According to Rabbinic law, a woman who has been consecrated (i.e., an arusah) is forbidden to engage in sexual relations1with her husband as long as she is living in her father's home.2 A man who has relations with his arusah in his father-in-law's home is punished with "stripes for rebelliousness."

Even when [the husband] consecrated [his arusah] by having sexual relations with her, he is forbidden to engage in sexual relations with her again until he brings her to his home, enters into privacy with her, and thus singles her out as his [wife].

[Their entry into] privacy is referred to as entry into the chuppah,3 and it is universally referred to as nisu'in.4

When a man has relations with his arusah for the sake of [establishing] nisu'in after he has consecrated her, the relationship is established at the beginning of sexual relations. This causes her to be considered his wife with regard to all matters.5


הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה. והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות. ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו. וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום. והבא על ארוסתו לשם נישואין אחר שקידשה משיערה בה קנאה ונעשית נשואה והרי היא אשתו לכל דבר:


Once an arusah has entered the chuppah, her husband is allowed to have relations with her at any time he desires, and she is considered to be his wife with regard to all matters. Once she enters the chuppah, she is called a nesu'ah, although [the couple] has not engaged in sexual relations.

[The above applies when] it is fitting to engage in relations with the woman. If, however, the woman is in the niddah state [when relations are forbidden], the marriage bond is not completed and she is still considered to be an arusah although she entered the chuppah and remained in privacy [with her husband].6


כיון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זו מותרת לבא עליה בכל עת שירצה והרי היא אשתו גמורה לכל דבר. ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה. אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין:


The marriage blessings must be recited in the groom's home7before the marriage takes place. There are six blessings; they are:

Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has created all things for His glory.

Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, Creator of man.8

Blessed are You, God, our Lord, King of the universe,9 who created man in His image, in an image reflecting His likeness; [He brought forth] his form and prepared for him from His own Self a structure that will last for all time.10 Blessed are You, God, Creator of man.

May the barren one rejoice and exult as her children are gathered to her with joy. Blessed are You, God, who makes Zion rejoice in her children.11

Grant joy to these loving companions, as You granted joy to Your creation in the Garden of Eden long ago. Blessed are You, God, who grants joy to the groom and the bride.12

Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created joy and happiness, bride and groom, gladness, song, cheer and delight, love and harmony, peace and friendship. Soon, God, our Lord, may there be heard in the cities of Judah and the outskirts of Jerusalem, a voice of joy and a voice of happiness, a voice of a groom and a voice of a bride, a voice of grooms rejoicing from their wedding canopies and youths from their songfests.13 Blessed are You, God, who grants joy to the groom together with the bride.14


וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין והן שש ברכות ואלו הן. ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו. ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם יוצר האדם. ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה י"י יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה י"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה. ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות מהרה י"י אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה מנגינתם ברוך אתה י"י משמח החתן עם הכלה:


If wine is available, a cup of wine should be brought, and the blessing over wine recited first. Afterwards, all the above blessings should be recited over the cup of wine; thus, one recites seven blessings.15

In certain places, it is customary to bring a myrtle [branch] together with the wine. The blessing over the myrtle is recited after [the blessing over] the wine, and then the six blessings [mentioned above] are recited.


ואם יהיה שם יין מביא כוס של יין ומברך על היין תחלה ומסדר את כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות. ויש מקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך על ההדס אחר היין ואח"כ מברך השש:


The wedding blessings are recited only in the presence of a quorum of ten adult free men.16 The groom is counted as part of the quorum.


ואין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המנין:


When a man consecrates a woman, recites the wedding blessings, but does not enter into privacy with her in his home, she is still considered to be [merely] an arusah. For nisu'in are not established by the recitation of the wedding blessings, but rather by [the couple's] entry into the chuppah.

When [a man] consecrates [a woman] and [the two] enter a chuppah, but do not have the wedding blessings recited, the woman is considered to be married with regard to all matters. The wedding blessings may be recited even after several days have passed.

A woman in the niddah state should not marry until she is purified. The marriage blessings are not recited for her until she is purified.17 If a person transgresses, marries [a woman in this state] and has the blessings recited, they should not be recited again afterwards.


המארס את האשה ובירך ברכת חתנים ולא נתיחד עמה בביתו עדיין ארוסה היא שאין ברכת חתנים עושה הנישואין אלא כניסה לחופה. אירס וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים. ולא תנשא נדה עד שתטהר. ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר. ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך:


[A man] must write a marriage contract (a ketubah) [for his wife] before their entry into the chuppah; only afterwards is he permitted to live with his wife. The groom pays the scribe's fee.

How much does [the marriage contract require him to promise to have paid to her in the event of his death or his divorcing her]? If the bride is a virgin, no less than 200 dinarim. If she is not a virgin, no less than 100 dinarim.18 This amount is called the fundamental requirement of the ketubah.

If the groom desires to add to this amount he may, [promising any sum,] even a talent of gold. The laws pertaining to this addition and to the fundamental requirement of the ketubah are the same with regard to most matters. Therefore, every time the term ketubah is used without any additional explanation, it should be understood to include the fundamental requirement of the ketubah together with the additional amount [promised by the groom].

It was our Sages19 who ordained the requirement of [writing] a ketubah for a woman. [They instituted this obligation] so that it would not be a casual matter for [her husband] to divorce her.20


וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו והחתן נותן שכר הסופר. וכמה הוא כותב לה. אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים ואם בעולה אין כותבין לה פחות ממאה דינרים . וזה הוא הנקרא עיקר כתובה. ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף. ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים. לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד [ו]. וחכמים הם שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה:


[Our Sages] did not require that these dinarim be of pure silver. Instead, [their intent was] the coin [commonly used] in the [Talmudic] period, which was seven parts copper and one part silver. Thus, a sela (a coin worth four dinarim) contained half a zuz of [pure] silver.21 And the 200 dinarim to be paid a virgin were equivalent to 25 zuz of pure silver, while the 100 zuz to be paid to a woman who had previously engaged in sexual relations was 12 and a half zuz [of pure silver].

The weight of each zuz is 96 barley corns, as explained at the beginning of [Hilchot] Eruvin.22 A dinar is universally referred to as a zuz, regardless of whether it was of pure silver or of the coins used in the [Talmudic] period.


דינרים אלו לא תקנו אותם מן הכסף הטהור אלא ממטבע שהיה באותן הימים שהיה שבעה חלקים נחשת ואחד כסף עד שיהיה בסלע חצי זוז כסף. ונמצא מאתים דינרים של בתולה חמשה ועשרים זוזין של כסף טהור ומאה דינרים של בעולה שנים עשר זוזים ומחצה. ומשקל כל זוז שש ותשעים שעורות כמו שביארנו בתחלת עירובין. והדינר הוא הנקרא זוז בכל מקום בין שיהיה מן הכסף הטהור בין שיהיה ממטבע אותן הימים:


[A marriage contract] for a virgin may not be less than 200 [zuz], nor less than 100 [zuz] for a woman who is not a virgin. Whenever anyone [composes a marriage contract for] a lesser sum, the sexual relations [he conducts with his wife] are considered promiscuous.

[Marital relations] are permitted whether the husband composes a legal document [recording] the ketubah, or whether he has witnesses observe him making a commitment for either 100 or 200 [zuz] and [reaffirms that] commitment with a contractual act.23 Similarly, if [a man] gives his wife possessions equivalent to the value of her ketubah [as security], he is permitted to engage in relations with her until he has the opportunity to [have the document] composed.24


אין פוחתין לבתולה ממאתים ולבעולה ממאה. וכל הפוחת בעילתו בעילת זנות. אחד הכותב את הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה מאה או מאתים ה"ז מותר. וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה הרי זה מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב:


When a man brings a woman [into a chuppah] without writing a ketubah for her, or he has written her a ketubah but it was lost, or the woman waived the ketubah in favor of her husband, or she sold her ketubah to him, he must compose a document [obligating himself] for [at least] the fundamental requirement of the ketubah25 if he desires to continue living with his wife. For it is forbidden for a man to continue living with his wife for even a single moment without [her having] a ketubah.

When, however, a woman sells her ketubah to others for the possible benefit,26 [her husband] does not have to write another ketubah for her. For the ketubah was instituted solely so that it would not be a casual matter for [a man] to divorce [his wife]. In this instance, if [the woman's husband] divorces her, he must pay her ketubah to the purchaser in the same way that he would pay her if she had not sold it.


הכונס את האשה ולא כתב לה כתובה. או שכתב ואבד שטר הכתובה. או שמחלה כתובתה לבעלה. או שמכרה לו כתובתה. חוזר וכותב לה עיקר כתובה אם רצה לקיימה. לפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. אבל המוכרת כתובתה לאחרים בטובת הנאה אינו צריך לכתוב לה כתובה אחרת. שלא תקנו כתובה אלא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ואם הוציא זה משלם כתובתה ללוקח כדרך שהיה משלם לה אם לא מכרה:


When [a man] consecrates a woman and writes her a ketubah, but does not enter into a chuppah with her, her status is that of an arusah and not that of a nesu'ah. For a ketubah does not bring about nisu'in. If [the husband] dies or divorces her, she may collect the fundamental requirement of the ketubah from property possessed by the man or his estate.27 She does not collect the additional sum [that he attached to the ketubah] at all, for they did not enter [a chuppah].28

If, by contrast, a man consecrates a woman and does not write a ketubah for her, and he dies or divorces her while she is still an arusah, she has no claim against him, not even for the fundamental [requirement of the ketubah]. For our Sages did not grant [a woman] the fundamental requirement of the ketubah until the marriage is consummated or until the husband writes a document for her.29

When a man consecrates his daughter, and [her intended husband] writes her a ketubah and dies or divorces her while she is a na'arah, her father receives [payment for] her ketubah, as explained in Chapter Three30 above.


המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדיין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין. ואם מת או גרשה גובה עיקר כתובתה מבני חורין ואינה גובה תוספת כלל הואיל ולא כנסה. אבל אם ארס אשה ולא כתב לה כתובה ומת או גרשה והיא ארוסה אין לה כלום ואפילו העיקר שלא תיקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב. והמארס את בתו וכתב לה כתובה ומת או גרשה כשהיתה נערה כתובתה לאביה כמו שביארנו [למעלה בפ"ג]:


Similarly, our Sages ordained that whoever weds a virgin should celebrate with her for seven days.31 He should not pursue his occupation, nor should he involve himself in commercial dealings; he should eat, drink and celebrate.32 [This ruling applies] regardless of whether the groom had been married before or not.

If the bride is not a virgin, [he should celebrate with her] for no less than three days. For it is an ordinance of our Sages that a husband - regardless of whether he was married before or not - should celebrate with a non-virgin bride for three days.33


וכן תקנו חכמים שכל הנושא בתולה יהיה שמח עמה שבעת ימים. אינו עוסק במלאכתו ולא נושא ונותן בשוק אלא אוכל ושותה ושמח. בין שהיה בחור בין שהיה אלמון. ואם היתה בעולה אין פחות מג' ימים. שתקנת חכמים היא לבנות ישראל שיהיה שמח עם הבעולה ג' ימים בין בחור בין אלמון:


A man may wed several women at one time on one day and recite the marriage blessings for all of them at the same time. With regard to the celebrations, however, he must rejoice with each bride the time allotted to her: seven days for a virgin, three days for a non-virgin. One celebration should not be allowed to overlap with another.34


יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת. אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה. עם בתולה ז'. עם בעולה ג'. ואין מערבין שמחה בשמחה:


It is permitted to consecrate a woman on any weekday,35 even on Tish'ah B'Av,36 whether during the day or during the night. With regard to weddings, by contrast, a wedding is not conducted on a Friday37 or a Sunday. [This is] a decree, [ordained] lest conducting the wedding feast lead to the desecration of the Sabbath, for a groom is preoccupied with the wedding feast. Needless to say, a wedding is not conducted on the Sabbath.38

Even on Chol HaMo'ed weddings are not held, as we have explained,39 for one celebration should not be mixed with another, as [implied by Genesis 29:27]: "Complete the week [of celebration] of this one and then I will give you this other one."

On other days, it is permitted to wed a woman on any day one desires, provided one spends three days preparing for the wedding feast.


מותר לארס בכל יום חול אפילו בט' באב בין ביום בין בלילה. אבל אין נושאין נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודה. ואצ"ל שאסור לישא אשה בשבת. ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת. ושאר הימים מותר לישא אשה בכל יום שירצה והוא שיטרח בסעודת נישואין ג' ימים קודם הנישואין:


In a locale where the court holds session only on Monday and Thursday, a virgin bride should be wed on Wednesday. Thus, if her husband has a claim with regard to her virginity,40 he can take it to the court early the next morning.41

It is the custom of the Sages that a man who weds a non-virgin bride should wed her on Thursday, so that he will celebrate with her on Thursday, Friday and the Sabbath.42 On Sunday, he will go back to work.


מקום שאין ב"ד יושבין בו אלא בב' ובה' בלבד בתולה נישאת ביום ד' שאם היתה לו טענת בתולים ישכים לב"ד. ומנהג חכמים שהנושא את הבעולה ישאנה בה' כדי שיהיה שמח עמה ה' וע"ש ושבת ויוצא למלאכתו ביום ראשון:


When a man consecrates his daughter while she is below the age of majority, both she and her father may object and delay the wedding until she comes of age and becomes a na'arah. If [the husband] desires to wed her, he may.43 It is not proper, however, to do so.44


המארס את בתו קטנה ותבעה הבעל לנישואין. בין היא בין אביה יכולין לעכב שלא תינשא עד שתגדיל ותעשה נערה ואם רצה לכונסה כונס. ואין ראוי לעשות כן:


If a man consecrated [a girl], delayed several years, and seeks to wed her while she is a na'arah, the girl is given twelve months from the day he makes his request, to outfit herself45and prepare what she needs for him. Only afterwards, must she wed.

If he makes his request after she becomes a bogeret, she is given twelve months from the day she becomes a bogeret. Similarly, if he consecrates her on the day on which she becomes a bogeret, she is given twelve months from the day of the kiddushin - i.e., the day on which she became a bogeret.

When he consecrates her after she has become a bogeret, if more than twelve months have passed from the time she became a bogeret until he consecrates her, she is given only 30 days from the day he requests to wed her [to prepare]. Similarly, when a man consecrates a non-virgin bride,46 she is given 30 days [to prepare] from the day he requests to wed her.


אירסה ושהה כמה שנים ותבעה לנישואין והרי היא נערה נותנין לה י"ב חדש מיום התביעה לפרנס את עצמה ולתקן מה שהיא צריכה לה ואח"כ תינשא. תבעה אחר שבגרה נותנין לה י"ב חדש מיום הבגר. וכן אם קידשה ביום הבגר נותנין לה י"ב חדש מיום הקידושין שהוא יום הבגר. קידשה אחר שבגרה אם עברו עליה י"ב חדש בבגרותה ולאח"כ נתקדשה אין נותנין לה אלא ל' יום מיום התביעה. וכן המארס את הבעולה נותנין לה ל' יום מיום התביעה:


Just as a woman is given time to outfit herself after her groom requests to wed her and then the wedding is held, so too, time is granted to the man to prepare himself47 if the woman requests the wedding to be held.

How much time is granted him? The same as is granted her. If [she would be granted] twelve months, [he is granted] twelve months. If [she would be granted] thirty days, [he is granted] thirty days.48


כשם שנותנין זמן לאשה משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואח"כ תינשא כך נותנין זמן לאיש לפרנס את עצמו משתבעה האשה אותו. וכמה נותנין לו כמו שנותנין לה אם י"ב חדש י"ב חדש ואם ל' יום ל' יום:


When the time allotted to the man passes and he still has not wed his arusah, he is obligated to provide her livelihood, although they have not wed. [Nevertheless,] if [the final day in] the time allotted him falls on Sunday or Friday, he is not liable for her livelihood on that day, for the wedding cannot be held then.49 Similarly, if he or she falls ill or she enters the niddah state at the conclusion of the time allotted him, he is not obligated to provide her with her livelihood. For she is not fit to wed until she purifies herself,50 or until she becomes healthy. Similarly, he is not able to wed a woman until he regains his health.


הגיע זמן שנתנו לאיש ולא נשאה נתחייב במזונותיה אף ע"פ שלא כנס. ואם הגיע הזמן באחד בשבת או בע"ש אינו מעלה לה מזונות באותו היום מפני שאינו יכול לכנוס. וכן אם חלה הוא או היא או שפרסה נדה כשהגיע הזמן אינו מעלה לה מזונות שהרי אינה ראויה להנשא עד שתטהר או עד שתבריא. וכן הוא אינו יכול לישא אשה עד שיבריא: