1

All the statements made previously regarding the [prerogative to] sanctify Rosh Chodesh because of the sighting of the moon, and [to] establish a leap year to reconcile the calendar or because of a necessity, apply to the Sanhedrin in Eretz Yisrael. [For it is they] alone, or a court of judges possessing semichah that holds sessions in Eretz Yisrael and that was granted authority by the Sanhedrin, [who may authorize these decisions].1

[This concept is derived] from the command given Moses and Aaron [Exodus 12:2]: "This month shall be for you the first of months" The Oral Tradition as passed down, teacher to student, from Moses our teacher [throughout the generations, explains that] the verse is interpreted as follows:2 This testimony is entrusted to you and those [sages] who arise after you and who function in your position.3

When, however, there is no Sanhedrin in Eretz Yisrael, we establish the monthly calendar and institute leap years solely according to the fixed calendar that is followed now.

א

כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך. אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות. שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם. אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום:

2

This concept is a halachah communicated to Moses on [Mount] Sinai:4 When there is a Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the sighting of the moon. When there is no Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the fixed calendar that we follow now, and the sighting of the moon is of no consequence.

When the fixed calendar is followed, there are times when the day established [as Rosh Chodesh] will be the day on which the moon is sighted, and there are times when the sighting will either precede or follow it by a day.5 It is, however, an extremely extraordinary phenomenon for [the day established as Rosh Chodesh] to be a day after the sighting [of the moon], [and this is possible only] in the lands that are west of Eretz Yisrael.6

ב

ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא. שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה. אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום. וזה שיהיה לאחר הראייה ביום פלא הוא ובארצות שהן למערב ארץ ישראל:

3

When did the entire Jewish people begin using this calendar? At the conclusion of the Talmudic period, when Eretz Yisrael was in ruin, and an established court no longer remained there.7 In the era of the Sages of the Mishnah, and in the era of the Sages of the Gemara until the time of Abbaye and Ravvah,8 [the people] would rely on the establishment [of the calendar] in Eretz Yisrael.9

ג

ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה. מסוף חכמי הגמרא בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע. אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין:

4

When the Sanhedrin functioned and the calendar was established based on the sighting [of the moon], the inhabitants of Eretz Yisrael and, [similarly, the inhabitants of] all the places where the messengers of Tishrei10 would arrive, would celebrate the holidays for one day only.

The inhabitants of the distant places that were not reached by the messengers of Tishrei would celebrate two days because of the doubt involved. For they did not know the day that the inhabitants of Eretz Yisrael established as [the beginning of] the new month.

ד

כשהיתה סנהדרין קיימת והיו קובעין על הראייה. היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי עושין ימים טובים יום אחד בלבד. ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מספק לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בני ארץ ישראל את החדש:

5

In the present era, when the Sanhedrin no longer exists, and the court of Eretz Yisrael establishes [the months] according to the [fixed] calendar,11 according to law, it would be appropriate for [Jews] throughout the world to celebrate the holidays for one day alone.12 For [the inhabitants of] the distant regions of the diaspora and the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same [fixed] calendar and establish [the festivals] accordingly. Nevertheless, the Sages ordained [that the inhabitants of the diaspora] retain the custom of their ancestors.13

ה

בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה. היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל. שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין. אבל תקנת חכמים הוא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם:

6

Therefore, [the inhabitants of] all the places that the messengers of Tishrei would not reach in the era when the messengers were sent out should celebrate two days even in the present era, just as they did when the inhabitants of Eretz Yisrael established [the calendar] according to the sighting of the moon.

In the present era, the inhabitants of Eretz Yisrael continue their custom and celebrate one day;14 for they never celebrated two days. Thus, our celebration of the second day of the holidays in the diaspora at present is a Rabbinic institution.15

ו

לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו כשהיו השלוחין יוצאין. יעשו שני ימים ואפילו בזמן הזה כמו שהיו עושין בזמן שבני ארץ ישראל קובעין על הראייה. ובני ארץ ישראל בזמן הזה עושין יום אחד כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים. נמצא יום טוב שני שאנו עושין בגליות בזמן הזה מדברי סופרים שתקנו דבר זה:

7

[Even] when the calendar was established based on the sighting of the moon, the majority of the inhabitants of Eretz Yisrael would celebrate Rosh HaShanah for two days, because of the doubt involved.16 They would not know the day on which the court established the new month, because the messengers would not depart on the holiday.17

ז

יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית הדין את החדש שאין השלוחין יוצאין ביום טוב:

8

Moreover, even in Jerusalem, where the court would hold session, there were many times when the holiday of Rosh HaShanah was celebrated for two days. For if witnesses did not arrive on the thirtieth day [following Rosh Chodesh Elul], the day on which they had awaited [the arrival of] witnesses would be regarded as holy,18and the following day would be regarded as holy.19

Since [there were times when] they would observe [Rosh HaShanah for] two days even when they sanctified the months according to the sighting [of the moon], [our Sages] ordained that even the inhabitants of Eretz Yisrael20 should always celebrate [Rosh HaShanah] for two days in the present era, when [the holidays] are established based on the fixed calendar. Thus, even [the observance of] the second day of Rosh HaShanah in the present era is a Rabbinic ordinance.

ח

ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים. שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים:

9

The celebration of the holidays for one or two days is not dependent on geographic distance [alone]. What is implied?

If a place is located within a five-day - or less - journey from Jerusalem, and thus it was surely possible for the messengers to reach them, we do not postulate that the inhabitants celebrate only one day. For we have no way of knowing whether or not the messengers [of the High Court] would journey to this place.21 Perhaps the messengers did not journey to this place because it was not populated by Jews at that time. [And if] it became populated by Jews after it [had become customary] to establish [the festivals] according to the fixed calendar, they [would be] obligated to celebrate two days.

Alternatively, [perhaps the messengers did not reach there,] because there was a blockade on the way, as existed between Jerusalem and the Galilee during the time of the Mishnah,22 or perhaps the Samaritans would prevent the messengers from passing through their [territory].

ט

אין עשיית יום טוב אחד תלוייה בקריבת המקום. כיצד אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין. אין אומרין שאנשי מקום זה עושין יום טוב אחד. שמי יאמר לנו שהיו השלוחים יוצאין למקום זה. שמא לא היו שלוחים יוצאין למקום זה מפני שלא היו שם ישראל ואחר שחזרו לקבוע על החשבון ישבו שם ישראלים שהן חייבין לעשות שני ימים. או מפני שהיה חירום בדרך כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי המשנה. או מפני שהיו הכותים מונעין את השלוחין לעבור ביניהן:

10

If the matter were dependent on geographic distance alone, all the inhabitants of Egypt would observe the holidays for only one day, for it is possible for the messengers of Tishrei to reach them. The distance between Jerusalem and Egypt via Ashkelon is a journey of eight days or less. Similar concepts apply regarding the majority of Syria. One thus can conclude that the matter is not dependent solely on geographic distance.

י

ואילו היה הדבר תלוי בקריבת המקום היו כל בני מצרים עושין יום אחד. שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי. שאין בין ירושלים ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים או פחות וכן רוב סוריא. הא למדת שאין הדבר תלוי בהיות המקום קרוב:

11

Thus, the principles governing this matter can be summarized as follows: Whenever the distance between Jerusalem and a particular place exceeds a ten-day journey, the inhabitants should observe [the holidays] for two days, as was their previous custom. For the messengers sent out for Tishrei [cannot be guaranteed] to reach places other than those within a ten-day journey from Jerusalem.23

[T he following rules apply when, by contrast,] places are a ten-day journey or less from Jerusalem, and thus it is possible that the messengers could have reached them: We see whether that place is [located in the portions of] Eretz Yisrael that were inhabited by Jews during the time the calendar was established on the basis of the sighting [of the moon] during the second conquest [of the land] - e.g., Usha, Shefaram, Luz, Yavneh, Nov, Tiberias, and the like. [The inhabitants of these places] should celebrate only one day.

If the place is part of Syria24 - e.g., Tyre, Damascus, Ashkelon,25and the like - they should follow the custom of their ancestors. If [the custom was to celebrate] one day, [they should celebrate] one day. [If the custom was] two days, [they should celebrate] two days.

יא

נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא. כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם. שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחות. וכל מקום שבינו לבין ירושלים מהלך עשרה ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו. רואים אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוז ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהן עושין יום אחד בלבד. ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן. או מחוצה לארץ כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן. עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום אחד יום אחד ואם שני ימים שני ימים:

12

When a place is located within a journey of ten days or less from Jerusalem, and it is part of Syria or the diaspora, and [its inhabitants] have no [established] custom conveyed [from previous generations], they should celebrate two days, as is customary in the world at large. [The same rules apply to] a city that was created in the desert of Eretz Yisrael, or a city first populated by Jews in the present era.26

[At present,] the celebration of the second day of a holiday is always a Rabbinic institution. This applies even to the celebration of the second day of Rosh HaShanah, which is observed by all Jews in the present era.

יב

מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים או פחות מעשרה והוא סוריא או חוצה לארץ ואין להם מנהג. או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל. או מקום ששכנו בו ישראל עתה. עושין שני ימים כמנהג רוב העולם. וכל יום טוב שני מדברי סופרים ואפילו יום טוב שני של ראש השנה שהכל עושין אותו בזמן הזה:

13

The calculations that we follow in the present era, every individual in his community, to ascertain which day is Rosh Chodesh and which day is Rosh HaShanah, do not determine [the calendar], nor do we rely on these calculations. For we do not institute leap years or establish the monthly calendar in the diaspora. We rely on the calculations of the inhabitants of Eretz Yisrael and their establishment of the calendar.

The reason we make calculations is merely for the sake of information. For we know that the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same calendar. Thus, our calculations are intended to determine the day that the inhabitants of Eretz Yisrael establish as Rosh Chodesh or a festival. For it is the establishment of the calendar by the inhabitants of Eretz Yisrael that establishes a day as Rosh Chodesh or a festival, not our calculations of the calendar.27

יג

זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירו ואומרין שראש חדש יום פלוני ויום טוב ביום פלוני. לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין. שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ. ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני ארץ ישראל וקביעתם. וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא. כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל אי זה יום הוא. וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהיה ראש חדש או יום טוב. לא מפני חשבון שאנו מחשבין