1

All the statements made previously regarding the [prerogative to] sanctify Rosh Chodesh because of the sighting of the moon, and [to] establish a leap year to reconcile the calendar or because of a necessity, apply to the Sanhedrin in Eretz Yisrael. [For it is they] alone, or a court of judges possessing semichah that holds sessions in Eretz Yisrael and that was granted authority by the Sanhedrin, [who may authorize these decisions].1

[This concept is derived] from the command given Moses and Aaron [Exodus 12:2]: "This month shall be for you the first of months" The Oral Tradition as passed down, teacher to student, from Moses our teacher [throughout the generations, explains that] the verse is interpreted as follows:2 This testimony is entrusted to you and those [sages] who arise after you and who function in your position.3

When, however, there is no Sanhedrin in Eretz Yisrael, we establish the monthly calendar and institute leap years solely according to the fixed calendar that is followed now.

א

כָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ מִקְּבִיעוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַל הָרְאִיָּה וְעִבּוּר הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַזְּמַן אוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֶלָּא סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בֵּית דִּין הַסְּמוּכִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתְנוּ לָהֶן הַסַּנְהֶדְרִין רְשׁוּת. שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן (שמות יב ב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אִישׁ מֵאִישׁ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּךְ הוּא פֵּרוּשׁ הַדָּבָר עֵדוּת זוֹ תִּהְיֶה מְסוּרָה לָכֶם וּלְכָל הָעוֹמֵד אַחֲרֵיכֶם בִּמְקוֹמְכֶם. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין קוֹבְעִין חֳדָשִׁים וְאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים אֶלָּא בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם:

2

This concept is a halachah communicated to Moses on [Mount] Sinai:4 When there is a Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the sighting of the moon. When there is no Sanhedrin, the monthly calendar is established according to the fixed calendar that we follow now, and the sighting of the moon is of no consequence.

When the fixed calendar is followed, there are times when the day established [as Rosh Chodesh] will be the day on which the moon is sighted, and there are times when the sighting will either precede or follow it by a day.5 It is, however, an extremely extraordinary phenomenon for [the day established as Rosh Chodesh] to be a day after the sighting [of the moon], [and this is possible only] in the lands that are west of Eretz Yisrael.6

ב

וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל פִּי הָרְאִיָּה וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין קוֹבְעִין עַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בּוֹ הַיּוֹם וְאֵין נִזְקָקִין לִרְאִיָּה. אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁיִּהְיֶה יוֹם שֶׁקּוֹבְעִין בּוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה הוּא יוֹם הָרְאִיָּה אוֹ קוֹדֵם לוֹ בַּיּוֹם אוֹ אַחֲרָיו בַּיּוֹם. וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הָרְאִיָּה בְּיוֹם פֶּלֶא הוּא וּבַאֲרָצוֹת שֶׁהֵן לְמַעֲרַב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

3

When did the entire Jewish people begin using this calendar? At the conclusion of the Talmudic period, when Eretz Yisrael was in ruin, and an established court no longer remained there.7 In the era of the Sages of the Mishnah, and in the era of the Sages of the Gemara until the time of Abbaye and Ravvah,8 [the people] would rely on the establishment [of the calendar] in Eretz Yisrael.9

ג

וּמֵאֵימָתַי הִתְחִילוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן זֶה. מִסּוֹף חַכְמֵי הַגְּמָרָא בְּעֵת שֶׁחָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם בֵּית דִּין קָבוּעַ. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא עַד יְמֵי אַבַּיֵּי וְרָבָא עַל קְבִיעַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ סוֹמְכִין:

4

When the Sanhedrin functioned and the calendar was established based on the sighting [of the moon], the inhabitants of Eretz Yisrael and, [similarly, the inhabitants of] all the places where the messengers of Tishrei10 would arrive, would celebrate the holidays for one day only.

The inhabitants of the distant places that were not reached by the messengers of Tishrei would celebrate two days because of the doubt involved. For they did not know the day that the inhabitants of Eretz Yisrael established as [the beginning of] the new month.

ד

כְּשֶׁהָיְתָה סַנְהֶדְרִין קַיֶּמֶת וְהֵן קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. הָיוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי עוֹשִׂין יָמִים טוֹבִים יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֹדֶשׁ:

5

In the present era, when the Sanhedrin no longer exists, and the court of Eretz Yisrael establishes [the months] according to the [fixed] calendar,11 according to law, it would be appropriate for [Jews] throughout the world to celebrate the holidays for one day alone.12 For [the inhabitants of] the distant regions of the diaspora and the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same [fixed] calendar and establish [the festivals] accordingly. Nevertheless, the Sages ordained [that the inhabitants of the diaspora] retain the custom of their ancestors.13

ה

בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם סַנְהֶדְרִין וּבֵית דִּין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה. הָיָה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד בִּלְבַד אֲפִלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּמוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהַכּל עַל חֶשְׁבּוֹן אֶחָד סוֹמְכִין וְקוֹבְעִין. אֲבָל תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא שֶׁיִּזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁבִּידֵיהֶם:

6

Therefore, [the inhabitants of] all the places that the messengers of Tishrei would not reach in the era when the messengers were sent out should celebrate two days even in the present era, just as they did when the inhabitants of Eretz Yisrael established [the calendar] according to the sighting of the moon.

In the present era, the inhabitants of Eretz Yisrael continue their custom and celebrate one day;14 for they never celebrated two days. Thus, our celebration of the second day of the holidays in the diaspora at present is a Rabbinic institution.15

ו

לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין אֵלָיו כְּשֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין. יַעֲשׂוּ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשׂוּ שְׁנֵי יָמִים. נִמְצָא יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגָלֻיּוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ דָּבָר זֶה:

7

[Even] when the calendar was established based on the sighting of the moon, the majority of the inhabitants of Eretz Yisrael would celebrate Rosh HaShanah for two days, because of the doubt involved.16 They would not know the day on which the court established the new month, because the messengers would not depart on the holiday.17

ז

יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּזְמַן שֶׁהָיוּ קוֹבְעִין עַל הָרְאִיָּה הָיוּ רֹב בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים מִסָּפֵק. לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין בְּיוֹם טוֹב:

8

Moreover, even in Jerusalem, where the court would hold session, there were many times when the holiday of Rosh HaShanah was celebrated for two days. For if witnesses did not arrive on the thirtieth day [following Rosh Chodesh Elul], the day on which they had awaited [the arrival of] witnesses would be regarded as holy,18and the following day would be regarded as holy.19

Since [there were times when] they would observe [Rosh HaShanah for] two days even when they sanctified the months according to the sighting [of the moon], [our Sages] ordained that even the inhabitants of Eretz Yisrael20 should always celebrate [Rosh HaShanah] for two days in the present era, when [the holidays] are established based on the fixed calendar. Thus, even [the observance of] the second day of Rosh HaShanah in the present era is a Rabbinic ordinance.

ח

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם עַצְמָהּ שֶׁהוּא מְקוֹם בֵּית דִּין פְּעָמִים רַבּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים. שֶׁאִם לֹא בָּאוּ הָעֵדִים כָּל יוֹם שְׁלֹשִׁים נוֹהֲגִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמְּצַפִּין לְעֵדִים קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. וְהוֹאִיל וְהָיוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ שְׁנֵי יָמִים וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן הָרְאִיָּה הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין אֲפִלּוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ תָּמִיד שְׁנֵי יָמִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁקּוֹבְעִין עַל הַחֶשְׁבּוֹן. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

9

The celebration of the holidays for one or two days is not dependent on geographic distance [alone]. What is implied?

If a place is located within a five-day - or less - journey from Jerusalem, and thus it was surely possible for the messengers to reach them, we do not postulate that the inhabitants celebrate only one day. For we have no way of knowing whether or not the messengers [of the High Court] would journey to this place.21 Perhaps the messengers did not journey to this place because it was not populated by Jews at that time. [And if] it became populated by Jews after it [had become customary] to establish [the festivals] according to the fixed calendar, they [would be] obligated to celebrate two days.

Alternatively, [perhaps the messengers did not reach there,] because there was a blockade on the way, as existed between Jerusalem and the Galilee during the time of the Mishnah,22 or perhaps the Samaritans would prevent the messengers from passing through their [territory].

ט

אֵין עֲשִׂיַּת יוֹם טוֹב אֶחָד תְּלוּיָה בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם. כֵּיצַד. אִם יִהְיֶה מָקוֹם בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת שֶׁבְּוַדַּאי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין. אֵין אוֹמְרִין שֶׁאַנְשֵׁי מָקוֹם זֶה עוֹשִׂין יוֹם טוֹב אֶחָד. שֶׁמִּי יֹאמַר לָנוּ שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה. שֶׁמָּא לֹא הָיוּ הַשְּׁלוּחִים יוֹצְאִין לְמָקוֹם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל וְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לִקְבֹּעַ עַל הַחֶשְׁבּוֹן יָשְׁבוּ שָׁם יִשְׂרְאֵלִים שֶׁהֵן חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי יָמִים. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֵרוּם בַּדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה בֵּין יְהוּדָה וְגָלִיל בִּימֵי חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ הַכּוּתִים מוֹנְעִין אֶת הַשְּׁלוּחִין לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶן:

10

If the matter were dependent on geographic distance alone, all the inhabitants of Egypt would observe the holidays for only one day, for it is possible for the messengers of Tishrei to reach them. The distance between Jerusalem and Egypt via Ashkelon is a journey of eight days or less. Similar concepts apply regarding the majority of Syria. One thus can conclude that the matter is not dependent solely on geographic distance.

י

וְאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי בִּקְרִיבַת הַמָּקוֹם הָיוּ כָּל בְּנֵי מִצְרַיִם עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. שֶׁאֵין בֵּין יְרוּשָׁלַיִם וּמִצְרַיִם עַל דֶּרֶךְ אַשְׁקְלוֹן אֶלָּא מַהֲלַךְ שְׁמוֹנָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת וְכֵן רֹב סוּרְיָא. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּהְיוֹת הַמָּקוֹם קָרוֹב:

11

Thus, the principles governing this matter can be summarized as follows: Whenever the distance between Jerusalem and a particular place exceeds a ten-day journey, the inhabitants should observe [the holidays] for two days, as was their previous custom. For the messengers sent out for Tishrei [cannot be guaranteed] to reach places other than those within a ten-day journey from Jerusalem.23

[T he following rules apply when, by contrast,] places are a ten-day journey or less from Jerusalem, and thus it is possible that the messengers could have reached them: We see whether that place is [located in the portions of] Eretz Yisrael that were inhabited by Jews during the time the calendar was established on the basis of the sighting [of the moon] during the second conquest [of the land] - e.g., Usha, Shefaram, Luz, Yavneh, Nov, Tiberias, and the like. [The inhabitants of these places] should celebrate only one day.

If the place is part of Syria24 - e.g., Tyre, Damascus, Ashkelon,25and the like - they should follow the custom of their ancestors. If [the custom was to celebrate] one day, [they should celebrate] one day. [If the custom was] two days, [they should celebrate] two days.

יא

נִמְצָא עִקַּר דָּבָר זֶה עַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּךְ הוּא. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלָךְ יֶתֶר עַל עֲשָׂרָה יָמִים גְּמוּרִים עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים לְעוֹלָם כְּמִנְהָגָם מִקֹּדֶם. שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי כָּל תִּשְׁרֵי וְתִשְׁרֵי מַגִּיעִין אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְכָל מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין יְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים בְּשָׁוֶה אוֹ פָּחוֹת שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁלוּחִין מַגִּיעִין אֵלָיו. רוֹאִים אִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת הָרְאִיָּה בְּכִבּוּשׁ שֵׁנִי כְּגוֹן אוּשָׁא וּשְׁפַרְעָם וְלוּז וְיַבְנֵה וְנֹב וּטְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עוֹשִׂין יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. וְאִם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מִסּוּרְיָא כְּגוֹן צוֹר וְדַמֶּשֶׂק וְאַשְׁקְלוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. עוֹשִׂין כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁבִּידֵיהֶן אִם יוֹם אֶחָד יוֹם אֶחָד וְאִם שְׁנֵי יָמִים שְׁנֵי יָמִים:

12

When a place is located within a journey of ten days or less from Jerusalem, and it is part of Syria or the diaspora, and [its inhabitants] have no [established] custom conveyed [from previous generations], they should celebrate two days, as is customary in the world at large. [The same rules apply to] a city that was created in the desert of Eretz Yisrael, or a city first populated by Jews in the present era.26

[At present,] the celebration of the second day of a holiday is always a Rabbinic institution. This applies even to the celebration of the second day of Rosh HaShanah, which is observed by all Jews in the present era.

יב

מָקוֹם שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם עֲשָׂרָה יָמִים אוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְהוּא סוּרְיָא אוֹ חוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לָהֶם מִנְהָג. אוֹ שֶׁהִיא עִיר שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה בְּמִדְבַּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁכְנוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל עַתָּה. עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים כְּמִנְהַג רֹב הָעוֹלָם. וְכָל יוֹם טוֹב שֵׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וַאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַכּל עוֹשִׂין אוֹתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה:

13

The calculations that we follow in the present era, every individual in his community, to ascertain which day is Rosh Chodesh and which day is Rosh HaShanah, do not determine [the calendar], nor do we rely on these calculations. For we do not institute leap years or establish the monthly calendar in the diaspora. We rely on the calculations of the inhabitants of Eretz Yisrael and their establishment of the calendar.

The reason we make calculations is merely for the sake of information. For we know that the inhabitants of Eretz Yisrael rely on the same calendar. Thus, our calculations are intended to determine the day that the inhabitants of Eretz Yisrael establish as Rosh Chodesh or a festival. For it is the establishment of the calendar by the inhabitants of Eretz Yisrael that establishes a day as Rosh Chodesh or a festival, not our calculations of the calendar.27

יג

זֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעִירוֹ וְאוֹמְרִין שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹם פְּלוֹנִי וְיוֹם טוֹב בְּיוֹם פְּלוֹנִי. לֹא בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁלָּנוּ אָנוּ קוֹבְעִין וְלֹא עָלָיו אָנוּ סוֹמְכִין. שֶׁאֵין מְעַבְּרִין שָׁנִים וְקוֹבְעִין חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין אָנוּ סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חֶשְׁבּוֹן בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּקְבִיעָתָם. וְזֶה שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין לְגַלּוֹת הַדָּבָר בִּלְבַד הוּא. כֵּיוָן שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹן זֶה הֵן סוֹמְכִין אָנוּ מְחַשְּׁבִין לֵידַע יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵי זֶה יוֹם הוּא. וּקְבִיעַת בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ יוֹם טוֹב. לֹא מִפְּנֵי חֶשְׁבּוֹן שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין: