1

It is permissible for a woman to authorize her husband to ignore her conjugal rights. When does this apply? When he has children already and has fulfilled the mitzvah to be fruitful and multiply. If, however, he has not fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying, he is obligated to engage in sexual relations whenever his conjugal duties require, until he fathers children.1 For this is a positive commandment of the Torah, as [Genesis 1:28] states: "Be fruitful and multiply."2

א

האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר. בד"א בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פריה ורביה אבל לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים. מפני שהיא מצות עשה של תורה שנאמר פרו ורבו:

2

The mitzvah of being fruitful and multiplying is incumbent on the husband and not on his wife. When does a man become obligated to fulfill this mitzvah? From the time he reaches seventeen. If he reaches twenty and has not married, he is considered to have transgressed and negated the observance of this positive commandment. If, however, he is occupied with the study of Torah and absorbed in this endeavor and is hesitant of marrying, lest he be forced to work to support his wife and thus be prevented from studying Torah, he is permitted to delay marriage. For a person who is occupied in the performance of one mitzvah is freed from the obligation to perform another. Surely this applies with regard to the study of Torah.

ב

האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה:

3

When a person's soul desires [to study] Torah at all times and is obsessed with its [study] as was ben Azzai,3 and clings to it throughout his life, without marrying, he is not considered to have transgressed.4

[This applies] provided a man's natural inclination does not overcome him.5 If, however, his natural inclination overcomes him, he is obligated to marry, even if he has already fathered children, lest he be prompted to [sexual] thoughts.6

ג

מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושוגה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון. והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור:

4

How many children is it necessary for a man to have fathered to be considered to have fulfilled this mitzvah? One boy and one girl,7 as [implied by Genesis 5:2]: "He created them, a male and a female." If the son was a saris or the daughter an aylonit, he is not considered to have fulfilled this mitzvah.8

ד

כמה בנים יהיו לאיש ותתקיים מצוה זו בידו זכר ונקבה. שנאמר זכר ונקבה בראם. היה הבן סריס או שהיתה הבת אילונית לא קיים מצוה זו:

5

A man is considered to have fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying [even when] he fathers [children] and they die, so long as [his children] have left behind children [of their own]. For grandchildren are considered to be children.

When does the above apply? When the person's grandchildren are both male and female, and they are descended from a male and a female, even though the male grandchild is the son of the man's daughter, and the female grandchild is the daughter of the man's son.9 Since they come from two of his children, he is considered to have fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying. If, however, he had a son and a daughter who both died, and [one did not leave any children, while] one left a son and a daughter, the grandfather is not considered to have fulfilled this mitzvah.

ה

נולדו לו ומתו והניחו בנים הרי זה קיים מצות פריה ורביה. בני בנים הרי הם כבנים. בד"א בשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אעפ"י שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל והם משני בניו הן באים הרי קיים מצות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת ומתו והניח אחד מהן זכר ונקבה עדיין לא קיים המצוה:

6

When [a convert] had fathered children as a gentile, and both he and they convert,10 he is considered to have fulfilled this mitzvah. By contrast, a freed slave who had fathered children as a slave is not considered to have fulfilled this mitzvah, although his children were also freed. Instead, he must father children after he has been freed. [The rationale is that] a slave is not considered to have any paternal lineage.

ו

היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו. היו לו בנים והוא עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים מצות פריה ורביה עד שיוליד אחר שנשתחרר שהעבד אין לו יחוס:

7

A man should not marry a barren women, an elderly woman, an aylonit or a minor who is not fit to bear a child11 unless he has already fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying,12 or he has another wife with whom he can father children.13

When a man has married a woman and remained married to her for ten years14 without her bearing children,15 he must divorce her and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah, or marry a woman who is fit to bear children.

If he does not desire to divorce her, he should be compelled to do so; he should be beaten with a rod until he divorces her.16 Even when he says, "I will not engage in marital relations with her. Instead, we will dwell together with witnesses so that we will not ever be in private," regardless of whether it is he or she who offers this proposition,17 it is not accepted. Rather, he is required to divorce [his wife] or marry another woman who is fit to bear children.

ז

לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה. נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הרי זה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה הראויה לילד. ואם לא רצה להוציא כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא. ואם אמר איני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים כדי שלא אתיחד עמה בין שאמרה היא בין שאמר הוא אין שומעין אלא יוציא או ישא אשה הראויה לילד:

8

When a man has lived [together with his wife] for ten years without her bearing children, and he releases semen as one shoots an arrow,18 it can be assumed that the affliction comes from her.19 Therefore, he should divorce her without paying her [the essential requirement of] the ketubah. She is, however, entitled to the additional sum [by which the ketubah was increased]. [The rationale is that] such a woman should not be judged more severely than an aylonit whose husband did not recognize her condition, who is granted the additional amount, as will be explained.20

If [the husband] does not [release semen] as one shoots an arrow, it can be assumed that the affliction comes from him alone. When he divorces her, he must pay her [the entire sum due her by virtue of her] ketubah: the essential requirement and the additional sum.

ח

שהתה עשר שנים ולא ילדה והרי הוא יורה כחץ שכבת זרע. חזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתובה ויש לה תוספת לא תהיה זו פחותה מאיילונית שלא הכיר בה שיש לה תוספת כמו שיתבאר. ואם אינו יורה כחץ חזקת החולי ממנו בלבד ויוציא ויתן הכתובה כולה עיקר ותוספת:

9

[The following rules apply when there is a dispute with regard to which of the couple it is whose affliction prevents the couple from having children. The husband] claims: "It is she who cannot bear children," and she claims "He cannot conceive children, for he does not [release semen] as one shoots an arrow." Her word is accepted. He may, however, have a ban of ostracism issued conditionally against anyone who makes a claim that she does not definitely know to be true. Afterwards, he must pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.

If she says, "I do not know if the difficulty stems from me or from him," she is not entitled to the essential requirement of the ketubah, as explained. [The rationale is that] the money should stay in the possession of its owner until she makes a definite claim21 that he does not [release semen] as one shoots an arrow.

Why is the woman's word accepted when she makes such a claim? Because she can feel whether or not he [releases semen] as one shoots an arrow, and he cannot make such a distinction.

ט

הוא אומר ממנה נמנע הולדה והיא אומרת ממנו נמנע מפני שאינו יורה כחץ נאמנת. ויש לו להחרים סתם על מי שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי ואחר כך יתן כתובה. ואם אמרה איני יודעת אם ממני אם ממנו אין לה עיקר כתובה כמו שאמרנו העמד ממון בחזקת בעליו עד שתטעון בודאי שאינו יורה כחץ. ולמה נאמנת היא בטענה זו מפני שהיא מרגשת אם יורה כחץ אם לא יורה כחץ והוא אינו מרגיש:

10

When a woman demands of her husband to divorce her after ten years [of marriage], because she has not given birth,22 and she claims that he does not [release semen] as one shoots an arrow, her request is accepted.23 Although she is not commanded to fulfill the mitzvah of being fruitful and multiplying, she needs sons [to assist] her in her old age.24 [Therefore,] he should be compelled to divorce her.

He is required to give her only the essential requirement of the ketubah. [He is not required to give her the additional amount,] because he did not promise her this additional amount with the intent that she leave him at her will and take this money.

י

האשה שבאה לתבוע מבעלה לגרשה אחר עשר שנים מפני שלא ילדה והיא אומרת שאינו יורה כחץ שומעין לה. אע"פ שאינה מצווה על פריה ורביה צריכה היא לבנים לזקנותה. וכופין אותו להוציא ויתן עיקר כתובה בלבד שלא כתב לה התוספת ע"מ שתצא לרצונה ותטול:

11

If [a husband] travels on an [extended] business trip during these ten years, or either the husband or the wife were ill or confined in prison, [the time that the couple did not share together] is not included in the calculation [of the ten years].25

יא

הלך בסחורה בתוך עשר שנים או שהיה הבעל חולה או שהיתה היא חולה או שהיו חבושין בבית האסורין אין עולה להן אותו זמן מן המנין:

12

If a woman miscarries, [the ten years are] recalculated from the day of the miscarriage.

If a woman has three successive miscarriages,26 we can presume that she will continue to miscarry, and there is the possibility that [her husband] will not merit to have children from her. Therefore, he should divorce her,27 and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.

יב

הפילה מונה מיום שהפילה. אם הפילה וחזרה והפילה שלש פעמים הוחזקה לנפלים ושמא לא זכה להבנות ממנה ויוציא ויתן כתובה:

13

[The following rules apply when there is a difference between the information stemming from the claims of a husband and his wife.] He claims that she has miscarried within the ten years so that they can continue [their marriage], and she denies the miscarriage. [Her claim] is believed; [if it were not true,] she would not cause herself to be considered barren.28

If he claims that she has miscarried twice, and she claims to have miscarried three times, [her claim] is believed. [If it were not true,] she would not cause herself to be considered a woman who [continually] miscarries.

[Therefore, in both instances,] he should divorce her and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah. With regard to the above situations, he may require her to take a Rabbinic oath that she did not miscarry or that she miscarried three times. For this claim obligates him to pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.29

יג

הוא אומר הפילה בתוך עשר כדי שישהה עמה והיא אומרת לא הפלתי נאמנת שאינה מחזקת עצמה בעקרות. הוא אומר הפילה שנים והיא אומרת הפלתי שלשה נאמנת שאינה מחזקת עצמה במפלת ויוציא ויתן כתובה. ובכל זה משביעה שבועת היסת שלא הפילה או שהפילה שלשה שבטענה זו יתחייב ליתן כתובה:

14

[When a woman] marries one man, remains married to him for ten years without bearing a child and is divorced [for that reason], she is permitted to marry a second husband.30 If she remained married to the second husband for ten years without bearing a child, she should not marry a third husband.31

If she marries a third husband, she should be divorced; [he is] not [required to pay her the money due her by virtue of] her ketubah.32 [This applies] unless he has another wife, or he has already fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying.

יד

נשאת לראשון ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה והוציאה מותרת להנשא לשני. שהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה לא תנשא לשלישי. ואם נשאת לשלישי תצא שלא בכתובה אלא אם כן יש לו אשה אחרת או שקיים מצות פריה ורביה:

15

[The following laws apply when] a woman comes to court and claims that her husband cannot perform sexually in an ordinary way that will lead to the conception of children, or that he does not [release semen] as one shoots an arrow.33 The judges should try to arrange a compromise,34 telling the woman: "It is proper for you to conduct yourself with your husband [as follows]: Remain [married] for ten years. [If] you do not give birth, come to him with a claim at that time."

We protract the negotiations of this matter with her; we do not require her to continue living with him, nor do we judge her as a woman who rebels against her husband. Instead, the dealings are prolonged until the two parties reach a compromise.

טו

האשה שבאה לבית דין ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד או שאינו יורה כחץ יעשו הדיינין פשרה ואומרים לה ראוי ליך שתנהגי עם בעליך עד שתשהי עשר שנים ולא תולידי ואח"כ תתבעי. ומגלגלין עמה בדבר זה ואין כופין אותה לישב ולא דנין אותה כדין המורדת אלא מאריכין בדבר זה עד שיעשו פשרה:

16

Although a man has fulfilled the mitzvah of being fruitful and multiplying, he is bound by a Rabbinic commandment not to refrain from being fruitful and multiplying as long as he is physically potent.35 For anyone who adds a soul to the Jewish people is considered as if he built an entire world.36

Similarly, it is a mitzvah of our Sages that a man should not live without a wife,37 so that he will not be prompted to [sexual] thoughts.38 Similarly, a woman should not live without a man,39 so that she will not be suspected [of immoral conduct].

טז

אף ע"פ שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח. שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. וכן מצות חכמים היא שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור. ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד:

17

It is an obligation for a man to admonish40 his wife. Our Sages declared:41 "A man will not admonish his wife unless a spirit of purity enters his being." [Nevertheless,] he should not admonish her more than necessary.42

[A man] should never compel [his wife] to engage in sexual relations against her will. Instead, [relations] should be with her agreement, [preceded by] conversation and a spirit of joy.43

יז

וחובה על כל איש לקנאות לאשתו. אמרו חכמים אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי ולא יאנוס אותה ויבעול בעל כרחה אלא בדעתה ומתוך שיחה ושמחה:

18

Similarly, our Sages commanded a woman to conduct herself modestly at home, not to proliferate levity or frivolity before her husband, not to request intimacy verbally,44 nor to speak about this matter.

She should not deny her husband [intimacy] to cause him anguish, so that he should increase his love for her. Instead, she should oblige him whenever he desires. She should keep her distance from his relatives and the members of his household so that he will not be provoked by jealousy and should avoid scandalous situations - indeed, any trace of scandal.45

יח

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה. ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה. ולא תתבע תשמיש המטה בפיה. ולא תהיה מדברת בעסק זה. ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה אלא נשמעת לו בכל עת שירצה. ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור:

19

Similarly, our Sages commanded that a man honor his wife more than his own person, and love her as he loves his own person. If he has financial resources, he should offer her benefits in accordance with his resources. He should not cast a superfluous measure of fear over her. He should talk with her gently, being neither sad nor angry.

יט

וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן:

20

And similarly, they commanded a woman to honor her husband exceedingly and to be in awe of him. She should carry out all her deeds according to his directives, considering him to be an officer or a king. She should follow the desires of his heart and shun everything that he disdains.

This is the custom of holy and pure Jewish women and men in their marriages. And these ways will make their marriage pleasant and praiseworthy.

כ

וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח: