1

It is forbidden to purchase an object obtained by robbery from the robber. Similarly, it is forbidden to assist him in changing its nature, so that the robber will acquire it.

Whoever acts in this manner or the like assists transgressors and violates the prohibition Leviticus 19:14: "Do not place a stumbling block before the blind."

א

אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול:

2

It is forbidden for anyone to benefit from an article obtained by robbery even after its rightful owner has despaired of its return, if one knows for certain that this object was obtained through robbery.

What is implied? If one knows for certain that a particular animal was obtained by robbery, it is forbidden to ride on it or plow with it.

ב

אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר יאוש והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזלה עצמה. כיצד ידע בודאי שבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה או לחרוש בה:

3

When a person obtains a house or a field by robbery, it is forbidden to pass through it or enter it. This applies even merely to seek shade or shelter from the rain. If he lives in another person's home, he must pay rent to the legal owners, as mentioned above with regard to a person who lives in a colleague's courtyard without the owner's knowledge.

If a person cuts down palm trees and constructs a bridge from them, it is forbidden for anyone to pass over it. The same applies with regard to other similar situations.

ג

גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ואם דר בתוכה חייב להעלות שכר לבעלים כדין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו. גזל דקלים ועשה מהן גשר אסור לעבור עליו וכן כל כיוצא בזה:

4

If a person transgressed and ate an object obtained by robbery after the owners despaired of its return, he is not liable to compensate the owners.

If he ate the article before the owners despaired of its return the owners must be compensated. They may collect from the person who ate the article, for it is still in their possession. Or if they desire, they may collect from the robber.

ד

מי שעבר ואכל הגזלה אחר יאוש פטור [א] מלשלם. ואם אכל קודם יאוש ורצו הבעלים לגבות מן האוכל גובין שעדיין ברשותן היא. ואם רצו גובין מן הגזלן:

5

The following rules apply when a person commits robbery and dies. There is no difference if he fed the object he obtained by robbery to his sons after the owner despaired of its return, or rather than feed it to them he sold it or it was lost.

If the robber left landed property, his heirs must reimburse the original owner. According to Talmudic law, they need not, by contrast, reimburse him if he left only movable property. For the value of the object obtained by robbery is considered to be a debt owed by the robber, and movable property is not placed on lien to a creditor after the principal's death.

ה

[ב] הגוזל ומת בין שהאכיל את הגזלה לבנים אחר יאוש בין שלא האכילם אלא מכרה או אבדה. אם הניח קרקע חייבין לשלם. אבל מן המטלטלין אינן חייבין לשלם. שדמי הגזלה חוב הן על הגזלן ואין המטלטלין משתעבדין לבעל חוב:

6

The Geonim have already ordained that a debt owed a creditor can be expropriated from the movable property in the estate. This applies even to a loan supported by a verbal commitment alone. Therefore, in the above instance, the heirs are liable to reimburse the owners from either the landed property or the movable property in the robber's estate, regardless of whether or not the heirs ate the article obtained by robbery, and whether or not the owners despaired of its return.

ו

כבר תקנו [ג] הגאונים לגבות בעל חוב מן המטלטלין ואפילו במלוה על פה. לפיכך חייבין לשלם בין אכלו בין לא אכלו. בין נתייאשו בין לא נתייאשו. בין מן הקרקע בין מן המטלטלין שהניח:

7

The laws applying to a person who purchases movable property from a robber are the same as those applying to one who purchases from a thief. If the reputation of the robber was a matter of public knowledge, our Sages did not grant any leniency. If the robber's reputation was not public knowledge, our Sages ordained leniency to enable uninhibited trade in the marketplace, and required the original owner to pay a purchaser the price he paid for the article taken by robbery. He may then take the article and sue the robber for the price of the article.

If the owner already despaired of the article's return, the purchaser is considered to have acquired the article itself and is not required to return it.

ז

דין הלוקח מטלטלין מן הגזלן כלוקח מן הגנב. אם גזלן מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק. ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק ונותן הנגזל דמים שנתן ולוקח גזילתו וחוזר ותובע הגזלן בדמי הגזלה. ואם כבר נתייאשו הבעלים קנה לוקח עצמה של גזילה ואינו מחזירה:

8

It is forbidden to benefit from a robber's property. If even a minor portion of his property was legitimately his, one is allowed to benefit from his property, unless one is certain that the article from which one is benefiting was obtained by robbery.

ח

אסור ליהנות מן הגזלן ואם היה מיעוט שלו אע"פ שרוב [ד] ממונו גזול מותר ליהנות ממנו עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו:

9

It is forbidden to benefit from the property of people whom we can assume to be robbers, when all of their property can be assumed to have come from robbery, for their profession is based on robbery - e.g., customs-collectors and highwaymen.

We may not change money from their cash-box, for all their money can be assumed to have come from robbery.

ט

בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונן מן הגזל מפני שמלאכתן מלאכת גזלנין כגון המוכסין ג והליסטים אסור ליהנות מהן שחזקת מלאכה זו שהוא גזול ואין מצטרפים דינרים מן התיבה שלהן שהכל בחזקת גזלה:

10

If a customs-collector takes a person's garment and then returns another one to him, or he takes a person's donkey and returns another one to him, the person may keep the one returned. This is considered to be a transaction, and we can assume that the original owner despaired of its return. Moreover, we do not know for certain that this object was obtained by robbery. If the recipient is diligent and is wont to be stringent concerning his personal gain, he should return the object to its original owner.

י

נטלו מוכסים כסותו והחזירו לו אחרת (נטלו חמורו והחזירו לו חמור אחר) הרי [ה] אלו שלו מפני שזו כמכירה היא וחזקתה שנתייאשו הבעלים ממנה ואינו יודע בודאי שזו גזילה. ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו מחזירן לבעלים הראשונים:

11

When does the statement that a customs-collector is considered to be a highwayman apply? When the customs collector is a gentile, is self-appointed, or was appointed by the king but is given unlimited jurisdiction and takes whatever he wants and leaves whatever he wants.

If, however, the customs-collector was appointed by the king to take a third, a fourth or any fixed amount of the subjects' goods or their value, the customs collector appoints a Jew to collect this sum for the king, and it is known that this person is faithful and does not add anything beyond what the king decreed, this person is not considered a robber. For the law established by the king is binding law. Indeed, anyone who does not pay this tax transgresses, for he is taking what is due the king. This applies whether the king is Jewish or gentile.

יא

במה דברים אמורים ד שהמוכס כליסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה [ו] שירצה ומניח מה שירצה. אבל מכס שפסקו המלך ואמר שיקח שליש או רביע או דבר קצוב והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן לפי שדין המלך דין הוא. ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל:

12

Similarly, if a king imposes a tax on all the inhabitants of a city, a fixed annual head tax or a fixed annual property tax, or decrees that anyone who violates a particular law will have all his property confiscated by the king, or decrees that anyone who is found in a field at the harvest time must pay the tax on it whether or not he is the owner of the field, or any similar decree, it is not considered to be robbery.

A Jew who collects these duties on behalf of the king is not considered to be a robber. On the contrary, he is considered of upright character, provided he does not add to or change the king's levy in any way, nor take any for himself.

יב

וכן מלך שמשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה או על שדה ושדה דבר קצוב. או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך. או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן [ז] המס שעליה בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה. וכל כיוצא מדברים אלו אינו גזל וישראל שגבה אותן למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר. והוא שלא יוסיף ולא ישנה ולא יקח לעצמו כלום:

13

Similarly, if a king becomes angered with a servant or an attendant who is one of his subjects and confiscates his field or his courtyard, it is not considered to be robbery, and one is permitted to benefit from it. If a person purchases it from the king, it becomes his and the original owners cannot expropriate it from him. For this is the law exercised by all kings: to confiscate all the property of their attendants if they become angered by them.

Thus, it is the king who annulled the ownership over this courtyard or field, making it ownerless. Therefore, the person buying it from the king legally acquires it.

If, however, a king confiscates a courtyard or a field from one of the subjects of his country in a manner that is not in accordance with the laws that he enacted, he is considered to be a robber, and the owners may expropriate the property from the person who purchased it from the king.

יג

וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח שדהו או חצירו אינה גזל ומותר ליהנות בה והלוקחה מן המלך הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאין אותה מידו. שזה דין המלכים כולם ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהם והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה. ב אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה שלא בדינין שחקק הרי זה [ח] גזלן והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו:

14

The general principle is: Any law that a king decrees to be universally applicable, and not merely applying to one person, is not considered robbery. But whenever he takes from one person alone in a manner that does not conform to a known law, but rather seizes the property from the person arbitrarily, it is considered to be robbery.

Therefore, when the king's tax collectors and enforcement officers sell fields because the owner did not pay the fixed tax for the field, the sale is binding. A head tax, however, is the personal responsibility of each person and it may not be collected from his property. Thus, if a field was sold because an individual was delinquent in paying the head tax, the sale is not binding, unless this is the law enacted by this particular king.

יד

כללו של דבר כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא [ט] יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל. וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה הרי זה גזל. ג לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות במס [י] הקצוב על השדות ממכרן ממכר. אבל מס שעל כל איש ואיש אינו גובה אלא מן האדם עצמו ואם מכרו השדה במס שעל הראש הרי זה אינו ממכר אלא אם כן היה דין המלך כך:

15

The following rules apply when the law of a king is that whoever pays the tax for a particular field acquires ownership of that field. If the owner of a field flees to avoid paying the property tax, and another person pays this tax to the king and derives benefit from that field, it is not considered to be robbery.

The one who paid the taxes may reap the benefit of the field provided he continues to pay the taxes until the owners return and pay this duty. For the law of a king is binding, as stated above.

טו

מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס וברח בעל השדה מפני המס ובא זה ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה אין זה גזל אלא [כ] אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים שדין המלך דין הוא כמו שאמרנו:

16

Similarly, if a king decrees that whoever pays a head tax for a person who has not paid acquires the delinquent person as a servant the decree is binding. If one Jew comes and pays a head tax for another indigent, he may compel him to work beyond ordinary limits, for the laws of a king are binding. He may not, however, have him toil as a slave.

טז

וכן מלך שגזר שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש ישתעבד בזה שלא נתן ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני הרי זה עובד בו [ל] יותר מדאי שדין המלך דין אבל אינו עובד בו כעבד:

17

When a king cuts down trees belonging to private people and uses them for a bridge, one is permitted to cross over it. Similarly, if he destroys homes in order to construct a road or a wall, it is permitted to benefit from it. The same principle applies in all analogous situations, because the laws of a king are binding.

יז

מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר מותר לעבור עליו. וכן אם הרס בתים ועשאן דרך או חומה מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה שדין המלך דין:

18

When does the above apply? When the coins issued by a king are the tender of the land. This indicates that the inhabitants of that land have accepted him and consider him to be their leader and themselves to be his subjects.

If, however, the coins he issues are not the tender of the land, he is considered to be a robber who takes by the force of arms. He and his servants are like a band of armed thieves, whose laws are not binding. Such a king and his servants are considered to be robbers in all respects.

יח

במה דברים אמורים במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים. אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהם דין וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר: