Kuntreis Acharon 32:5 (1)

Pri Chadash notes that Rashba’s stringent ruling is surprising, and questions why Rashba rules in accordance with Reish Lakish rather than in accordance with Rabbi Yannai who was the teacher of Reish Lakish’s teacher, Rabbi Yochanan. This runs contrary to the principle that when there is a difference of opinion between a student and his teacher, the halachah always follows the opinion of the teacher. In fact, there are several places where Rashba substantiates his ruling in accordance with Rabbi Yannai rather than in accordance with Reish Lakish, explaining that his ruling is in keeping with this principle.

In his Kuntreis Acharon (note 1), the Alter Rebbe offers a resolution to Pri Chadash’s challenge of Rashba’s ruling. The Alter Rebbe explains that the principle regarding the halachah always following the teacher when there is a dispute between a teacher and his student applies only when the ruling depends on reason and logic. The rationale is that a student’s logic cannot be compared to that of his teacher. However, according to the version of Chulin 46a cited by Rabbeinu Yitzchak Alfasi,1 the ruling in question is not dependent on logic. Rather, it is based upon the Oral Tradition of the laws that were transmitted to Moshe at Sinai. The rationale is that, as Rashi explains,2 the power of an animal’s spine extends to the thighs that support it, and its strength is weakened below that point. According to this interpretation, it is logical to say that the same rationale applies regarding a fowl. If one wanted to say that it is the wings that support a fowl’s spine, he should say, “until between the wings,” which would be identical with Rabbi Yannai’s view.

However, according to the ruling of Reish Lakish, determining whether or not an animal is kosher if the portion of the spine below the wings is severed is not a matter dependent upon logic at all. Rather, it is a matter which is transmitted from generation to generation, from teacher to student, as are most of the laws regarding tereifos ‒ they are halachos that were transmitted to Moshe at Sinai.3

קונטרס אחרון לסימן לב:ה (א)

מה שהקשה הפרי חדש סק"ו על הרשב"א,א לא קשה מידי. דהא מילתא דפשיטא דלא אמרינן הלכהב כתלמיד במקום רב אלא במלתא דתליא בסברא דידיה שאין סברת התלמיד ושיקול דעתו נגד סברת הרב ודעתו,ג אבל הא דאמר ריש לקישד לגירסת הרי"ףה למטה מן האגפיים היא מילתא דלא תליא בסברא, שהרי בבהמה נמשך כח החוט עד הירכיים שמעמידים אותו ותשש כחו כדפירש רש"י,ו ואם כן בעוף גם כן מסתברא הכי. ואם תימצי לומר שבעוף האגפיים מעמידים אותו, אם כן הוה ליה למימר עד בין האגפיים כרבי ינאי, אבל למטה מן האגפיים היא מלתא דלא תליא בסברא כלל, אלא דהכי גמירי ליה מרביה כמו רוב הטריפות שהן הלכה למשה מסיני:ז

Kuntreis Acharon 32:6 (2)

In his Kuntreis Acharon (note 2), the Alter Rebbe discusses the source of the requirement to wait 24-hours before slaughtering an animal that received a blow to its back. The Alter Rebbe emphasizes that although Beis Yosef (Yoreh Deah 32) and all the Acharonim attribute this requirement to Rabbeinu Nissim, Rabbeinu Nissim does not explicitly mention this obligation regarding the instance at hand, i.e., when an animal was struck with a staff. Beis Yosef merely understood this requirement from Rabbeinu Nissim’s words.

As the Alter Rebbe explained in his note 8 here, the requirement to wait this 24-hour period applies only if we are concerned that the spine may have been crushed. In contrast to this, if the concern is that the spine was severed, there is no need to wait before slaughtering the animal, for we can readily determine whether or not this was the case after the animal was slaughtered. Therefore, if the animal walked four cubits after receiving the blow – in which instance, Chulin 51b explicitly states that there is no need to examine the animal to see whether its organs were crushed – there is also no need to wait 24 hours to see whether its spine was severed.

Bayis Chadash (Yoreh Deah 32) writes that even if an animal walked four cubits, one should still act more stringently. He requires an examination in a situation involving a blow from a staff in contrast to a situation where the animal fell. The rationale is that if an animal was struck with a staff, since the full force of the blow was concentrated in only one place, it is possible that the animal may be able to walk. Hence, an examination is required to ensure that the spine was not severed and that the inner organs were not ruptured at the place where the blow was received. However, with regard to the spine being crushed, Rashi maintains in his commentary on Chulin 51b that there is no need for concern even if the animal merely stood up, without walking four cubits. This view is quoted by many authorities. Although Rashba4 maintains that if an animal stands, there are still grounds for concern regarding its organs being crushed, nevertheless, if it walks four cubits, Rashba accepts Rashi’s position even regarding a blow received only to one organ.

Rama’s note on Yoreh Deah 58:6 makes it apparent that an examination is not required if the animal walked four cubits after receiving the blow.

Directly afterwards, the Alter Rebbe distinguishes between a blow to a limb and a blow to the backbone, explaining that a blow to another limb is not at all comparable to a blow to the backbone. In the latter instance, it is possible that the spine was severed because of the blow.

קונטרס אחרון לסימן לב:ו (ב)

והלכך בעי שהייה מעת לעת. הנה מה שכתב הב"יח בשם הר"ן,ט ואחריו נמשכו כל האחרונים,י דבעינן שהייה מעת לעת, לאו בפירוש אתמר בר"ן אהך דהכה במקל, אלא מכללו אתמר דכתב דכל הני דאמרינן בשמעתין כו', וסבר הב"י דגם הך דהכה במקל בכלל כל הני דשמעתין.

ומיהויא היינו דוקא היכא דחיישינן לריסוק, אבל משום פיסוק פשיטא דלא בעינן שהייה, כמבואר במקור דברי הר"ן אל[ו] בחדושי הרשב"א,יב הובא בב"י סוף סי' נ"ח. עיין שם במ"ש הב"י בתחלת הסימן בד"ה ואם שהתה כו' בשם הר"ןיג לפי דעת הרמב"םיד והכי קיימא לן.טו והלכך בהלכה דאתמר בהדיא בגמראטז דאין צריך בדיקה משום ריסוק, על כל פנים אין מקום לשהייה.יז

דאף הב"חיח לא כתב להחמיר כאן בהלכה יותר מבנפלה הואיל ולא היתה המכה אלא באבר אחד, אלא לענין בדיקה משום פיסוק, וכן משום קריעה באברים הפנימים שבמקום ההכאה, אבל משום ריסוק אין לחוש כלל אפילו בעמדה לשיטת רש"י,יט וכמ"ש מהר"ם בגליון הרי"ףכ שהיא שיטה א' שבר"ן,כא והובא בב"י בסי' נ"ח,כב דאין בדיקה כלל לריסוק,כג וכדעת הטור שם שפרט ומנהכד י"ח טריפות. ואם כן לפי זה ודאי דאף בהכה במקום אחד יצאה מחשש ריסוק כשעמדה, דאם לא כן אין בדיקה והכשר לעולם. ולפי דעת הב"ח סי' נ"חכה גם הרמב"םכו שבר"ן שםכז מודה דלא חיישינן לריסוק כלל כששהתה או עמדה. וגם לשון הר"ן מורה לכאורה דעל כל פנים בעמדהכח מודה הרמב"ם לרש"י. אלא שבחדושי הרשב"אכט ותורת הבית הארוךל מבואר דגם בעמדה חיישינן לריסוק. אבל בהלכה גם הרשב"א מודה לרש"י דאפילו באבר אחד אין חוששין לריסוק, דאם תימצי לומר שהילוך אינו מוציא מידי חשש ריסוק אבר אחד אם כן כשנמצא אבר אחד מרוסק אחר ההילוך אמאי שרי הרשב"א בתשובהלא המובאה בב"ילב וש"ע שם,לג דלמא שלט כח הנפילה והחבטה במקום זה יותר מאחר דחזינן ריסוק, ומנא לן לתלות הריסוק בדבר אחר. אלא ודאי משום דסבירא ליה להרשב"א שבכל ריסוק המטריף, אפילו ריסוק אבר אחד, אי אפשר שתלך כמו בשאר טריפה. עיין שם בב"י בשם הרשב"א. והא דלא חיישינן לשאר טריפות כקריעה ופיסוק כשהלכה, היינו משום שהיא בחזקת בריאה כמ"ש הר"ן.לד ומה שכתב הר"ן שם תחלהלה שמחמת החבטה נטרפה כו', היינו לשיטה הא'לו דהבדיקה אינה אלא לשאר טרפות ולא לריסוק. ומה שכתב אחר כךלז ואף על פי שאפשר שנקרעו הדקין כו' בחזקת בריאה כו',לח היינו לשיטת הרשב"א שממנו מקור דבריו שם, דסבירא ליה כהרמב"ם דלעיל שם במשנה, עיין שם ברשב"א.לט ואם כן בודאי לא נתכוין הב"ח להחמיר באבר אחד יותר מבנפלה, אלא לענין בדיקה דקריעה ופיסוק.

ואף גם לזאת החומראמ משמע מלשון רמ"א בהג"ה,מא וסתימת הט"ז וש"ך שם,מב דהלכה מהני לדידן בכל גווני, דאם לא כן היה להם לפרש דבאבר אחד לא מהני. וטעמם ונימוקם עמם כמו שכתב הר"ןמג אף על פי שאפשר שנקרעו הדקין מכל מקום כיון שהלכה כדרכה בחזקת בריאה היא. ולא דמי לחוט השדרה,מד שאינו בכלל הגוף ובהכאה קלה (אפילו בשבט כמ"ש הכלבומה ורש"ימו בספרים אחרים) חיישינן לשבירת השדרה שהמקל נוגע בה ומכה בה בכח וממילא נפסק החוט, כדפירש רש"י במשנה ריש פרק אלו טרפות.מז והא דלא חיישינן לחוט בנפילה כשהלכה, היינו שאילו נטרפה על ידי החבטה לא היתה יכולה לילך כמ"ש הר"ןמח לעיל. והיינו בחבטה דנפילה דוקא, אבל אברים שבחלל הגוף ליכא למיחש בהו לקריעה ופסוקה על ידי הכאה שמבחוץ, אלא במכה רבה עד שאינה יכולה לעמוד ולילך כדרכה מחמת הכאה זו,מט אבל אם הלכה כדרכה בידוע שלא היתה מכה רבה ובחזקת בריאה היא כמו שנתבאר. וכ"מ בזבחים דף ע"דנ מדלא מוקי בהכה במקום אחד.נאוכיון דאתחזק ספק טריפות אין מכניסין בעזרה לשוחטה דהקריבהו נא לפחתך, כדפי' רש"י שם,נב דלא ככרתי ופלתי סי' נ"ח.נג והא דלא מוקי בהכה בחוט השדרה, משום דאפשר לבדוק בשדרה מחיים לפי מ"ש הט"ז.נד והשתא אתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש בסי' ל"אנה לרמ"אנו וש"ךנז דאין צריך בדיקה כלל במוח בנחבסה, משום דמסתמא הלכה. ואם לא הלכה סמך רמ"א אמ"ש בסי' נ"ח.נח

והנהנט ממה שכתב הר"ןס אף על פי דאפשר שנקרעו הדקין כו', מבואר הטיב דרוצה לומר דחיישינן נמי לקריעות דקין וכיוצא בהן, ולא לחוט השדרה בלבד. וההיא עובדאסא דאשתכח חוט דאפסיק, אינה אלא לראיה שהילוך זה אינו מוציא מידי ספק ריסוק כמו שאינו מוציא מידי פסיקת החוט. וכן משמע גם כן בהדיא בתורת הבית הקצרסב מידי ספק. מעשה כו' מידי ספקסג כו' עיין שם. ולאיכא מאן דאמר שבר"ןסד אפילו הלכה חיישינן לחוט, אין ראיה כל כך מחוט לדחות תלמוד ערוך מהלכה,סה לפי מה שנתבארסו לחלק בין חוט לאברים הפנימים. אלא דנודע מה שכתב מהרמ"עסז דלעולם סברא ראשונה שכותב הפוסק בלשון סתם הוא עיקר בעיניו.סח וכן משמע גם כן בתורת הבית הארוךסט שהביא ראיה מאין חוששין דהכה במקל לאין חוששין דכולה שמעתין, דאפילו לחוט אין חוששין, דסבירא ליה דכולהו אין חוששין דכולה שמעתין כי הדדי נינהו לגמרי. ואם כן כולהו חוששין נמי כי הדדי נינהו לגמרי, וכמו שכתב בחדושיוע דהא לא מפלגינן בהו בגמרא ועל נפילה דמתניתין מייתי להו כו'. ואם כן לענין הלכה נמי ליכא לפלוגי בהו.עא וכן משמע ממה שכתב בתורת הבית הקצרעב דין זהעג גבי נפולה ולא לגבי שבורה,עד דלא כטורעה ששינה דרכו מדרך הגמראעו והרשב"א והרמב"ם,עז משום דסבירא ליהעח כאיכא מאן דאמר שבר"ן,עט כמ"ש הדרכי משה.פ ומיהו לפי זה דהרמב"ם גם כן סבירא ליה כהרשב"א,פא אם כן צריך לומר דמה שכתב בפ' י"אפב בנתרוצץ צריך בדיקה סתם, ומשמע אף שהלכה.פג היינו משום דנתרוצץ צריך בדיקת סדקין ובקעים מפולשים.פד והשתא אתי שפיר דלא קשה מידי על רמ"א וש"ך שלא הצריכו בדיקה בנחבסה,פה נגד דעת הרמב"ם פי"א.פו עיין מ"ש סי' ל"א.פז

מ"ש הפרי חדשפח שכן דעת רש"יפט שכתב חיישינן לחוט השדרה.צ לכאורה נהפוך הוא, מדלא כתב כן רש"י תחלה אלא במחיוה אפיסקיה דוקא.צא תדע שהרי הרשב"א בתורת הבית הקצרצב כתב בהדיא בראש המקל מכה בכח ומרסק וכן במקום הקשרים, ובאפיסקיה כתבצג חוששין שמא פסק החוט, אלמא דסבירא ליה לחלק ביניהם, משום דסבירא ליה שאינה מכה בכח אלא בראש המקל או בקשרים ולא באמצע, אף על פי שמכה לרוחב השדרה. דלא כמשמעות הש"ך,צד וצריך עיון: