בס"ד. שיחת אור ליום ה' פ' ויגש, ה' טבת* ה'תשנ"ב.

– אחרי תפלת ערבית –

– תרגום מאידית –

א. יום זה, ה' טבת, קשור עם השחרור וה"פדיון שבויים" של ספרי וכתבי רבותינו נשיאינו בספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש, שבנשיאותו ובהנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים גו'"1 – שכאשר מגיע יום זה מדי שנה בשנה, הרי "נזכרים" ועי"ז "נעשים" הענינים שנפעלו בפעם הראשונה2.

ועל פי דברי המשנה3 "מצוה גוררת מצוה" (שקיום המצוה מביא את האדם (המקיים את המצוה) לקיים מצוה נוספת, ובפרט ובעיקר – לקיים מצוה זו עצמה) – אשר זהו כלל בנוגע לכל מצוה, עאכו"כ בנוגע לה"מצוה רבה"4 דפדיון שבויים – מובן אפוא, שהמצוה והענין דפדיון שבויים שנפעל ביום ה' טבת [שזהו מעין ובדוגמת הענין דפדיון שבויים בפשטות5], פועל ("גוררת") שיקיימו (עוד מצוות, ובפרט ובעיקר) מצות פדיון שבויים, ובענין זה (דפדיון ספרים) עצמו:

בימים אלו ישנה "קבוצה" של ספרים, ביחד עם כתבי-יד המצורפים לספרים אלו, שממתינים לפדיון שבויים שלהם, שיוחזרו אל בעליהם האמיתי, הוא נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, לשוב לד' אמותיו, שהן יחד עם הד' אמות דבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים (וגמילות חסדים בפרט) – "בית רבינו שבבבל"6.

וכיון ש"מצוה גוררת מצוה" – מובן עד"ז בנדו"ד, ש(קיום מצות) פדיון שבויים בה' טבת – פועל7 גם את (קיום מצות) פדיון ושיבת הספרים וכתבי-יד האמורים.

ויש להוסיף, שהענין האמור [ד"מצוה גוררת מצוה" – ממצוה אחת דפדיון שבויים למצוה שני' דפדיון שבויים] מודגש יותר כשמדובר אודות פדיון שבויים של ספרים:

ספרי תורה הם ענין של חכמה8 [ובזה גופא – חכמה קדושה, חכמת התורה]. מובן מכך, שכל ספר בתורה נוגע גם לכל שאר הספרים, כי על-ידי הלימוד והידיעה בספר זה נעשה הוספה בהבנה והשגה דשאר הספרים.

וכמו"כ בנוגע לעניננו: היות שהשלימות דלימוד הספרים שלפנ"ז (שפדיונם נפעל בה' טבת) תלוי' בלימוד הספרים הנמצאים לע"ע בשבי', נמצא, ששלימות הפדיון דספרים אלו9 (בה' טבת) – כאשר זה מביא לפדיון של הספרים האמורים (וכל שאר הספרים) אשר ממתינים עדיין לפדיונם.

[ובפרט ששתיהם חלק מספרי' אחת – ספריית אגו"ח חב"ד שבנשיאותו דכ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו].

ב. ועוד וג"ז עיקר (ואדרבא – הוא העיקר):

המצוה דפדיון שבויים (בה' טבת) – פועלת (ע"ד "מצוה גוררת מצוה") גם את אמיתיות ושלימות הפדיון שבויים ע"י הקב"ה – הפדיון דכל בנ"י (וכל עניני תורה וכל הענינים כולם) מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ויש להוסיף, שגם ענין זה (השייכות דפדיון שבויים להגאולה) מודגש במיוחד בנוגע לפדיון שבויים של ספרים – כידוע10, שענין הגאולה תלוי בהפדיון (הבירור וזיכוך והעלאה) דכל ניצוצי קדושה שנמצאים עכשיו "בשבי'" בהעלם והסתר של העולם; וכיון שכל הענינים מתחילים ונמשכים מהתורה11 – מובן אפוא, שהכח לזה בא מענין דוגמתו בתורה – הפדיון דעניני תורה המצויים בשבי'.

ג. נקודה נוספת בהשייכות של ב' ענינים אלו:

הפדיון שבויים ונצחון הספרים האמיתי הוא, כמובן ופשוט, דוקא כאשר עי"ז ניתוסף עוד יותר בלימוד ספרים של תורה12 [כולל בעיקר – בהלימוד בספרים אלו]. מזה מובן, שיום ה' טבת צריך להביא עמו חיזוק והוספה בלימוד ספרים של תורה, מתחיל מה"ספר"13 הראשון בתורה שבע"פ – ספר המשניות.

ועפ"ז מובן יותר איך פדיון הספרים מביא לידי הפדיון הכללי דהגאולה – כמפורש בפסוק14 "ציון במשפט תפדה גו'", ז.א. שעל-ידי לימוד התורה [שבזה מתבטא כנ"ל אמיתיות הנצחון ופדיון הספרים] – נעשה הפדיון ד"ציון". ובפרט ע"י לימוד הספרים15, מתחיל מספר המשניות16 – כמאמר חז"ל17 – "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות".

וה"ציון במשפט תפדה" מודגש עוד יותר – ע"י הלימוד בספרים שכבר נפדו18.

ולהוסיף, שמזה מובן גם בהנוגע לפועל – שהמאורע דה' טבת צריך להביא לכל לראש חיזוק והוספה בלימוד הספרים19, כולל ומתחיל מלימוד המשניות – שזה פועל שמפדיון הספרים באים תיכף לפדיון הגאולה, כנ"ל. וע"י עצם ההחלטות בזה – הנה כיון שהקב"ה רואה שהחלטות אמיתיות הן ובודאי יקיימו אותן, הרי ההחלטות עצמן פועלות20 ממש כאילו למדו את המשניות21.

ד. ויש להוסיף ולקשר כל הנ"ל – ע"ד הרמז – לפרשת השבוע, פ' ויגש:

איתא בזהר22, ש"ויגש אליו יהודה" הוא הענין דסמיכת23 גאולה לתפלה (שמברכת "גאל ישראל" עוברים תיכף – בלי שום הפסק – לתפלת העמידה, מתחיל עם הפסוק24 "אדנ-י שפתי תפתח גו'", ש"כתפלה25 אריכתא דמיא"26).

עיקר27 הטעם על סמיכת גאולה לתפלה הוא בכדי שתתקבל התפלה, כדאיתא בירושלמי28 "כל מי שאינו תוכף לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ודפק29) על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג (גם המלך הפליג ממנו30)".

מעין ועל-דרך זה הוא גם בנידון-דידן:

ה' טבת הוא יום שקשור עם ענין ה"גאולה" – הגאולה והפדיון דספרי רבותינו נשיאינו (כנ"ל סעיף א). ותיכף בסמיכות לה"גאולה" קיימת ה"תפלה" ובקשה כו' על הספרים שעדיין מחכים לפדיונם, ועוד ועיקר – התפלה על הפדיון הכללי בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל ס"א ואילך).

ועי"ז שהתפלה באה בסמיכות לגאולה, ובנדו"ד – שהתפלות הנ"ל באים בסמיכות להפעולה ד"גאולה" – הפדיון שבויים שנפעל ביום זה, ה' טבת31 – ה"ז פועל, שהקב"ה יקבל את תפלות בני ישראל, ותיכף ומיד32 יפדה כל הספרים, ויפדה את כל בנ"י בגאולה האמיתית והשלימה;

ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"33 הולכים ביחד עם כל הספרים – הן הספרים שכבר הוחזרו, והן הספרים (וכת"י) שישובו תיכף ומיד ממש – לארצנו הקדושה.

ה. על פי מ"ש (בהמשך ל"ציון במשפט תפדה", כנ"ל ס"ג) "ושבי' בצדקה"14, ז.א. שצדקה פועלת את הענין דפדיון שבויים (וכמאחז"ל34 "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה") – נעשה כעת כאו"א מכם שליח לצדקה. יתנו שתי שטרות: שטר אחד שבו כל אחד יכול לעשות כטוב בעיניו, ושטר נוסף לתת לצדקה.

ויה"ר שקיום מצות הצדקה תקרב ותזרז יותר את הגאולה, אשר גם בזירוז ישנם כמה שיעורים ואופנים, שיהי' זירוז ע"ד כסמיכות גאולה לתפלה – שזה בלי שום הפסק. ז.א. שעל-ידי מעשה הצדקה ישנה תיכף ומיד (ועוד לפני המשך הדיבור בכל דברים אלו) הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (ביחד עם אלי' הנביא זכור לטוב המבשר את הגאולה35). ובמילא יתנו לצדקה (וכל המשך הענינים שלאח"ז) בארצנו הקדושה, ובירושלים עיה"ק, ובהר הקודש. – [ואם ח"ו יהי' עיכוב, יתנו זאת בזריזות כאו"א במקומו ובעירו, ובהוספה מדילי'].

ועוד והוא העיקר – ש"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", האנשים והנשים והטף – "ארו עם ענני שמיא"36 – ביחד עם ההחלטות טובות בנוגע לצדקה ומעשים טובים בכלל ובפרט – בארצנו הקדושה, ושם – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי.

ותיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר, הא' – לעשות בו כטוב בעיניהם, והב' – לתתו (או חילופו) לצדקה].