Introduction to Hilchot Bechorot

Included in this text are five mitzvot: 2 positive commandments and 3 negative commandments. They include the following:

1) to set aside the firstborn offering;
2) not to partake of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem;
3) not to redeem a firstborn animal;
4) to set aside a tithe offering from animals;
5) not to redeem a tithe offering from animals.

I included the tithe offerings with the firstborn offering, because the manner in which the two are offered is the same and Scripture included [the former] with the latter, as [Numbers 18:17]: states: “You shall cast its blood.” According to the Oral Tradition, it was taught: “This refers to the blood of the tithe offering and the blood of the firstborn offering.”

These mitzvot are explained in the ensuing chapters.

הלכות בכורות - הקדמה

יש בכללן חמש מצוות: שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן:



(א) להפריש בכורות.
(ב) שלא יאכל בכור תמים חוץ לירושלים.
(ג) שלא יפדה הבכור.
(ד) להפריש מעשר בהמה.
(ה) שלא יִגאל מעשר בהמה.

וכללתי המעשר עם הבכור לפי שמעשה שניהם אחד והכתוב כללו עמו, שנאמר (במדבר יח יז): "ואת דמם תזרוק" – מפי השמועה למדו שזה דם מעשר ודם בכור.

וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:

1

It is a positive commandment to set aside all the male first issues of the womb, whether among humans, kosher animals, and donkeys. This applies whether the animals are healthy or treifot. Thus Exodus 13:2 states: "Consecrate unto Me all firstborn, the first issue of the womb among the children of Israel, in humans and in animals." All of the above are given to the priests."

א

מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שהיו שלימים בין שהיו טריפות שנאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכולן לכהנים:

2

Firstborn humans and firstborn donkeys are redeemed and the redemption is given to the priests. A firstborn kosher animal should be slaughtered in the Temple like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. Its blood is cast on the altar and its fats and organs are burnt on the altar's pyre, as explained in Hilchot Ma'aseh HaKorbanot.

The remainder of the meat is eaten by the priests, as Numbers 18:15-18 states: "You shall surely redeem firstborn humans and you shall redeem firstborn non-kosher animals, but firstborn oxen... you shall not redeem. They are holy.... Their flesh will be for you."

ב

בכור אדם ובכור חמור נפדים ופדיונם לכהנים ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה כשאר קדשים קלים זורקין דמו ומקטיר אימוריו כמו שביארנו במעשה הקרבנות ושאר הבשר נאכל לכהנים שנאמר אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה אך בכור שור לא תפדה קדש הם ובשרם יהיו לך:

3

When a firstborn kosher animal is blemished - whether it was born blemished or contracted a blemish after being born unblemished - it should be given to a priest. If he desires, he may eat it anywhere, or sell it or feed to whoever he desires, even a gentile, because it is ordinary property, as Deuteronomy 15:21-22 states: "If it has a blemish - lameness or blindness... the pure and the impure shall partake of it, like a deer or a hart." It is the priest's private property.

ג

בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכ"מ או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין שנאמר וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל והרי הוא נכסי כהן:

4

It is a mitzvah to sanctify a firstborn kosher animal and say: "Behold, this is holy," as Deuteronomy 15:19 states: "Every firstborn shall you sanctify unto God your Lord." Even if the owner did not sanctify it, it is sanctified as a matter of course. It is sanctified upon its emergence from the womb.

ד

מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קדש שנאמר תקדיש לה' אלהיך ואם לא הקדישו הרי זה מתקדש מאליו וקדושתו מרחם היא:

5

The mitzvah of the firstborn kosher animal is observed in Eretz Yisrael and in the Diaspora. Firstborn animals from the Diaspora should not be brought to Eretz Yisrael. This is derived from ibid. 14:23: "And you shall eat before God your Lord... the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep." Implied is that from the place where you bring "the tithes of your grain," you should bring firstborn cattle and sheep. From where you do not bring "the tithes of your grain," you should not bring firstborn cattle and sheep. Instead, those firstborn animals are like ordinary property and should be eaten after they become blemished. If one brings firstborn animals from the Diaspora to Jerusalem, they should not be accepted, nor should they be sacrificed. Instead, they should be eaten after they become blemished.This mitzvah is observed whether the Temple is standing or not, like the tithes of grain. It does not apply to the offspring of consecrated animals - whether consecrated to be offered on the altar or consecrated for the Temple treasury - while they remain consecrated before they are redeemed.

ה

מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן וממקום שאין אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכור בקר וצאן אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמו מעשר דגן ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית:

6

Everyone is obligated in the mitzvah of setting aside a firstborn issue of a kosher animal: priests, Levites, and Israelites. Even though a firstborn issue is given to a priest, if a firstborn issue is born to a priest, he must offer its blood and fats and organs, as stated. And he must eat the remainder of the meat according to the laws pertaining to a firstborn, as Deuteronomy 15:19 states: "Every firstborn that is born in your herds and your cattle, you shall sanctify." The priests and the Levites are, however, exempt with regard to the mitzvot applying to the firstborn of humans and the firstborn of non-kosher animals, as we explained in Hilchot Matanot Kehunah.

ו

הכל חייבין בבכור בהמה טהורה כהנים לויים וישראלים ואף על פי שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו כמו שביארנו ואוכל שאר הבשר בתורת בכור שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וגו' אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולויים פטורין כמו שביארנו בהלכות מתנות כהונה:

7

A firstborn animal should be eaten within the first year of its life, whether it is unblemished or blemished, as ibid.:20-22 states: "Eat it before God your Lord, year after year.... If it has a blemish,... eat it in your gates."

From when is the year calculated? If it is unblemished, it should be calculated from the eighth day of its life, for then it is fit to be offered as a sacrifice. If it was born blemished, the year should be calculated from the day of its birth, because it could be eaten on that day, provided it was born after a full-term pregnancy. If, however, it is not known whether it was born after a full-term pregnancy, the year should be calculated from the eighth day.

ז

הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו ומאימתי מונה לו אם תם הוא מונה לו מיום שמיני שהוא ראוי להקרבה ואם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד והוא שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילה ביום לידתו אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני:

8

If a firstborn animal contracts a blemish in the midst of its year, it is permitted to keep it for twelve months. If it contracts a blemish at the end of its year, it is permitted to keep it for thirty days from the day it contracted the blemish, even though this delays eating it after its year.

What is implied? For example, it contracted a blemish on the fifteenth day before the end of its year, it is granted another fifteen days after its year. If it contracted a blemish after its year, he may not keep it more than 30 days. Afterwards, it must be eaten.

ח

נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד לו מום בסוף שנתו מותר לקיימו שלשים יום מיום שנפל בו המום ואע"פ שהוא מתאחר לאחר שנתו כיצד כגון שנפל בו מום בחמשה עשר יום לפני גמר שנתו משלימין לו חמשה עשר אחר שנתו נולד לו מום אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום ויאכל:

9

In the present age, a firstborn animal should be left until it contracts a blemish and then eaten.

ט

הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ויאכל:

10

If a blemish did not appear so that it could be shown to a sage, one may keep the animal for two or three years. Should a blemish appear so that it could be shown to a sage, if the blemish is contracted within a year, it is permitted to be kept for an entire twelve month period. If it contracts a blemish after its first year, one may maintain it for thirty days.

י

ועד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה להראותו לחכם אם נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש נולד אחר שנתו מקיימו שלשים יום:

11

The year of a firstborn animal is a full lunar year, twelve months from day to day. If it was a leap year, it benefits from the addition and it is granted thirteen months.

If two lambs were born to a person, one on the fifteenth of the first Adar and one on the first day of the second Adar, when the first day of Adar in the following year arrives, the second lamb is considered to have its year completed. The one born in the middle of the first Adar, by contrast, is not considered to have its year completed until the middle of the Adar in the following year. Since it was born in the extra month, it is counted for it.

יא

שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה שנים עשר חדש מיום ליום ואם היתה שנה מעוברת נתעברה לו ומונה לו שלשה עשר חדש נולדו לו שני טלאים אחד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד בראש חדש אדר שני זה שנולד בראש חדש אדר שני כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שנולד בחצי אדר ראשון לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה הואיל ונולד בחדש העיבור מונין אותו לו:

12

If a person transgressed and kept a firstborn animal for more than a year, although he violates a negative commandment, it is not disqualified from being brought as an offering if it is unblemished. If it is blemished, it may be slaughtered anywhere as evident from the prooftext that states: "the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep." An association is made between the firstborn animal and the tithes. Just as the tithes are not disqualified from one year to the next, so too, a firstborn animal is not disqualified from one year to the next.41

יב

עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שהוא עובר בלא תעשה אם היה תם הרי זה לא נפסל אלא מקריבו ואם היה בעל מום שוחטו בכל מקום שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה:

13

A firstborn animal should not be given to a priest directly after it was born, for this is not respectful to the priest. Instead, the owner of the animal should care for it until it matures lightly. Then he should give it to the priest.

For how long is an Israelite obligated to care for a firstborn animal? For a small animal, for 30 days. For a large animal, 50 days.

If a priest tells him: "Give it to me in the midst of this time and I will tend to it myself," he is not allowed to give it to him, for this is like a priest helping in order to receive his presents. We already explained in Hilchot Terumotthat priests who assist in the granaries, the butcher shops, and among the shepherds should not be given their presents as wages.

יג

אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ויתננו לכהן ועד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה ואני אטפל לעצמי אינו רשאי ליתנו לו שזה כמו מסייע על מתנותיו וכבר ביארנו בתרומות שהכהנים המסייעין בבית הגרגות ובבית המטבחיים ובתוך הרועים אין נותנין להם מתנותיהן בשכרן:

14

If the firstborn animal was blemished and a priest told the owner in the interval mentioned above: "Give it to me so that I can partake of it now," or if it was unblemished and he told him: "Give it to me in this interval so that I can offer it now," he may give it to him.

It appears to me that a person may give a firstborn animal to any priest that he desires.

יד

היה הבכור בעל מום ואמר לו בתוך זמן זה תנהו לי שאוכלנו עתה או שהיה תמים ואמר לו תנהו לי בתוך זמן זה שאקריבנו עתה הרי זה נותנו לו ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה:

15

When a priest eats an olive-sized portion of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem, he is liable for lashes according to Scriptural Law, as Deuteronomy 12:17 states: "You may not eat the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep... in your gates."

Similarly, a non-priest who partakes of an olive-sized portion of a firstborn animal whether before its blood was poured on the altar or afterwards is liable for lashes. According to the Oral Tradition, it was taught that this admonition applies also to a non-priest who partakes of a firstborn, whether before its blood was poured on the altar or afterwards.

טו

כהן שאכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים לוקה מן התורה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה לוקה מפי השמועה למדו שזו אזהרה אף לזר שאכל בכור בין לפני זריקה בין לאחר זריקה:

16

A firstborn kosher animal should not be redeemed, as Numbers 18:17 states: "But the firstborn of an ox, the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat should not be redeemed. Similarly, it should not be sold if it is unblemished. The rationale is that since the animal is intended as a sacrifice, the priest does not have the right to sell it.

In the present age, when there is no Temple, since the firstborn is intended to be eaten, it is permitted to sell it, even though it is presently unblemished. It may be sold either to a priest or to an Israelite.

טז

הבכור אין פודין אותו שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למוכרו ובזמן הזה שאין בית הואיל והוא עומד לאכילה הרי הוא מותר למוכרו ואף על פי שהוא תמים בין לכהן בין לישראל:

17

A priest may sell a blemished firstborn animal, in every age, whether the Temple is standing, whether it is not standing, whether it is alive, whether it has been slaughtered.

When one sells a blemished firstborn, he should sell it at home, but not in the market-place, as we explained in Hilchot Issurei Mizbeiach. The meat of an unblemished firstborn animal, by contrast, should not be sold, because it is consecrated meat. Priests who are partners in the ownership of a firstborn animal are permitted to weigh one portion against another.

יז

בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן בין לפני הבית בין שלא לפני הבית בין חי בין שחוט וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח אבל בשר בכור תמים אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש וכהנים שנמנו עם הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה:

18

When a person skins a blemished firstborn animal, he is permitted to skin it in any manner he desires. If he desires to employ the technique called riggul,he may. The same applies to other consecrated animals that were disqualified.If he desired to skin it from the foot up, he may skin it in that manner.

יח

המפשיט בכור בעל מום הרי זה מותר להפשיטו באי זה דרך שירצה אם רצה להרגיל מרגיל וכן שאר פסולי המוקדשין אם רצה להפשיט מן הרגל מפשיט: