המצווה הע"ד
הציווי שנצטווינו שכל איש זב אם נרפא מזיבותו יקריב קורבן, ורבן זה הוא: "שתי תרים או שני בני יונה אחד חטאת והאחד עלה". - וזהו קורבן הזב, והוא מחוסר כפרה עד שיקריבנו
והוא אמרו יתעלה: "וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תרים וגו'" (ויקרא טו, יג-טו).
המצווה הע"ז
הציווי שנצטווינו שכל מצורע יקריב קורבן אם נרפא מנגעו, והן שלש בהמות: עולה וחטאת ואשם ולוג שמן. ואם הוא עני - מקריב כבש לאשם ושתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת, וזהו הרביעי ממחוסרי כפרה והוא אמרו יתעלה: "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת" (שם יד, י).
ואם יאמר מישהו: מדוע אינך מונה קורבן מחוסרי כפרה כולם כמצווה אחת?
כיון שיש להם עניין אחד הכוללם, והוא חיסור הכפרה, ואז זה היה מין ממיני הטהרה מן הטמאה והיית אומר: המצווה הפלונית - הוא הציווי שנצטווינו שלא תשלם טהרת מקצת הטמאים, והם זב וזבה ויולדת ומצורע, עד שיקריבו קורבן, שהרי כן אתה מונה טהרה במקווה מצווה אחת - יתחייב בה איזה טמא שיהיה, ואינך חושש למין הטמאה שנטמא בה - כך היית יכול למנות קורבן מחוסרי כפרה כמצווה אחת, ולא תחוש למין טומאתו?!
השם יודע ועד שכך היה צריך להיות בהחלט, אילו היה קורבן כל אחד מארבעת מחוסרי כפרה אלו קורבן אחד שאין בו שינוי, כמו טהרה במים שהיא מין טהרה וחובה על כל טמא;
אבל מכיון שנשתנו קורבנותיהם כמו שאתה רואה, צריך למנות כל קורבן לבדו בהכרח, כי הדבר שבו נשלמת טהרתו של זה אינו הדבר שבו נשלמת טהרתו של זה.
והרי זה כמו מי נידה ומי מקווה וארבעה מינין שבמצורע שהן שלש מצוות, אף על פי שכולן לטהרת טמאים כמו שאבאר.
וארבעת מחוסרי כפרה אלו כבר נתבארו דיניהם ודיני קורבנותיהם בכללות ובפרטות בפרק א' ופרק ב' מכרתות ופרק ב' מערכין וזבחים ופרק ח' מנזירות וסוף נגעים ומסכת קנים ובמקומות רבים המפזרים בתלמוד, אלא שרובם ככולם במקומות שהעירנו עליהם.
