Introduction to Hilchot Bechorot

Included in this text are five mitzvot: 2 positive commandments and 3 negative commandments. They include the following:

1) to set aside the firstborn offering;
2) not to partake of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem;
3) not to redeem a firstborn animal;
4) to set aside a tithe offering from animals;
5) not to redeem a tithe offering from animals.

I included the tithe offerings with the firstborn offering, because the manner in which the two are offered is the same and Scripture included [the former] with the latter, as [Numbers 18:17]: states: “You shall cast its blood.” According to the Oral Tradition, it was taught: “This refers to the blood of the tithe offering and the blood of the firstborn offering.”

These mitzvot are explained in the ensuing chapters.

הלכות בכורות

יש בכללן חמש מצוות: שתי מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן:
(א) להפריש בכורות.
(ב) שלא יאכל בכור תמים חוץ לירושלים.
(ג) שלא יפדה הבכור.
(ד) להפריש מעשר בהמה.
(ה) שלא יִגאל מעשר בהמה.
וכללתי המעשר עם הבכור לפי שמעשה שניהם אחד והכתוב כללו עמו, שנאמר (במדבר יח יז): "ואת דמם תזרוק" – מפי השמועה למדו שזה דם מעשר ודם בכור. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:


It is a positive commandment to set aside all the male first issues of the womb, whether among humans, kosher animals, and donkeys. This applies whether the animals are healthy or treifot. Thus Exodus 13:2 states: "Consecrate unto Me all firstborn, the first issue of the womb among the children of Israel, in humans and in animals." All of the above are given to the priests.


מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בֵּין מִמִּין הַחֲמוֹר. בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בֵּין שֶׁהָיוּ טְרֵפוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ב) "קַדֵּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה". וְכֻלָּן לַכֹּהֲנִים:


Firstborn humans and firstborn donkeys are redeemed and the redemption is given to the priests. A firstborn kosher animal should be slaughtered in the Temple like other sacrifices of a lesser degree of sanctity. Its blood is cast on the altar and its fats and organs are burnt on the altar's pyre, as explained in Hilchot Ma'aseh HaKorbanot.

The remainder of the meat is eaten by the priests, as Numbers 18:15-18 states: "You shall surely redeem firstborn humans and you shall redeem firstborn non-kosher animals, but firstborn oxen... you shall not redeem. They are holy.... Their flesh will be for you."


בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר חֲמוֹר נִפְדִּים וּפִדְיוֹנָם לַכֹּהֲנִים. וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים. זוֹרְקִין דָּמוֹ וּמַקְטִיר אֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח טו) "אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה" (במדבר יח יז) "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר" (במדבר יח יז) "לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם" (במדבר יח יח) "וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ":


When a firstborn kosher animal is blemished - whether it was born blemished or contracted a blemish after being born unblemished - it should be given to a priest. If he desires, he may eat it anywhere, or sell it or feed to whoever he desires, even a gentile, because it is ordinary property, as Deuteronomy 15:21-22 states: "If it has a blemish - lameness or blindness... the pure and the impure shall partake of it, like a deer or a hart." It is the priest's private property.


בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהוּא בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנּוֹלַד בְּמוּמוֹ בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אַחַר שֶׁהָיָה תָמִים הֲרֵי הוּא לַכֹּהֵן אִם רָצָה אוֹכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם אוֹ מוֹכְרוֹ אוֹ מַאֲכִילוֹ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ לְנָכְרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֻלִּין. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו כא) "וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר" וְגוֹ' (דברים טו כב) "הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" וַהֲרֵי הוּא נִכְסֵי כֹּהֵן:


It is a mitzvah to sanctify a firstborn kosher animal and say: "Behold, this is holy," as Deuteronomy 15:19 states: "Every firstborn shall you sanctify unto God your Lord." Even if the owner did not sanctify it, it is sanctified as a matter of course. It is sanctified upon its emergence from the womb.


מִצְוָה לְהַקְדִּישׁ בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְיֹאמַר הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יט) "תַּקְדִּישׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ" וְאִם לֹא הִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה מִתְקַדֵּשׁ מֵאֵלָיו וּקְדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם הִיא:

Mishneh Torah (Moznaim)

Featuring a modern English translation and a commentary that presents a digest of the centuries of Torah scholarship which have been devoted to the study of the Mishneh Torah by Maimonides.


The mitzvah of the firstborn kosher animal is observed in Eretz Yisrael and in the Diaspora. Firstborn animals from the Diaspora should not be brought to Eretz Yisrael. This is derived from ibid. 14:23: "And you shall eat before God your Lord... the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep." Implied is that from the place where you bring "the tithes of your grain," you should bring firstborn cattle and sheep. From where you do not bring "the tithes of your grain," you should not bring firstborn cattle and sheep. Instead, those firstborn animals are like ordinary property and should be eaten after they become blemished. If one brings firstborn animals from the Diaspora to Jerusalem, they should not be accepted, nor should they be sacrificed. Instead, they should be eaten after they become blemished.


מִצְוַת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין מְבִיאִין בְּכוֹרוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כג) "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יד כג) "מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ". מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַעֲשַׂר דָּגָן אִי אַתָּה מֵבִיא בְּכוֹר בָּקָר וָצֹאן אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּחֻלִּין וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְלֹא יִקָּרֵב אֶלָּא יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ:


This mitzvah is observed whether the Temple is standing or not, like the tithes of grain. It does not apply to the offspring of consecrated animals - whether consecrated to be offered on the altar or consecrated for the Temple treasury - while they remain consecrated before they are redeemed.


מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּמוֹ מַעֲשַׂר דָּגָן. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּמֻקְדָּשִׁין כְּשֶׁהֵן בִּקְדֻשָּׁתָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּדוּ בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת:


Everyone is obligated in the mitzvah of setting aside a firstborn issue of a kosher animal: priests, Levites, and Israelites. Even though a firstborn issue is given to a priest, if a firstborn issue is born to a priest, he must offer its blood and fats and organs, as stated. And he must eat the remainder of the meat according to the laws pertaining to a firstborn, as Deuteronomy 15:19 states: "Every firstborn that is born in your herds and your cattle, you shall sanctify." The priests and the Levites are, however, exempt with regard to the mitzvot applying to the firstborn of humans and the firstborn of non-kosher animals, as we explained in Hilchot Matanot Kehunah.


הַכּל חַיָּבִין בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּכוֹר לַכֹּהֵן אִם נוֹלַד לוֹ בְּכוֹר מַקְרִיב דָּמוֹ וְאֵימוּרָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאוֹכֵל שְׁאָר הַבָּשָׂר בְּתוֹרַת בְּכוֹר. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יט) "כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ" וְגוֹ'. אֲבָל בְּכוֹר אָדָם וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה:


A firstborn animal should be eaten within the first year of its life, whether it is unblemished or blemished, as ibid.:20-22 states: "Eat it before God your Lord, year after year.... If it has a blemish,... eat it in your gates."

From when is the year calculated? If it is unblemished, it should be calculated from the eighth day of its life, for then it is fit to be offered as a sacrifice. If it was born blemished, the year should be calculated from the day of its birth, because it could be eaten on that day, provided it was born after a full-term pregnancy. If, however, it is not known whether it was born after a full-term pregnancy, the year should be calculated from the eighth day.


הַבְּכוֹר נֶאֱכָל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ בֵּין תָמִים בֵּין בַּעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו כ) "לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְּשָׁנָה" (דברים טו כא) "וְכִי יִהְיֶה בּוֹ מוּם" (דברים טו כב) "בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ". וּמֵאֵימָתַי מוֹנֶה לוֹ. אִם תָּם הוּא מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַקְרָבָה וְאִם נוֹלַד בַּעַל מוּם מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. וְהוּא שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה לַאֲכִילָה בְּיוֹם לֵידָתוֹ. אֲבָל אִם לֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו מוֹנֶה לוֹ מִיּוֹם שְׁמִינִי:


If a firstborn animal contracts a blemish in the midst of its year, it is permitted to keep it for twelve months. If it contracts a blemish at the end of its year, it is permitted to keep it for thirty days from the day it contracted the blemish, even though this delays eating it after its year.

What is implied? For example, it contracted a blemish on the fifteenth day before the end of its year, it is granted another fifteen days after its year. If it contracted a blemish after its year, he may not keep it more than 30 days. Afterwards, it must be eaten.


נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד לוֹ מוּם בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁנָּפַל בּוֹ הַמּוּם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְאַחֵר לְאַחַר שְׁנָתוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִפְנֵי גְּמַר שְׁנָתוֹ מַשְׁלִימִין לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר אַחַר שְׁנָתוֹ. נוֹלָד לוֹ מוּם אַחַר שְׁנָתוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְיֵאָכֵל:


In the present age, a firstborn animal should be left until it contracts a blemish and then eaten.


הַבְּכוֹר בַּזְּמַן הַזֶּה מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל:


If a blemish did not appear so that it could be shown to a sage, one may keep the animal for two or three years. Should a blemish appear so that it could be shown to a sage, if the blemish is contracted within a year, it is permitted to be kept for an entire twelve month period. If it contracts a blemish after its first year, one may maintain it for thirty days.


וְעַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּמִשֶּׁנִּרְאֶה לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם. אִם נוֹלַד בּוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלַד אַחַר שְׁנָתוֹ מְקַיְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם:


The year of a firstborn animal is a full lunar year, twelve months from day to day. If it was a leap year, it benefits from the addition and it is granted thirteen months.

If two lambs were born to a person, one on the fifteenth of the first Adar and one on the first day of the second Adar, when the first day of Adar in the following year arrives, the second lamb is considered to have its year completed. The one born in the middle of the first Adar, by contrast, is not considered to have its year completed until the middle of the Adar in the following year. Since it was born in the extra month, it is counted for it.


שָׁנָה שֶׁל בְּכוֹר הִיא שְׁנַת לְבָנָה תְּמִימָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת נִתְעַבְּרָה לוֹ וּמוֹנֶה לוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ. נוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. זֶה שֶׁנּוֹלַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם רִאשׁוֹן בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה וְזֶה שֶׁנּוֹלַד בַּחֲצִי אֲדָר רִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲצִי אֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה הוֹאִיל וְנוֹלַד בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ:


If a person transgressed and kept a firstborn animal for more than a year, although he violates a negative commandment, it is not disqualified from being brought as an offering if it is unblemished. If it is blemished, it may be slaughtered anywhere as evident from the prooftext that states: "the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep." An association is made between the firstborn animal and the tithes. Just as the tithes are not disqualified from one year to the next, so too, a firstborn animal is not disqualified from one year to the next.


עָבַר וְאִחֵר הַבְּכוֹר לְאַחַר שְׁנָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אִם הָיָה תָּם הֲרֵי זֶה לֹא נִפְסַל אֶלָּא מַקְרִיבוֹ וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם שׁוֹחֲטוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כג) "מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ" מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מַה מַּעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסַל מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ:


A firstborn animal should not be given to a priest directly after it was born, for this is not respectful to the priest. Instead, the owner of the animal should care for it until it matures slightly. Then he should give it to the priest.

For how long is an Israelite obligated to care for a firstborn animal? For a small animal, for 30 days. For a large animal, 50 days.

If a priest tells him: "Give it to me in the midst of this time and I will tend to it myself," he is not allowed to give it to him, for this is like a priest helping in order to receive his presents. We already explained in Hilchot Terumot that priests who assist in the granaries, the butcher shops, and among the shepherds should not be given their presents as wages.


אֵין נוֹתְנִין אֶת הַבְּכוֹר לַכֹּהֵן כְּשֶׁיִּוָּלֵד שֶׁאֵין זוֹ גְּדֻלָּה לַכֹּהֵן. אֶלָּא יְטַפֵּל בּוֹ בְּעָלָיו עַד שֶׁיַּגְדִּיל מְעַט וְיִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן. וְעַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטָּפֵל בַּבְּכוֹר. בְּהֵמָה דַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם. וְאִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וַאֲנִי אֲטַפֵּל לְעַצְמִי אֵינוֹ רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לוֹ שֶׁזֶּה כְּמוֹ מְסַיֵּעַ עַל מַתְּנוֹתָיו וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהַכֹּהֲנִים הַמְסַיְּעִין בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבְתוֹךְ הָרוֹעִים אֵין נוֹתְנִין לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶן בִּשְׂכָרָן:


If the firstborn animal was blemished and a priest told the owner in the interval mentioned above: "Give it to me so that I can partake of it now," or if it was unblemished and he told him: "Give it to me in this interval so that I can offer it now," he may give it to him.

It appears to me that a person may give a firstborn animal to any priest that he desires.


הָיָה הַבְּכוֹר בַּעַל מוּם וְאָמַר לוֹ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה תְּנֵהוּ לִי שֶׁאֹכֲלֶנּוּ עַתָּה. אוֹ שֶׁהָיָה תָמִים וְאָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי בְּתוֹךְ זְמַן זֶה שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ עַתָּה הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹתֵן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה:


When a priest eats an olive-sized portion of an unblemished firstborn animal outside of Jerusalem, he is liable for lashes according to Scriptural Law, as Deuteronomy 12:17 states: "You may not eat the tithes of your grain, your wine, your oil, the firstborn of your herds and your sheep... in your gates."

Similarly, a non-priest who partakes of an olive-sized portion of a firstborn animal whether before its blood was poured on the altar or afterwards is liable for lashes. According to the Oral Tradition, it was taught that this admonition applies also to a non-priest who partakes of a firstborn, whether before its blood was poured on the altar or afterwards.


כֹּהֵן שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר תָּמִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב יז) "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ". וְכֵן זָר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִבְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה לוֹקֶה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה אַף לְזָר שֶׁאָכַל בְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה:


A firstborn kosher animal should not be redeemed, as Numbers 18:17 states: "But the firstborn of an ox, the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat should not be redeemed. Similarly, it should not be sold if it is unblemished. The rationale is that since the animal is intended as a sacrifice, the priest does not have the right to sell it.

In the present age, when there is no Temple, since the firstborn is intended to be eaten, it is permitted to sell it, even though it is presently unblemished. It may be sold either to a priest or to an Israelite.


הַבְּכוֹר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח יז) "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה". וְכֵן אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא תָּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד לְקָרְבָּן אֵין לַכֹּהֵן בּוֹ זְכוּת כְּדֵי לְמָכְרוֹ. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בַּיִת הוֹאִיל וְהוּא עוֹמֵד לַאֲכִילָה הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָמִים בֵּין לְכֹהֵן בֵּין לְיִשְׂרָאֵל:


A priest may sell a blemished firstborn animal, in every age, whether the Temple is standing, whether it is not standing, whether it is alive, whether it has been slaughtered.

When one sells a blemished firstborn, he should sell it at home, but not in the market-place, as we explained in Hilchot Issurei Mizbeiach. The meat of an unblemished firstborn animal, by contrast, should not be sold, because it is consecrated meat. Priests who are partners in the ownership of a firstborn animal are permitted to weigh one portion against another.


בְּכוֹר בַּעַל מוּם יֵשׁ לַכֹּהֵן לְמָכְרוֹ בְּכָל זְמַן בֵּין לִפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא לִפְנֵי הַבַּיִת. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וּכְשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּשַׂר בְּכוֹר בַּעַל מוּם מוֹכְרוֹ בַּבַּיִת אֲבָל לֹא בַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ אֲבָל בְּשַׂר בְּכוֹר תָּמִים אֵינוֹ נִמְכָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּשַׂר קֹדֶשׁ. וְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְנוּ עִם הַבְּכוֹר מֻתָּרִין לִשְׁקל מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה:


When a person skins a blemished firstborn animal, he is permitted to skin it in any manner he desires. If he desires to employ the technique called riggul,1 he may. The same applies to other consecrated animals that were disqualified. If he desired to skin it from the foot up, he may skin it in that manner.


הַמַּפְשִׁיט בְּכוֹר בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַפְשִׁיטוֹ בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. אִם רָצָה לְהַרְגִּיל מַרְגִּיל. וְכֵן שְׁאָר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אִם רָצָה לְהַפְשִׁיט מִן הָרֶגֶל מַפְשִׁיט: