Chapter 3

1Then we turned and went up the way of Bashan, and Og, the king of Bashan, came forth toward us, he and all his people, to war at Edrei   אוַנֵּ֣פֶן וַנַּ֔עַל דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי:
Then we turned and went up: The whole northern direction [from the wilderness toward Canaan] is an ascent.   ונפן ונעל: כל צד צפון הוא עלייה:
2And the Lord said to me, "Do not fear him, for I have given him, all his people, and his land into your hand, and you shall do to him as you did to Sihon, king of the Amorites, who dwelt in Heshbon."   בוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָֽדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן:
Do not fear him: In the case of Sihon [however] it was not necessary to state, “Do not fear him.” But [in the case of Og,] Moses feared lest the merit that he [Og] had rendered service to Abraham might stand by him, as it says, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and this was Og.   אל תירא אתו: ובסיחון לא הוצרך לומר אל תירא אותו, אלא מתיירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, והוא עוג:
3So the Lord, our God, delivered into our hands also Og, the king of Bashan and all his people, and we smote him until no remnant remained of him.   גוַיִּתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ בְּיָדֵ֗נוּ גַּ֛ם אֶת־ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֖ן וְאֶת־כָּל־עַמּ֑וֹ וַנַּכֵּ֕הוּ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִֽיד:
4And we conquered all his cities at that time; there was not a town that we did not take from them sixty cities, all the territory of Argob the kingdom of Og in Bashan.   דוַנִּלְכֹּ֤ד אֶת־כָּל־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־לָקַ֖חְנוּ מֵֽאִתָּ֑ם שִׁשִּׁ֥ים עִיר֙ כָּל־חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן:
[All] the territory of Argob: This is rendered in the Targum as כָּל בֵּית פֶּלֶךְ טְרָכוֹנָא, “the province of Trachona,” and I saw the Targum Yerushalmi of Megillath Esther, which calls a palace טְרָכוֹנִין. Hence, I derive from this that חֶבֶל אַרְגֹּב means“the province of the royal palace,” denoting that the province is called after its name. [Consequently] I learned that the province אַרְגּוֹב is the province of the king’s palace, i.e. [the province] after which the kingdom was named. Similarly, the אֶת אַרְגּוֹב found in (II) Kings (15:25) means that near the king’s palace, Pekah the son of Remaliah killed Pekahiah the son of Menahem.   חבל ארגב: מתרגמינן בית פלך טרכונא. וראיתי תרגום ירושלמי במגילת אסתר קורא פלטין טרכונין. למדתי חבל ארגוב הפרכיא, היכל מלך, כלומר שהמלכות נקראת על שמה. וכן את הארגוב דמלכים (מלכים ב' טו, כה) אצל היכל מלך, הרגו פקח בן רמליהו לפקחיה:
5All these cities were fortified with high walls, double doors, and bolts, in addition to a great many unwalled cities.   הכָּל־אֵ֜לֶּה עָרִ֧ים בְּצֻרֹ֛ת חוֹמָ֥ה גְבֹהָ֖ה דְּלָתַ֣יִם וּבְרִ֑יחַ לְבַ֛ד מֵֽעָרֵ֥י הַפְּרָזִ֖י הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד:
[in addition to…] unwalled cities: Heb. הַפְּרָזִי, unconfined and open, i.e., without a wall. Similarly,“Jerusalem will be inhabited like unwalled towns” (Zech. 2:8).   מערי הפרזי: פרוזות ופתוחות בלא חומה, וכן (זכריה ב, ח) פרזות תשב ירושלים:
6And we utterly destroyed them as we did to Sihon, king of Heshbon, utterly destroying every city, the men, the women, and the young children.   ווַנַּֽחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ינוּ לְסִיחֹ֖ן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן הַֽחֲרֵם֙ כָּל־עִ֣יר מְתִ֔ם הַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף:
utterly destroy: Heb. הַחִרֵם. This is the present tense: [i.e.,] continuously destroying.   החרם: לשון הוה [כמו] הלוך וכלות:
7But all the beasts and the spoils of the cities, we took as spoil for ourselves.   זוְכָל־הַבְּהֵמָ֛ה וּשְׁלַ֥ל הֶֽעָרִ֖ים בַּזּ֥וֹנוּ לָֽנוּ:
8At that time we took the land out of the hands of the two kings of the Amorites who were on that side of the Jordan, from the brook of Arnon to Mount Hermon.   חוַנִּקַּ֞ח בָּעֵ֤ת הַהִוא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִנַּ֥חַל אַרְנֹ֖ן עַד־הַ֥ר חֶרְמֽוֹן:
out of the hand: [I.e.,] from the possession.   מיד: מרשות:
9The Sidonians call Hermon Sirion; and the Amorites call it Senir.   טצִֽידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ־ל֖וֹ שְׂנִֽיר:
The Sidonians call Hermon, etc.: But in another passage, it states, “Until Mount Sion, which is Hermon” (Deut. 4:48). So we see that it had four names [Hermon, Sirion, Senir, and Sion]. Why was it necessary for all of them to be written [in the Scriptures]? To extol the praise of the land of Israel, that there were four kingdoms priding themselves in it-one saying, “It shall be called by my name,” and another saying, “It shall be called by my name.”   צידנים יקראו לחרמון וגו': ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד, מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבעה שמות למה הוצרכו ליכתב, להגיד שבח ארץ ישראל, שהיו ארבעה מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא:
Senir: This means “snow” in German and Slavish. (See Berliner, p. 427.)   שניר: הוא שלג בלשון אשכנז [שנעע] ובלשון כנען:
10All the cities of the plain, and all Gilead, and all Bashan, to Salchah and Edrei, cities of the kingdom of Og in Bashan.   יכֹּ֣ל | עָרֵ֣י הַמִּישֹׁ֗ר וְכָל־הַגִּלְעָד֙ וְכָל־הַבָּשָׁ֔ן עַד־סַֽלְכָ֖ה וְאֶדְרֶ֑עִי עָרֵ֛י מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן:
11For only Og, king of Bashan, was left from the remnant of the Rephaim. His bedstead was a bedstead of iron; is it not in Rabbah of the children of Ammon? Nine cubits was its length, and four cubits its breadth, according to the cubit of a man.   יאכִּ֣י רַק־ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָֽרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת־אִֽישׁ:
[Only Og… was left] from the remnant of the Rephaim: whom Amraphel and his allies killed in Ashteroth-Karnaim [see Gen. 14:5], and he [Og] escaped from the battle, as it is said, “And the fugitive came” (Gen. 14:13), and this is Og. — [Niddah 61a]   מיתר הרפאים: שהרגו אמרפל וחביריו בעשתרות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט זהו עוג:
according to the cubit of a man: I.e., according to the cubit of Og [from the elbow to the end of the middle finger].   באמת איש: באמת עוג:
12And this land, which we possessed at that time; from Aro'er, which is by the brook of Arnon, and half of Mount Gilead and its cities, I gave to the Reubenites and to the Gadites.   יבוְאֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את יָרַ֖שְׁנוּ בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא מֵֽעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁר־עַל־נַ֣חַל אַרְנֹ֗ן וַֽחֲצִ֤י הַר־הַגִּלְעָד֙ וְעָרָ֔יו נָתַ֕תִּי לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִֽי:
And this land, which we possessed at that time: The one mentioned above, “from the brook of Arnon to Mount Hermon” (verse 8).   ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא: האמורה למעלה, (פסוק ח) מנחל ארנון ועד הר חרמון:
from Aro’er, which is by the brook Arnon: This is not to be connected with the beginning of the verse [defining “this land”], but with its conclusion, [namely,] “I gave to the Reubenites and to the Gadites.” Regarding the possession, however, that was“[from the brook of Arnon] to Mount Hermon” (verse 8).   מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי. אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה:
13And the rest of Gilead, and all Bashan, the kingdom of Og, I gave to the half tribe of Manasseh; all the territory of Argob, all of Bashan; that is called the land of Rephaim.   יגוְיֶ֨תֶר הַגִּלְעָ֤ד וְכָל־הַבָּשָׁן֙ מַמְלֶ֣כֶת ע֔וֹג נָתַ֕תִּי לַֽחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה כֹּ֣ל חֶ֤בֶל הָֽאַרְגֹּב֙ לְכָל־הַבָּשָׁ֔ן הַה֥וּא יִקָּרֵ֖א אֶ֥רֶץ רְפָאִֽים:
that is called the land of Rephaim: That is what I gave to Abraham.   ההוא יקרא ארץ רפאים: היא אותה שנתתי לאברהם:
14Jair the son of Manasseh took all the territory of Argob to the boundaries of the Geshurites and the Maachathites, and he called them, even Bashan, after his own name, villages of Jair, to this day.   ידיָאִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה לָקַח֙ אֶת־כָּל־חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב עַד־גְּב֥וּל הַגְּשׁוּרִ֖י וְהַמַּֽעֲכָתִ֑י וַיִּקְרָא֩ אֹתָ֨ם עַל־שְׁמ֤וֹ אֶת־הַבָּשָׁן֙ חַוֹּ֣ת יָאִ֔יר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
15And to Machir I gave Gilead.   טווּלְמָכִ֖יר נָתַ֥תִּי אֶת־הַגִּלְעָֽד:
16And to the Reubenites and to the Gadites I gave from Gilead to the brook of Arnon, the midst of the brook and the border, until the brook of Jabbok, which is the boundary of the children of Ammon,   טזוְלָרֽאוּבֵנִ֨י וְלַגָּדִ֜י נָתַ֤תִּי מִן־הַגִּלְעָד֙ וְעַד־נַ֣חַל אַרְנֹ֔ן תּ֥וֹךְ הַנַּ֖חַל וּגְבֻ֑ל וְעַד֙ יַבֹּ֣ק הַנַּ֔חַל גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
The midst of the brook and the border: The entire brook and [the land] on its opposite bank. As if to say, עַד,“until” [the brook of Arnon,] including [the brook itself, i.e., the brook itself is included in the words תּוֹךְ הַנַּחַל] and then a bit more [namely, the opposite bank, referred to by the word וּגְבֻל].   תוך הנחל וגבול: כל הנחל ועוד מעבר לשפתו, כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן:
17the plain, the Jordan and the border thereof, from Kinnereth to the sea of the plain the Sea of Salt, under the waterfalls of Pisgah, eastward.   יזוְהָֽעֲרָבָ֖ה וְהַיַּרְדֵּ֣ן וּגְבֻ֑ל מִכִּנֶּ֗רֶת וְעַ֨ד יָ֤ם הָֽעֲרָבָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔לַח תַּ֛חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּ֖ה מִזְרָֽחָה:
From Kinnereth: This was on the western side of the Jordan, and the inheritance of the children of Gad was on the eastern side of the Jordan; so the width of the Jordan adjoining their territory fell within their lot, and in addition, the land on its opposite bank until the Kinnereth. This is what it says, “And the Jordan and the border” of the Jordan and beyond it.   מכנרת: מעבר הירדן המערבי הוא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כנרת וזהו שנאמר והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו:
18And I commanded you at that time saying, "The Lord, your God, has given you this land to possess it; pass over, armed, before your brothers, the children of Israel, all who are warriors.   יחוָֽאֲצַ֣ו אֶתְכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם נָתַ֨ן לָכֶ֜ם אֶת־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ חֲלוּצִ֣ים תַּֽעַבְר֗וּ לִפְנֵ֛י אֲחֵיכֶ֥ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־בְּנֵי־חָֽיִל:
And I commanded you: He was addressing the sons of Reuben and the sons of Gad.   ואצו אתכם: לבני ראובן ולבני וגד היה מדבר:
[pass over, armed] before your brothers: They would go in front of the [other] Israelites to battle, because they were mighty, and the enemies would fall before them, as it is said [of Gad],“He tears the arm together with the crown” (Deut. 33:20).   לפני אחיכם: הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גבורים ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד:
19But your wives, your young children, and your cattle for I know that you have much cattle shall dwell in your cities which I have given you,   יטרַק נְשֵׁיכֶ֣ם וְטַפְּכֶם֘ וּמִקְנֵכֶם֒ יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־מִקְנֶ֥ה רַ֖ב לָכֶ֑ם יֵֽשְׁבוּ֙ בְּעָ֣רֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם:
20until the Lord has given rest to your brothers, just as [He did] for you, and until they also possess the land which the Lord, your God, is giving them on the other side of the Jordan, then every man shall return to his possession, which I have given to you."   כעַד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְהֹוָ֥ה | לַֽאֲחֵיכֶם֘ כָּכֶם֒ וְיָֽרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔ם אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ לִֽירֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶֽם:
21And I commanded Joshua at that time, saying, "Your eyes have seen all that the Lord, your God, has done to these two kings. So will the Lord do to all the kingdoms through which you will pass.   כאוְאֶת־יְהוֹשׁ֣וּעַ צִוֵּ֔יתִי בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר עֵינֶ֣יךָ הָֽרֹאֹ֗ת אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לִשְׁנֵי֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֵּֽן־יַֽעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְכָל־הַמַּמְלָכ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹבֵ֥ר שָֽׁמָּה:
22Do not fear them, for it is the Lord, your God, Who is fighting for you."   כבלֹ֖א תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם:
23I entreated the Lord at that time, saying,   כגוָֽאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהֹוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר:
I entreated: Heb. וָאֶתְחַנַּן [The word] חִנּוּן [and its derivatives] in all cases is an expression signifying [requesting] a free gift. Even though the righteous may base a request on the merit of their good deeds, they request only a free gift of the Omnipresent. Because God had said to him [Moses],“and I will favor (וְחַנֹּתִי) when I wish to favor (אָחֹן)” (Exod. 33:19), he [Moses], he spoke to Him [God], using the expression וָאֶתְחַנַּן. Another explanation: This (חִנּוּן) is one of ten terms which denote prayer (Sifrei).   ואתחנן: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון, אמר לו בלשון ואתחנן. דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי:
at that time: After I had conquered the land of Sihon and Og, I thought that perhaps the vow [which God had made, that I should not enter the land] was nullified, [since the land I entered was part of the land of Canaan].   בעת ההיא: לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר:
saying: This is one of three occasions in which Moses said before the Omnipresent,“I will not let You go until You let me know whether or not You will grant my request” (Sifrei).   לאמר: זה אחד משלש מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:
24"O Lord God, You have begun to show Your servant Your greatness and Your strong hand, for who is [like] God in heaven or on earth who can do as Your deeds and Your might?   כדאֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֨וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָֽדְךָ֖ הַֽחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כְמַֽעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבֽוּרֹתֶֽךָ:
O Lord God: O You Who are merciful (ה׳) in judgment (אלהים) .   ה' אלהים: רחום בדין:
You have begun to show Your servant: An opening for standing and offering prayer even though the decree has been fixed. He [Moses] said to Him: “I learned [this] from You. You said to me, 'And now leave Me alone’” (Exod. 32: 10). Was I holding You? However, You said this to open the door [as it were and to teach me] that it depended upon me [i.e., my choice whether] to pray for them [or to leave You alone]. So do I think to act now (Sifrei).   אתה החלות להראות את עבדך: פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה. אמר לו ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב י) ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך, אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו:
Your greatness: This is the attribute of Your goodness. Similarly, it states: “And now, pray, let the strength of my Lord be great” (Num. 14:17-18).   את גדלך: זו מדת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה':
Your… hand: This is Your right hand which is extended to [accept the repentance of] all who come into the world.   ואת ידך: זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם:
strong [hand]: [The hand is called strong] because by Your mercy, You forcibly subdue the attribute of strict judgment. (Sifrei on Number 27:12)   החזקה: שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה:
For who is [like] God [… who can do as Your deeds]: You cannot be compared to a king of flesh and blood who has advisors and associates who restrain him when he wishes to act with kindness and to forego his regulations. You, however, have no one to prevent you from forgiving me and annulling Your decree. The simple meaning of the verse is: You have begun to show Your servant the battle of Sihon and Og, as it is written:“Behold, I have begun to deliver [Sihon and his land] before you” (2:31). Show me [also] the war of the thirty-one kings [of Canaan]. [See Josh. 12:7-24.]   אשר מי אל וגו': אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי נתבטל גזירתך. ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב לא) ראה החלותי תת לפניך, הראני מלחמת שלושים ואחד מלכים:
25Pray let me cross over and see the good land that is on the other side of the Jordan, this good mountain and the Lebanon."   כהאֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן:
Pray let me cross over: Heb. אֶעְבְּרָה נָא. [The word] נָא is nothing but an expression of request.   אעברה נא: אין נא אלא לשון בקשה:
this good mountain: This is Jerusalem.   ההר הטוב הזה: זו ירושלים:
and the Lebanon: This is the Temple (Sifrei).   והלבנון: זה בית המקדש:
26But the Lord was angry with me because of you, and He did not listen to me, and the Lord said to me, "It is enough for you; speak to Me no more regarding this matter.   כווַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
But the Lord was angry: Heb. וַיִּתְעַבֵּר ה׳ [The hithpa’el conjugation denotes that] He became filled with wrath (Sifrei).   ויתעבר ה': נתמלא חמה:
because of you: You caused it for me. Similarly, it states:“They provoked [God] by the waters of Meribah, and Moses suffered because of them” (Ps. 106:32).   למענכם: בשבילכם, אתם גרמתם לי. וכן הוא אומר (תהלים קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:
It is enough for you: Heb. רַב-לָךְ [interpreted as:“you have a master רַב.” I.e., pray no more], so that people should not say,“How hard is the Master, and how obstinate and pressing is the disciple!” (Sotah 13b) Another explanation of רַב-לָךְ [explained as “you have much”]: More than this is reserved for you: Much is the goodness that is kept for you. (Sifrei)   רב לך: שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר. דבר אחר רב לך הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך:
27Go up to the top of the hill and lift up your eyes westward and northward and southward and eastward and see with your eyes, for you shall not cross this Jordan.   כזעֲלֵ֣ה | רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה:
and see with your eyes: You requested of Me “Let me… see the good land” (verse 25). I am showing you all of it, as it says: “And the Lord showed him all the Land” (Deut. 34:1).   וראה בעיניך: בקשת ממני (פסוק כה) ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כולה שנאמר (דברים לד, א) ויראהו ה' את כל הארץ:
28But command Joshua and strengthen him and encourage him, for he will cross over before this people, and he will make them inherit the land which you will see.   כחוְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַֽעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה:
But command Joshua: regarding the bother, the burdens and the quarrels [inherent in leadership].   וצו את יהושע: על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות:
and strengthen him and encourage him: with your words, so that he will not be discouraged, saying, “Just as my teacher was punished, so will I be punished because of them.” I assure him [says God] that he will cross over [before this people] and he will make [them] inherit [the land]. (cf. Sifrei)   וחזקהו ואמצהו: בדבריך, שלא ירך לבו לומר כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:
for he will cross: If he crosses before them, they will inherit the land, and if not, they will not inherit [it]. So, indeed, we find that when Joshua sent some of the people against Ai and he remained behind,“the men of Ai smote of them” (Josh. 7:5). And when he fell on his face, God said to him, קוּם-לָךְ : written קֻם [without a “vav”, so that it may be read קָם], i.e., it is you standing in your place and sending My children out to war [that brought about this defeat]. Why do you fall on your face? Did I not tell this to your master, Moses, “If he [Joshua] crosses, they will cross, but if not, they will not cross”? (Sifrei)   כי הוא יעבור: אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו. וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז ה) ויכו מהם אנשי העי וגו' (שם ז, י), וכיון שנפל על פניו אמר לו קום לך. קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נופל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר עוברין, ואם לאו אין עוברין:
29And we abided in the valley opposite Beth Peor.   כטוַנֵּ֣שֶׁב בַּגָּ֔יְא מ֖וּל בֵּ֥ית פְּעֽוֹר:
And we abided in the valley: [opposite Beth Peor]-and you attached yourselves to idol worship. Nevertheless,“And now, O Israel, hearken to the statutes” (4:1), and you will be forgiven for everything. But I was not privileged to be forgiven (Sifrei).   ונשב בגיא וגו': ונצמדתם לעבודה זרה ואף על פי כן (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי לימחל לי: