Chapter 19

1And the king trembled, and he went up to the upper chamber of the gate, and wept; and thus he said, as he went, "O' my son Absalom, my son, my son Absalom! Would I have died in your stead, O' Absalom my son, my son!"   אוַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה | אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֚י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יִתֵּ֚ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:
my son, my son My son, my son eight times; seven that brought him forth from the seven levels of Gehinnom, and one that brought him into the world to come.   בני בני  שמנה פעמים, אמרו רבותינו (סוטה י ב): שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, וחד דאייתיה לעלמא דאתי:
2And it was told to Joab, "Behold the king is weeping and mourning over Absalom."   בוַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל־אַבְשָׁלֽוֹם:
3And the victory that day [turned] into mourning for all the people; for the people heard on that day, saying: "The king is saddened over his son."   גוַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל־הָעָ֑ם כִּֽי־שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֚וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־בְּנֽוֹ:
4And the people sneaked that day into the city, as people that are ashamed sneak away when they flee in battle.   דוַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה:
5And the king covered his face, and the king cried with loud voice: 'O' my son Absalom, O' Absalom, my son, my son!"   הוְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת־פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי:
covered his face wrapped around his face in the manner of mourners.   לאט את פניו  (תרגום:) כריך ית צזפוהי, כמשפט האבלים:
Heb. לאט Similar to “and he wrapped (וילט) his face in his mantle” (I Kings 19:13) (and) “It is here wrapped (לוטה) in a cloth” (I Sam. 21:10).   לאט  כמו (מלכים-א יט יג): וילט פניו באדרתו ; (שמואל-א כא י): הנה היא לוטה בשמלה:
6And Joab came to the king, into the house; and he said, "Today you have embarrassed all your servants, who have today saved your life, the lives of your sons and daughters, the lives of your wives, and the lives of your concubines.   ווַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּאמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶת־פְּנֵ֣י כָל־עֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֚ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֚פֶשׁ בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּלַגְשֶֽׁיךָ:
7By loving those that hate you, and hating those that love you; for on this day you have declared that you regard neither princes nor servants, since I perceive today that if Absalom had lived and we all had died today, then it would have been proper in your eyes.   זלְאַֽהֲבָה֙ אֶת־שֹ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶת־אֹהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י | הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֚ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַעֲבָדִ֔ים כִּ֣י | יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י ל֣וּ (כתיב לֻ֣א) אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֚נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי־אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ:
8And now arise, go out, and speak to the heart of your servants, for I swear by the Lord, that [if] you do not go forth, not one man will remain with you tonight. Now this will be worse for you than all the misfortune that has befallen you from your youth until now."   חוְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ כִּי֩ בַיהֹוָ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתִּי כִּי־אֵינְךָ֣ יוֹצֵ֗א אִם־יָלִ֨ין אִ֚ישׁ אִתְּךָ֙ הַלַּ֔יְלָה וְרָעָ֧ה לְךָ֣ זֹ֗את מִכָּל־הָרָעָה֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אָה עָלֶ֔יךָ מִנְּעֻרֶ֖יךָ עַד־עָֽתָּה:
If you do not go forth Heb. כי אינך, if you do not go forth.   כי אינך יוצא  אם אינך יוצא:
9And the king arose, and sat in the gate. And all the people were notified saying, "Behold the king is sitting in the gate." And all the people came before the king, but Israel fled every man to his tents.   טוַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָל־הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֚ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֚א כָל־הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו:
but Israel fled Those that were with Absalom.   וישראל נס  אותם שהיו עם אבשלום:
10And all the people argued with one another throughout all of Israel by saying: 'The king delivered us out of the hand of our enemies, and he saved us out of the hands of the Philistines; and now he [was forced to] flee out of the land from before Absalom.   יוַיְהִ֚י כָל־הָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֨לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ | מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֚וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִן־הָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹם:
argued with one another Heb. כל העם נדון, argued with one another.   כל העם נדון  מתווכחים זה עם זה:
11And Absalom whom we anointed over us, is dead in battle. Now, therefore, why do you [all] remain silent about returning the king?"   יאוְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמֶּֽלֶךְ:
12And King David sent to Zadok and to Abiathar the priests, saying, "Speak to the elders of Judah, saying, 'Why should you be the last to return the king to his house? ' -while the talk of all Israel has come to the king [to return him] to his house?   יבוְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַח אֶל־צָד֨וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָ֥ר הַכֹּהֲנִים֘ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֚י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֚מָּה תִֽהְיוּ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־בֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־בֵּיתֽוֹ:
while the talk of all Israel…(to return him) to his house? All this is still part of the charge [to Zadok and Abiathar].   ודבר כל ישראל בא אל המלך  כל זה מדברי שליחותו:
13You are my brethren; you are my own bone and flesh; why then should you be the last to return the king?   יגאַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִהְי֛וּ אַחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הַמֶּֽלֶךְ:
14And to Amasa you shall say, 'Are you not my bone and my flesh? So shall God do to me, and even more, if you shall not be [appointed] captain of the host before me continually in Joab's stead'."   ידוְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לִּ֚י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־לֹ֠א שַׂר־צָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כָּל־הַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽב:
And to Amasa The general [of Absalom’s army] you shall say: “Behold you are my sister’s son.”   ולעמשא  שהוא שר צבא, תאמרו ; הלא בן אחותי אתה:
15And he swayed the heart of all the men of Judah, as [the heart of] one man; And they sent to the king, "Return you, with all your servants."   טווַיַּ֛ט אֶת־לְבַ֥ב כָּל־אִישׁ־יְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכָל־עֲבָדֶֽיךָ:
16And the king returned, and he came to the Jordan. And Judah came to Gilgal to go towards the king and to lead the king across the Jordan.   טזוַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַד־הַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן:
17And Shimei the son of Gera, the Benjamite who was from Bahurim hurried and came down with the men of Judah to meet King David.   יזוַיְמַהֵ֗ר שִׁמְעִ֚י בֶן־גֵּרָא֙ בֶּן־הַיְמִינִ֔י אֲשֶׁ֖ר מִבַּֽחוּרִ֑ים וַיֵּ֙רֶד֙ עִם־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לִקְרַ֖את הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד:
18And a thousand men of Benjamin were with him, and Ziba the servant of the house of Saul, and his fifteen sons and twenty servants [were also] with him, and they split the Jordan before the king.   יחוְאֶ֨לֶף אִ֣ישׁ עִמּוֹ֘ מִבִּנְיָמִן֒ וְצִיבָ֗א נַ֚עַר בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וַחֲמֵ֨שֶׁת עָשָֹ֥ר בָּנָ֛יו וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדָ֖יו אִתּ֑וֹ וְצָלְח֥וּ הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
Split the Jordan They split it with their shields.   וצלחו הירדן  (תרגום:) בקעוהו בתריסהון.
19And the barge crossed over to bring the king's household across, and to do what would be pleasing in his eyes. And Shimei the son of Gera fell down before the king when he was crossing the Jordan.   יטוְעָבְרָ֣ה הָעֲבָרָ֗ה לַֽעֲבִיר֙ אֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְלַעֲשֹ֥וֹת הַטּ֖וֹב בְּעֵינָ֑יו (כתיב בְּעֵינָ֑ו) וְשִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֗א נָפַל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ בְּעָבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽן:
and the barge crossed over The ferry with which one crosses the width of the river.   ועברה העברה  ספינת המעברה שעוברים בה את עבר רוחב הנחל:
20And he said to the king, "Let not my lord impute iniquity to me, nor remember that which your servant sinned on the day that my lord the king went out of Jerusalem, [to the degree] that the king should take it to his heart.   כוַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ אַל־יַחֲשָׁב־לִ֣י אֲדֹנִי֘ עָו‍ֹן֒ וְאַל־תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלָ֑םִ לָשֹ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־לִבּֽוֹ:
21For your servant knows that I have sinned and I have therefore come this day [as] the first of all the House of Joseph to go down towards my lord the king."   כאכִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּֽה־בָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכָל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
The first of all the House of Joseph All of Israel have sinned against you and I [have sinned] more than all of them. And behold I have come to beg forgiveness. If you accept me, all of Israel will be assured that you will accept them. And If not they will fear to return to you again.   ראשון לכל בית יוסף  כל ישראל חטאו לך, ואני יותר מכולם, והנני באתי לבקש מחילה, אם תקבלני, בטוחים כל ישראל שתקבלם, ואם לאו, יהיו יראים לשוב אליך עוד:
22And Abishai the son of Zeruiah responded and said, "In exchange for this shall Shimei not be put to death for having cursed the Lord's anointed?"   כבוַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֚י בֶּן־צְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶת־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽה:
23And David said, "What is it between me and you, sons of Zeruiah, that you should become a hindrance to me today? Shall any man be put to death today in Israel? For do I not know that today I am king over Israel?"   כגוַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַה־לִּ֚י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּי־תִֽהְיוּ־לִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֚וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִי־מֶ֥לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
be put to death today In interrogative form.   היום יומת איש  בתמיה
That today I am king Heretofore I thought that surely such a great man would not abuse me unless my rule had been terminated by God who had commanded him, ‘Curse David.’ Now, however, that he repents, I know that I am king.   כי היום אני מלך  עד עכשיו הייתי סבור, לא זלזל בי אדם גדול כזה אלא אם כן נפסקה מלכותי מאת המקום והוא אמר לו קלל את דוד, אבל עכשיו שהוא מתחרט, ידעתי כי מלך אני:
24And the king said to Shimei, "You shall not die." And the king swore to him.   כדוַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־שִׁמְעִ֖י לֹ֣א תָמ֑וּת וַיִּשָּׁ֥בַֽע ל֖וֹ הַמֶּֽלֶךְ:
25And Mephibosheth the son of Saul came down towards the king; and he had not washed his feet, nor did he trim his mustache, and his clothes he did not wash, from the day of the king's departure until the day that he came [back] in peace.   כהוּמְפִב֙שֶׁת֙ בֶּן־שָׁא֔וּל יָרַ֖ד לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וְלֹא־עָשָֹ֨ה רַגְלָ֜יו וְלֹא־עָשָֹ֣ה שְׂפָמ֗וֹ וְאֶת־בְּגָדָיו֙ לֹ֣א כִבֵּ֔ס לְמִן־הַיּוֹם֙ לֶ֣כֶת הַמֶּ֔לֶךְ עַד־הַיּ֖וֹם אֲשֶׁר־בָּ֥א בְשָׁלֽוֹם:
had not washed his feet Heb. עשה, an expression of ‘setting in order’ [in this instance] the removal of hair of the legs.   ולא עשה רגליו  לשון תקון הוא, העברת שער שבין הרגלים:
mustache Heb. שפמו, Grenon, in French.   שפמו  גרנו"ן בלע"ז:
26And it came to pass, when he came to Jerusalem towards the king, that the king said to him, "Why had you not gone with me, Mephibosheth?"   כווַיְהִ֛י כִּי־בָ֥א יְרוּשָׁלַ֖םִ לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֚אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֛מָּה לֹא־הָלַ֥כְתָּ עִמִּ֖י מְפִיבֽשֶׁת:
why had you not gone with me Gone forth from Jerusalem when I departed.   למה לא הלכת עמי  לצאת מירושלים כשיצאתי:
27And he said, "My lord the king, my servant deceived me; for your servant said, "I will saddle me an ass so that I may ride on it and accompany the king," since your servant is lame.   כזוַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ עַבְדִּ֣י רִמָּ֑נִי כִּֽי־אָמַ֨ר עַבְדְּךָ֜ אֶחְבְּשָׁה־לִּי֩ הַחֲמ֨וֹר וְאֶרְכַּ֚ב עָלֶ֙יהָ֙ וְאֵלֵ֣ךְ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י פִסֵּ֖חַ עַבְדֶּֽךָ:
is lame and I cannot go by foot.   כי פסח עבדך  ואיני יכול לילך ברגלי:
28And he slandered your servant to my lord the king; but my lord the king is as an angel of God: do therefore what is good in your eyes.   כחוַיְרַגֵּ֣ל בְּעַבְדְּךָ֔ אֶל־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ וַאדֹנִ֚י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כְּמַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֔ים וַעֲשֵֹ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ:
29For all of my father's house were nothing more than deserving of death [at the hands] of my lord the king; yet you placed your servant among them that eat at your table. What more right have I to appeal further to the king?"   כטכִּי֩ לֹ֨א הָיָ֜ה כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֗י כִּ֚י אִם־אַנְשֵׁי־מָ֙וֶת֙ לַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתָּ֙שֶׁת֙ אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ בְּאֹכְלֵ֖י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ וּמַה־יֶּשׁ־לִ֥י עוֹד֙ צְדָקָ֔ה וְלִזְעֹ֥ק ע֖וֹד אֶל־הַמֶּֽלֶךְ:
30And the king said to him, "Why do you speak further concerning this matter? I say; You and Ziba divide the land."   לוַיֹּ֚אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֛מָּה תְּדַבֵּ֥ר ע֖וֹד דְּבָרֶ֑יךָ אָמַ֕רְתִּי אַתָּ֣ה וְצִיבָ֔א תַּחְלְק֖וּ אֶת־הַשָּׂדֶֽה:
31And Mephibosheth said to the king, "Let him take all, now that my lord the king has arrived safely to his house."   לאוַיֹּ֚אמֶר מְפִיב֙שֶׁת֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ גַּ֥ם אֶת־הַכֹּ֖ל יִקָּ֑ח אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־בָּ֞א אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶךְ בְּשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּיתֽוֹ:
32And Barzilai the Gileadite came down from Rogelim; and he crossed the Jordan with the king, [in order] to escort him across the Jordan.   לבוּבַרְזִלַּי֙ הַגִּלְעָדִ֔י יָרַ֖ד מֵרֹגְלִ֑ים וַיַּעֲבֹ֚ר אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיַּרְדֵּ֔ן לְשַׁלְּח֖וֹ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן (כתיב בַיַּרְדֵּֽן) :
to escort him. Heb. לשלחו, to escort him.   לשלחו  ללותו:
33Now Barzilai was a very old man, eighty years old, and he had sustained the king when he stayed at Mahanaim, for he was a very great man.   לגוּבַרְזִלַּי֙ זָקֵ֣ן מְאֹ֔ד בֶּן־שְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה וְהֽוּא־כִלְכַּ֚ל אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ בְשִׁיבָת֣וֹ בְמַחֲנַ֔יִם כִּֽי־אִ֛ישׁ גָּד֥וֹל ה֖וּא מְאֹֽד:
a very great man in wealth.   כי איש גדול הוא  בעושר:
34And the king said to Barzilai, "You come over with me, and I will sustain you with me in Jerusalem."   לדוַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־בַּרְזִלָּ֑י אַתָּה֙ עֲבֹ֣ר אִתִּ֔י וְכִלְכַּלְתִּ֥י אֹתְךָ֛ עִמָּדִ֖י בִּירוּשָׁלָֽםִ:
35And Barzilai said to the king, "How many are the days of my life that I should go up with the king to Jerusalem?   להוַיֹּ֥אמֶר בַּרְזִלַּ֖י אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ כַּמָּ֗ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י כִּי־אֶעֱלֶ֥ה אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ יְרוּשָׁלָֽםִ:
how many are the days of my life That I have yet to live.   כמה ימי שני חיי  אשר יש לי לחיות:
that I should go up They are surely few, so what pleasure could I derive from your sustaining me.   כי אעלה וגו'  הלא מעט הם, ומה הנייה יש לי בכלכולך:
36I am eighty years old this day, can I [still] discern between good and bad? Or can your servant taste what I eat and drink? Or can I still listen to the voice of singers and songstresses? Why then, should your servant be yet a burden to my lord the king?"   לובֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָה֩ אָנֹכִ֨י הַיּ֜וֹם הַאֵדַ֣ע | בֵּין־ט֣וֹב לְרָ֗ע אִם־יִטְעַ֚ם עַבְדְּךָ֙ אֶת־אֲשֶׁ֚ר אֹכַל֙ וְאֶת־אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁתֶּ֔ה אִם־אֶשְׁמַ֣ע ע֔וֹד בְּק֖וֹל שָׁרִ֣ים וְשָׁר֑וֹת וְלָמָּה֩ יִֽהְיֶ֨ה עַבְדְּךָ֥ עוֹד֙ לְמַשָּׂ֔א אֶל־אֲדֹנִ֖י הַמֶּֽלֶךְ:
discern between good and bad? or can I… taste what I eat between good food and bad food. Now our Rabbis have stated that he was highly promiscuous and therefore aged rapidly.   האדע בין טוב לרע  בין מאכל טוב למאכל רע ואמרו רבותינו ז"ל (שבת קנב א): שטוף בזמה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה:
37A short way shall your servant go past the Jordan with the king; but why should the king recompense me with such reward?   לזכִּמְעַ֞ט יַעֲבֹ֧ר עַבְדְּךָ֛ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וְלָ֙מָּה֙ יִגְמְלֵ֣נִי הַמֶּ֔לֶךְ הַגְּמוּלָ֖ה הַזֹּֽאת:
a short way shall your servant go past A short distance shall your servant pass over to escort you, once you cross the Jordan.   כמעט יעבר עבדך  הלויה מועטת יעבור עבדך ללותך, אחר שתעבור את הירדן:
with this reward Which is not [really] good for me.   הגמולה הזאת  שאינה טובה לי:
38Allow your servant, please, to turn back, so that I may die in my own city by the grave of my father and mother. Here, however, is your servant Chimham, let him go over with my lord the king and do to him what is good in your eyes."   לחיָֽשָׁב־נָ֚א עַבְדְּךָ֙ וְאָמֻ֣ת בְּעִירִ֔י עִ֛ם קֶ֥בֶר אָבִ֖י וְאִמִּ֑י וְהִנֵּ֣ה | עַבְדְּךָ֣ כִמְהָ֗ם יַֽעֲבֹר֙ עִם־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַעֲשֵׂה־ל֕וֹ אֵ֥ת אֲשֶׁר־ט֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ:
your servant Chimham He was his [Barzillai’s] son.   עבדך כמהם  בנו היה:
39And the king said, "Chimham shall go over with me, and I will do to him what seems good in your eyes. Now, anything that you shall request of me I shall do for you."   לטוַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ אִתִּי֙ יַעֲבֹ֣ר כִּמְהָ֔ם וַאֲנִי֙ אֶעֱשֶׂה־לּ֔וֹ אֶת־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תִּבְחַ֥ר עָלַ֖י אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
40And all the people went over the Jordan and the king went over; and the king kissed Barzilai and he blessed him: and he returned to his place.   מוַיַּעֲבֹ֧ר כָּל־הָעָ֛ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן וְהַמֶּ֣לֶךְ עָבָ֑ר וַיִּשַּׁ֨ק הַמֶּ֚לֶךְ לְבַרְזִלַּי֙ וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ וַיָּ֖שָׁב לִמְקֹמֽוֹ:
41And the king went over to Gilgal, and Chimhan went over with him: and all the people of Judah brought the king over, and also half the people of Israel.   מאוַיַּעֲבֹ֚ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָל־עַ֚ם יְהוּדָה֙ הֶעֱבִ֣ירוּ (כתיב וֶיעֱבִ֣רוּ) אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל:
42And, behold, all the men of Israel came to the king, and they said to the king, "Why did our brothers the men of Judah, steal you away; by having brought the king and his household over the Jordan, and all of David's men with him?"   מבוְהִנֵּ֛ה כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־הַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶת־הַמֶּ֚לֶךְ וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וְכָל־אַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ:
43And all the men of Judah answered the men of Israel, "Because the king is near to me; [Furthermore] why are you so angered over this matter? Have we eaten of the king or has any present been gifted us?"   מגוַיַּעַן֩ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי־קָר֚וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֚מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֚וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִן־הַמֶּ֔לֶךְ אִם־נִשֵּׂ֥את נִשָּׂ֖א לָֽנוּ:
Because the king is near to us He is from my tribe.   כי קרוב המלך אלי  משבטי הוא:
has any present Heb. נשאת, similar to משאת (Gen. 43:34); a reward from the house of the king.   אם נשאת  כמו (בראשית מג לד): משאת, פרס מבית המלך:
44And the men of Israel answered the man of Judah and he said, "I have ten parts in the king and am therefore [closer] to David than to you. Why then did you slight me? Now was not my word the very first to return my king?" And the words of the men of Judah were harsher than the words of the men of Israel.   מדוַיַּ֣עַן אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֩ אֶת־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶֽשֶׂר־יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֘ וְגַם־בְּדָוִד֘ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֲקִלֹּתַ֔נִי וְלֹא־הָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶת־מַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַר־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל:
we have ten parts in the king for we are ten tribes.   עשר ידות לי במלך  שאנו עשרה שבטים:
to David Although he is related to you, I am more drawn to him since I represent ten parts.   וגם בדוד  אף על פי שהוא קרוב לכם, אני משוך בו יותר ממך, שאני עשר ידות:
why then did you slight me? By preceding me [in the king’s escort]. Had I not spoken first concerning the return of my king? For [indeed] our words to reinstate him came first; as it is written: “And the word of all of Israel came to the king.”   ומדוע הקלותני  להיות אתה קודם, וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי, וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יב): ודבר כל ישראל בא אל המלך:
And the words of the men of Judah were harsher A similar expression is: “Correct yourselves etc” (Zeph. 2:1). The words of the people of Judah seemed [more] plausible and correct for they showed them a letter that David had sent them [stating]: “Why should you be last to reinstate the king, etc.” (above v. 12). In this manner it is explained in the Aggadah. Now one may also explain ויקש as an expression of harshness and strength. And so did Jonathan translate: ‘were harsher.’   ויקש דבר איש יהודה  לשון (צפניה ב א), התקוששו נראה והושוה דבר איש יהודה, שהראם אגרת ששלח להם דוד, 'למה תהיו אחרונים להשיב את המלך' וגו', כך מפרש באגדה. ויש לפרש, 'ויקש', לשון 'קושי וחוזק', וכן תרגם יונתן: ותקיף: