1

It is forbidden for a person to injure anyone, neither his own self nor another person. Not only a person who causes an injury, but anyone who strikes in strife an upright Jewish person, whether a minor or an adult, whether a man or a woman, violates a negative commandment, as Deuteronomy 25:3 states: "Do not continue... to flog him." One may conclude that if the Torah adjures us against adding to the blows due a sinner, surely this prohibition applies with regard to striking a righteous person.

א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו. ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך *נציון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו אם הזהירה תורה מלהוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק:

2

It is even forbidden to raise up one's hand against a colleague. Whoever raises a hand against a colleague, even though he does not hit him, is considered to be a wicked person.

ב

אפילו להגביה ידו על חבירו אסור וכל המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו הרי זה [א] רשע:

3

When a person strikes a colleague with a blow that does not warrant a p'rutah to be paid in recompense, he should receive lashes. For there is no financial penalty to be exacted for transgression of this negative commandment.

Even if a person strikes a servant belonging to a colleague with a blow that does not warrant a p'rutah to be paid in recompense, he should receive lashes. This penalty is required because a servant is obligated to perform certain mitzvot.

If a gentile strikes a Jew, he deserves capital punishment, as implied by Exodus 2:12): "He turned to and fro... and struck the Egyptian."

ג

המכה את חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהיה לאו זה ניתן לתשלומין. ואפילו הכה עבד חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה שהרי ישנו במקצת מצות. ועכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה ויך את המצרי:

4

Our Sages imposed a penalty on foolish and violent men, and gave a person who was injured [the following privilege. His word is accepted when he takes an oath while holding a sacred article that another person caused him such and such an injury, and he is awarded the appropriate damages. This applies provided there are witnesses.

What is implied? Two people testify that the injured person entered the domain of the accused whole and left after being injured, but they did not see the injury being inflicted. Although the accused claims not to have inflicted the injury, since the injured person claims that he did, the injured person is given the prerogative of taking an oath and collecting the money due.

ד

קנס קנסו חכמים לאלו השוטים בעלי זרוע שיהא הנחבל נאמן ונשבע בנקיטת חפץ שזה חבל בו חבל זה ונוטל מה שראוי לו. והוא שיהיו שם עדים. כיצד היו שני עדים מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם ויצא חבול ולא ראוהו בעת שחבל בו והוא אומר לא חבלתי והלה אומר אתה חבלת בי הרי זה נשבע ונוטל:

5

When does the above apply? When the injury was located in a place where the person could have inflicted it upon himself, or a third person was there whom the injured person could have instructed to strike him to implicate the accused. If, however, a third party was not present, and the injury was in a place that the injured could not have inflicted upon himself - e.g., he was bitten between his shoulders and the like - he may collect the appropriate payment without an oath.

ה

במה דברים אמורים כשהיתה המכה במקום שאפשר לו להכות בעצמו או שהיה עמהם שלישי שאפשר שזה הנחבל אמר לו לחבול בו ולהתרעם על אחר. אבל אם אין עמהם אחר והיתה המכה במקום שאינו יכול לעשות בעצמו כגון שהיתה נשיכה בין כתפיו וכיוצא בזה הרי זה נוטל בלא שבועה:

6

If the person who caused the injury admits causing it, he is liable to pay all five assessments. For there are witnesses that the injured person entered the accused's domain of sound body at the time of the quarrel and departed with an injury.

If, however, there are no witnesses there at all, the injured person states: "This person injured me," and the accused admits doing so, he is not liable for the assessments for damages and the pain. He is, however, liable for the assessments for unemployment, embarrassment and medical attention, because of his own admission.

For this reason, if he denies causing the injury, he can free himself of liability by taking a Rabbinic oath.

ו

הודה החובל שהוא חבל משלם חמשה דברים שהרי העדים היו שם שנכנס לתוך ידו שלם בשעת המריבה ויצא חבול. אבל אם לא היו שם עדים כלל הוא אומר חבלת בי והודה מעצמו פטור מן הנזק ומן הצער וחייב בשבת [ב] ובבושת ובריפוי על פי עצמו. לפיכך אם כפר ואמר לא חבלתי נשבע שבועת היסת:

7

Why should a person pay these three assessments on the basis of his own admission? The assessments for unemployment and medical attention represent a financial obligation and are not considered to be k'nasot. For if he does not reimburse the injured person for them, he will have caused him to forfeit the money he spent on medical treatment and the money he lost through unemployment.

And with regard to embarrassment, it was when he admitted before the court that he caused the injury, that he brought about the embarrassment. For when an injury is caused in private, a person is not caused any embarrassment. It is his admission before the court that embarrasses him.

ז

ולמה משלם אדם שלשה דברים אלו על פי עצמו. שהשבת והריפוי ממון הוא ולא קנס. שאם לא יתן לו הרי חסרו ממון שהוא מתרפא בו ובטל ממלאכתו. והבושת לא הגיעה לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו. שהנחבל שלא חבל בו [בפני] אדם אין לו בושת והודאתו בבית דין היא שביישה אותו.

8

From this one can conclude that there is no difference with regard to the embarrassment assessment, whether that assessment is due him because he caused the person to be embarrassed in the presence of others, or it is due him because he made an acknowledgement in the presence of others of the embarrassment he caused. Therefore, a person is liable for an embarrassment assessment because of his own statements.

ח

נמצאת למד שאין הפרש בבושת בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני אחרים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו. לפיכך משלם אדם בושת על פי עצמו:

9

A person who damages a colleague's property cannot be compared to one who injures his physical person. When a person who damages a colleague's property pays him what he is obligated to pay him, he receives atonement. In contrast, when a person injures a colleague's physical person, paying him the five assessments is not alone sufficient to generate atonement. Even if the person who caused the injury sacrifices all the rams of Nevayot, he cannot generate atonement, nor is his sin forgiven until he asks the person who was injured to forgive him.

ט

אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו. שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו. אבל חבל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו. ואפילו הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו:

10

It is forbidden for the person who suffered the injury to be cruel and not to forgive the one who caused the injury. This is not the course of behavior for a descendant of Israel.

Instead, since the person who caused the injury asks and pleads of him for forgiveness once or twice, and he knows that he has repented from his sin and regrets his evil deeds, he should forgive him. Whoever hastens to grant forgiveness is praiseworthy and is regarded favorably by the Sages.

י

ואסור לנחבל א להיות אכזרי ולא ימחול אין זו דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו. וכל הממהר למחול הרי הוא משובח ורוח חכמים נוחה הימנו:

11

There is another difference between the damages to an individual's physical person and to his property. If a person tells a colleague: "Blind my eye..." or "Cut off my arm, and you will not be liable," he is liable for the five assessments. The rationale is that it is well known that a person does not genuinely desire this.

When, by contrast, a person tells a colleague: "Tear my garment..." or "Break my jug, and you will not be liable," he is not liable. If, however, he did permit him to damage his property, but did not stipulate that he would not be liable, he is obligated to pay for the damages.

יא

ועוד יש הפרש בין נזקי גופו לנזקי ממונו. שהאומר לחבירו סמא את עיני קטע את ידי על מנת שאתה פטור הרי זה חייב בחמשה דברים שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך. אבל האומר לחבירו קרע את כסותי שבר את כדי על מנת שאתה פטור הרי [ד] זה פטור. ואם לא אמר לו על מנת שאתה פטור הרי זה [ה] חייב לשלם אף על פי שהרשהו להשחית:

12

When does the above apply? When first the person entrusted the articles to the person who destroyed them as a watchman - i.e., he borrowed them or was entrusted with them for safekeeping. In such a situation, if the owner told the watchman to break it or rip it, and the watchman did so, the watchman is liable to pay for the damages, unless the owner explicitly stipulated that the watchman would not be held liable.

When, however, the owner of an article tells a colleague: "Take this utensil and break it," "Take this garment and rip it," if the other person follows the instructions he was given, he is not liable.

יב

במה דברים אמורים כשבאו הכלים לידו תחילה בתורת שמירה. כגון שהיו שאולין או מופקדין אצלו ואמר לו שבר וקרע ועשה כן חייב לשלם עד שיאמר לו על מנת שאתה פטור. אבל אם אמר לו קח כלי זה ושברו. בגד זה וקרעו. ועשה כן הרי זה פטור:

13

When a person tells a colleague: "Break a utensil belonging to so and so, and you will not be liable," and the listener follows these instructions, the listener is liable financially. It is as if he told him: "Blind so-and-so's eye, and you will not be liable."

Although the person who caused the damages is liable to pay, the person who gave him the instructions is considered to be his partner in the transgression and a wicked person. For he caused a blind man to stumble, and supported a person who committed a transgression.

יג

האומר לחבירו שבר כליו של פלוני על מנת שאתה פטור ועשה הרי זה חייב לשלם. וכאילו אמר לו סמא עינו של פלוני על מנת שאתה פטור. ואע"פ שהעושה הוא חייב לשלם. הרי זה האומר לו שותפו בעון ורשע הוא. שהרי הכשיל עור וחיזק ידי עוברי עבירה: