרג המכה ואם הקל ונתרפא רפואה שלימה והלך בשוק על רגליו כשאר הבריאים משלם המכה חמשה דברים ונפטר:

4

The Torah's expression על משענתו does not mean that he should walk while supported by a staff or by another person. For even a person who is on the verge of dying can walk leaning on a support. Instead, the intent in this verse is that he walk supported by his own power, without relying on any other factor for support.

ד

זה שנאמר בתורה על משענתו אינו שיהלך והוא נשען על המטה או על אחר שאפילו הנוטה למות יכול להלך על המשענת לא נאמר משענתו אלא שיהיה מהלך על משענת בוריו ולא יהיה צריך כח אחר להשען עליו:

5

If it was assessed that the victim would die, and afterwards his condition improved, but then deteriorated, and ultimately he died, the killer should be executed. We do not make a second assessment after the victim's condition improves, for there is a basis for the assumption that he died because of the original blow.

ה

אמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת הרי זה נהרג. ואין אומדין אותו אומד שני כשהקל שרגלים לדבר:

6

If ten people strike a person with ten different sticks and he dies, they are all not held liable for execution by the court. This law applies regardless of whether they struck him one after the other or they struck him at the same time.

These concepts are derived from Leviticus 24:17: "If he strikes any person mortally he should be put to death." כל translated as "any" also means "all." Implied is that death is not required unless one person alone is entirely accountable for the person's death.

The same law applies if two people push a colleague into water or hold him there, or several people are sitting together and an arrow emerges from their company and kills; none is held liable for execution.

ו

הכוהו עשרה בני אדם א בעשרה מקלות ומת בין שהכוהו בזה אחר זה בין שהכוהו כאחת כולן פטורין ממיתת בית דין שנאמר כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש והוא הדין לשנים שדחפוהו או שכבשוהו לתוך המים או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהן והרג שכולן פטורין:

7

A different ruling is rendered in the following instance. Ten people threw stones at a person one after the other, and none of the stones was of sufficient weight to cause death. Afterwards, another person cast a stone that was of sufficient weight to cause death and the victim died. The last person who threw the stone should be executed.

If a murderer who was sentenced to execution becomes intermingled with other people, they are all absolved. Similarly, when a murderer who was not convicted becomes intermingled with other murderers who were sentenced to execution, none should be executed. The rationale is that judgment can be passed on a person only in his presence. All the killers should, however, be imprisoned.

ז

זרקו בו עשרה אבן זה אחר זה וכל אחת מהן אין בה כדי להמית וזרק אחד אבן באחרונה ויש בה כדי להמית ומת הרי זה האחרון נהרג עליו. רוצח שנגמר דינו ונתערב באחרים ולא נודע מי הוא מהן כולן פטורין. ורוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן כולן פטורין מן המיתה שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו ואוסרין את כולן:

8

The following laws apply when a person kills people, but the witnesses did not observe his act together - instead one saw him after the other did: a person killed in the presence of witnesses, but a warning was not given; or the witnesses to a murder contradicted each other with regard to the fine points of the testimony, but not with regard to the fundamental questions.

All those murderers should be forced to enter a kipah.There they are fed parched bread and small amounts of water until their digestive tract contracts. Then they are fed barley until their bellies burst because of the extent of the sickness and they die.

ח

ההורג נפשות ולא היו שם עדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד או שהרג בפני עדים בלא התראה או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות כל אלו הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי:

9

This measure is not taken with regard to other crimes punishable by execution by the court. If a defendant is liable for execution, he should be executed. If he is not liable for execution, he should be released.

Although there are other sins that are more serious than murder, they do not present as serious a danger to society as murder does. Even idol worship - and needless to say, incest or the violation of the Sabbath - are not considered as severe as murder. For these sins involve man's relationship with God, while murder also involves man's relationship with his fellow man.

Whoever commits this sin is an utterly wicked person. All the mitzvot that he performs throughout his lifetime cannot outweigh this sin and save him from judgment. Thus, Proverbs 28:17 states: "A man weighed down with life's blood will flee to the pit."

Come and learn from the example of Ach'av King of Israel. He was an idolater so debased in his paganism that I Kings 21:25 says: "There was none like Ach'av who gave himself over to the performance of wickedness in the eyes of God." And yet when his merits and sins were weighed in the presence of the Lord of spirits, there was no sin that warranted his destruction and was not counterbalanced by a positive quality, except the blood of Navot.

Thus, it is written Ibid. 22:21, in the description of the prophecy of Ach'av's death in battle: "And the spirit came and stood before God." Our Sages commented:: "This is the spirit of Navot." And God told the spirit (Ibid.:2): "You will persuade him and prevail."

Now this wicked man Ach'av did not actually kill his victim with his own hands; he merely brought about his death. How much more so this condemnation should apply when a person kills another with his own hands.

ט

ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אבל אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים. שאלו עוונות הן מעבירות שבין אדם למקום אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין שנאמר אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנאמר ותצא הרוח ותעמד לפני ה' זה רוח נבות ונאמר לו תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו:

10

It is a mitzvah to kill minim and apikorsim.

The term minim refers to Jewish idolaters or those who perform transgressions for the sake of angering God, even if one eats non-kosher meat for the sake of angering God or wears sha'atnez for the sake of angering God.

The term apikorsim refers to Jews who deny the Torah and the concept of prophecy.

If there is the possibility, one should kill them with a sword in public view. If that is not possible, one should develop a plan so that one can cause their deaths.

What is implied? If one sees such a person descend to a cistern, and there is a ladder in the cistern, one should take the ladder, and excuse oneself, saying: "I must hurry to take my son down from the roof. I shall return the ladder to you soon." Similarly, one should devise other analogous plans to cause the death of such people.

י

האפיקורסים והם עובדי עבודה זרה או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה אפיקורוס *ושכופרין בתורה ובנבואה היה מצוה להרגן. אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג. ואם לאו היה בא עליהן בעלילות עד [א] שיסבב הריגתן. כיצד ראה אחד מהן שנפל לבאר והסולם בבאר היה מסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו:

11

With regard to a gentile idolater with whom we are not at war, a Jewish shepherd of small livestock, and the like, by contrast, we should not try to cause their deaths. It is, however, forbidden to save their lives if their lives are threatened. For example, if such a person fell into the sea, one should not rescue him. Leviticus 19:16] states: "Do not stand idly by while your brother's blood is at stake." This does not apply with regard to such individuals, because they are not "your brothers."

יא

אבל עובדי כוכבים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בה אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו שנאמר לא תעמוד על דם רעך. ואין זה רעך:

12

When does the above apply? With regard to a Jew who sins and perseveres in his wickedness, continually repeating it - e.g., shepherds of small livestock who show no consideration for the prohibition against robbery and continue in their perversity.

When, by contrast, a Jew commits transgressions, but does not maintain his wickedness continually, merely occasionally sinning for his own personal satisfaction - e.g., one who eats non-kosher food for pleasure - it is a mitzvah to save his life, and it is forbidden to stand idly by when his life is threatened.

יב

במה דברים אמורים בישראל בעל עבירה והעומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באוולתן. אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו: