How is the assessment for embarrassment evaluated? Everything depends on the character of the person who causes the embarrassment and that of the one who is embarrassed. For the embarrassment caused by a child cannot be compared to the embarrassment caused by a respected adult, since the embarrassment caused by the ignoble one is greater.


כיצד משערין הבושת. הכל לפי המבייש והמתבייש. אינו דומה מתבייש מן הקטן למתבייש מאדם גדול ומכובד שזה שביישו זה הקל בשתו מרובה:


A person who embarrasses someone who is naked, or who is in the bathhouse is not liable. If the wind blew and raised a person's clothes up against his face, revealing his nakedness, and then another person removed more of his garments, the latter is liable for causing embarrassment. Nevertheless, the embarrassment caused to this person whose nakedness was revealed cannot be compared to the embarrassment of a person who was not naked at all.

Similarly, if a person lifted up his clothes to go down to a river or to ascend from a river, and another person embarrassed him, that person is liable. Nevertheless, the embarrassment caused to this person cannot be compared to the embarrassment of a person who was fully clothed.


המבייש את הערום או מי שהוא במרחץ [א] פטור. נשבה הרוח והפכה שוליו על פניו והרי הוא ערום והוסיף זה בהפשטתו חייב בבושת ואינו דומה מבייש את זה שנעשה ערום למבייש את שאינו ערום. וכן אם הגביה בגדיו לירד לנהר או שעלה מן הנהר וביישו חייב. ואינו דומה מבייש זה למבייש את המכוסה בבגדיו:


When a person embarrasses a colleague who is sleeping, he is liable for the embarrassment he caused. If the person died in his sleep and never became aware that this person had embarrassed him, the assessment for embarrassment should not be expropriated from the person who caused the embarrassment. If, however, the embarrassed person's heirs seized this amount from the property of the person who caused the embarrassment, it is not expropriated from them.


המבייש את הישן חייב בבושת. ואם מת בתוך שנתו ולא הקיץ ולא הרגיש בזה שביישו אין גובין בושת זה מן המבייש. ואם תפשו היורשין אין מוציאין מידן:


A person who embarrasses a mentally incompetent person is not liable. A person who embarrasses a deaf mute is liable.

A person who embarrasses a convert or a servant is liable. The following rules apply when a person embarrasses a minor: If the minor becomes embarrassed when he is shamed, the person is liable. If the minor does not feel the shame, the other person is not liable.

Even when he is liable, the liability for embarrassing a minor cannot be compared to the liability for embarrassing an adult, nor can that required for embarrassing a servant be compared to that required for embarrassing a free man, nor can that required for embarrassing a deaf mute be compared to that required for embarrassing a mentally competent person.


המבייש את השוטה פטור. והמבייש את החרש חייב. המבייש את הגר או את העבד חייב. המבייש את הקטן אם כשמכלימין אותו נכלם חייב ואם לאו פטור. ומכל מקום אינו דומה המבייש את הקטן למבייש את הגדול. ולא ב המבייש את העבד למבייש את בן חורין. ולא מבייש חרש למבייש פקח:


When a person embarrasses a colleague with words, or he spits on his clothing, he is not liable for a financial penalty. The court should, however, impose appropriate restraints concerning such matters in every place and time.

If a person embarrasses a Torah scholar, he is liable to pay him for the full measure of embarrassment, even though he embarrassed him only by verbal abuse. The rule has already been ordained that anyone who embarrasses a Torah scholar, even with mere verbal abuse, is penalized and is required to pay 35 gold dinarim - i.e., the weight of 8 and 3/4 sela'im. It is an accepted tradition, that this penalty is exacted in all places, in Eretz Yisrael and in the diaspora.


המבייש את חבירו בדברים או שרקק על בגדיו פטור מן התשלומין. ויש לבית דין לגדור בדבר בכל מקום ובכל זמן כפי שיראו. ואם בייש תלמיד חכם חייב לשלם לו בושת שלימה אע"פ שלא ביישו אלא בדברים [ב] כבר נפסק הדין ג שכל המבייש תלמיד חכם אפילו בדברים קונסין אותו וגובין ממנו [ג] משקל שלשים וחמשה דינר מן הזהב שהוא משקל תשע סלעים פחות רביע וקבלה היא בידינו שגובין קנס זה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ:


There have continually been instances of this in our community in Spain. There are some scholars who have waived this payment, and this is praiseworthy of them. There are those who demand payment and reach a compromise. The judges, however, tell the person who caused the embarrassment: "You are obligated to pay him a pound of gold."


מעשים היו אצלנו תמיד בכך בספרד ויש תלמידי חכמים שהיו מוחלין על זה וכך נאה להם. ויש שתובע ועושין פשרה ביניהן. אבל הדיינים היו אומרין למבייש חייב אתה ליתן לו ליטרא זהב:


Although a person who embarrasses someone else verbally is not liable for a financial payment, it is a grave sin. Only a wicked and foolish person abuses and insults people. The Sages of the earlier generations said: "Whoever embarrasses a proper Jewish person in public with words does not have a share in the world to come."


אע"פ שהמבייש שאר העם בדברים פטור מן התשלומין עון גדול הוא. ואינו מחרף ומגדף לעם אלא רשע שוטה. ואמרו חכמים הראשונים שכל המלבין פני אדם כשר מישראל בדברים אין לו חלק לעולם הבא:


There are many types of blows that involve embarrassment and a small amount of pain, but no permanent damage. Our Sages have already ordained specific payments for these types of blows. Whoever strikes a colleague with one of these blows must pay this specified amount. These are all considered k'nasot.

The specific amount that the person must pay is the assessment for pain, embarrassment, medical attention and unemployment. Whether or not the injured requires medical attention and loses employment, this is the amount that must be paid.


יש הכאות רבות שיש בהן ביזוי וצער מעט ואין בהן נזק. וכבר פסקו להם חכמים דמים קצובים. וכל המכה לחבירו הכאה מהן משלם אותו הממון [ד] הקצוב וכולן קנסות הן. ואותו הממון הקצוב הוא דמי הצער והבושת והריפוי והשבת. בין צריך לרפואה ושבת בין לא צריך כזה הוא [ה] משלם:


How much must be paid? A person who kicks a colleague with his foot must pay five sela'im. If he butts him with his knee, he must pay three sela'im. If he hits him with a fist, he must pay thirteen sela'im. If he slams his colleague with his palm, he must pay a sela. If he slaps him in the face, he must pay fifty sela'im. If he slaps him in the face with the back of his hand, he must pay 100 sela'im.

Similarly, if he twists his ear, pulls his hair, spits at him and the spittle touches his body, removes a man's garment or a woman's head covering, he must pay 100 sela'im.

He must pay this amount for every blow he gives. What is implied? If he kicks his colleague four times - even if he kicks him in immediate succession, he must pay him twenty sela'im. If he slaps him in the face twice, he must pay him 100 sela'im. The same rule applies with regard to the other payments.


וכמה הוא משלם. א הבועט בחבירו ברגלו משלם חמש סלעים. הכהו בארכובתו משלם שלש סלעים. קבץ אצבעותיו כמו אוגד אגודה [ו] והכהו בידו כשהיא אגודה משלם שלש עשרה סלעים. [ז] תקע את חבירו בכפו משלם [ח] סלע. סטרו על פניו משלם חמשים סלעים. סטרו מאחורי ידו משלם מאה סלע. וכן אם צירם באזנו או תלש בשערו או שרקק והגיעו [הרוק בבשרו או העביר טלית מעליו ופרע ראש האשה] משלם מאה סלע. וכזה הוא משלם על כל מעשה ומעשה. כיצד כגון שבעט בחבירו ארבע בעיטות אפילו זו אחר זו משלם עשרים סלעים. סטרו על פניו שתי סטירות משלם מאה סלע וכן בשאר:


All the sela'im mentioned in this context refer to the silver coins used in Eretz Yisrael at that time. Every sela was composed of half a dinar of pure silver and three and a half dinarim of copper. Therefore, if a person became liable to pay a colleague 100 sela'im because of such blows, he is liable to pay him twelve and a half sela'im of pure silver.


כל אלו הסלעים הם מכסף ארץ ישראל באותו הזמן. שהיה בכל סלע [ט] חצי דינר כסף ושלשה דינרין ומחצה נחשת. לפיכך מי שנתחייב בהכאות אלו לשלם מאה סלע הרי זה משלם שתים עשרה סלע ומחצה כסף נקי:


When are these assessments imposed? When a distinguished person is involved. If, however, an ignoble person is involved - one who is not particular about these things or the like - he receives only the amount of money that is appropriate for him, as assessed by the judges.

For there are base people who are not concerned with being shamed and will demean themselves in any humiliating manner for foolishness and frivolity, or to receive a p'rutah from the fools who jest with them.


במה דברים אמורים במכובד אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אינו נוטל אלא לפי מה שראוי לו וכמו שיראו הדיינים שהוא ראוי [י] ליטול. לפי שיש בני אדם כעורין שאין מקפידין על בושתם וכל היום מבזים עצמן בכל מיני ביזוי דרך שחוק וקלות ראש או כדי ליטול פרוטה אחת מן הלצים המשחקים עמהם: