The [obligation of] conjugal rights1 as prescribed by the Torah [is individual in nature], depending on the strength of each particular man and the [type of] work that he performs.

What is implied? Healthy men who are pampered and indulged, and who are not employed in labor that weakens their strength - but rather eat, drink and spend [the majority of their day] at home - should fulfill their conjugal duties every night.

[The following rules apply to] workers - e.g., tailors, weavers, construction workers and the like. If they work in the city [in which they live], they should fulfill their conjugal duties twice a week. If they work in another city, they should fulfill their conjugal duties once a week.

Donkey-drivers should fulfill their conjugal duties once a week. Camel-drivers should fulfill their conjugal duties once every thirty days. Seamen should fulfill their conjugal duties once every six months.

Students of the Torah should fulfill their conjugal duties once a week. [Their obligation is limited,] because the Torah weakens their strength. It is the practice of Torah scholars to engage in marital relations on Friday night.2


עונה האמורה בתורה. לכל איש ואיש כפי כחו וכפי מלאכתו. כיצד בני אדם הבריאים והרכים והענוגים שאין להם מלאכה שמכשלת כחן אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן עונתן בכל לילה. הפועלין כגון החייטין והאורגין והבונים וכיוצא בהן. אם היתה מלאכתן בעיר עונתן פעמים בשבת. ואם היתה מלאכתן בעיר אחרת עונתן פעם אחת בשבת. החמרים פעם אחת בשבת. והגמלים אחת לשלשים יום. והמלחין אחת לששה חדשים. תלמידי חכמים עונתן פעם אחת בשבת מפני שתלמוד תורה מתיש כחן ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת:


A wife has the right to prevent her husband from making business trips except to close places, so that he will not be prevented from fulfilling his conjugal duties. He may make such journeys only with her permission.

Similarly, she has the prerogative of preventing him from changing from a profession that grants her more frequent conjugal rights to one that grants her less frequent rights - e.g., a donkey-driver who wishes to become a camel-driver, or a camel-driver who wishes to become a seaman.3

Students of the Torah may, however, depart for Torah study for two or three years without their wives' permission. Similarly, a wife cannot prevent a husband who is pampered and indulged from becoming a student of the Torah.


יש לאשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה אלא למקום קרוב שלא ימנע מעונתה ולא יצא אלא ברשותה. וכן יש לה למונעו לצאת ממלאכה שעונתה קרובה למלאכה שעונתה רחוקה. כגון חמר שביקש להעשות גמל או גמל להעשות מלח. ותלמידי חכמים יוצאין לת"ת שלא ברשות נשותיהן שתים ושלש שנים. וכן רך וענוג שנעשה ת"ח אין אשתו יכולה לעכב:


A man [has the prerogative of] marrying several wives4 - even 100, whether at one time or one after the other. His wife may not object to this, provided he has the means to provide each [wife] with her subsistence, clothing and conjugal rights as befits her. He may not, however, compel his wives to live in the same courtyard. Instead, each one is entitled to her own household.5


נושא אדם כמה נשים אפילו מאה בין בבת אחת בין בזו אחר זו ואין אשתו יכולה לעכב. והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל אחת ואחת. ואינו יכול לכוף אותן לשכון בחצר אחת. אלא כל אחת ואחת לעצמה:


What are [his obligations with regard to his wives'] conjugal rights? [They are determined according to] the number [of wives he has.]

What is implied? If a worker has two wives, he is obligated to fulfill his duties towards each one once a week. If he has four wives, he is obligated to fulfill his duties towards each one once every two weeks. Similarly, a seaman who has four wives is obligated to fulfill his duties towards each one once every two years.

Therefore, our Sages6 commanded that a person should not marry more than four wives, although he has ample financial resources, so that he will be able to fulfill his conjugal obligations towards each one once a month.7


וכמה היא עונתן לפי מנין. כיצד פועל שהיו לו שתי נשים יש לזו עונה אחת בשבת ויש לזו עונה אחת בשבת. היו לו ד' נשים נמצא עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שבתות. וכן אם היה מלח ויש לו ארבע נשים תהיה עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שנים. לפיכך צוו חכמים שלא ישא אדם יותר על ארבע נשים אף ע"פ שיש לו ממון הרבה כדי שתגיע להן עונה פעם אחת בחדש:


When a man makes a vow requiring his wife to tell other people what he told her - or what she told him - of the jests and frivolities that a man and his wife will [occasionally] speak [in preparation for] marital relations, he must divorce [his wife] and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah. For a woman may not [be compelled] to speak brazenly and tell others lascivious things.

Similarly, if a man makes a vow requiring his wife to take actions during marital relations to prevent conception, or if he makes a vow requiring her to act foolishly, [performing] acts that have no meaning and are merely foolishness,8 he must divorce [his wife] and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.


המדיר את אשתו שתאמר לאחרים מה שאמר לה או מה שאמרה לו מדברי שחוק וקלות ראש שמדבר אדם עם אשתו על עסקי תשמיש הרי זה יוציא ויתן כתובה שאין זו יכולה להעיז פניה ולומר לאחרים דברי קלון. וכן אם הדירה שתהיה פועלת בעת תשמיש שלא תתעבר. או שהדירה שתעשה מעשה שוטים ודברים שאין בהן ממש אלא כשטות הרי זה יוציא ויתן כתובה:


When a man makes a vow causing marital relations with his wife to be forbidden, he is given a respite of one week.9 After that time, he must divorce [his wife] and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah, or absolve his vow. [This ruling applies even if the man] is a seaman whose obligation towards conjugal duties is once every six months. [The rationale is that] since he took a vow, he has caused his wife distress, and she despairs [of ever resuming intimacy].

How can such a vow be effective? If he tells her: "Marital relations with me are forbidden for you," or he takes an oath not to engage in marital relations, his vow is of no consequence, and by taking an oath he violates the prohibition against taking a false oath, for he is obligated [by the Torah to engage in relations with her].10 If, however, he tells her, "The satisfaction of engaging in relations with you is forbidden to me," it is a [binding] vow, and he is forbidden to engage in relations with her.11 For a person should not be fed food that is forbidden to him.


המדיר את אשתו מתשמיש המטה שבת אחת ממתינין לו יתר על כן יוציא ויתן כתובה או יפר נדרו. אפילו היה מלח שעונתו לששה חדשים שכיון שנדר הרי צערה ונתיאשה. וכיצד מדירה אם אמר לה תשמישי אסור עליך או שנשבע שלא ישמש מטתו לא נדר כלום. ואם נשבע נשבע לשוא מפני שהוא משועבד לה. אמר לה הנאת תשמישך אסורה עלי הרי זה נדר ואסור לשמש שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו:


It is forbidden for a man to deprive his wife of her conjugal rights. If he transgresses and deprives her of these rights in order to cause her distress, he violates one of the Torah's negative commandments, as [Exodus 21:10] states: "Do not deprive [her] of her sustenance, garments or conjugal rights."12

If he becomes sick or his virility is weakened, and he is unable to engage in sexual relations, he is given a period of six months13- for [a woman is never required to wait] longer for her conjugal rights than this - in the hope that he recovers. Afterwards, the prerogative is hers [whether to remain married] or whether he must divorce her and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.


אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בלא תעשה שבתורה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואם חלה או תשש כחו ואינו יכול לבעול ימתין ששה חדשים שמא יבריא שאין לך עונה גדולה מזו. ואח"כ או יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה:


A woman who withholds marital intimacy from her husband is called a moredet ("a rebel"). She is asked why she has rebelled. If she answers: "Because I am repulsed by him and I cannot voluntarily engage in relations with him," her husband should be compelled to divorce her immediately. For she is not like a captive, [to be forced] to engage in relations with one she loathes.14

[In such an instance, as part of] the divorce [settlement], she does not receive any of the money promised her in her ketubah.15 She is entitled to whatever remains of the possessions she brought into the marriage arrangement, both those for which her husband assumed responsibility and those for which he did not assume responsibility - i.e., nichsei m'log.16

She is not entitled to anything that belongs to her husband. She should remove even the shoe on her foot and her head-covering that he gave her and return them to him. [Similarly,] she should return to him any presents that he gave her. For he did not give them to her with the intent that she take them and [leave his home].


האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה. אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי כופין אותו לשעתו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה ותצא בלא כתובה כלל ותטול בלאותיה הקיימין בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחייב באחריותן בין מנכסי מלוג שלא נתחייב באחריותן. ואינה נוטלת בשל בעל כלום ואפילו מנעל שברגליה ומטפחת שבראשה שלקחן לה פושטת ונותנת לו וכל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו שלא נתן לה על מנת שתטול ותצא:


[Different rules apply, however,] if she rebelled against her husband with the intent of causing him distress,17 saying: "I intend to cause him distress this way, because he did this or this to me," "...because he cursed me," "...because he has caused me strife," or the like, she is sent a messenger from the court, [who] tells her: "Take note. If you continue your rebellious conduct, you will forfeit your ketubah, even if it is worth one hundred maneh."18

Afterwards, announcements are made concerning her in the synagogues and the houses of study each day for four consecutive weeks,19 saying: "So and so has rebelled against her husband."20


ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הריני מצערת אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני או מפני שעשה עמי מריבה וכיוצא בדברים אלו. שולחים לה מבית דין ואומרין לה הוי יודעת שאם את עומדת במרדך אפילו כתובתך מאה מנה הפסדת אותה. ואחר כך מכריזין עליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בכל יום ארבע שבתות זו אחר זו ואומרים פלונית מרדה על בעלה:


After the announcement has been made, the court sends her a messenger a second time. He tells her: "If you continue your rebellious conduct, you have forfeited your ketubah." If, nevertheless, she continues this conduct and does not retract, she is consulted by the court. [If she does not change her mind,] she then forfeits her ketubah and has no rights to a ketubah at all.21

She is not given a divorce until twelve months pass.22 During these twelve months, [her husband is] not [required] to provide for her subsistence. If she dies before being divorced, her husband inherits her [property].


ואחר ההכרזה שולחין לה ב"ד פעם שנייה ואומרים לה אם את עומדת במרדך הפסדת כתובתיך. אם עמדה במרדה ולא חזרה נמלכין בה ותאבד כתובתה ולא יהיה לה כתובה כלל. ואין נותנין לה גט עד י"ב חדש ואין לה מזונות כל י"ב חדש. ואם מתה קודם הגט בעלה יורשה:


This is the sequence followed with regard to a woman who rebels [against her husband] in order to cause him distress. These laws apply even when the woman is in the niddah state or when she is ill and is not fit to engage in sexual relations. Similarly, they apply even when her husband is a seaman whose conjugal duties are only once in six months, and even when [her husband] has another wife.23


כסדר הזה עושין לה אם מרדה כדי לצערו. ואפילו היתה נדה או חולה שאינה ראויה לתשמיש ואפילו היה בעלה מלח שעונתו לששה חדשים ואפילו יש לו אשה אחרת:


Similarly, when the time comes for an arusah to enter nisu'in,24 and she refuses to do so, rebelling in order to cause [her husband] distress, she is considered to be one who rebels [and refuses to engage] in marital relations. Similarly, the above sequence is followed when a yevamah refuses to undergo yibbum in order to cause [her yavam] distress.25


וכן ארוסה שהגיע זמנה להנשא ומרדה כדי לצערו ולא נשאת הרי זו מורדת מתשמיש. וכן יבמה שלא רצתה להתיבם כדי לצערו כסדר הזה עושין לה:


When this woman who rebels is divorced after twelve months without receiving [any of the money due her because of] her ketubah, she must also return everything that belongs to her husband.

With regard to the property that she brought to [the marriage arrangement] and what remains [of her trousseau, different rules apply].26 If she takes physical possession of these articles, they are not taken from her, but if her husband takes physical possession of them,27 they are not taken from him. Similarly, her husband is not held liable for anything that has been lost from her possessions for which he accepted responsibility.28 This is the law prescribed by the Talmud with regard to a woman who rebels [against her husband].


המורדת הזאת כשהיא יוצאת אחר י"ב חדש בלא כתובה תחזיר כל דבר שהוא של בעל. אבל נכסים שהכניסה לו ובלאותיהן קיימים אם תפסה אין מוציאים מידה ואם תפסן הבעל אין מוציאין מידו. וכן כל מה שאבד מנכסיה שקיבל הבעל אחריותן עליו אינו משלם לה כלום. זה הוא דין הגמרא במורדת:


There are geonim who say that in Babylonia different customs were followed with regard to a woman who rebels [against her husband].29These customs have not, however, spread throughout the majority of the Jewish community, and in most places within the Jewish community, there are many sages of stature who differ with them. [Therefore,] it is proper to follow the laws prescribed by the Talmud.


ואמרו הגאונים שיש להם בבבל מנהגות אחרות במורדת. ולא פשטו אותן המנהגות ברוב ישראל ורבים וגדולים חולקין עליהם ברוב המקומות וכדין הגמרא ראוי לתפוס ולדון:


[The following ruling applies when] a man rebels against his wife and says, "I will support her and provide her with her subsistence, but I will not be intimate with her, because she has become loathsome to me." He must increase her ketubah by the equivalent of 36 barleycorns worth of [pure] silver30 each week. They may remain married without engaging in relations for as long as she desires.31

Although her ketubah continues to increase, [her husband] also transgresses a negative commandment, for [Exodus 21:10] states: "Do not deprive [her of her... conjugal rights]." If the husband hates her, let him divorce her; causing her anguish, however, is forbidden.

Why is he not punished by lashes for [violating] this negative commandment? Because its [violation] does not involve a deed.32


המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אותה אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה מוסיפין לה על כתובתה משקל שש ושלשים שעורות של כסף בכל שבת ושבת. וישב ולא ישמש כל זמן שתרצה היא לישב. ואף על פי שכתובתה הולכת ונוספת הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר לא יגרע. שאם שנאה ישלחה אבל לענות אסור. ולמה לא ילקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה:


[The following rules apply when] a man and his wife come to court and he claims that his wife refuses to engage in marital relations, and she replies: "I follow the way of the world with him," or if she claims that he deprives her of her conjugal rights, and he replies that he "follows the way of the world with her." At first, a ban of ostracism is issued against anyone who denies his or her spouse marital intimacy and refuses to acknowledge the matter before the court.33

Afterwards, if acknowledgement is [still] not made, the couple are asked to enter into privacy in the presence of witnesses. If they do this, and yet the claims continue as before, a request is made of the defendant, and a compromise is made [as just] as the judge can make. It is, however, forbidden to engage in relations in the presence of others. For it is forbidden to engage in relations in the presence of any living being.


איש ואשתו שבאו לבית דין הוא אומר זו מורדת מתשמיש והיא אומרת לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמו. וכן אם טענה היא ואמרה שהוא מורד מתשמיש והוא אומר לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמה. מחרימין בתחלה על מי שהוא מורד ולא יודה בבית דין. ואחר כך אם לא הודו אומרין להם התיחדו בפני עדים. נתיחדו ועדיין הם טוענין מבקשין מן הנטען ועושין פשרה כפי כח הדיין. אבל לבעול בפני בני אדם א"א לפי שאסור לבעול בפני כל בריה:


When a woman becomes ill, [her husband] is obligated [to provide] medical treatment for her until she recovers. If the husband sees that her illness is prolonged, and he will be forced to spend much money treating her, he may tell her: "Here is the money due you by virtue of your ketubah. Either pay for your treatment from this money, or I will divorce you and pay you what is due you and abandon you." [Although] he is given this prerogative, it is not ethical to act in this manner.34


האשה שחלתה חייב לרפאות אותה עד שתבריא. ראה שהחולי ארוך ויפסיד ממון הרבה לרפואה ואמר לה הרי כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך ונותן כתובה והולך שומעין לו. ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ:


[When a man's wife] is taken captive, he is obligated to redeem her. If he is a priest, [although] she has become forbidden to him,35 he must redeem her and have her returned to her father's home. If he was in another city, he must still provide for her until she is returned to her native locale. [Then] he must divorce her and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.

If her husband was an Israelite - who is permitted to remain married to a woman who was held captive36 - he must return her to her station as his wife, as she was previously.37 Afterwards, if he desires,38 he may divorce her, [provided] he pays her [the money due her by virtue of her] ketubah.


נשבית חייב לפדותה. ואם היה כהן שכבר נאסרה עליו פודה אותה ומחזירה לבית אביה. אפילו היה בעיר אחרת מטפל לה עד שמחזירה למדינתה ומגרשה ונותן לה כל כתובתה. היה בעלה ישראל שהשבויה מותרת לו מחזירה לו לאשה כמו שהיתה ואם רצה אח"כ מגרשה ונותן לה כתובתה:


A husband is not obligated to redeem his wife for more than her worth. Instead, [the laws applying] to her [redemption] are the same as with regard to others held captive.39

When her ransom exceeds [the money due her by virtue of] her ketubah, her husband is not given the prerogative of saying: "I will divorce her. Here is [the money due her by virtue of] her ketubah. Let her redeem herself." Instead, [if necessary,] he should be compelled to redeem her, even if her ransom is ten times [the value of] her ketubah - even if it is equivalent to all of his assets.

When does the above apply? On the first occasion [that she is held captive]. If, however, he redeems her and she is taken captive again, if he desires to divorce her he may divorce her, pay [her the money due her by virtue of] her ketubah, and [then] she must redeem herself.40


אין מחייבין את הבעל לפדות את אשתו יותר על דמיה אלא כמה שהיא שוה כשאר השבויות. היו דמיה יותר על כדי כתובתה ואמר הריני מגרשה וזו כתובתה ותלך ותפדה את עצמה אין שומעין לו אלא כופין אותו ופודה אותה אפילו היו דמיה עד עשרה בכתובתה ואפילו אין לו אלא כדי פדיונה. בד"א בפעם ראשונה אבל אם פדאה ונשבית פעם שנייה ורצה לגרשה הרי זה מגרשה ונותן כתובה והיא תפדה את עצמה:


When a man's wife is taken captive and he is abroad, the court expropriates his assets and sells them after announcements have been made,41 and redeems his wife as he would be required to.


מי שנשבית אשתו והוא במדינת הים בית דין יורדין לנכסיו ומוכרין בהכרזה ופודין אותה כדרך שהבעל פודה:


When a person causes his wife to be bound by a vow that requires him to divorce her42 and pay her [the money due her by virtue of] her ketubah, and she is taken captive after he causes her to be bound by this vow, he is not required to redeem her. For from the time he caused her to be bound by the vow, he was obligated to divorce her and pay her [the money due her by virtue of her] ketubah.43


המדיר את אשתו נדר שהוא חייב בגללו לגרשה וליתן כתובה ונשבית אחר שהדירה אינו חייב לפדותה. שמשעה שהדירה נתחייב לגרשה וליתן לה כתובה:


When a woman who is forbidden to [engage in relations] with her husband because of one of the Torah's prohibitions is taken captive, he is not obligated to redeem her.44 Instead, he must provide her with [the money due her by virtue of] her ketubah, and she must redeem herself.

[One might ask: Why is this instance different from the wife of a priest who is taken captive?] A woman who has been taken captive is forbidden to a priest, and yet he is obligated to redeem [his wife in such an instance]. [There is, however, a difference between the two instances. The priest's wife] was not forbidden to him beforehand. It is the prohibition stemming from her being taken captive that causes [their relationship to be forbidden].45


האשה שהיתה אסורה על בעלה מאיסורי לאוין ונשבית אינו חייב לפדותה אלא נותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה. והלא השבויה אסורה לכהן והרי הוא פודה אותה מפני שלא היתה אסורה מקודם ואיסור השביה הוא שגרם לה:


When a man's wife dies, he is obligated to bury her and to have eulogies and lamentations performed as is the local custom. Even a poor Jewish man should provide at least two flutes46 and one woman to lament. If [her husband] is rich, [the funeral should be carried out] in a manner appropriate to his wealth.

If the social standing of [a man's wife] exceeded his own, he must have her buried in a manner appropriate to her social standing. For [when she marries,] a woman ascends to her husband's social standing [if his is higher than hers], but does not descend [to his, if her social standing surpasses his].47 [This principle applies] even after death.


מתה אשתו חייב בקבורתה ולעשות לה מספד וקינים כדרך כל המדינה. ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו משני חלילין ומקוננת. אם היה עשיר הכל לפי כבודו. ואם היה כבודה יותר מכבודו קוברין אותה לפי כבודה שהאשה עולה עם בעלה ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה:


If a husband does not desire [to pay for] the burial of his wife, and another person voluntarily takes the initiative and has her buried, [the costs of the burial] should be expropriated from her husband against his will and given to the person [who arranged the burial].48 [The rationale is to prevent the body of a Jew] from being thrown to the dogs.

If a man is in another city when his wife dies, the court should expropriate his property and sell it without an announcement.49 The woman should be buried as appropriate to her husband's financial resources and his social standing or her social standing.


לא רצה לקבור את אשתו ועמד אחד מדעת עצמו וקברה מוציאין מבעלה על כרחו ונותנין לזה כדי שלא תהיה זו מושלכת לכלבים. היה במדינה אחרת כשמתה אשתו ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין בלא הכרזה וקוברין אותה לפי ממון הבעל ולפי כבודו או לפי כבודה: