1

It is a positive commandment for the sin offerings and the guilt-offerings1 to be eaten,2 as [Exodus 29:33] states: "And they shall eat [the sacrifices] which convey atonement."3 The priests eat the sacrifices and the owners receive atonement. This also applies to other sacrifices4 that are eaten by the priests; partaking of them is a mitzvah.

א

אכילת החטאת והאשם מצות עשה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים והוא הדין לשאר הקדשים שאוכלין אותן הכהנים שאכילתן מצוה:

2

Similarly, partaking of the portion that remains from the meal offerings5 is a positive commandment,6 as [Leviticus 6:9] states: "What remains of it shall be eaten by Aaron and his sons."

ב

וכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו:

3

The sin-offering, the guilt-offering, and the remnants of the meal-offering may be eaten only by males7 of the priestly family in the Temple Courtyard.8 If they were eaten in the Temple building, their consumption is [acceptable], as [indicated by Numbers 18:9-10]: "For all of their meal-offerings, for all of their sin-offerings, and for all of their guilt-offerings.... In the most holy place,9 you shall partake of it.10 All males shall partake of it." Similarly, the communal peace-offerings are similar to the sin-offerings and the guilt-offerings, as we explained.11

ג

ואין חטאת ואשם ושירי מנחות נאכלין אלא לזכרי כהונה בעזרה ואם נאכלו בהיכל נאכלו שנאמר לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו וכן שלמי צבור הרי הן כחטאת וכאשם כמו שביארנו:

4

The breast and the thigh of the peace-offerings are eaten by both males and females of the priestly family, for with regard to these [Numbers 18:11] states: "I have given it to you, to your sons and your daughters." This also applies to the elevated portions of the thanksgiving offering and the nazirite's ram,12 [ibid.:19] states: "All of the elevated portions of the consecrated [offerings] that the children of Israel shall raise up have I given to you, your sons, and your daughters."

ד

חזה ושוק של שלמים נאכלין לכהנים זכרים ונקבות שנאמר בהם לך נתתים ולבניך ולבנותיך וכן המורם מתודה והמורם מאיל נזיר שנאמר כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך:

5

The same applies with regard to the firstborn offering, for concerning it [ibid.:18] states: "Their meat shall be yours, like the breast with which tenufah was performed and the right thigh."13

All of these14 [portions of sacrificial meat] that may be eaten by the women of the priestly family may be eaten by the priests' servants and their wives, like terumah. All [these sacrifices]15 may be eaten throughout the city [of Jerusalem],16 as [Leviticus 10:14] states: "And the breast with which tenufah was performed and the thigh that was lifted up shall you eat in a pure place." It was not specified that they [be eaten] "in a holy place," which would mean "the Temple Courtyard," but "in a pure place." This refers to the camp of the Levites.17 The parallel with regard to future generations is the city of Jerusalem.

The same laws apply to the tithe offering and the Paschal sacrifice, for they are sacrifices of lesser sanctity like the peace-offerings. The windows and the thickness of the wall is considered as being within [the city].18

ה

וכן הבכור שהרי נאמר בו ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין וכל אלו הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה וכולן נאכלים בכל העיר שנאמר את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור לא נאמר בהן במקום קדוש שהיא העזרה אלא טהור שהוא כל מחנה ישראל שכנגדו לדורות ירושלים והוא הדין למעשר ופסח שהרי הן קדשים קלים כשלמים והחלונות ועובי החומה כלפנים:

6

The peace-offerings may be eaten on the day they were slaughtered, throughout the [following] night, and throughout the following day until sunset, as [Leviticus 7:16-18] states: "On the day when his sacrifice was offered, it shall be eaten and on its morrow... If one would partake of the peace-offering on the third day...."19 Thus one can derive that they may be eaten for two days and one night. [This applies both] to the portion of the priests and the portions of the owners. This also applies to the firstborn and tithe offerings,20 for they are also sacrifices of a lesser degree of sanctity, like the peace-offerings.

ו

השלמים נאכלים ביום הזביחה וכל הלילה וכל יום המחרת עד שתשקע החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי וגו' נמצאת למד שהן נאכלין לשני ימים ולילה אחד בין חלק הכהנים בין חלק הבעלים והוא הדין לבכור ומעשר שהרי הן קדשים קלים כשלמים:

7

The thanksgiving-offering, by contrast, even though it is one of the sacrifices of lesser sanctity, may be eaten only on the day of its sacrifice and the [following] night, as [ibid.:15] states: "It shall be eaten on the day it was offered. Do not leave anything from it until the morning." This also applies to the nazirite's ram and the bread which accompanies [these offerings], both to the portion of the priests and the portion of the owner. This also applies to the sin-offering, the guilt-offering, the communal peace-offerings, and the remainder of the meal-offerings. All of these are eaten for a day and [the following] night, as it is written: "It shall be eaten on the day it was offered."21 This appears to include all of the sacrifices with the exception of the peace-offerings concerning which the Torah explicitly [stated otherwise] and the firstborn and tithe offerings which resemble the peace-offerings.

ז

אבל התודה אף על פי שהיא קדשים קלים אינה נאכלת אלא ביום הזביחה עם הלילה שנאמר בה ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר וכן איל נזיר והלחם הבא עמהן וכיוצא בהן בין חלק הכהנים בין חלק הבעלים והוא הדין לחטאת ולאשם ולשלמי צבור ולשירי מנחות שהכל נאכל ליום ולילה שנאמר ביום קרבנו יאכל כל הקרבנות במשמע חוץ מן השלמים שפירש בהן הכתוב ובכור ומעשר הדומים להם:

8

According to Scriptural Law, all of these [sacrifices] that may be eaten on the day [of their sacrifice] and the [following] night may be eaten until dawn.22 In order to separate a person from sin, our Sages said that they may only be eaten until midnight.23

ח

כל אלו הנאכלין ליום ולילה דין תורה שהן נאכלין עד שיעלה עמוד השחר וכדי להרחיק מן העבירה אמרו חכמים שאין נאכלין אלא עד חצות הלילה:

9

All of the sacrifices - both those of the highest degree of sanctity and those of a lesser degree - may be eaten only by those who are ritually pure24 and who are circumcised.25 Even if the duration of the person's impurity has concluded,26 but he has not brought the [necessary] atonement,27 he may not partake of sacrificial foods. A tumtum28may not partake of sacrificial foods, because there is an unresolved doubt whether he is uncircumcised.29 It appears to me that an androgynus30 may partake of sacrifices of lesser sanctity.31

ט

כל הקרבנות בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אין אוכלין אותם אלא הטהורים בלבד המולין אפילו העריב שמשו ולא הביא כפרתו אינו אוכל בקדשים והטומטום אסור לאכול בקדשים לפי שהוא ספק ערל אבל האנדרוגינוס יראה לי שאוכל בקדשים קלים:

10

It is permitted to eat sacrificial meat together with any other food. Even the priests are permitted to eat their portions - both from the sacrifices of the highest degree of sanctity and those of a lesser degree - together with any other food.32 And they may change the manner [in which it is prepared] to be eaten, eating them roasted, lightly cooked, or thoroughly cooked33 and to spice them with spices that are not consecrated. They may not, however, spice them with spices that are terumah, lest this cause the terumah to be disqualified.34

The bones that remain are permitted [to be used for any purpose].35 A person may make any utensil he desires from them.

י

ומותר לאכול את הקדשים בכל מאכל אפילו הכהנים מותרין לאכול חלקם בין מקדשים קלים בין מקדשי קדשים בכל מאכל ולשנות באכילתן ולאוכלם צלויים שלוקים ומבושלים ולתת לתוכן תבלין של חולין אבל לא תבלין של תרומה שלא יביאו את התרומה לידי פיסול והעצמות הנשארות מותרות ועושה אדם מהם כל כלים שירצה:

11

If there was only a small amount [of sacrificial meat], ordinary food and terumah should be eaten with it so that it will be eaten in a satisfying manner.36 If there is a large amount [of sacrificial meat], ordinary food and terumah should not be eaten with it so that one will not have overeaten.37 Similar concepts apply with regard to the remainder of the meal offerings.38

יא

היתה להם אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומות כדי שתהיה נאכלת עם השבע היתה להן אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהיה נאכלת אכילה גסה וכן בשירי המנחות:

12

A sin-offering and a guilt-offering should not be cooked together with the elevated portion of the thanksgiving-offering or the elevated portion of the nazirite's ram because doing so restricts the type of people able to partake of them39 and the place where they can be eaten.40 Nor may one [cook] the elevated portion of the thanksgiving-offering or the elevated portion of the nazirite's ram with the breast and thigh of the peace-offering because doing so restricts the time in which they may be eaten.41 Nor may the elevated portion of yesterday's peace-offering [be cooked] with a sin-offering or a guilt-offering brought today because doing so restricts the type of people able to partake of them,42 the place where they can be eaten,43 and the time in which they may be eaten.44

One may, however, cook sin-offerings and guilt-offerings together, the thanksgiving offering and the nazirite's ram together, and the firstborn offering and the breast and the thigh [of the thanksgiving offering] together.45

If one cooked a peace [of meat] from the sacrifices of the most sacred order,46 one that was piggul,47 or one that was notar48 with other pieces of sacrificial meat,49 those other pieces are forbidden to non-priests and permitted to priests.50

יב

אין מבשלין חטאת או אשם עם מורם מתודה או מאיל נזיר מפני שממעט באוכליהן ובמקום אכילתן ולא מורם מתודה ומאיל נזיר עם בכור או עם חזה ושוק של שלמים מפני שממעט זמן אכילתן ולא מורם משלמים של אמש עם חטאת ואשם של יום מפני שממעט באוכליהן ובמקום אכילתן ובזמן אכילתן אבל חטאת ואשם מתבשלין זה עם זה ותודה ואיל נזיר זה עם זה והבכור וחזה ושוק זה עם זה חתיכה של קדשי קדשים או של פגול או נותר שנתבשלה עם חתיכות אחרות אותן החתיכות אסורות לזרים ומותרות לכהנים:

13

When meat from the sacrifices of the most sacred order or sacrifices of lesser sanctity is cooked together with ordinary meat,51 the ordinary meat is forbidden to those who are ritually impure52 and permitted to those who are ritually pure.53

יג

בשר קדשי קדשים או בשר קדשים קלים שנתבשל עם בשר תאוה הרי בשר התאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים:

14

With regard to a burnt-offering, [Leviticus 7:8] states: "The hide of the burnt-offering which the priest sacrificed will belong to him." With regard to a sin-offering, [ibid. 6:19] states: "The priest who performs the sin-offering shall partake of it." With regard to a guilt-offering, [ibid. 7:7] states: "It will belong to the priest who brings about atonement because of it." With regard to a peace-offering, [ibid.:14] states: "It will belong to the priest who pours the blood of the peace-offering." And with regard to the meal-offering, it is written: "The priest who offers it shall partake of it."54

In all the above instances, the verses are not referring [to the priest who actually brings the offering, but] to [any priest] who is fit to have done so. Any priest who is fit to perform the service has a right to share in the division [of the sacrifice] to partake of it.55 [Conversely,] one who is not fit [to serve] at the time it is offered, e.g., he was ritually impure, does not have a right to share in the division [of the sacrifice] to partake of it even if he will regain ritual purity in the evening.

With regard to the division, the entire [matter] is given to the men of the clan who offer sacrifices that day.56 They all share in the division of all of the sacraments of the Temple, each man [receiving the same portion] as his brother, whether he was the one who offered the sacrifice or he was together with him in the Temple, but did not offer the sacrifice.

יד

נאמר בעולה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר בחטאת הכהן המחטא אותה יאכלנה ונאמר באשם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ונאמר בשלמים לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ונאמר במנחה הכהן המקריב אותה לו יהיה אין הכתוב מדבר בכל אלו אלא בראוי שהכהן הראוי לעבודה זהו שיש לו חלק לאכול ומי שאינו ראוי בשעת הקרבן כגון שהיה טמא אין לו חלק לאכול אפילו כשיטהר לערב אבל לענין חלוקה הכל לאנשי בית אב שמקריבין באותו היום וכולם חולקים בכל קדשי המקדש איש כאחיו בין זה שהקריב בין אחיו שעמו במקדש שלא הקריב:

15

Why did the verse make a distinction between the meal-offerings that are baked and the meal-offerings of flour? For with regard to [the meal-offerings] that are baked, [Leviticus 7:9] states: "Any meal-offering that is baked in an oven... it will belong to the priest who offers it" and with regard to the meal-offerings of flour [ibid.:10] states: "Any meal-offering that is mixed with oil or that is parched shall belong to all the sons of Aaron, every man like his brother."

[The following explanation can be given:]57 When [the meal-offerings] that are baked are divided among the members of the clan, whenever a person receives a portion even if it is [merely[ an olive-sized portion of bread, it is fit for him to partake of it, because it may be eaten immediately. When, however, we are speaking of flour, if [such an offering] will be divided among them, there will be those who will receive only a handful of flour or less. This is not fit either to be kneaded into dough or to be baked. Hence, one might think that one meal offering should be apportioned in consideration of another meal-offering instead of dividing each meal-offering individually among all the members of the clan.58 Therefore it is necessary for the Torah to state [that it] "shall belong to all the sons of Aaron, every man like his brother," i.e., that it is divided individually.

On this basis, our Sages said:59 that a meal offering is not divided in consideration of another meal-offering, not even one offering brought in a flat frying pan in consideration of another such offering or one flour-offering in consideration of another such offering. Instead, what remains60 from every [offering] is divided individually.

טו

ולמה חלק הכתוב במנחות בין מנחות האפויות ומנחת הסלת שהרי באפויות הוא אומר כל המנחה אשר תאפה בתנור לכהן המקריב אותה לו תהיה ובמנחת הסלת הוא אומר וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו שהאפויה כשחולקין אותה אנשי בית אב כל שיגיע לו חלקו אפילו כזית פת הרי הוא ראוי לו שהרי אוכלו מיד אבל הסלת אם יחלקוה ביניהן נמצא מגיע לזה מלא כפו סלת או פחות שאינו ראוי לא ללוש אותו ולא לאפותו לפיכך היה עולה על הדעת שיחלקו מנחה כנגד מנחה ולא יחלקו מנחה זו בפני עצמה על כל אנשי בית אב הוצרך הכתוב לומר בה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לומר שיחלקוה בפני עצמה מכאן אמרו חכמים אין חולקין מנחה כנגד מנחה אפילו מעשה מחבת כנגד מעשה מחבת או סלת כנגד סלת אלא כל אחת ואחת חולקין שיריה בפני עצמה:

16

Similarly, an offering of fowl is not apportioned in consideration of another such offering, nor a sin-offering in consideration of another such offering, nor a breast and a thigh in consideration of another such portion.61 Instead, every [sacrificial portion] is divided among all [the members of the clan] equally.

טז

וכן אין חולקין עוף כנגד עוף ולא חטאת כנגד חטאת ולא חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא כל חלק וחלק חולקין אותו ביניהן בשוה:

17

Even though it is permitted to feed a minor [meat even] from sacrifices of the highest degree of sanctity, he is not given a portion, even from sacrifices of a lesser degree of sanctity.62 Similarly, a woman and an androgynus63 are not given a portion of the sacrifices from the Temple at all, as [the above verse] states: "Every man like his brother."64

[A priest] who has a disqualifying physical blemish - whether permanent or temporary, whether he was born with it or born unblemished and later disqualified - receives a portion of the sacrifices and may partake of them,65 as [Leviticus 21:22] states: "The food of his God, of the most sacred order... he may eat." [The above applies] provided he is fit to partake [of the sacrifice at the time it is offered]. If, however, he is impure, he is not given a portion to eat in the evening.66

יז

אין הקטן חולק אפילו בקדשים קלים אע"פ שמותר להאכילו קדשי קדשים וכן אשה ואנדרוגינוס אין חולקין להם בקדשי המקדש כלל שנאמר איש כאחיו אבל בעל מום בין קבוע בין עובר בין שנולד במומו בין שהיה תמים ונפסל חולק ואוכל שנאמר לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו' והוא שיהיה ראוי לאכילה אבל אם היה טמא אינו חולק לאכול לערב:

18

The High Priest may partake [of any of the sacrifices] without a division having been made. Instead, he may take whatever he desires.

יח

וכהן גדול אוכל שלא בחלוקה אלא נוטל כל מה שירצה:

19

All [priests] who are fit to partake of sacrificial foods at the time the sacrifice is offered receive a share [of the sacrifice] to partake of. All [priests] who are not fit to partake of sacrificial foods at the time the sacrifice is offered, even though they are fit to perform sacrificial service and will be fit to partake [of the sacrifice in the evening] do not receive a share [of the sacrifice] to set aside until the evening.67

What is implied?68 A priest who has immersed that day,69 one who is lacking in atonement,70 or one who is onein on the day of burial,71 whether a High Priest72 or an ordinary priest, should not receive a share of the sacrifices in order to partake of them in the evening.

יט

כל הראוי לאכילת הקדשים בשעת הקרבן חולק לאכול וכל מי שאינו ראוי לאכול בשעת העבודה אף על פי שהוא ראוי לעבודה והרי הוא ראוי לאכול לערב אינו חולק כדי להניח חלקו לערב כיצד טבול יום ומחוסר כפורים והאונן ביום הקבורה בין כהן גדול בין כהן הדיוט אין חולקין לאכול לערב:

20

All [priests] who are not fit to partake of sacrificial foods are not fit to perform sacrificial service with the exception of a High Priest who is an onein who may offer sacrifices, but may not partake [of sacrificial foods], as we explained.73 All [priests] who are not fit to perform sacrificial service are not fit to partake of sacrificial foods74 except one disqualified because of a physical blemish [whose license to partake of sacrificial foods] is explicitly stated in the Torah.75

כ

כל שאינו ראוי לאכול אינו ראוי לעבוד חוץ מכהן גדול האונן שהוא מקריב ואינו אוכל כמו שביארנו וכל שאינו ראוי לעבוד אינו ראוי לאכול חוץ מבעל מום שהרי נתפרש בתורה:

21

All [priests] who do not receive a portion of the sacrificial meat do not receive a portion of the hides of the sacrifices.76 Even if a priest was impure at the time when the blood [of a sacrifice] was sprinkled on the altar, but pure at the time its fats were offered on the altar's pyre,77 he does not receive a portion of the sacrificial meat, as [Leviticus 7:33] states: "One who offers the blood of the peace-offering and the fat from the sons of Aaron, to him the right thigh will be [given] as a portion." [Implied is that] the priest must be pure and fit to perform service from the time [the blood] is sprinkled until after the fats are offered.78

כא

כל שאין לו חלק בבשר אין לו חלק בעורות אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה עד שיהיה טהור וראוי לעבודה משעת זריקה עד אחר הקטר חלבים:

22

If [a priest] became impure after [the blood of the sacrifice] was sprinkled [on the altar] and immersed himself and thus was also pure when the fats were offered on the altar's pyre, there is an unresolved question whether or not he receives a portion.79 Therefore if he grabs a portion, it is not expropriated from him.80

כב

נטמא אחר זריקה וטבל והרי הוא טהור אף בשעת הקטר חלבים הדבר ספק אם חולק אם אינו חולק לפיכך אם תפס אין מוציאין מידו:

23

When a communal sacrifice is offered in a state of impurity,81 even though impure priests [could have] offered it,82 they do not receive a portion together with the priests who are pure to partake of it in the evening,83 because they are not fit to partake of it [at the time it is offered].

כג

קרבן צבור הבא בטומאה אע"פ שהטמאים מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורין לאכול לערב מפני שאינם ראויים לאכילה: