The following rules apply when an unpaid watchman says, "I desire to pay and not to take an oath: If the entrusted article is of a uniform type and it is possible to purchase such articles in the market-place - e.g., produce, reams of wool and flax that are entirely uniform, beams on which images have not been carved, or the like- he may pay the value of the article and be excused from taking an oath.

If, however, the entrusted article was an animal, a decorated garment, a utensil that had been fixed, or an article that is not easily available to purchase in the market place, we suspect that the watchman coveted it for himself. We therefore require him to take an oath as instituted by our Sages, while holding a sacred article, that the entrusted object is no longer in his possession. Afterwards, he must make restitution.

The same law applies to other watchmen - e.g., a borrower who says that an entrusted animal died or was stolen, or a paid watchman, or a renter who says that an entrusted article was stolen or lost. Even though they are obligated to pay, they are required to take an oath that the article is no longer in their possession. Afterwards, they must make financial restitution for the entrusted animal or article. The rationale is that we suspect that the watchman coveted it for himself.

If the owner claims that the entrusted article was worth more than the watchman admits, he must also include in his oath that it was worth only such and such. Thus, every watchman who takes the oath required of watchmen must include three matters in the oath:

a) that he cared for the article in a manner appropriate for a watchman;

b) that this and this happened to the article and it is no longer in his domain; and

c) that he did not use the article for his own purposes before the event that absolves him of responsibility took place.

If he desires to make financial restitution, he must take an oath that the article is no longer in his domain and include in his oath that it is worth such and such.


שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשבע אם הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כגון פירות או יריעות של צמר ושל פשתן השוות בכל עניינם או קורות שאינן מצויירות וכל כיוצא בהן ה"ז משלם ואינו נשבע אבל אם היה פקדון בהמה או בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבר שאינו מוצא לקנות כמותו בשוק חוששין שמא עיניו נתן בו ומשביעין אותו בתקנת חכמים שבועה בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואחר כך משלם והוא הדין לשאר השומרין כגון השואל שאמר מתה או נגנבה ושומר שכר והשוכר שאמר נגנבה או שאבדה אף על פי שהן חייבין לשלם משביעין אותן שבועה שאינה ברשותן ואח"כ משלמין דמי הבהמה או החפץ שאנו חוששין לו שמא עיניו נתן בה ואם אמרו הבעלים יתר על זה היה שוה כולל בשבועתו שאינה שוה אלא כך וכך נמצא כל שומר שנשבע שבועת השומרין כולל בשבועתו שלשה דברים ששמר כדרך השומרין ושארעו כך וכך ואינו ברשותו ושלא שלח בו יד קודם שארעו המאורע הפוטר אותו ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שכך וכך היה שוה:


When accepting an article for safekeeping, a watchman may stipulate that he will not guard the articles in a manner appropriate for a watchman; instead: "Money that is entrusted to me, I will keep in the corner of my house," or the like.

The following rule applies if the watchman claims that he made such a stipulation and the owner agreed, and the owner claims that such a stipulation was never made. The watchman's claim is accepted. This applies even if the owner entrusted it to him in the presence of witnesses. The rationale is that since he could have claimed: "I guarded it in a manner appropriate for a watchman, but it was destroyed by forces beyond my control," we accept his claim that he made such a stipulation. Therefore, he must take an oath that he did not use the article for his own purposes, that it is not in his possession, and that he had made such a stipulation.


יש לשומר להתנות שאינו שומר כדרך השומרין אלא מעות אלו שהפקיד אצלי בזוית ביתי אני מניח אותן וכיוצא בזה טען השומר שתנאי היה בינינו ובעל הפקדון אומר לא היה שם תנאי אע"פ שהפקיד אצלו בעדים מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרין ונאנסתי נאמן לומר שהיה ביניהן תנאי לפיכך ישבע שלא שלח יד בו ושאינו ברשותו ושהיה ביניהן תנאי:


When an unpaid watchman brings proof that he was not negligent, he is not required to take an oath. We do not suspect that he used the article for his own purposes before it was lost.

If the owner of the entrusted article brings proof that the watchman was negligent, the watchman must make restitution. If he claims that the owner had agreed to his stipulation that he not be required to guard the article in the manner required by witnesses, his claim is not accepted. The rationale is that there are witnesses who testify that he was negligent.


שומר חנם שהביא ראייה שלא פשע בה פטור משבועה ואין אומרים שמא שלח בו יד קודם שיאבד ובעל הפקדון שהביא ראייה שפשע השומר משלם ואם טען ואמר תנאי היה בינינו אינו נאמן שהרי יש עדים שפשע:


When a person entrusts an article to a colleague in the presence of witnesses, there is a disagreement between the owner and the watchman, and the witnesses testify that the article that we see is the article that was entrusted in their presence, the watchman cannot claim: "Afterwards, I purchased it from him," or "He gave it to me as a present."

Therefore, if the watchman dies, the entrusted article may be expropriated from the orphans without an oath. Moreover, should a person come and tell an heir: "I entrusted this and this article with your father," and give very explicit signs to identify the article, if the entrusted article is found as he described it, and the judge knows that the deceased was not likely to have such an article, the judge may award the article to the person who identified it with the signs.

This law applies provided the person who claims that the article is his would not frequently visit the deceased. If, however, he would frequently visit him we do not award him the article. We suspect that perhaps it belongs to another person, and the claimant merely became familiar with its identifying characteristics.

If witnesses come and testify that the deceased is not likely to have owned the article, we do not expropriate the article from the orphans because of their testimony. For their estimation of the deceased's financial capacity is not necessarily that of the judge, and the judge should follow only information that he feels that he can rely only, as will be explained in Hilchot Sanhedrin.

An incident occurred concerning a person who entrusted sesame seeds to a colleague in the presence of witnesses and later came to claim them. The watchman replied: "I returned them."

The owner answered: "They were of this and this measure and they are now held in your jug."

The watchman responded: "I returned yours, and these are others."

The Sages ruled that the sesame seeds should not be expropriated from his possession, for perhaps these sesame seeds belonged to the watchman. Instead, the watchman is required to take an oath while holding a sacred object that he returned the entrusted object, as we have explained.


הפקיד אצל חבירו בעדים ובאו עדים שזה החפץ בפנינו הפקידו אצלו אין השומר יכול לטעון ולומר חזרתי ולקחתיו ממנו או נתנו לי במתנה לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומים בלא שבועה ולא עוד אלא מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם ונתן סימנין מובהקין ונמצא הפקדון כמו שאמר והיה יודע הדיין שלא היה המת אמוד שזה הפקדון שלו יש לו לדיין הזה לתת הפקדון לזה שנתן סימניו והוא שלא יהיה המפקיד רגיל להכנס אצל זה שמת אבל אם היה רגיל ליכנס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנין שלו באו עדים והעידו לדיין שאין זה אמוד אין מוציאין מיד היתומים בעדותן שאין זה ראייה ברורה ואומדן דעתן אינו אומד דעתו ואין לו לדיין אלא מה שדעתו סומכת עליו כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חבירו בעדים ובא לתבעו ואמר לו החזרתים אמר לו המפקיד והלא כך וכך היא מדתם והרי הם מונחים אצלך בחביתך אמר לו שלך החזרתי לך ואלו אחרים הן ואמרו חכמים אין מוציאין מידו שמא אלו השומשמין של שומר הן אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ שהחזיר כמו שביארנו:


The following rules apply when the owner of an entrusted object asks for the return of that object and the watchman gives it to him, but a difference of opinion arises between them. For example,the owner claims: "This is not the article I entrusted, but a different one," "My article was whole, and you broke it," "It was new and you used it," or "I entrusted 100 se'ah to you, and there are only 50 here." The watchman responds to these claims, saying: "This is the article you personally deposited. You will be taking what you gave me."

In all such instances, the watchman is required merely to take a sh'vuat hesset, as is required of others who must take oaths in response to such claims. For a watchman is not obligated to take the oath required of watchmen mentioned in the Torah unless he admits accepting responsibility for the very article that the owner claims, but asserts that it was stolen, it died, or it was captured.

The general principle is: When a watchman makes a claim that absolves him from payment, he is required to take the oath required of watchmen. If, however, he says, "This is the article that you lent me," "... hired to me," or "... paid me for watching," and the owner claims that the article he seeks to return is not the one given or that it was changed from its original state, the renter is required to take merely a sh'vuat hesset, or a Scriptural oath if he admits a portion of the plaintiff's claim.

What is implied? If the owner claims: "I entrusted 100 se'ah to you," and the watchman claims: "You only entrusted 50," he is required to take a Scriptural oath, because he admitted a portion of the claim, not because it is the oath required of a watchman. If the owner claims: "I entrusted 100 se'ah of wheat to you," and the watchman claims: "You entrusted only 100 se'ah of barley," he is merely required to take a sh'vuat hesset, as others who would have to take an oath with regard to this claim.


בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר ואמר המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ואתה שברתו או חדש היה ונשתמשת בו ק' סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא ג' ובעל הבית אומר זהו שהפקדת בעצמך ומה שנתת אתה נוטל הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת השומרין האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וטוען שנגנב או מת או נשבה כללו של דבר טוען לפטור עצמו מן התשלומין [נשבע שבועת שומרין] אבל אם אמר זהו שהשאלתני או שהשכרת לי או שנטלתי שכר על שמירתי והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה השוכר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים נשבע שבועת התורה מפני שהודה במקצת לא משום שבועת השומרין מאה כור של חטים הפקדתי אצלך והוא אומר לא הפקדת אצלי אלא מאה של שעורים נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה כזו: