We may not go out [wearing] any weaponry on the Sabbath.1 [The following rules apply should one] go out [wearing weaponry]: If they are objects that are worn as garments - e.g., a coat of mail, a helmet, or iron boots2 - one is not liable. If, however, one goes out [carrying]3 articles that are not worn as garments - e.g., a spear, a sword, a bow, a round shield4 or a triangular shield - he is liable.5


כל כלי המלחמה אין יוצאין בהן בשבת. ואם יצא אם היו כלים שהן דרך מלבוש כגון שריון וכובע ומגפיים שעל הרגלים הרי זה פטור. ואם יצא בכלים שאינן דרך מלבוש כגון רומח וסייף וקשת ואלה ותריס הרי זה חייב:


We may not go out wearing a sandal studded with nails to fasten it.6 Even on festivals, the Sages decreed that we should not go out wearing [such sandals].7

It is permitted to go out wearing a belt with pieces of gold and silver imbedded into it as kings wear, for this is a piece of jewelry, and it is permitted [to wear] all jewelry. [This license is granted] provided [the belt] does not hang loosely, lest it fall in the public domain and one go and bring it.8


אין יוצאין בסנדל מסומר שסמרו לחזקו. ואפילו ביום טוב גזרו עליו שלא יצא בו. ומותר לצאת באבנט שיש עליו חתיכות קבועות של כסף ושל זהב כמו שהמלכים עושין. מפני שהוא תכשיט וכל שהוא תכשיט מותר. והוא שלא יהא רפוי שמא יפול ברה"ר ויבוא להביאו:


A ring that has a seal9 is considered to be a piece of jewelry for a man, but not for a woman. A ring without a seal, by contrast, is considered to be a piece of jewelry for a woman,10 but not for a man. Accordingly, a woman who goes out wearing a ring that has a seal and a man who goes out wearing a ring without a seal are liable.11

Why are they liable? They did not transfer them in an ordinary manner12 - i.e., it is not an ordinary practice for a man to wear a ring on his finger that is not appropriate for him, nor for a woman to wear a ring on her finger that is not appropriate for her. [Nevertheless,] there are times when a man gives his ring to his wife to hide at home and she places it on her finger while she is walking. Similarly, there are times when a woman gives her ring to her husband to take to a jeweler to fix, and he places it on his finger while he is walking to the jeweler's store. Therefore, [although the rings are not appropriate for the individuals mentioned above, because they do occasionally wear such rings,] they are considered to have transferred them in an ordinary manner. Accordingly, they are liable.


טבעת שיש עליה חותם מתכשיטי האיש היא ואינה מתכשיטי האשה. ושאין עליה חותם מתכשיטי אשה ואינה מתכשיטי האיש. לפיכך אשה שיצאת בטבעת שיש עליה חותם. ואיש שיצא בטבעת שאין עליה חותם חייבין. ומפני מה הן חייבין והרי הוציאו אותן שלא כדרך המוציאין שאין דרך האיש להוציא באצבעו אלא טבעת הראויה לו וכן האשה אין דרכה להוציא באצבעה אלא טבעת הראויה לה. מפני שפעמים נותן האיש טבעתו לאשתו להצניעה בבית ומנחת אותה באצבעה בעת הולכה. וכן האשה נותנת טבעתה לבעלה לתקנה אצל האומן ומניח אותה באצבעו בעת הולכה עד חנות האומן ונמצאו שהוציאו אותן כדרך שדרכן להוציאן ולפיכך חייבין:


Although a ring that does not have a seal is considered to be a piece of jewelry for a woman, a woman should not go out wearing such a ring, lest she take it off in the public domain and show it to her friends, as women often do.13 If, however, she went out wearing such a ring, she is not liable.14

A man, by contrast, may go out wearing a ring that has a seal, for it is considered to be a piece of jewelry for him and it is not usual practice for a man to show off [his jewelry to others].15 It has, [nevertheless,] become accepted practice for people to go out without wearing any rings at all.


לא תצא אשה בטבעת שאין עליה חותם אף על פי שהוא מתכשיטיה גזרה שמא תוציאה ברה"ר להראות לחברותיה כדרך שהנשים עושות תמיד. ואם יצאת בה פטורה. אבל האיש מותר לצאת בטבעת שיש עליה חותם מפני שהוא תכשיט ואין דרכו להראות. ונהגו כל העם שלא יצאו בטבעת כלל:


A woman who goes out [wearing] a pin with an eye is liable,16 while a man is not liable.17 A man who goes out [wearing] a pin without an eye is liable,18 while a woman is not liable, for this is considered to be a piece of jewelry for her.19 She is prohibited against wearing it only because of a decree lest she [take it off and] show it to her friends.

The [following] general principles apply: Whenever a person goes out wearing an item that is not considered to be jewelry for him, and it is not [worn as] a garment, he is liable if he transfers it in an ordinary manner.

Whenever a man goes out wearing a piece of jewelry that hangs loosely and could easily fall and thus cause him to bring it through the public domain, and similarly, whenever a woman goes out wearing a piece of jewelry that she is likely to take off and show [to her friends], they are not liable.

Whenever an adornment that is not likely to fall, nor is it likely to be shown to others, [a woman] is permitted to go out [wearing] it. Therefore, she may go out [wearing] a bracelet that is placed on the forearm or [a garter that is placed on] the thigh if it clings tightly to the flesh and will not slip off.20 These rules apply in other similar situations.


אשה שיצאה במחט נקובה חייבת והאיש פטור. ואיש שיצא במחט שאינה נקובה חייב והאשה פטורה מפני שהיא מתכשיטיה ואינה אסורה אלא גזרה שמא תראה לחברותיה. זה הכלל כל היוצא בדבר שאינו מתכשיטיו ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שמוציאין אותו דבר חייב. וכל היוצא בדבר שהוא מתכשיטיו והיה רפוי ואפשר שיפול במהרה ויבא להביאו ברשות הרבים. וכן אשה שיצאת בתכשיטין שדרכן לשלוף אותן ולהראותן הרי אלו פטורין. וכל דבר שהוא תכשיט ואינו נופל ואין דרכה להראותו הרי זה מותר לצאת בו. לפיכך אצעדה שמניחין אותה בזרוע או בשוק יוצאין בה בשבת והוא שתהיה דבוקה לבשר ולא תשמט וכן כל כיוצא בזה:


A woman should not go out with woolen strands, linen strands, or straps attached to her head lest she remove them when she immerses herself21 and carry them in the public domain.

She should not go out [wearing] a frontlet on her forehead,22 nor with bangles of gold that hang from the frontlet on her cheeks if they are not sewn together.23 Nor may [she go out wearing] a crown of gold on her head,24 nor with the ankle chains worn by maidens so that they will not take long strides and thus destroy [the signs of] their virginity.

It is forbidden to go out [wearing] any of these articles lest they fall and one carry them by hand.


לא תצא אשה בחוטי צמר או בחוטי פשתן או ברצועות הקשורות לה על ראשה שמא תחלוץ אותה בשעת טבילה ותעבירה ברשות הרבים. ולא בציץ שמנחת בין עיניה ולא בלחיים של זהב שיורדין מן הציץ על לחייה בזמן שאינן תפורין זה בזה. ולא בעטרה של זהב שמונחת בראשה. ולא בכבלים שיוצאין בהן הבנות ברגליהן כדי שלא יפסיעו פסיעה גסה שלא יפסידו בתוליהן. כל אלו אסורין לצאת בהן בשבת שמא יפלו ותביאן בידה:


A woman should not go out [wearing] a necklace,25 a nose ring,26 a flask of perfume27 attached to her forearm, a small round pouch28 in which balsam oil29 is placed, referred to as a cochellet.30

Nor should she wear a wig that will give the appearance that she has a full head of hair,31 nor a woolen pad that goes around her face,32 nor a false tooth, nor a golden crown that she places over a black tooth or a red blemish that she has on her teeth. She may go out with a silver tooth, because this is not obvious.

All these prohibitions were instituted lest {the article fall and [the woman] carry it in her hand or}33 lest she remove it and show it to a friend.


לא תצא אשה בקטלא שבצוארה ולא בנזמי האף ולא בצלוחית של פלייטון הקבועה על זרועה. ולא בכיס הקטן העגול שמניחין בו שמן הטוב והוא הנקרא כובלת. ולא בפאה של שיער שמנחת על ראשה כדי שתראה בעלת שיער הרבה. ולא בכבול של צמר שמקפת אותו סביב לפניה. ולא בשן שמנחת בפיה במקום שן שנפל. ולא בשן של זהב שמנחת על שן שחור או אדום שיש בשיניה. אבל שן של כסף מותר מפני שאינו ניכר. כל אלו אסורין לצאת בהן שמא יפלו ותביאם בידה או תחלוץ ותראה לחברותיה:


Whenever the Sages forbade wearing an item in the public domain, it is forbidden to go out [wearing] that item even in a courtyard for which there is no eruv.34 An exception is made with regard to a face pad and a wig; permission is granted to go out [wearing] them to a courtyard where there is no eruv so that [the woman] would not appear unattractive to her husband.

A woman who goes out [carrying] an empty flask with no perfume is liable.


כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לו לצאת בו אפילו בחצר שאינה מעורבת. חוץ מכבול ופאה של שיער שמותר לצאת בהן לחצר שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה על בעלה. והיוצאת בצלוחית של פלייטון שאין בה בושם כלל חייבת:


A woman may go out [wearing] strands of hair that are attached to her head.35 Water passes through them and they are therefore not considered to be an interposing substance were she to immerse herself. [Consequently,] she will not remove them. Hence, there is no necessity to prohibit [wearing them lest she remove them] and carry them into the public domain.

This applies regardless of whether [the strands of hair were taken from] the woman's own tresses, those of another woman, or from an animal.36 An elderly woman should not, however, go out [wearing strands of hair from] a young woman, for they are becoming to her, [and we fear that] she might remove them and show them to a friend. A young woman, by contrast, may go out [wearing] strands of hair from an elderly woman.37

Any woven hair-covering may be worn.


יוצאה אשה בחוטי שיער הקשורים לה על ראשה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין ואינה חולצתן אם אירע לה טבילה עד שנגזור שמא תביאם לרה"ר. בין שהיו החוטין שלה בין של חברתה בין של בהמה. ולא תצא הזקנה בשל ילדה ששבח הן לה ושמא תחלוץ ותראם לחברותיה. אבל ילדה יוצאת בחוטי זקנה. וכל שהוא ארוג יוצאת בו על ראשה:


A woman may go out [wearing] strands38 [tied around] her neck, because she does not tie them tightly,39 and they are therefore not considered to be an interposing substance [with regard to ritual immersion]. If, however, they are colored, she may not go out wearing them, lest she show them to a friend.

A woman may go out wearing a golden diadem, since these are worn only by dignified woman who are not accustomed to removing [their jewelry] and showing them to their friends.40 A woman may also go out [wearing] a frontlet on her forehead with bangles of gold [that hang from the frontlet], provided they are sewn into her head-covering so that they do not fall.41 The same applies in all similar situations.


יוצאה אשה בחוטין שבצוארה מפני שאינה חונקת עצמה בהן ואינן חוצצין. ואם היו צבועין אסורים שמא תראה אותן לחברותיה. ויוצאה אשה בכליל של זהב בראשה שאין יוצאה בו אלא אשה חשובה שאין דרכה לחלוץ ולהראות. ויוצאה בציץ ובלחיים של זהב בזמן שהן תפורין בשבכה שעל ראשה כדי שלא יפולו וכן כל כיוצא בהם:


A woman may go out with wadding in her ear42 provided it is attached to her ear, with wadding in her sandal43 provided it is attached to her sandal, and with wadding for her menstrual discharge44 even though it is not attached. [The latter rule applies] even if it has a handle. Since it is repulsive, even if it falls, she would not carry it.


יוצאה אשה במוך שבאזנה והוא שיהיה קשור באזנה. ובמוך שבסנדלה והוא שיהיה קשור בסנדלה. ובמוך שהתקינה לנדתה ואע"פ שאינו קשור ואפילו עשתה לו בית יד שאם נפל אינה מביאה אותו מפני מאיסותו:


She may go out with pepper, a grain of salt, or any other substance that is placed in the mouth [to prevent] bad breath. She should not, however, place these substances in her mouth on the Sabbath itself.45

Women may go out [wearing] slivers of wood in their ears,46 or with bells47 on their necks or garments, and with a cloak fastened with a make-shift button.48

Indeed, a woman may fasten her cloak in this manner using a stone or a nut49 on the Sabbath and go out, provided she does not [use this leniency as] a ruse and use a nut for this purpose in order to bring it to her young son. Similarly, she should not fasten her cloak in this manner using a coin,50 for it is forbidden to carry it. If her cloak was fastened [using a coin],51 she may go out wearing it.


ויוצאה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה מפני ריח הפה. ולא תתן לכתחלה בשבת. יוצאות הנשים בקיסמין שבאזניהן וברעלות שבצוארן או שבכסותן וברדיד הפרוף ופורפת בתחלה בשבת על האבן ועל האגוז ויוצאה. ולא תערים ותפרוף על האגוז כדי להוציאו לבנה הקטן. וכן לא תפרוף על המטבע לכתחילה מפני שאסור לטלטלו ואם פרפה יוצאה בו:


A man may go out to the public domain with a sliver of wood in his teeth52 or in his sandal. If, however, it falls, he should not put it back. [He may go out with] wadding or a sponge over a wound,53 provided he does not wind a cord or a string over them. [The latter restriction applies] because he considers the cord or the string as important and they do not assist [the healing of] the wound.54

[He may go out with] a garlic peel or an onion peel on a wound, and with a bandage on a wound. He may open and close [the bandage] on the Sabbath. [He may go out with] a compress, a plaster, or a dressing on a wound. [Similarly, one may go out with] a sela55 on a footsore, a locust's egg,56 a fox's tooth,57 a nail from a gallows,58 and any other entity that is hung on a person's body to [bring] a cure, provided that physicians say that it is effective.59


יוצא אדם בקיסם שבשיניו ושבסנדלו לרה"ר ואם נפל לא יחזיר. ובמוך ובספוג שעל גבי המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה שהרי החוט והמשיחה חשובין אצלו ואינם מועילין למכה. ויוצא בקליפת השום ובקליפת הבצל שעל המכה ובאגד שעל גבי מכה וקושרו ומתירו בשבת. ובאספלנית ומלוגמא ורטייה שעל גבי המכה ובסלע שעל הצינית ובביצת החרגול ובשן השועל ובמסמר הצלוב. ובכל דבר שתולין אותו משום רפואה והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל:


[A woman] may go out with a tekumah60 stone or with the weight of a tekumah stone61, which was weighed [and carried] with the intent that it serve as a remedy. This applies not only to a pregnant woman, but to all women, [as a safeguard] lest they become pregnant and miscarry.

One may go out [wearing] an amulet that has proven its efficacy. What is an amulet that has proven its efficacy? [An amulet] that has cured three individuals62 or that was prepared by an individual who cured three people with other amulets. If a person goes out wearing an amulet that has not proved its efficacy, he is not liable.63 [The rationale:] he carried it out as a garment.64Similarly, a person who goes out [wearing] tefillin is not liable.65


יוצאת האשה באבן תקומה ובמשקל אבן תקומה שנתכוין ושקלו לרפואה. ולא אשה עוברה בלבד אלא אפילו שאר הנשים שמא תתעבר ותפיל. ויוצאין בקמיע מומחה. ואי זה הוא קמיע מומחה זה שריפא לשלשה בני אדם או שעשהו אדם שריפא שלשה בני אדם בקמיעין אחרים. ואם יצא בקמיע שאינו מומחה פטור. מפני שהוציאו דרך מלבוש. וכן היוצא בתפילין פטור:


A person who has a wound on his foot may go out [wearing] one sandal on his healthy foot. If, however, a person does not have a wound on his foot, he may not go out [wearing] a single sandal.66

A child67 should not go out [wearing] the sandals of an adult.68 He may, however, go out [wearing] the cloak of an adult. A woman should not go out [on the Sabbath], [wearing] a loose-fitting sandal,69 nor [wearing] a new sandal that she did not wear for even a short period of time before [the commencement of the Sabbath].70

A one-legged man may not go out [wearing] his wooden leg. We may not go out [wearing] wooden shoes,71 because it is not the ordinary practice to wear them. If, however, one goes out [wearing] them, he is not liable.72


מי שיש ברגלו מכה יוצא בסנדל יחידי ברגלו הבריאה. ואם אין ברגלו מכה לא יצא בסנדל יחיד. ולא יצא הקטן במנעל גדול אבל יוצא הוא בחלוק גדול. ולא תצא אשה במנעל רפוי ולא במנעל חדש שלא יצאה בו שעה אחת מבעוד יום. ואין הקיטע יוצא בקב שלו. אנקטמין של עץ אין יוצאין בהן בשבת מפני שאינן מדרכי המלבוש ואם יצאו פטורין:


[A man] may go out [wearing] tufts of flax or a woolen wig worn by men with sores on their heads.73 When does this apply? When he colored them with oil and wound them,74 or he went out [wearing] them [at least] momentarily75 before the commencement of the Sabbath. If, however, he did not perform a deed [that indicated his desire to use these articles], nor did he go out [wearing] them before the Sabbath, it is forbidden for him to go out [wearing] them.


יוצאין בפקריון ובציפה שבראשי בעלי חטטין. אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן או שיצא בהן שעה אחת מבעוד יום. אבל אם לא עשה בהן מעשה ולא יצא בהן קודם השבת אסור לצאת בהן:


We may go out [wearing] coarse sackcloth, tent-cloth,76a thick woolen blanket,77 or a coarse wrap78 [as protection] against rain.79 We may not, however, go out [wearing] a chest, a container, or a mat, [as protection] against the rain.80

When a pillow and a blanket are soft and thin as garments are, one may go out [wearing] them as a wrap on one's head on the Sabbath. When they are firm, they are considered to be burdens and it is forbidden.


יוצאין בשק עבה וביריעה ובסגוס עבה ובחמילה מפני הגשמים. אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים. הכר והכסת אם היו רכין ודקין כמו הבגדים מותר להוציאן מונחין על ראשו בשבת דרך מלבוש. ואם היו קשין הרי הן כמשאוי ואסורין:


We may go out with bells woven81 into our clothes.82 A servant83 may go out [wearing] a clay seal84 around his neck,85 but not with a metal seal, lest it fall and he carry it.

[The following rules apply when] a person wraps himself in a tallit86 and folds it, either [holding the folds] in his hand, or [placing them] on his shoulder: If his intent is that [the ends of the garment] should not tear or become soiled, it is forbidden.87 If his intent is for the sake of fashion, since this is the style in which people of his locale wear their clothes, it is permitted.


יוצאין בזוגין הארוגין בבגדים. ויוצא העבד בחותם של טיט שבצוארו אבל לא בחותם של מתכת שמא יפול ויביאנו. המתעטף בטליתו וקיפלה מכאן ומכאן בידו או על כתיפו אם נתכון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או שלא יתלכלכו אסור. ואם קבצן להתנאות בהן כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר:


A person who goes out [to the public domain] with a garment that is folded and placed on his shoulders is liable. He may, however, go out with a wrap [folded] around his shoulders even though a thread is not tied to his fingers.88

Whenever a wrap does not cover [a person's] head and the majority of his body,89 he is forbidden to go out [wearing it]. A cloth that is worn as a head covering90 that is short and not wide should be tied below one's shoulders. Thus, it will serve as a belt and one will be permitted to go out [wearing] it.


היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו חייב. אבל יוצא הוא בסודר שעל כתיפו אע"פ שאין נימא קשורה לו באצבעו. וכל סודר שאינו חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו. היתה סכנית קצרה שאינה רחבה קושר שני ראשיה למטה מכתפים ונמצאת כמו אבנט ומותר לצאת בה:


It is permitted to wrap oneself in a tallit91 that has unwoven strands92 at its edges, even though they are long and do not enhance the appearance of the tallit, because they are considered to be subsidiary to it. The person [wearing the tallit] does not care whether they exist or not.93

Based on the above, a person who goes out [wearing] a tallit whose tzitzit are not halachically acceptable is liable. For these strands are important to him and he is concerned with completing what they are lacking, so that they can be considered to be tzitzit.94

When, however, the tzitzit are halachically acceptable, it is permitted to go out [wearing this garment] during the day and during the night.95 Tzitzit that are halachically acceptable are not considered to be a burden, but rather to be an article that enhances the garment and beautifies it. Were the strands of tzitzit that are halachically acceptable to be considered a burden, one would be liable [for wearing such a garment] even on the Sabbath day, since a positive commandment [whose negation] is not [punishable by] karet does not supersede the Sabbath [prohibitions].96


מותר להתעטף בטלית שיש בשפתותיה מלל אע"פ שהן חוטין ארוכין ואע"פ שאינן נוי הטלית מפני שהן בטלים לגבי הטלית ואינו מקפיד עליהן בין היו בין לא היו. לפיכך היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שאותן החוטין חשובין הן אצלו ודעתו עליהן עד שישלים חסרונן ויעשו ציצית. אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה. שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו כמו האימרא וכיוצא בה. ואילו היו חוטי הציצית שהיא מצוייצת כהלכתה משאוי היה חייב היוצא בה אפילו ביום השבת שאין מצות עשה שאין בה כרת דוחה שבת:


A tailor should not go out on the Sabbath with a needle stuck into his clothes, nor a carpenter with a sliver of wood behind his ear,97 nor a weaver with wool in his ear, nor a carder of flax with a string around his neck, nor a money-changer with a dinar in his ear, nor a dyer with a sample in his ear.

If one [of these individuals] goes out [wearing such an article], he is not liable. Although this is the usual practice for artisans of this craft, [he is not liable,] because he is not considered to have transferred the article in an ordinary manner.98


לא יצא החייט בשבת במחט התחובה לו בבגדו. ולא נגר בקיסם שבאזנו. ולא גרדי באירא שבאזנו. ולא סורק במשיכה שבאזנו ולא שולחני בדינר שבצוארו. ולא צבע בדוגמא שבאזנו ואם יצא פטור ואע"פ שיצא דרך אומנתו מפני שלא הוציא כדרך המוציאין:


A zav99 who goes out with his receptacle is liable, for this is the only way this receptacle is transferred. [He is liable] although he has no need to take out [the receptacle] itself; [he needs it] only to prevent his clothes from being soiled.100 For a person who performs a labor is liable even when he has no need for the actual labor he performed.101


הזב שיצא בכיס שלו חייב מפני שאין דרך כיס זה להוציאו אלא כדרך הזאת ואף על פי שאינו צריך לגוף ההוצאה אלא כדי שלא יתלכלכו בגדיו שהמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה:


What should a man102 do when he finds tefillin in the public domain on the Sabbath?103 He should wear them in the ordinary fashion, placing the head tefillin on his head and the arm tefillin on his arm, enter a home and remove them there. Afterwards, he should go out, return, put on a second pair, [return to the home,] remove them, and [continue this pattern] until he brings in all [the tefillin].

If there were many pairs of tefillin and there was not enough time to bring them in during the time by wearing them as garments, he should remain [watching] them until [after] nightfall, and bring them in on Saturday night.104 In a time of oppressive decrees,105 when one might fear to linger and watch them until the evening because of the gentiles, he should cover them where they are located, leave them, and proceed [on his way].


המוצא תפילין בשבת ברשות הרבים כיצד הוא עושה לובשן כדרכן מניח של יד בידו של ראש בראשו ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן. ואם היו הרבה ולא נשאר מן היום כדי להכניסן דרך מלבוש הרי זה מחשיך עליהם ומכניסן במוצאי שבת. ואם היה בימי הגזרה שמתירא לישב ולשומרן עד הערב מפני הכותים מכסן במקומן ומניחן והולך:


Should he be afraid to wait until after nightfall because of thieves, he should take the entire group at once and carry them less than four cubits at a time, or he should give them to a colleague [standing within four cubits], who in turn will give them to another colleague106 until they reach the courtyard at the extremity of the city.107

When does the above apply? When they are found together with their straps that are tied with the knots with which tefillin are tied, since then they are surely tefillin. If, however, their straps are not tied, one should not pay attention to them.108


היה מתיירא להחשיך עליהן מפני הליסטים נוטל את כולן כאחת ומוליכן פחות פחות מארבע אמות או נותנן לחבירו בתוך ארבע אמות וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה. במה דברים אמורים בשהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין קשר של תפילין שודאי תפילין הן אבל אם לא היו רצועותיהן מקושרות אינו נזקק להן:


A person who finds a Torah scroll should linger and watch it until after nightfall.109 In a time of danger, he may leave it110 and go on his way. If rain is descending, one should wrap himself in the parchment,111 cover it [with one's outer garments], and enter [a home] with it.


המוצא ספר תורה יושב ומשמרו ומחשיך עליו. ובסכנה מניחו והולך לו. ואם היו גשמים יורדין מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו:


On Friday, shortly before nightfall, a tailor should not go carrying a needle in his hand,112 nor should a scribe [go out carrying] his pen, lest he forget and transfer it on the Sabbath.

A person is obligated to check his clothes on Friday before nightfall, lest he forget something in them and [inadvertently] transfer it on the Sabbath.

It is permissible to go out wearing tefillin on Friday shortly before sunset. Since a person is obligated to touch his tefillin at all times,113 there is no possibility that he will forget them. If a person forgets and goes out to the public domain [wearing] tefillin,114 [when] he remembers the tefillin on his head, he should cover his head115 until he reaches his home or the house of study.


לא יצא החייט במחטו בידו ולא הלבלר בקולמוסו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויוציא. וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת. מותר לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה הואיל וחייב אדם למשמש בתפיליו בכל עת אינו שוכחן. שכח ויצא בהן לרשות הרבים ונזכר שיש לו תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו או לבית המדרש