It is [one] of the foundations of [our] faith that God conveys prophecy to man.

Prophecy is bestowed only upon a very wise sage of a strong character, who is never overcome by his natural inclinations in any regard. Instead, with his mind, he overcomes his natural inclinations at all times. He must [also] possess a very broad and accurate mental capacity.

A person who is full of all these qualities and is physically sound [is fit for prophecy]. When he enters the Pardes and is drawn into these great and sublime concepts, if he possesses an accurate mental capacity to comprehend and grasp [them], he will become holy. He will advance and separate himself from the masses who proceed in the darkness of the time. He must continue and diligently train himself not to have any thoughts whatsoever about fruitless things or the vanities and intrigues of the times.

Instead, his mind should constantly be directed upward, bound beneath [God's] throne [of Glory, striving] to comprehend the holy and pure forms and gazing at the wisdom of the Holy One, blessed be He, in its entirety, [in its manifold manifestations] from the most elevated [spiritual] form until the navel of the earth, appreciating His greatness from them. [After these preparations,] the divine spirit will immediately rest upon him.

When the spirit rests upon him, his soul becomes intermingled with the angels called ishim, and he will be transformed into a different person and will understand with a knowledge different from what it was previously. He will rise above the level of other wise men, as [the prophet, Samuel] told Saul [I Samuel 10:6]: "[The spirit of God will descend upon you] and you shall prophesy with them. And you will be transformed into a different person."


מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר:


There are a number of levels among the prophets. Just as with regard to wisdom, one sage is greater than his colleague, so, too, with regard to prophecy, one prophet is greater than another. They all, [however, share certain commonalities]. They receive prophetic visions only in a visionary dream or during the day after slumber has overtaken them, as [Numbers 12:6] states: "I make Myself known to him in a vision. I speak to him in a dream."

When any of them prophesy, their limbs tremble, their physical powers become weak, they lose control of their senses, and thus, their minds are free to comprehend what they see, as [Genesis 15:12] states concerning Abraham: "and a great, dark dread fell over him." Similarly, Daniel [10:8] states: "My appearance was horribly changed and I retained no strength."


הנביאים מעלות מעלות הן כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו כך בנבואה נביא גדול מנביא וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה כמו שנאמר באברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו וכמו שנאמר בדניאל והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח:


When a prophet is informed of a message in a vision, it is granted to him in metaphoric imagery. Immediately, the interpretation of the imagery is imprinted upon his heart, and he knows its meaning.

For example, the ladder with the angels ascending and descending envisioned by the patriarch, Jacob, was an allegory for the empires and their subjugation [of his descendants]. Similarly, the creatures Ezekiel saw, the boiling pot and the rod from an almond tree envisioned by Jeremiah, the scroll Ezekiel saw, and the measure seen by Zechariah [were all metaphoric images]. This is also true with regard to the other prophets.

Some would relate the allegory and its explanation as these did. Others would relate only the explanation. At times, they would relate only the imagery without explaining it, as can be seen in some of the prophecies of Ezekiel and Zechariah.

All of the prophecies come in the form of metaphoric imagery and allegories.


הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכיות ושעבודן וכמו החיות שראה יחזקאל והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה והמגלה שראה יחזקאל והאיפה שראה זכריה וכן שאר הנביאים מהם אומרים המשל ופתרונו כמו אלו ויש שהן אומרים הפתרון בלבד ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון כמקצת דברי יחזקאל וזכריה וכולן במשל ודרך חידה הם מתנבאים:


All the prophets do not prophesy whenever they desire. Instead, they must concentrate their attention [upon spiritual concepts] and seclude themselves, [waiting] in a happy, joyous mood, because prophecy cannot rest upon a person when he is sad or languid, but only when he is happy.

Therefore, the prophets' disciples would always have a harp, drum, flute, and lyre [before them when] they were seeking prophecy. This is what is meant by the expression [I Samuel 10:5]: "They were prophesying" - i.e., following the path of prophecy until they would actually prophesy - as one might say, "So and so aspires to greatness."


כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה וזהו שנאמר והמה מתנבאים כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו כמו שאתה אומר פלוני מתגדל:


Those who aspire to prophecy are called "the disciples of the prophets." Even though they concentrate their attention, it is possible that the Divine Presence will rest upon them, and it is possible that it will not rest upon them.


אלו שהם מבקשין להתנבא הם הנקראים בני הנביאים ואף על פי שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה:


All the statements made above describe the path of prophecy of all the early and later prophets, with the exception of Moses, our teacher, the master of all prophets.

What is the difference between Moses' prophecy and that of all the other prophets? [Divine insight is bestowed upon] all the [other] prophets in a dream or vision. Moses, our teacher, would prophesy while standing awake, as [Numbers 7:89] states: "When Moses came into the Tent of Meeting to speak to Him, he heard the Voice speaking to him."

[Divine insight is bestowed upon] all the [other] prophets through the medium of an angel. Therefore, they perceive only metaphoric imagery and allegories. Moses, our teacher, [would prophesy] without the medium of an angel, as [Numbers 12:8] states: "Mouth to mouth I speak to him," and [Exodus 33:11] states: "And God spoke to Moses face to face." [Numbers 12:8] states: "He gazes upon the image of God" - i.e., there was no metaphor. Rather, he would perceive the matter in its fullness, without metaphor or allegory. The Torah testifies concerning him [Numbers 12:8]: ["I speak to him...] manifestly, without allegory." His appreciation of prophecy would not be through metaphor, but through open revelation, appreciating the matter in its fullness. All the [other] prophets are overawed, terrified, and confounded [by the revelations they experience], but Moses, our teacher, would not [respond in this manner], as [Exodus 33:11] relates: "[God spoke to Moses...] as a man speaks to a friend" - i.e., just as a person will not be awe-struck from hearing his friend's words, so, too, Moses' mental power was sufficient to comprehend the words of prophecy while he was standing in a composed state.

All the [other] prophets cannot prophesy whenever they desire. Moses, our teacher, was different. Whenever he desired, the holy spirit would envelop him, and prophecy would rest upon him. He did not have to concentrate his attention to prepare himself [for prophecy], because his [mind] was always concentrated, prepared, and ready [to appreciate spiritual truth] as the angels [are]. Therefore, he would prophesy at all times, as [Numbers 9:8] states: "Stand and hear what God will command you."

He was promised this by God, as [implied by Deuteronomy 5:27-28]: "Go and tell them: `Return to your tents,' but you stand here together with Me." This should be interpreted to mean: When prophecy departs from all the [other] prophets, they return to their "tents" - i.e., the needs of the body like other people. Therefore, they do not separate themselves from their wives. Moses, our teacher, never returned to his original "tent." Therefore, he separated himself from women and everything of that nature forever. He bound his mind to the Eternal Rock. [Accordingly,] the glory never left him forever. The flesh of his countenance shone, [for] he became holy like the angels.


כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:

כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים:


There is the possibility that a prophet will experience prophecy for his own sake alone - i.e., to expand his mental capacities and to increase his knowledge - [allowing him] to know more about the lofty concepts than he knew before.

It is also possible that he will be sent to one of the nations of the world, or to the inhabitants of a particular city or kingdom, to prepare them and to inform them what they should do or to prevent them [from continuing] the evil which they are doing.

When he is sent [on such a mission], he is given a sign or a wonder [to perform], so that the people will know that God has truly sent him.

Not everyone who performs signs or wonders should be accepted as a prophet: only a person who is known to be fit for prophecy beforehand; i.e., his wisdom and his [good] deeds surpass those of all his contemporaries. If he follows the paths of prophecy in holiness, separating himself from worldly matters, and afterwards performs a sign or wonder and states that he was sent by God, it is a mitzvah to listen to him, as [Deuteronomy 18:15] states: "Listen to him."

It is possible that a person will perform a sign or wonder even though he is not a prophet - rather, the wonder will have [another cause] behind it. It is, nevertheless, a mitzvah to listen to him. Since he is a wise man of stature and fit for prophecy, we accept [his prophecy as true], for so have we been commanded.

[To give an example of a parallel:] We are commanded to render a [legal] judgment based on the testimony of two witnesses. Even though they may testify falsely, since we know them to be acceptable [as witnesses], we presume that they [are telling the truth].

Considering these matters and the like, [Deuteronomy 29:28] states: "The hidden matters are for God, our Lord, but what is revealed is for us and our children," and [I Samuel 16:7] states: "Man sees what is revealed to the eyes, but God sees into the heart."


הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם וכשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ונאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב: