האזהרה שהזהרנו מלאכול את הבכור חוץ לירושלים אם הוא תמים, הוא אמרו: "לא תוכל לאכל בשעריך וכו' ובכרת בקרך" (שם יב, יז).
ולשון ספרי: "בכרת" - זה הבכור, לא בא הכתוב ללמד אלא לזר שאכל בכור בין לפני זריקת דמים ובין לאחר זריקת דמים, שעובר בלא תעשה.
הנה נתבאר לך שלאו זה כולל שני ענינים: אזהרה לזר שלא יאכל בכור תמים וגם אזהרה לכהן על אכילתו חוץ לירושלים. ובשני עניינים הדין תלוי בבכור תמים;
והעובר על לאו זה - לוקה.
