Genesis Chapter 43

16[When] Joseph saw Benjamin with them, he said to the overseer of his house, "Bring the men into the house and [give orders] to slaughter an animal and to prepare, for the men will eat with me at lunch."   טזוַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֘ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֨אמֶר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ הָבֵ֥א אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֨בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹֽאכְל֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים בַּצָּֽהֳרָֽיִם:
and [give orders] to slaughter an animal and to prepare: Heb. וּטְבֹח ַטֶבַח וְהָכֵן, like וְלִטְבֹּח ַטֶבַח וּלְהָכֵן, and טְבֹחַ is not the imperative, for [if so,] he would have said וּטְבַח   וטבוח טבח והכן: כמו ולטבוח טבח ולהכן, ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח:
at lunch: Heb. בָּצָּהֲרָיִם This is translated [by the targumim] as בְּשֵׁירוּתָא, an Aramaic term denoting the first meal of the day. In Old French disner , lunch. There are many [examples of this word] in the Talmud:“he threw his meal (שֵׁירוּתֵיהּ) to a dog” (Ta’anith 11b);“he cut [the bread] for the entire meal (שֵׁירוּתָא)” (Ber. 39b), but every [other] translation of צָהֳרַיִם is טִהִרָא.   בצהרים: זה מתורגם בשירותא, שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי, ובלע"ז דישני"ר [ארוחת צהריים], ויש הרבה בתלמוד (תענית יא ב) שדא לכלבא שירותיה, (ברכות לט ב) בצע אכולא שירותא. אבל כל תרגום של צהרים טיהרא:
17And the man did as Joseph had said, and the man brought the men into Joseph's house.   יזוַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף:
18Now the men were frightened because they had been brought into Joseph's house, and they said, "On account of the money that came back in our sacks at first, we are brought, to roll upon us and to fall upon us and to take us as slaves and our donkeys [as well]."   יחוַיִּֽירְא֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הֽוּבְאוּ֘ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּֽאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֨סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֨ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מֽוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֨ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַֽעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ:
Now the men were frightened: Heb. וַיִירְאוּ It is written with two“yuds,” and is translated וּדְחִילוּ,“were frightened.”   וייראו האנשים: כתוב בשני יודי"ן ותרגומו ודחילו:
because they had been brought into Joseph’s house: And it was not customary for others who came to purchase grain to lodge in Joseph’s house, but in the inns in the city. So they were frightened that this was [done] only [in order] to put them in prison.   כי הובאו בית יוסף: ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפונדקאות שבעיר. וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר:
we are brought: into this house.   אנחנו מובאים: אל תוך הבית הזה:
to roll upon us: Heb. לְהִתְגֹלֵל עָלֵינוּ So that the fabricated accusation regarding the money will roll upon us and fall upon us, [“Rolling” denotes the plot, and“falling” the ultimate attack.] Onkelos, however, rendered וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ as וּלְאִסְתְּקָפָא עִלָנָא, which is an expression denoting“fabricating false accusations,” just as the Targum renders עִלִילֹת דְּבָרִים as“and he makes a false accusation against her” (Deut. 22:14) [with the words] תַּסְקוּפֵי מִלִין He (Onkelos) does not translate it literally to conform to the language of the verse. But לְהִתְגֹלֵל, which he (Onkelos) renders לְאִתְרַבְרְבָא, “to aggrandize himself,” is an expression derived from“the golden bowl (גֻלַת)” (Eccl. 12:6);“And Huzzab the queen (גֻלְתָה) was carried away” (Nahum 2:8), which denotes royalty.   להתגולל: להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. ואונקלוס שתרגם ולאסתקפא עלנא, הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב יד) עלילת דברים תסקופי מילין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא, ולהתגלל שתרגם לאתרברבא הוא לשון (קהלת יב ו) גלת הזהב, (נחום ב ח) והצב גלתה העלתה, שהוא לשון מלכות:
19So they drew near the man who was over Joseph's house, and they spoke to him at the entrance of the house.   יטוַיִּגְּשׁוּ֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:
20And they said, "Please, my lord, we came down at first to purchase food.   כוַיֹּֽאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל:
Please, my lord: Heb. בִּי, an expression of entreaty and supplication, in Aramaic: בָּיָיא בָּיָיא. Rashi bases this translation on Onkelos.   בי א-דני: לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא:
we came down: Heb. יָרֹד יָרַדְנוּ. This is a degradation for us. We were accustomed to sustaining others, but now we must rely on you. — [from Gen. Rabbah 92:3]   ירד ירדנו: ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך:  
21And it came to pass when we came to the lodging place that we opened our sacks, and behold! each man's money was in the mouth of his sack, and we returned it in our hand[s].   כאוַיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל־הַמָּל֗וֹן וַנִּפְתְּחָה֙ אֶת־אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ:
22And we brought down other money in our hand[s] to purchase food. We do not know who put our money into our sacks."   כבוְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ:
23And he said, "Peace to you; fear not. Your God and the God of your father gave you a treasure in your sacks; your money came to me." And he brought Simeon out to them.   כגוַיֹּ֩אמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן:
Your God: In your merit, and if your merit is insufficient, the God of your father, in the merit of your father, gave you a treasure. — [from Gen. Rabbah 92:4 according to Albeck’s edition, Lekach Tov, Sechel Tov]   אלהיכם: בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, ואלהי אביכם, בזכות אביכם נתן לכם מטמון:
24Then the man brought the men (the brothers) into Joseph's house, and he gave [them] water, and they washed their feet, and he gave fodder to their donkeys.   כדוַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת־הָֽאֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֨יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם:
Then the man brought: One bringing in after another bringing in [they were brought inside twice], because they (the brothers) pushed him (the man) outside until they spoke to him at the entrance of the house. As soon as he said to them,“Peace to you,” they followed and entered after him. — [from Gen. Rabbah 92:4]   ויבא האיש: הבאה אחר הבאה, לפי שהיו דוחפים אותו לחוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כג) שלום לכם, נמשכו ובאו אחריו:
25And they prepared the gift until Joseph would come at lunchtime, for they heard that there they would eat bread.   כהוַיָּכִ֨ינוּ֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּצָּֽהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
And they prepared: Heb. וַיָכִינוּ, they prepared. They adorned it with beautiful vessels. — [from Targum Onkelos]   ויכינו: הזמינו, עטרוהו בכלים נאים:
26And Joseph came home, and they brought him the gift that was in their hand[s], into the house, and they prostrated themselves to him to the ground.   כווַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאוּ ל֛וֹ אֶת־הַמִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר־בְּיָדָ֖ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה:
into the house: From the anteroom into the reception hall.   הביתה: מפרוזדור לטרקלין:
27He inquired after their welfare, and he said to them, "Is your elderly father, whom you mentioned, well? Is he still alive?"   כזוַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַֽעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי:
28And they said, "Your servant, our father, is well; he is still alive." And they bowed and prostrated themselves.   כחוַיֹּֽאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַיִּקְּד֖וּ וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ כתיב וישתחו:
And they bowed and prostrated themselves: Because of the greeting [i.e. to acknowledge Joseph’s greeting]. Bowing (קִידָה) means inclining the head (קָדְקֹר). הִשְׁתַּחִוָאָה means prostrating oneself to the ground. — [from Ber. 34b]   ויקדו וישתחו: על שאלת שלום. קידה כפיפת קדקד, השתחוואה משתטח לארץ:
29And he lifted his eyes and saw Benjamin, his brother, the son of his mother, and he said, "Is this your little brother, whom you told me about?" And he said, "May God favor you, my son. "   כטוַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:
“May God favor you…”: In connection with the other tribes, we heard [them marked by] favor-“with whom God has favored your servant” (Gen. 33:5). Benjamin, however, had not yet been born. Therefore, Joseph blessed him with favor. — [from Gen. Rabbah 92:5]   א-להים יחנך בני: בשאר שבטים שמענו חנינה (לעיל לג ה) אשר חנן א-להים את עבדך, ובנימין עדיין לא נולד, לכך ברכו יוסף בחנינה:
30And Joseph hastened, for his mercy was stirred toward his brother, and he wanted to weep; so he went into the room and wept there.   לוַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַֽחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה:
for his mercy was stirred: He (Joseph) asked him (Benjamin), “Have you a brother from your mother?” He replied, “I had a brother, but I do not know where he is.” “Have you any sons?” He replied, “I have ten.” He asked, “And what are their names?” He replied, “Bela and Becher, etc.” He asked, “What is the significance of these names?” He replied,“All of them are connected to my brother and the troubles that befell him. [My first son was named] Bela because he (my brother) was swallowed up (נִבְלַע) among the nations. [My second son was named] Becher because he (my brother) was the firstborn (בְּכוֹר) of my mother. [My third son was named] Ashbel because God put him (my brother) into captivity (שְׁבָאו ֹאֵל). [My fourth son was named] Gera because he (my brother) was a stranger (נִתְגַּיֵר) in a lodging place. And [my fifth son was named] Na’aman because he (my brother) was very pleasant [to look upon] (נָעִים). [My sixth and seventh sons were named] Ehi and Rosh because he was my brother (אָחִי), and he was my superior (רֹאשִׁי). [My eighth son was named] Muppim because he (my brother) learned from the mouth of (מִפִּי) my father. [My ninth son was named] Huppim because he (my brother) did not see my wedding (חוּפָּתִי), neither did I see his wedding (חוּפָּתוֹ). And [my tenth son was named] Ard because he (my brother) descended (יָרַד) among the nations.” This is as stated in Tractate Sotah (36b). Immediately, his (Joseph’s) mercy was stirred.   כי נכמרו רחמיו: שאלו יש לך אח מאם, אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים, אמר לו יש לי עשרה, אמר לו ומה שמם, אמר לו (להלן מו כא) בלע ובכר וגו', אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבאל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מופים מפי אביו למד. וחופים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו. וארד שירד לבין האומות, כדאיתא במסכת סוטה (לו ב) מיד נכמרו רחמיו:
was stirred: Heb. נִכְמְרוּ, was heated. In the language of the Mishnah,“on a heating (כֹּמֶר) vessel of olives” (Sotah 74a), and in Aramaic,“because of the heating (מִכְמַר) of the meat” (Pes. 58a), and in the Scriptures,“Our skin is parched (נִכְמָרוּ) because of the heat of hunger” (Lam. 5:10). So is the way of all skin; when it is heated, it shrivels and shrinks. — [from Lam. Rabbah 5:10].   נכמרו: נתחממו, ובלשון משנה (ב"מ עד א) על הכומר של זיתים, ובלשון ארמי מכמר בשרא, ובמקרא (איכה ה י) עורנו כתנור נכמרו, נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב. כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט וכווץ:
31And he washed his face and came out, and he restrained himself and said, "Serve the food."   לאוַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם:
and he restrained himself: Heb. וַיִתְאַפַּק, and he strengthened himself. וַיִתְאַפַּק is an expression of“the strong (אִפִיקֵי) shields” (Job 41:7), [meaning] strength, and similarly,“and loosens the belt of the strong (אִפִיקִים)” (ibid. 12:21).   ויתאפק: נתאמץ. והוא לשון (איוב יב כא) ומזיח אפיקים רפה, וכן (איוב מא ז) אפיקי מגנים, חוזק:
32And they set for him separately and for them separately, and for the Egyptians who ate with him separately, because the Egyptians could not eat food with the Hebrews, because it is an abomination to the Egyptians.   לבוַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹֽכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יֽוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶֽאֱכֹ֤ל אֶת־הָֽעִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תֽוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם:
because it is an abomination to the Egyptians: It is a hateful thing for the Egyptians to eat with the Hebrews, and Onkelos gave the reason for the matter.   כי תועבה הוא: דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים, ואונקלוס נתן טעם לדבר:
33They sat before him, the firstborn according to his age, and the youngest according to his youth, and the men looked at each other in astonishment.   לגוַיֵּֽשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִֽרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ:
the firstborn according to his age: He knocked his goblet and announced, “Reuben, Simeon, Levi, Judah, Issachar, and Zebulun, sons of one mother, sit in this order, which is the order of your births,” and so [did he order] all of them. When he reached Benjamin, he said,“This one has no mother, and I have no mother. Let him sit beside me.” - [from Gen. Rabbah 93:7]   הבכור כבכורתו: מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהיא סדר תולדותיכם וכן כולם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:
34And he had portions brought to them from before him, and Benjamin's portion was five times as large as the portions of any of them, and they drank and became intoxicated with him.   לדוַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֘ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ:
portions: Heb. מַשְׂאֹת, meaning portions. — [from Targum Onkelos]   משאת: מנות:
five times as large: His portion with his brothers, Joseph’s portion, and those of Asenath, Manasseh, and Ephraim. — [from Gen. Rabbah 92:5, Targum Jonathan]   חמש ידות: חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים:
and they drank and became intoxicated with him: Since the day that they had sold him, neither they nor he had drunk wine, but on that day they drank. — [from Gen. Rabbah 92:5]   וישכרו עמו: ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו:

Genesis Chapter 44

1Then he commanded the overseer of his house, saying, "Fill the men's sacks with food, as much as they can carry, and put each man's money into the mouth of his sack.   אוַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּֽאֲשֶׁ֥ר יֽוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ:
2And my goblet, the silver goblet, put into the mouth of the sack of the youngest, and his purchase money." And he did according to Joseph's word, which he had spoken.   בוְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
goblet: Heb. גְבִיעַ, a tall cup, called maderine (a long, narrow goblet).   גביעי: כוס ארוך, וקורין לו מדירנ"א בלע"ז [כוס הדורה מעץ]:   
3The morning became light, and the men were sent [on their way] they and their donkeys.   גהַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָֽאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַֽחֲמֹֽרֵיהֶֽם:
4They had exited the city, but had not gone far when Joseph said to the overseer of his house, "Get up, pursue the men, and when you overtake them, say to them, 'Why have you repaid good with evil?   דהֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֘ לֹ֣א הִרְחִ֒יקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה:
5Is not this the one my master drinks from? Why, he even divines with it! You have done evil by the way you have acted.' "   ההֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵֽעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם:
6He overtook them, and he said these words to them.   ווַיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
7And they said to him, "Why should my master say such words as these? Far be it from your servants to do a thing like this!   זוַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֨ילָה֙ לַֽעֲבָדֶ֔יךָ מֵֽעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
Far be it from your servants: Heb. חָלִילָה, it is profane for us (חוּלִין), an expression of disgrace. The Targum renders: חַס לְעַבְד‏ָ, may your servants be spared, [i.e.,] may the Holy One, blessed be He, spare us from doing this. [May He never allow us to do such a thing!] There are many such expressions in the Talmud: חַס וְשָׁלוֹם, God forbid.   חלילה לעבדיך: חולין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:
8Behold, the money we found in the mouth of our sacks we returned to you from the land of Canaan; so how could we steal from your master's house silver or gold?   חהֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֨אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב:
Behold, the money, etc.: This is one of the ten a fortiori conclusions (deductions from minor to major) mentioned in the Torah, and they are all enumerated in Gen. Rabbah (92:7). 10.   הן כסף אשר מצאנו: זה אחד מעשרה קל וחומר האמורים בתורה. וכולן מנויין בבראשית רבה (צב ז):
9Whichever one of your servants with whom it is found shall die, and also we will be slaves to my master."   טאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵֽעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַֽעֲבָדִֽים:
10And he said, "Now indeed, so it is as you have spoken. [But] the one with whom it is found shall be my slave, and you shall be cleared."   יוַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְי֥וּ נְקִיִּֽם:
And he said, “Now indeed…”: Indeed, according to the law, it is as you have spoken, that you are all liable in this matter. I.e., [if there are] ten people, [and] in the possession of one a stolen article is found, they are all imprisoned. I will not treat you according to the strict letter of the law, however. [Instead, only] “the one with whom it (the goblet) is found shall be my slave.” - [from Gen. Rabbah 92:7]   גם עתה כדבריכם: אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא שכולכם חייבים בדבר, עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם כולם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד:
11So they hastened, and each one lowered his sack to the ground, and each one opened his sack.   יאוַיְמַֽהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ:
12He searched; he started with the eldest and finished with the youngest, and the goblet was found in Benjamin's sack.   יבוַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן:
he started with the eldest: so that they would not detect that he knew where it was. — [from Gen. Rabbah 92:8]   בגדול החל: שלא ירגישו בו שהיה יודע היכן הוא:
13So they rent their garments, and each one loaded his donkey, and they returned to the city.   יגוַיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַיַּֽעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה:
and each one loaded his donkey: They were very strong men, and they did not have to assist each other to load [the donkeys]. — [from Midrash Tanchuma, Mikeitz 10]   ויעמס איש על חמורו: בעלי זרוע היו ולא הוצרכו לסייע זה את זה לטעון:
and they returned to the city: It was [in fact] a [major] metropolis. So why does the Torah say,“to the city,” meaning a city of any size? Because it was of no more importance to them (the brothers) than an average-sized city (village) of ten people as regards [to fighting a] war. — [from Gen. Rabbah 92:8]   וישבו העירה: מטרפולין היתה והוא אומר העירה, עיר כל שהיא, אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה:
14And Judah and his brothers came to Joseph's house, and he was still there, and they fell before him upon the ground.   ידוַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה:
and he was still there: for he was waiting for them. — [from Midrash Tanchuma, Mikeitz 10]   עודנו שם: שהיה ממתין להם:
15And Joseph said to them, "What is this deed that you have committed? Don't you know that a person like me practices divination?"   טווַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּֽעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי:
Don’t you know that a person like me practices divination?: Don’t you know that a person as esteemed as I knows how to test and ascertain through knowledge, reason, and discernment that you stole the goblet?- [from Targum Onkelos]   הלא ידעתם כי נחש ינחש וגו': הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:
16And Judah said, "What shall we say to my master? What shall we speak, and how shall we exonerate ourselves? God has found your servants' iniquity, behold, we are my lord's servants, both we and the one in whose possession the goblet has been found."   טזוַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָֽאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
God has found: We know that we have not sinned, but this has come from the Omnipresent to bring this upon us. The Creditor has found a place to collect His debt. — [from Gen. Rabbah 92:9]   הא-להים מצא: יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקב"ה נהיתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו:
and how shall we exonerate ourselves: Heb. נִצְטַדָּק, an expression of justice (צֶדֶק) . Similarly, every word whose radical begins with a “zaddi,” and is to be used in the form of “hithpa’el” or “nithpa’el” (the reflexive voice), a “teth” is substituted for the “tav” [of the “hithpa’el”] and it is not placed before the first letter of the radical but in the middle of the radical letters. E.g.,“shall we exonerate ourselves (נִצְטַדָּק),” from the root צדק, justice;“was drenched (יִצְטַבַּע)” (Dan. 4:30), from the root צבע, to drench;“and disguised as ambassadors (וַיִצְטַיָרוּ)” (Josh. 9:4), from the root of“a faithful emissary (צִיר)” (Prov. 13:17);“we took…for our provision (הִצְטַיַדְנוּ)” (Josh. 9:12) from the root of“provisions (צֵידָה) for the way” (Gen. 42:25). [In cont-rast, in the case of] a word whose radical begins with a “sammech” or “sin,” when it is used in the “hith-pa’el,” [it is] a “tav” [that] separates the letters of the radical, e.g.,“and the grasshopper will drag itself along (וְיִסְתַּבֵּל)” (Eccl. 12:5), from the root kcx;“I looked (מִסְתַּכֵּל) at these horns” (Dan. 7: 8), from the root סכל“And the statutes of Omri shall be observed (וְיִשְׁתַּמֵר)” (Micah 6:16), from the root שׁמר“and he who turns away from evil is considered mad (מִשְׁתּוֹלֵל)” (Isa. 59: 15), from the root of“He leads counselors away with madness (שׁוֹלָל)” (Job 12:17);“tread (מִסְתּוֹלֵל) upon My people” (Exod. 9:17), from the root of“a way that is not trodden (סְלוּלָה)” (Jer. 18:15).   ומה נצטדק: לשון צדק, וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה נתנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון נצטדק מגזרת צדק, (דניאל ד ל) ויצטבע מגזרת צבע, (יהושע ט ד) ויצטירו מגזרת (משלי יג יז) ציר אמונים, (יהושע ט יב) הצטיידנו מגזרת (לעיל מב כה) צדה לדרך. ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העקר, כגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (דניאל ז ח) מסתכל הוית בקרניא, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי, מגזרת שמר, (ישעיה נט טו) וסר מרע משתולל, מגזרת (איוב יב יז) מוליך יועצים שולל, (שמות ט יז) מסתולל בעמי, מגזרת (ירמיה יח טו) דרך לא סלולה:
17But he said, "Far be it from me to do this! The man in whose possession the goblet was found he shall be my slave, but as for you go up in peace to your father."   יזוַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵֽעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם: