| 1A song, a psalm of David. |
|
אשִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: |
| 2My heart is steadfast, O God; I shall sing and play music, even my glory. |
|
בנָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַֽ֜אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי: |
| My heart is steadfast: faithful with You. |
|
נכון לבי:
נאמן עמך:
|
| even my glory: Even my glory is what I sing to You. Another explanation: |
|
אף כבודי:
הוא מה שאני משורר לך ד"א:
|
| Even my glory: Even according to my honor, I shall not hesitate to sing to Him, and I shall not take glory for myself. |
|
אף כבודי:
אף לפי כבודי לא אמנע לשורר לו ולא אחלק לעצמי כבוד:
|
| 3Awaken, you psaltery and harp; I shall awaken the dawn. |
|
געוּרָה הַנֵּ֥בֶל וְ֜כִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר: |
| I shall awaken the dawn: It is the custom of other kings that the dawn awakens them, but I awaken the dawn, for I rise at midnight, when the psaltery and the harp awaken me, as our Rabbis said (Ber. 3b): A harp was suspended above David’s bed. As soon as midnight arrived, the north wind would blow on it and it would play by itself. |
|
אעירה שחר:
דרך שאר מלכים השחר מעוררם ואני מעורר את השחר שאני קם חצות לילה שהנבל והכנור מעוררני כמו שאמרו רבותינו כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצי הלילה רוח צפונית מנשבת בו והוא מנגן מאליו:
|
| 4I shall thank You among the peoples, O Lord, and I shall play music to You among the kingdoms. |
|
דאוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים | יְהֹוָ֑ה וַֽ֜אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּלְאֻמִּֽים: |
| 5For Your kindness is great above the heavens, and Your truth is until the skies. |
|
הכִּֽי־גָד֣וֹל מֵעַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ: |
| above the heavens: and one verse says (above 57:11): “is up to the heavens.” Our Rabbis explained: This one speaks of those who perform [a commandment] for its sake [i.e., for the sole purpose of obeying the Torah], and that one deals with those who perform [the commandments] with ulterior motives. |
|
מעל שמים:
וכתוב אחד אומר (לעיל נ"ז) עד שמים פירשו רבותינו כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה:
|
| 6Lift Yourself above the heavens, O Lord, and over all the Earth is Your glory. |
|
ור֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ: |
| 7In order that Your beloved ones be released, save with Your right hand and answer me. |
|
זלְמַעַן יֵחָֽלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַֽעֲנֵֽנִי: |
| and answer me: for all Your people and Your beloved ones are dependent upon me. |
|
וענני:
שכל עמך וידידיך תלוין בי:
|
| 8God spoke with His holiness, that I would rejoice, that I would allot a portion, and that I would measure the valley of Succoth. |
|
חאֱלֹהִ֚ים | דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶֽעֱלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד: |
| God spoke with His holiness: that I would reign and that the time would come that I would rejoice in His word. |
|
אלהים דבר בקדשו:
שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו, (עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח):
|
| that I would allot a portion: I shall divide the land of my enemies to Israel, like (Gen. 48:22): “one portion (שכם) more than your brethren.” |
|
אחלקה שכם:
אחלקה ארץ אויבי לישראל, שכם חלק כמו (בראשית מ״ח:כ״ב) שכם אחד על אחיך, (ועמק סכות אמדד):
|
| 9Gilead is mine, Manasseh is mine, and Ephraim is the strength of my head; Judah is my prince. |
|
טלִ֚י גִלְעָ֨ד | לִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֖אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֜הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִֽי: |
| 10Moab is my wash basin, on Edom I shall cast my shoe; on Philistia I shall shout. |
|
ימוֹאָ֚ב | סִ֬יר רַחְצִּ֗י עַל־אֱ֖דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַֽעֲלִ֑י עֲלֵֽי־פְ֜לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע: |
| Moab is my washbasin: i.e., my slaves and my servants, like a utensil that people use. |
|
מואב סיר רחצי:
כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו:
|
| on Edom I shall cast: my servitude, that their kings should put my shoes on my feet. |
|
על אדום אשליך:
עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי:
|
| I shall shout: I shall raise my voice to them to frighten them. |
|
אתרועע:
אריע להם קול ליראם מפני:
|
| 11Who will bring me to the fortified city? He Who led me up to Edom. |
|
יאמִ֣י יֽ֖וֹבִלֵנִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם: |
| Who will bring me: in the time of the Messiah, to stretch forth my hand upon Esau in his fortified cities? |
|
מי יובילני:
לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים:
|
| He Who: Who led us already upon Edom, that I smote them in the Valley of Salt, eighteen thousand. |
|
מי שנחני:
כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף:
|
| 12Is it not You, O God, Who has forsaken us, and does not go, O Lord, in our hosts? |
|
יבהֲלֹֽא־אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְלֹֽא־תֵצֵ֥א אֱ֜לֹהִ֗ים בְּצִבְאֹתֵֽינוּ: |
| 13Give us help against the adversary, for man's salvation is futile. |
|
יגהָ֣בָה־לָּ֖נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֜שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם: |
| 14With God we shall gather strength and He will trample our adversaries. |
|
ידבֵּֽאלֹהִ֥ים נַֽעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֜ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ: |
