בס"ד. ר"ד מש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשי"א.

– לאחר תפלת מנחה –

בלתי מוגה

(כ"ק אדמו"ר שליט"א פנה לר' זלמן שי' דוכמאַן1, ואמר:)

עומדים אנו בשבעת ימי המשתה מחתונת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהיתה ביום י"ג אלול (תרנ"ז), וגם מחתונתו של אביו, כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, שהיתה ביום י"א אלול (תרל"ה).

מיד לאחרי החתונה, בשבעת ימי המשתה, נקרא כ"ק מו"ח אדמו"ר לוויטעבסק להתייצב לעבודת הצבא (ואף שהי' רק בן י"ז שנה, הנה לפעמים היו נקראים קודם הזמן), וטרם לכתו, הנה ע"פ הצעת החסידים, צבע והשחיר את פניו בפחם ("סאַזשע"), כדי שיראה מבוגר בשנים ויפטרוהו. ולאח"ז חזר לליובאַוויטש (כנראה בו ביום) להתוועדות דשבע ברכות עם פנים מושחרות...

ישנו גם סיפור אודות שחרורו של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מעבודת הצבא2:

כאשר קראוהו לצבא, נסע אביו אדמו"ר מהר"ש אל הגובערנאַטאָר (מושל המחוז) לדרוש שיפטרוהו מעבודת הצבא, וכשסירב (להיותו צורר היהודים, והתעקש לגייסו לצבא), הודיעו אדמו"ר מהר"ש חד-משמעית אשר בנו לא יעבוד בצבא, באמרו אליו: "איך וועל סיי-ווי אויספירן"... אלא שהברירה בידך לחסוך לי את הנסיעה לפטרבורג (לבטל הגזירה), ואם לא תמלא דרישתי ואצטרך לנסוע, תשלם מחיר יקר בעד זה.

כאשר המושל לא נענה לבקשתו, וברצותו להראות "קונץ" חזר ושלח לקרותו לצבא – נסע אדמו"ר מהר"ש לפטרבורג ופעל שם שיפטרוהו מעבודת הצבא3.

כשחזר אדמו"ר מהר"ש לליובאַוויטש, חלה המושל בחולי גדול – "צונויפגעדרייט ווי אַ בייגל"4. אשתו שלחה שליח לבקש מחילה, ואמר אדמו"ר מהר"ש: "עס איז צו שפּעט". וכעבור שלש שעות מת מתוך יסורים גדולים.