1

Our Sages penalized robbers and gave the person whose property was taken the prerogative of taking an oath to support his claim regarding the value of the goods taken. He may then collect that money from the robber, provided that there are two witnesses who testify that this person robbed him.

א

קנס קנסו חכמים לגזלנין שיהיה הנגזל נשבע על כל מה שיטעון ונוטל מן הגזלן. והוא שיהיה זה מוחזק שגזלו בשני עדים:

2

What is implied? A person came into a colleague's home to collect collateral. He was observed by two witnesses. When he entered he was not carrying anything under his cloak, and when he departed he was carrying utensils under his cloak, but the witnesses were not able to discern what the utensils were, and the owner of the home states: "He robbed me of this and this."

Regardless of whether the robber claimed: "I never entered his home and I did not take anything," "I entered his home as the witnesses observed, but I did not take anything. The utensils under my cloak were mine," or he said: "I took this utensil," and the owner claims that he took another utensil besides the one he admits - in all instances the owner of the home must take an oath while holding a sacred article to affirm his claim. He may then collect everything that he claims.

ב

כיצד הרי שנכנס לתוך בית חבירו למשכנו בפני עדים ולא היה כלום תחת כנפיו ויצא וכלים מוטלין לו תחת כנפיו ולא ידעו העדים מה הן ובעל הבית אומר כך וכך גזלתני. בין שאמר הגזלן מעולם לא נכנסתי ולא נטלתי כלום. בין שאמר נכנסתי למשכן כמו שראו העדים אבל לא נטלתי ולא היה תחת כנפי אלא כלים שלי. בין שאמר נטלתי כלי זה ובעל הבית טוען שנטל זה וכלי אחר הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל מה שיטעון:

3

When does the above apply? When the owner claims that the robber took articles that one might assume that he owned or that it was possible that such goods would be entrusted to him for safekeeping, and it was possible for those articles to be taken out by the robber under his cloak, as the witnesses testify.

ג

במה דברים אמורים בשטען דברים שהוא אמוד [א] בהן או שהוא אמוד שמפקידין אצלו אותן דברים שטען וטען בדברים שאפשר שינטלו תחת הכנפים כמו שהעידו העדים:

4

Different rules apply, however, when witnesses observe a person enter a colleague's home to take collateral, but do not see him depart, or they see him depart without appearing to be carrying any utensil under his cloak. Although the owner claims that the defendant took such and such, the defendant is not held liable. This applies even if the defendant denies entering the home and thus contradicts the testimony of the witnesses.

The rationale is that if he claimed: "I entered his home but I did not take anything," he would be required to support his claim with a Rabbinic oath, and then he would be exonerated. For it is possible that he entered with the intent of committing robbery, but did not.

ד

ראוהו עדים שנכנס למשכן את חבירו ולא ראוהו בעת שיצא או שיצא ואין נראה תחת כנפיו כלום ובעל הבית טוען ואומר כך וכך נטל. אפילו אומר מעולם לא נכנסתי שהרי מכחיש את העדים הרי זה פטור שאם אמר נכנסתי ולא נטלתי נשבע שבועת הסת שלא נטל כלום והולך. שאפשר שיכנס [ב] לגזול ולא גזל:

5

Different rules apply when one witness testifies that a person entered a colleague's home and removed utensils under his cloak, but the witness was unable to recognize which utensils were taken, and the person who entered states: "I did not take anything," or he says, "I took goods that you gave to me because of a debt." The person who entered must take an oath while holding a sacred article that he did not commit robbery. He is given this prerogative because he is not considered to be a robber unless two witnesses testify against him.

ה

היה עד אחד מעידו שנכנס ונטל כלים תחת כנפיו ואינו יודע מה הן. והוא אומר לא גזלתי כלום או שאמר בחובי נטלתי. הואיל ואין העד יודע מה היה תחת כנפיו הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא גזל. שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים:

6

Just as the owner of a home is entitled to take an oath and collect his due from the robber in the instances mentioned in Halachot 1-3, so too, a watchman appointed by the home owner, or even the wife of a watchman, may take such an oath, stating that the person took goods. This obligates the robber to pay.

ו

כשם שבעל הבית נשבע ונוטל מן הגזלן כך שומר של ג בעל הבית אפילו אשתו של שומר נשבעת שזה נטל כך וכך ומשלם הגזלן:

7

If, however, the robber was observed by merely a worker or a harvester of the homeowner, they are not given the prerogative of taking an oath to allow the homeowner to collect against his claim. The person whose property was taken is not given the prerogative of taking the oath, because he was not at home at the time of the robbery. The witnesses are not able to identify the articles that the robber took under his cloak, so their testimony does not obligate him to make restitution. Nor is the robber given the opportunity to clear himself by taking an oath, for we suspect that he might take a false oath.

ז

היה שם לקיטו או שכירו של בעל הבית אינן נשבעין ונוטלין. ואין הנגזל יכול לישבע שהרי לא היה בביתו בשעה שנגזל ואין העדים יודעים מה נטל תחת כנפיו כדי לחייב הגזלן להחזיר. ואין משביעין את הגזלן מפני שהוא חשוד על השבועה:

8

How is this matter resolved? The home owner has a ban of ostracism issued against any person who took goods from his home and does not admit the matter to a court.

Even if the robber admits to having taken certain articles, he is required to return only what he admits, for the owner cannot lodge a definite claim against him.

ח

וכיצד עושים בדין זה מחרים בעל הבית חרם סתם על מי שנטל מביתו כלום ואינו מודה בבית דין. ואפילו הודה הגזלן שגזל קצת מחזיר המקצת שהודה בה בלבד שהרי אין בעל הבית טוענו טענת ודאי:

9

The following rules apply when a person robs one of five people, but does not know whom he robbed, and each of the five claims that it was he whom he robbed. Although there are no witnesses that this person robbed, each of the plaintiffs may take an oath, and then the robber is obligated to pay each the amount he admits.

This is also a penalty enforced by the Sages because he transgressed and robbed. According to Scriptural Law, however, he has no obligation to pay, because the identity of the person whom he robbed is a matter of doubt.

ט

הגוזל אחד מחמשה ואין ידוע מי הוא הנגזל וכל אחד ואחד מהן תובעו ואומר לי גזלת אע"פ שאין שם עדים שגזל הרי כל אחד מהן נשבע שזה גזלו ומשלם [ג] גזלה לכל אחד ואחד. אף דבר זה קנס הוא שקנסוהו חכמים מפני שעבר עבירה וגזל. אבל דין תורה אינו חייב לשלם מספק:

10

The following laws apply when a person tells two colleagues, "I robbed one of you" - or "...one of your fathers..." - "of a maneh, but I don't know whom." If he desires to fulfill his moral and spiritual obligation, he must pay the full amount of the robbery to each of the persons. The law, however, requires only that he give the value of the robbery, and they divide it among themselves.

The rationale is that neither of them knows that he has been robbed; it is the robber himself who is notifying them. Our Sages did not impose a penalty in this instance, because no one is lodging a claim against the robber.

י

אמר לשנים גזלתי אחד מכם או אביו של אחד מכם ואיני יודע איזהו. אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם גזלה לכל אחד ואחד. אבל בדין אינו נותן אלא גזלה אחת והן חולקין אותה ביניהן שהרי אין אחד מהן יודע שנגזל אלא זה בא והודיעם. ולא קנסו חכמים בדבר זה מפני שאין לו תובע:

11

The following laws apply when a person lodges a claim against a colleague, saying: "You robbed me of a maneh." If the defendant replies: "I did not rob from you," he is required to take a sh'vuat hesset, as is the case with regard to any defendant.

If he admits that he robbed him of 50 zuz, he must pay the fifty he admits owing and take an oath required by Scriptural Law with regard to the remainder, as is the case with regard to any person who admits a portion of a claim. He is allowed to take this oath because witnesses did not establish that he was a robber.

Similarly because it was not established that a person was a robber, he is given the benefit of the doubt in the following situation: a person claimed that a colleague entered his home and stole utensils from him. The colleague replied that he took the utensils as collateral for a debt that that person owed him. The owner of the home denied the debt. Although the colleague admitted that he took the collateral without permission, since there are no witnesses who testify that he committed robbery, he is permitted to take an oath and collect the debt he claims from the collateral. For the very mouth that created the problem, rationalized it. Since he is taking an oath and collecting money, he must take an oath while holding a sacred article, as will be explained in Hilchot To'en.

יא

הטוען את חבירו ואמר לו גזלתני מאה. אם אמר לא גזלתי נשבע שבועת היסת כדין כל נתבע. ואם הודה שגזלו חמשים משלם ונשבע שבועת התורה על השאר כדין כל מודה במקצת שהרי לא הוחזק גזלן בעדים. וכן הטוען את חבירו שנכנס לביתו וגזלו כלים והוא אומר דרך משכון לקחתי בחובי שיש לי אצלך ובעל הבית אומר אין לך בידי כלום אע"פ שהודה שמשכנו שלא ברשות הואיל ואין שם עדים שמעידים שגזל הרי זה נשבע [ד] וגובה חובו מן המשכון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. והואיל והוא נשבע ונוטל הרי זה נשבע בנקיטת חפץ כמו שיתבאר בהלכות טוען:

12

The following laws apply when witnesses observe a person enter a colleague's home when the owner is not home, and take utensils. These laws apply even when he does not conceal the utensils, and even when the owner of the home frequently sells his household articles.

If the owner claims: "He robbed them from me," and the defendant claims: "I entered with your permission, and you sold them to me," "...you gave them to me," or "I took them as payment for a debt you owe me," the defendant's claim is not accepted. The rationale is that whenever a person enters a colleague's home when he is not present and takes utensils and removes them in the presence of witnesses, we presume that he is a robber.

Therefore, he must return the utensils to the homeowner. The homeowner is not even required to take an oath, for the witnesses saw that the intruder committed robbery. After the defendant returns the utensils, he may lodge a suit against the homeowner according to his claims, and the judgment will be rendered according to law.

יב

ראוהו עדים שנכנס לתוך בית חבירו [ה] שלא בפני בעל הבית ונטל משם כלים אע"פ שהוציאן מגולין ואע"פ שבעל הבית הזה עשוי למכור את כליו. אם טען ואמר דרך גזל לקחן והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרתם לי או נתתם לי או בחוב שיש לי אצלך תפשתים אינו נאמן שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאן בפני עדים הרי זה בחזקת גזלן. לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית ואין כאן שבועה שהרי העדים ראו מה גזל. ואחר שיחזיר חוזר ותובע את בעל הבית בכל מה שיטעון והדין ביניהן:

13

Similarly, if only one witness observed the intruder taking the article, and the homeowner claims that the intruder robbed him of the article, while the defendant claims that he purchased it, he took it as payment for a debt, or it was his and was entrusted to the homeowner for safekeeping, the intruder is obligated to return the article to the homeowner, and the homeowner is not even required to take an oath.

The rationale is that if two witnesses had observed the matter, the defendant would have been obligated to pay. Since there is only one witness, the defendant is required to take an oath. And in this instance he cannot take the oath, because he does not deny the statement of the witness. Therefore, we follow the principle: Whenever a person is obligated to take an oath and cannot take that oath, he must pay.

Accordingly, different rules apply if the defendant denied the matter, saying: "I never entered his house, nor did I take anything." Since there is only one witness, and the defendant denies his testimony, he is obligated to take an oath mandated by Scriptural Law, stating that he did not take anything from the home. With this, he is exonerated.

יג

וכן אם ה היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזול הוא כלי זה בידו והלה אומר לקוח הוא בידי או בחוב גביתיו או שלי היה ופקדון הוא אצלך הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה שאילו היה שם שני עדים היה חייב לשלם ועכשיו שאין שם אלא עד אחד חייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש את העד וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. לפיכך אם [ו] כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום ונפטר:

14

The following incident occurred. A person took a slab of silver from a colleague in the presence of one witness. The person who took the silver said: "Yes, I took it; and it was mine." Our Sages obligated him to return the silver, because the testimony of the witness obligates him to take an oath. He cannot take the oath, because he admits to what the witness says.

Had there not been a witness involved, he would have been able to take a Rabbinic oath that the silver he seized belonged to him.If he denied the statements of the witness and said, "I never took the silver," he would be required to take an oath required by Scriptural Law that he did not take it. This judgment should be followed universally in all analogous cases.

יד

מעשה באחד שחטף לשון של כסף [ז] מיד חבירו בפני עד אחד. ובא החוטף ואמר חטפתי ושלי חטפתי וחייבוהו חכמים להחזיר מפני שהוא מחוייב שבועה בעד זה ואינו [ח] יכול לישבע שהרי הודה כמו [ט] שאמר העד. ואילו לא היה שם עד כלל היה נשבע שבועת היסת ששלו חטף ואילו הכחיש העד ואמר מעולם לא חטפתי היה נשבע שבועת התורה שלא חטף. וכדין זה דנין בכל כיוצא בזה בכל מקום:

15

The following rules apply if a person seizes gold coins from a colleague and the act was observed by one witness. The defendant says: "I seized my own money. There were twenty gold coins." Although the witness does not know how many coins there were, the defendant must pay twenty coins, for the witness knows that he took gold coins. If two witnesses had observed him, he would have been obligated to pay the full amount. Thus, when there is one witness, he is obligated to take an oath, but cannot, as explained above.

טו

חטף ממנו זהובים [בעד אחד] והוא אומר שלי חטפתי ועשרים היו אע"פ שאין העד יודע כמה חטף הרי זה משלם העשרים שהרי ידע בודאי שזהובים חטף ואילו היו שנים היה חייב לשלם ונמצא בעד אחד מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע כמו שביארנו:

16

There are opinions that maintain that the following rule applies when, in the above situation, the person who took the coins said: "I seized twenty gold coins; they were mine," while the person who was robbed says, "He took 100." The defendant must pay the twenty he admitted to having taken, and take an oath required by Scriptural Law with regard to the remainder, for he was obligated for a portion of the plaintiff's claim. My opinion is that he is required merely to take a Rabbinic oath, for he did not admit any liability. Instead, he said that he took what belonged to him.

טז

אמר החוטף עשרים חטפתי ושלי הן והנגזל אומר מאה חטף הואיל ואין העד יודע מניינן הרי משלם העשרים שהודה בהן שחטפן ונשבע שבועת התורה על השאר שהרי נתחייב במקצת. [י] ודעתי נוטה בזה שישבע היסת שהרי לא הודה כלום אלא אמר שלי חטפתי:

17

The following rules apply when a person enters a colleague's home when he is not present and takes utensils, while observed by one witness. The witness does not know how many utensils were taken. The owner claims that he had twenty utensils in his home, while the person who took them states: "I took only ten, and they were my own."

The defendant is required to return the ten, for he is obligated to take an oath, but cannot. He is not required to take even a Rabbinic oath concerning the remainder, because the owner cannot issue a definite claim against the robber.

יז

נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל (הרי) בעל הבית אומר עשרים כלים היו בביתי והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי: