Chapter 30

1Moses spoke to the children of Israel in accordance with all that the Lord had commanded Moses.   אוַיֹּ֥אמֶר משֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־משֶֽׁה:
Moses spoke to the children of Israel: [This verse is written] to make a pause; [these are] the words of R. Ishmael. Since up to this point the words of the Omnipresent [were stated], and the [following] chapter dealing with vows begins with the words of Moses, it was necessary to make a break first and say that Moses repeated this chapter [of offerings] to Israel, for if not so, it would imply that he did not tell this to them, but began his address with the chapter discussing vows. — [Sifrei Pinchas 57]   ויאמר משה אל בני ישראל: להפסיק הענין, דברי רבי ישמעאל, לפי שעד כאן דבריו של מקום ופרשת נדרים מתחלת בדבורו של משה, הוצרך להפסיק תחלה ולומר שחזר משה ואמר פרשה זו לישראל, שאם לא כן יש במשמע שלא אמר להם זו אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו:
2Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the thing the Lord has commanded.   בוַיְדַבֵּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה:
the heads of the tribes: He honored the chieftains by teaching them first, and only later the rest of the Israelites. How do we know that he did so with other statements? For it says, “[Moses called to them] and Aaron and all the princes of the community returned to him, and Moses would speak to them. Afterwards, all the children of Israel would draw near” (Exod. 34:31-32). [If so,] why did [Scripture] see fit to mention it here? It is to teach us that annulment of vows may be performed by a single expert, and if no single expert is available, it may be annulled by three laymen. Alternatively, perhaps Moses related this passage to the princes alone? However, here it says, “This is the word,” and in [the chapter dealing with] sacrifices slaughtered outside the Temple confines it [also] says, “This is the word” (Lev. 17:2). Just as there it was said to Aaron, his sons and all the Israelites, as it says, “Speak to Aaron, etc.” (Lev. 17:2), so in this case was it said to all of them. — [Ned. 78a]   ראשי המטות: חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל. ומנין שאף שאר הדברות כן, תלמוד לומר (שמות לד, לא - לב) וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל. ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות. או יכול שלא אמר משה פרשה זו אלא לנשיאים בלבד, נאמר כאן זה הדבר, ונאמר בשחוטי חוץ (ויקרא יז, ב) זה הדבר, מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל, שנאמר דבר אל אהרן וגו', אף זו נאמרה לכולן:
This is the thing: Moses prophesied with, “So says the Lord, 'At the dividing point of the night… ’” (Exod. 11:4), and the prophets prophesied with [the phrase] “So says the Lord.” But Moses surpassed them, for he prophesied with the expression, “This is the thing.” Another interpretation: “This is the thing” is exclusive, informing us that a sage [revokes a vow] with the expression הַתָּרָה,“release” and the husband through the expression הִפָרָה “revocation,” as Scripture has here. If they exchange [these terms] there is neither a release nor a revocation. — [Sifrei Mattoth 2]   זה הדבר: משה נתנבא (שמות יא, ד) בכה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ה', מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר. דבר אחר זה הדבר מיעוט הוא, לומר שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה, כלשון הכתוב כאן, ואם חלפו אין מותר ואין מופר:
3If a man makes a vow to the Lord or makes an oath to prohibit himself, he shall not violate his word; according to whatever came out of his mouth, he shall do.   גאִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה:
a vow: By saying, “It shall be prohibited just like a sacrifice, that I will not eat, or I will not do a certain thing.” One might think that even if he swears to eat carrion, I apply to him “according to whatever came out of his mouth, he shall do.” Scripture therefore states, “to prohibit”-to prohibit what is permitted, but not to permit what is prohibited. — [Sifrei Mattoth 7]   נדר: האומר הרי עלי קונם שלא אוכל או שלא אעשה דבר פלוני, יכול אפילו נשבע שיאכל נבלות אני קורא עליו ככל היוצא מפיו יעשה, תלמוד לומר לאסור אסר את המותר, ולא להתיר את האסור:
he shall not violate his word: Heb. לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, like לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ “he shall not profane his word,” he shall not treat his word as being unholy. — [Sifrei Mattoth 8]   לא יחל דברו: כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין:
4If a woman makes a vow to the Lord, or imposes a prohibition [upon herself] while in her father's house, in her youth,   דוְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַֽיהֹוָ֑ה וְאָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ:
while in her father’s house: Under her father’s jurisdiction, even if she is not [actually] in his house. - [Sifrei Mattoth 12]   בבית אביה: ברשות אביה ואפילו אינה בביתו:
in her youth: Neither a minor nor an adult [above the age of twelve and a half], since a minor’s vows are invalid, and an adult is not under her father’s jurisdiction to revoke her vows. What is considered a minor? Our Rabbis said: A girl of eleven years and a day-her vows are examined. If she knew in whose name she vowed, or in whose name she consecrated something, her vow stands. From the age of twelve years and one day, she does not need to be tested. — [Niddah 45b]   בנעוריה: ולא קטנה ולא בוגרת, שהקטנה אין נדרה נדר והבוגרת אינה ברשותו של אביה להפר נדריה. ואי זו היא קטנה, אמרו רבותינו בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין. אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר. בת שתים עשרה שנה ויום אחד אינה צריכה להבדק:
5if her father heard her vow or her prohibition which she has prohibited upon herself, yet her father remains silent, all her vows shall stand, and any prohibition that she has imposed upon herself shall stand.   הוְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶֽחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:
6But if her father hinders her on the day he hears it, all her vows and her prohibitions that she has imposed upon herself shall not stand. The Lord will forgive her because her father hindered her.   ווְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהֹוָה֙ יִסְלַח־לָ֔הּ כִּֽי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ:
But if her father hinders her: Heb. הֵנִיא, if he prevented her from [fulfilling] the vow, that is to say, he revoked it. I would not know what this term of הַנָאָה [in the verse, הֵנִיא] means. However, when it says, “But if her husband hinders her on the day he heard it, he has revoked” (verse 9), I conclude that הִנָאָה means revocation. Literally, it is a term implying prevention and removal. Similarly, “Why do you discourage [lit., turn away (תְנִיאוּן) the people’s hearts]?” (32:7), and, “may the oil of the anointment of my head not turn my head away (יָנִי)” (Ps. 141:5); similarly, “thus you will come to know My alienation (תְּנוּאֲתִי)” (14:34), that you have turned away from Me.   ואם הניא אביה אותה: אם מנע אותה מן הנדר, כלומר שהפר לה. הנאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר, הוי אומר הנאה זו הפרה. ופשוטו לשון מניעה והסרה וכן (במדבר לב, ז) ולמה תניאון, וכן (תהלים קמא, ה) שמן ראש אל יני ראשי, וכן (במדבר יד, לד) וידעתם את תנואתי, את אשר סרתם מעלי:
and the Lord will forgive her: To what case does the verse refer? To a woman who took a nazarite vow, and her husband heard and revoked it for her without her knowledge. She then transgressed her vow by drinking wine and becoming unclean through contact with corpses-such [a woman] requires forgiveness even though it was revoked. And if those which have been revoked require forgiveness, all the more so those which have not been revoked. — [Sifrei Mattoth 17]   וה' יסלח לה: במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים, זו היא שצריכה סליחה, ואף על פי שהוא מופר. ואם המופרים צריכים סליחה, קל וחומר לשאינן מופרים:
7But if she is [betrothed] to a man, with her vows upon her or by an utterance of her lips which she has imposed upon herself,   זוְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ:
If she is [betrothed] to a man: Heb. וְאִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. This [refers to] a betrothed woman [i.e., אֲרוּסָה, the first stage of marriage, when the marriage ceremony has been performed, but the couple does not yet live together], or perhaps it refers to a married woman [נְשׂוּאָה, who lives already with her husband]? When [Scripture] says, “if she vowed in her husband’s house” (verse 11) it speaks of a married woman, so this must refer to a betrothed woman, and it comes to distinguish her [the betrothed woman from the married woman] in that both her father and husband [must] revoke her vows. If the father revoked it, but the husband did not revoke it, or if the husband revoked it, but the father did not revoke it, it is not revoked, and it goes without saying that if one of them upheld it. — [Ned. 67a]   ואם היו תהיה לאיש: זו ארוסה או אינו אלא נשואה, כשהוא אומר ואם בית אישה נדרה, הרי נשואה אמור וכאן בארוסה, ובא לחלוק בה, שאביה ובעלה מפירין נדריה. הפר האב ולא הפר הבעל או הפר הבעל ולא הפר האב, הרי זה אינו מופר, ואין צריך לומר אם קיים אחד מהם:
with her vows upon her: which she had vowed while in her father’s house, but her father had not heard them, so they were neither revoked nor upheld. — [Sifrei Mattoth 20]   ונדריה עליה: שנדרה בבית אביה ולא שמע בהן אביה ולא הופרו ולא הוקמו:
8and her husband hears it but remains silent on the day he hears it, her vows shall stand, and her prohibition which she has imposed upon herself shall stand.   חוְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶֽחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ:
and her husband heard…: Here you have the case that if the husband upholds it, it stands. - [Sifrei Mattoth 21]   ושמע אישה וגו': הרי לך שאם קיים הבעל שהוא קיים:
9But if her husband hinders her on the day he heard it, he has revoked the vow she had taken upon herself and the utterance which she had imposed upon herself, and the Lord will forgive her.   טוְאִ֠ם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֘ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַֽיהֹוָ֖ה יִסְלַח־לָֽהּ:
he has revoked the vow she had taken upon herself: I might think that even if the father had not revoked it [it is revoked]? Scripture therefore teaches, “in her youth, while in her father’s house” (verse 17); throughout her youth she is under her father’s jurisdiction. — [Sifrei Mattoth 31]   והפר את נדרה אשר עליה: יכול אפילו לא הפר האב, תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, כל שבנעוריה ברשות אביה היא:
10As for the vow of a widow or a divorced woman, whatever she prohibited upon herself will remain upon her.   יוְנֵ֥דֶר אַלְמָנָ֖ה וּגְרוּשָׁ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָק֥וּם עָלֶֽיהָ:
whatever she prohibited upon herself will remain upon her: since she is neither under the jurisdiction of her father nor of her husband. Scripture refers to a widow from marriage, but if she is widowed from betrothal, as soon as her betrothed [husband] has died, she reverts to the jurisdiction of her father. — [Ned. 70a]   כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה: לפי שאינה לא ברשות אב ולא ברשות בעל, ובאלמנה מן הנשואין הכתוב מדבר, אבל אלמנה מן האירוסין, מת הבעל נתרוקנה וחזרה לרשות האב:
11But if she vowed in her husband's house, or imposed a prohibition upon herself with an oath.   יאוְאִם־בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אוֹ־אָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל־נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה:
But if she made a vow in her husband’s house: Scripture refers to a married woman (נְשׂוּאָה). - [Sifrei Mattoth 25, Ned. 67a]   ואם בית אישה נדרה: בנשואה הכתוב מדבר:
12and her husband heard and remained silent, and did not hinder her, all her vows shall stand, and every prohibition she imposed upon herself shall stand.   יבוְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶֽחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֨מוּ֙ כָּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכָל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָֽסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:
13If her husband revokes them on the day he hears them, anything issuing from her lips regarding her vows or self imposed prohibitions shall not stand; her husband has revoked them and the Lord shall forgive her.   יגוְאִם־הָפֵר֩ יָפֵ֨ר אֹתָ֥ם | אִישָׁהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל־מוֹצָ֨א שְׂפָתֶ֧יהָ לִנְדָרֶ֛יהָ וּלְאִסַּ֥ר נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם אִישָׁ֣הּ הֲפֵרָ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה יִסְלַח־לָֽהּ:
14Any vow or any binding oath of self affliction, her husband can either uphold it or revoke it.   ידכָּל־נֵ֛דֶר וְכָל־שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ:
Any vow or any binding oath of self-affliction: Since it says that the husband may revoke, I might think this includes all vows? Scripture therefore says, “of self-affliction”-he can revoke only vows of self-affliction. They are delineated in Tractate Nedarim (79a).   כל נדר וכל שבועת אסר וגו': לפי שאמר שהבעל מפר, יכול כל נדרים במשמע, תלמוד לומר לענות נפש, אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש בלבד. והם מפורשים במסכת נדרים (דף עט א):
15However, if her husband remained silent from day to day, he has upheld all the vows and prohibitions she has assumed; he has upheld them since he remained silent on the day he heard it.   טווְאִם־הַֽחֲרֵשׁ֩ יַֽחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֘ מִיּ֣וֹם אֶל־יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת־כָּל־נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת־כָּל־אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּי־הֶֽחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ:
from day to day: So that you should not say that [he has the power to revoke] for a twenty-four hour period, it says, “from day to day” to inform you that he may revoke only until nightfall. — [Ned. 76b]   מיום אל יום: שלא תאמר מעת לעת, לכך נאמר מיום אל יום, ללמדך שאין מפר אלא עד שתחשך:
16If he revokes them after having heard [them], he shall bear her iniquity.   טזוְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲו‍ֹנָֽהּ:
after having heard them: After he heard and upheld [them], by saying, “I approve of it” and then he retracted and revoked it, even on that very day. — [Sifrei Mattoth 30]   אחרי שמעו: אחרי ששמע וקיים, שאמר אפשי בו, וחזר והפר לה אפילו בו ביום:
he shall bear her iniquity: He takes her place. We learn from here that if someone causes his fellow to stumble, he bears his punishments in his place. — [Sifrei Mattoth 30]   ונשא את עונה: הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין:
17These are the statutes which the Lord commanded Moses concerning a man and his wife, a father and his daughter, in her youth, while in her father's house.   יזאֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־משֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ: