Introduction

There are times when we feel overwhelmed by the events around us. When ominous events of a large scale transpire, it is natural to sense our own intrinsic smallness and perhaps feel intimidated by the worrisome nature of what is occurring.

The sichah that follows speaks to people in such a situation. It focuses on:

a) the Haftarah for the present week that speaks of the war between two superpowers, Babylon and Egypt, which shook the very foundations of the geopolitics of that time;

b) the Torah reading for the present week that describes the first three of the Ten Plagues, disasters that brought the leading nation of that era to its knees.

Building on the foundation that everything occurs as a result of Divine providence, the Rebbe explains that even when faced with dismaying and unnerving events, there are no grounds for fear.

Moreover, as the sichah states, a Jew should feel encouraged knowing that “all [existence] is not, Heaven forbid, an independent entity, but was created by G‑d. [And it was created] for a purpose, ‘for the sake of Israel and for the sake of the Torah.’1 Just as this axiom holds true regarding the very existence of the creation so too, [it applies to] every event that occurs in the world.” Nothing happens independent of G‑d and it all happens for a purpose – one that ultimately will be “for the sake of Israel and for the sake of Torah.”

The sichah highlights the benefits that will result from the battle between Babylon and Egypt - that Yechezkel’s prophetic prowess became known to the Jewish people as a whole, motivating them to hear the messages he would deliver. In that vein, the Haftarah concludes,2 “On that day, I will cause the sovereignty of the House of Israel to flourish and I will grant you the opportunity to speak openly among them3 and they will know that I am G‑d.”

The Haftarah’s Correspondence to the Torah Reading

1

There is a well-known general principle4 that the themes of the Haftaros resemble those of their respective Torah readings. In general, the connection between the Haftarah of Parshas Vaeira and the Torah reading is reflected in G‑d’s command to the prophet Yechezkel,5 “Turn your face toward Pharaoh, king of Egypt, and prophesy against him and all of Egypt,” regarding the destruction that G‑d will bring upon them, so that “all the inhabitants of Egypt will know that I am G‑d.”6 This reflects the theme of the Torah reading regarding the plagues that G‑d brought upon the Egyptians, so that “Egypt will know that I am G‑d.”7

א

שייכות הפטורת פרשתנו לתוכן הפרשה (על פי הידוע שההפטרות הן "מענין הפרשה"א) בכללות היא בזה שבה מסופר אודות הציווי ליחזקאל להנבאב "על פרעה מלך מצרים . . ועל מצרים כולה" והחורבן שיביא הקדוש ברוך הוא עליהם, "וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה׳"ג, שהוא תוכן פרשתנו אודות המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, שעי״ז "וידעו מצרים כי אני ה' "ד.

This is also the message of the two verses cited at the beginning of the Haftarah:8

So says G‑d the L‑rd: “When I have gathered the House of Israel from the peoples among whom they have been scattered, and I will be sanctified through them in the eyes of the nations, then shall they dwell on their land…. They shall dwell upon it securely…. when I execute judgments against all those around them who plunder them, and they shall know that I am G‑d their L‑rd.”

These verses are apparently an independent matter,9 unrelated to Yechezkel’s prophecy against Egypt and its king,10 but insteadrefer to an entirely different era11 – the era when “the House of Israel [will be gathered in] from the peoples,” which will take place after the final exile. Indeed, this prophecy was conveyed to Yechezkelas part of the continuation of the prophecy regarding the destruction of Tzidon12 and does not directly relate to the prophecy concerning Egypt and its king. Nevertheless, it relates to the theme of Parshas Vaeira, which speaks of the relief granted the Jews because of the judgment G‑d brought against Egypt.13

[וגם תוכן ב׳ הפסוקים בתחלת ההפטורהה "כה אמר ה׳ אלקים בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים . . וישבו עליה לבטח . . בעשותי שפטים בכל השאטים אותם מסביבותם וידעו כי אני ה׳ אלקיהם" (אף שפסוקים אלה הם לכאורה ענין בפני עצמוו, ומדברים אודות זמן אחר לגמריז, זמן קיבוץ "בית ישראל מן העמים" לאחרי הגלות (ונאמרו ביחזקאל בהמשך הנבואה על חורבן צידוןח) ואינם שייכים להנבואה על מצרים ומלך מצרים)ט – שייך לתוכן הפרשה, שבה מסופר על־דבר ההרווחה לישראל בעשות ה׳ משפט במצריםי].

The concluding verse of the Haftarah,14 “On that day, I will cause the sovereignty of the House of Israel to flourish and I will grant you the opportunity to speak openly among them and they will know that I am G‑d,” is seemingly unrelated to the war that led to Nevuchadnetzar’s laying waste to Egypt.15 Nevertheless, since it is the conclusion of the Haftarah, based on the principle that “everything follows the conclusion,”16 it can be said that it too shares a connection to the theme of Parshas Vaeira.17

וכיון ש"הכל הולך אחר החיתום"יא, יש לומר, שגם הכתוב שבסוף ההפטורהיב "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה׳", שלכאורה הוא ענין בפני עצמויג (שאינו שייך לגוף המלחמה, חורבן מצרים על ידי נבוכדנאצר) – שייך לתוכן הפרשהיד.

Why G‑d Brought the Plagues

2

The above can be understood by first explaining the nature of the plagues that G‑d brought upon Egypt. When the Torah makes statements such as,6 “Egypt will know that I am G‑d when I stretch forth My arm against Egypt,” and the like,18 the straightforward implication of such verses is that the intent was to motivate Pharaoh to heed G‑d’s word. Pharaoh had blustered,19 “Who is G‑d that I should heed His voice to let Israel go? I do not know G‑d and I will also not let Israel go.” Therefore, G‑d brought the plagues so that “Egypt will know that I am G‑d when I stretch forth My arm against Egypt,” and, as a result, Pharaoh would send the Jews from his land.

ב

ויובן זה בהקדים ביאור בגדר המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על מצרים,

דבכמה מקומות בתורה נאמרד על זה "וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים" (וכיוצא בזה)טו, ומשמע מפשטות הכתובים, שהכוונה היא כדי לפעול אצל פרעה שישמע לדברי ה׳. דפרעה אמרטז "מי ה׳ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה׳ וגם את ישראל לא אשלח", ולכן הביא הקדוש ברוך הוא המכות, שעל ידי זה "וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטותי את ידי על מצרים", ואז ישלח את בני ישראל מארצו.

However, this explanation raises a question because, seemingly, it was necessary that the plagues be visited upon the Egyptians to fulfill the promise made in the covenant bein habesarim,20 “I will also judge the people whom they will serve,” which Rashi21 understands as referring to the Ten Plagues.

ולכאורה היו המכות מוכרחות מצד קיום גזירת ברית בין הבתרים "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי"יז, "בעשר מכות"יח.

In resolution, it can be said that the Egyptians’ knowledge and recognition that “I am G‑d” was an integral element of the judgment against “the people whom [the Jews] will serve.” To put it simply: The miraculous nature of the plagues compelled the Egyptians to realize that the plagues were visited upon them as punishment from G‑d.22

לכאורה יש לומר, שגם הידיעה וההכרה דמצרים "כי אני ה׳" הוי חלק ופרט מ"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי", וכפשטות הענין, שזהו כדי שהמצרים ידעו שהמכות באות עליהם כעונש מן השםיט.

Nevertheless, it appears from several verses that the recognition of the Divine origin of the plagues was not merely an element of the judgment visited upon the Egyptians, but rather also served an independent purpose, as it is written,23 “For this reason, I have allowed you to endure, in order to show you My strength and so that My name will be proclaimed all over the earth.”

אלא שמכמה כתובים משמע שהיה בזה (גם) ענין בפני עצמו, וכמו שכתובכ "בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ".

Abarbanel24 explains at length that, in addition to Pharaoh denying G‑d’s existence entirely by saying,18 “I do not know G‑d,” he also denied His providence by saying, “Who is G‑d?” That is, he denied that G‑d oversees “all the ways of mankind, to repay everyone in accordance with his ways and in accordance with the
fruit of his deeds.”25 Similarly, by saying “Who is G‑d that I should heed His voice?”, Pharaoh denied the possibility that there is a G‑d Who oversees all existence and that G‑d could change the nature of things and renew their existence in general and in particular, as He desires. By saying “Who is G‑d that I should heed His voice?”, Pharaoh seemed to be implying, “What power does He have?”

וכפי שהאריך האברבנאלכא, שפרעה הכחיש לגמרי מציאות השם, באמרוטז "לא ידעתי את ה׳"; וכן הכחיש השגחתו, שמשגיח בכל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו, באמרוטז "מי ה׳"; וכן הכחיש שהאלקה המשגיח יכול לשנות טבעי הדברים ולחדשם בכלל ובפרט ברצונו, באמרוטז "מי ה׳ אשר אשמע בקולו", "רוצה לומר מה יכולת יש בו כו׳" –

In response to Pharaoh’s arrogance, G‑d brought three types of plagues: The first three – blood, frogs, and lice – demonstrated the existence of G‑d. The second three – wild animals, the cattle plague, and the boils – demonstrated the second point: that G‑d oversees all existence. And the last four – hail, locusts, darkness, and the slaying of the firstborn – demonstrated that He is able to change the nature of existence. See the detailed explanation in that source that emphasizes how the plagues led to the recognition of G‑d’s omnipotence.

ועל זה באו ג׳ סוגי מכות: ג׳ המכות הראשונות (דצ״ך) לאמת מציאות הא־ל; השניות (עד״ש) לאמת השורש השני שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל; והשלישיות (באח״ב) לאמת יכולתו לשנות הדברים הטבעים (עיין שם בארוכה).

A Third Reason for the Plagues

3

In a manner that parallels the explanations given regarding the plagues themselves, so too, there are several explanations regarding G‑d’s hardening of Pharaoh’s heart, as G‑d said,26 “I will strengthen his heart,” and “I will harden Pharaoh’s heart and I will perform My manifold signs and wonders in the land of Egypt.”27

ג

והנה כשם שהוא בנוגע לעצם המכות, על דרך זה מצינו כמה ביאורים בענין הכבדת לבו של פרעה, שהקדוש ברוך הוא אמר "ואני אחזק את לבו"כב, "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים"כג:

There are commentators who explain that this was not an independent matter, but it was part of the retribution to be visited upon Egypt, fulfilling G‑d’s promise that He would judge the nation that oppressed the Jews, as Rambam writes:28

For this reason, it is written in the Torah,29 “I will harden Pharaoh’s heart.” Since, he began to sin on his own initiative and caused hardships to the Israelites who dwelled in his land – as it is written,30 “Come, let us deal wisely with them” – justice required that he be prevented from repenting so that retribution could be exacted upon him. Therefore, The Holy One, blessed be He, hardened his heart.31

Thus, G‑d hardened Pharaoh’s heart so that His promise that He would judge the Egyptians would be fulfilled.32

יש מפרשים שאין זה ענין בפני עצמו, אלא זה היה בשביל הפרעון דמצרים, שיתקיים ה"דן אנכי", וכמו שכתב הרמב״םכד: "לפיכך כתב בתורה ואני אחזק את לב פרעהכה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמרכו הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו"כז, ולפי זה הרי זה בכדי שיתקיים ה"דן אנכי"כח;

Other commentaries33 explain that the reason G‑d hardened Pharaoh’s heart was so that the manifold signs and wonders that Pharaoh would witness would ultimately cause him to undergo a change of heart, cease rebelling against G‑d, and instead humble himself before Him.34 G‑d sought “to motivate the Egyptians to repentance by showing them His greatness… and His wonders, as He declared,22 ‘For this reason, I have allowed you to endure, in order to show you My strength….’ ”35

ויש מפרשיםכט שזה שהקשה את לבבו שירבה את האותות ואת מופתיו הוא כדי שיתנחם מהיות מורד, להכנע לא־ל יתברךל ו"להשיב את המצרים בתשובה בהודיע להם גדלו . . ובמופתים כאמרוכ בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי".לא

It is possible to explain that these two goals were not separate, but had one purpose, i.e., the punishment of the Egyptians was to nullify their arrogant sense of self and thus lead to the revelation of G‑d’s sovereignty36 over the world.37

ויש לומר, שאין הם שני ענינים שונים, אלא היינו הך, דהעונש על מצרים ענינו לבטל תוקף המציאות והישות דמצרים, ותתגלה מלכותו של הקדוש ברוך הואלב בעולםלג.

On the phrase,26 “I will harden,” Rashi comments:

It is as if G‑d was saying, “Since Pharaoh behaved wickedly and defied Me, and it is revealed before Me that the pagan nations do not derive satisfaction from wholeheartedly seeking to repent, it is better for Me that his heart be hardened, so that I can perform My manifold signs and you (the Jews) will recognize My mighty deeds.” This is the way the Holy One, blessed be He, manifests His attributes. He brings retribution upon the nations so that Israel should hear of this and fear Him.

והנה בפירוש רש״י על הפסוקכג "ואני אקשה" איתא: "מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי כוכבים לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותי, וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורעניות על האומות עובדי כוכבים כדי שישמעו ישראל וייראו".

This approach represents another reason for bringing the plagues – to serve as instruction for the Jewish people.38 This is explicitly stated at the beginning of Parshas Bo:39

G‑d said to Moshe: “For I have hardened his heart and the hearts of his servants, so that I may set in their midst these signs of Mine, and so that you may relate for the ears of your son and your grandson how I made sport of the Egyptians, and that you may tell of My signs that I set in their midst. You will thus know that I am G‑d.”

ולפי זה הרי זה ענין נוסף בכוונת המכות – כדי ללמד את ישראללד, ומפורש הוא בכתוב בריש פרשת בא "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' ".

That verse emphasizes that the hardening of Pharaoh’s heart and the primary plagues40 – of which G‑d said,26 “I will perform My manifold signs and wonders…” – were wrought for the sake of the Jewish people, as Rashi states, “This is the way the Holy One, blessed be He, manifests His attributes. He brings retribution upon the nations so that Israel should hear of this and fear Him.”41

והיינו דהכבדת לב פרעה ועיקר המכותלה (והרביתי את אותותי ואת מופתי) היו בשביל ישראל, וכלשון רש״י "מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורעניות על האומות עובדי כוכבים כדי שישמעו ישראל וייראו"לו.

On the surface, it seems unclear why this premise must be accepted. Since, regardless, retribution had to be visited upon the Egyptians to punish them, as indicated by the prophecy,19 “I will also judge the people that they will serve,” and so that “Egypt will know that I am G‑d,”6 what moves one to say that the plagues also came so that the Jews fear G‑d?

ולכאורה מהו ההכרח בזה, והרי בלאו הכי מוכרח שיבואו הפורעניות בשביל לענוש את המצרים, "וגם את הגוי גו׳ דן אנכי", וכן כדי שידעו מצרים כי אני ה׳, ומהו הענין שזהו גם כדי שישראל ייראו?

The Purpose of Creation

4

In resolution, it is possible to offer the following explanation: As is well known, all existence is not, Heaven forbid, an independent entity, but was created by G‑d. And it was created for a purpose, “for the sake of Israel and for the sake of the Torah.”42 Just as this axiom holds true regarding the very existence of the creation – that it is entirely “for the sake of Israel and for the sake of the Torah” – so too, it applies to every event that occurs in the world. No event takes place independently. Instead, they all – as a whole and individually – occur “for the sake of Israel and for the sake of the Torah.”

ד

ויש לומר הביאור בזה:

ידוע שכל הבריאה אינה מציאות בפני עצמה חס ושלום אלא נבראה מאת ה', בכוונה, שהיא – בשביל ישראל ובשביל התורהלז, וכשם שהוא בעצם הבריאה, שכולה היא בשביל ישראל ובשביל התורה, כן הוא בכל המאורעות שבעולם, שאינם דבר בפני עצמו אלא כולם, בכלל ובפרט, הם בשביל ישראל והתורה.

It follows that not only does everything that happens in the world take place because it is specifically directed by Divine providence,43 but also that the true purpose of all these events44 is to benefit the Jewish people and the Torah.

ומזה מובן, שכל המאורעות שבעולם, נוסף על היותם בהשגחה פרטית מאת הקדוש ברוך הואלח, הרי אמיתית ענינםלט כשבאה מזה תועלת לישראל ולתורה.

Just as the above axiom holds true regarding the occurrences in the world as a whole, so too, it applies to specific events, including those for which the Torah explicitly explains the reason why they occurred. Even when the Torah states that they occurred for a given reason, from an inner perspective, their ultimate and true purpose is “for the sake of Israel….” Since, as explained above, the world is not an independent entity, the revelation of G‑dliness associated with every event that occurs is consummated when that revelation is drawn down to the Jewish people and recognized by them.

וכשם שהוא בדברים הנעשים בעולם בכלל, כן הוא גם בדברים שנתפרשו טעמם וסיבתם, שהם בשביל כוונה מסויימת, בפנימיות, השלימות האמיתית בזה כשהיא בשביל ישראל. וכנזכר לעיל, דכיון שאין העולם מציאות בפני עצמו, הרי גם הגילוי אלקות שעל ידו נשלם כאשר הגילוי נמשך ובא לישראל.

On this basis, it is possible to explain the subject under discussion:

In truth, G‑d’s exacted retribution against Pharaoh and the Egyptians in fulfillment of the decree, “I will also judge the people whom they will serve,”19 for the sake of the Jewish people. In this way, G‑d’s promise in the covenant bein habesarim to Avraham our Patriarch – “They will subjugate and oppress them for 400 years and I will also judge the people whom they will serve” – was fulfilled. Indeed, it is simply understood that the Divine retribution against the non-Jews resulted from their subjugation of the Jewish people through hard labor and it led to “Egypt know[ing] that I am G‑d.” However, this still did not represent the ultimate consummation of the purpose of the plagues. There was a further purpose directly affecting the Jewish people.

ועל פי זה מובן גם בנדון דידן, דאף שהדבר שהקדוש ברוך הוא נפרע מפרעה ומצרים ומתקיימת הגזירה ״וגם את הגוי גו׳ דן אנכי״ – הוא מצד ישראל, שבזה נתקיימה הבטחת ברית בין הבתרים לאברהם אבינו "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי גו׳ דן אנכי", וכמובן גם בפשטות דהרי זה עונש על אומות העולם שבא בסיבת שעבודם את בני ישראל בעבודת פרך וכו', וגם בזה ד"וידעו מצרים כי אני ה׳" – מכל מקום, סוף־סוף לא נשלמה על ידי זה בתכלית המטרה שהיא בשביל ישראל.

This is the inference to be derived from Rashi’s commentary – which, as is well known, alludes to “the wine of the Torah”45 – at the onset of the plagues, on the verse,26 “I will harden Pharaoh’s heart and I will perform My manifold signs and wonders”:

“It is better for Me that his heart be hardened, so that I can perform My manifold signs and you will recognize My mighty deeds.” This is the way the Holy One, blessed be He, manifests His attributes. He brings retribution upon the nations so that Israel should hear of this and fear Him.

All retribution visited upon the nations – even when it results from their evil actions – is ultimately for the sake of the Jewish people.46

וזהו מה שכתב רש״י (שבפירושו נרמזו עניני "יינה של תורה"מ) בהתחלת הענין "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי גו' " – "טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותי, וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורעניות על האומות עובדי כוכבים כדי שישמעו ישראל וייראו", דכל פורעניות על אומות העולם גם כשהיא בשביל רעתם כו', גם זה הוא "בשביל ישראל"מא.

What G‑d Will Do for the Sake of the Jews

5

Based on the above, it is possible to offer an additional explanation why the final verse in the aforementioned prophecy of Yechezkel is included in this week’s Haftarah.

ה

על פי הנ״ל יש להוסיף ביאור בזה שגם הפסוק האחרון הנ״ל דנבואת יחזקאל נכלל בהפטורת פרשתנו:

In Yechezkel’s prophecy against Pharaoh and Egypt, the reason for the destruction of Egypt is explicitly stated, “because they have been a reed-like support for the House of Israel.”47 Similarly, his prophecy concerning Nevuchadnetzar explicitly states that the reason he will conquer Egypt is because he:48

had his army toil prominently against Tyre49…; yet neither did he nor his army derive any reward from Tyre for the toil he had performed against it. Therefore, thus said G‑d, the Lord,… “Behold I will give Nevuchadretzar50…, king of Babylon, the land of Egypt…. [as reward for] his labor that he performed against [Tyre,] I have given him the land of Egypt51 because of what they did for Me...”52

בנבואתו של יחזקאל על פרעה ועל מצרים נתפרש הטעם על חורבן מצרים "יען היותם משענת קנה לבית ישראל"מב, וכן בנבואתו על נבוכדנאצר נאמר הטעם שנבוכדנאצר הוא זה שיכבוש את מצרים ש"העבידמג את חילו עבודה גדולה אל צור . .
ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה לכן . . הנני נותן לנבוכדראצר . . את ארץ מצרים . . פעולתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי"מד.

In both instances – in the prophecy regarding the destruction of Egypt and the prophecy that G‑d would give Egypt to Nevuchadnetzar – the motivation and the rationale were stated explicitly. Moreover, it was specified that, through the fulfillment of the prophecy, “all the inhabitants of Egypt will know that I am G‑d.”46 Thus, the events foretold in the prophecies had already brought about a comprehensive revelation of G‑dliness.

והיינו, שבשניהם נתפרשו בהנבואה הסיבה והטעם, הן לחורבן מצרים והן לזה שהקדוש ברוך הוא יתן את ארץ מצרים לנבוכדנאצר, ויתירה מזו, מפורשמב "וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה' ", הרי שבזה כבר היה גילוי אלקות באופן נעלה,

Nevertheless, at the end of the prophecy, a further point is added,14 “On that day, I will cause the sovereignty of the House of Israel to flourish and I will grant you the opportunity to speak openly among them and they will know that I am G‑d.” This addition underscores that the ultimate goal of all these events that G‑d brought about was for the sake of the Jewish people.

ואף על פי כן מוסיף בסוף הנבואה "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה' " – שבזה מודגש, שהמטרה והתכלית דכל ענינים אלו הנעשים מאת ה׳ היא בשביל ישראל.

Indeed, there is an added dimension to this focus reflected in the verse itself. At the time he delivered his prophecy concerning Egypt, and certainly at the time he prophesied concerning Nevuchadnetzar, Yechezkelhad already been renowned as a prophet for a number of years, and he had been accepted as such by the majority of the Jewish people.53 Nevertheless, this prophecy states, “I will grant you the opportunity to speak openly among them,” i.e., the Jews will see that his prophecy will be fulfilled and will believe his words.

Thus, G‑d brought about a war between Bavel and Egypt, the two superpowers of that age, that involved a great battle in which thousands, even myriads, of soldiers took part. All of this was to grant Yechezkel the opportunity “to speak openly” so that the Jews would accept him as a prophet and thus derive benefit. Moreover, the benefit was not for the Jewish people as a whole – since most had already accepted him as a prophet – but for those few54 who had yet to believe in him.

ובפסוק זה יש תוספת הדגשה בזה גופא:

בעת נבואתו על מצרים, ופשיטא בעת נבואתו על נבוכדנאצר, היה יחזקאל נביא ידוע במשך כמה שנים, ורוב בני ישראל האמינו בו כנביאמה, ומכל מקום מוסיף כאן בנבואה זו "ולך אתן פתחון פה בתוכם גו' ", שבני ישראל יראו שנתקיימה נבואתו ויאמינו בדבריו. והקדוש ברוך הוא עושה מלחמת נבוכדנאצר ומצרים שהיו אז ב׳ ממלכות אדירות והיה מאורע גדול ביותר שהשתתפו בו אלפים ורבבות אנשי חיל כו', וכל זה בשביל ש"לך אתן פתחון פה", שיבוא מזה תועלת לישראל, ולא רק לכלל ישראל, אלא אף למתי מספר דבני ישראלמו (שלא האמינו ביחזקאל).

Not Only a Story of the Past

6

From the above, a lesson can be derived for a person’s Divine service in the present age. Jews must be aware of the fundamental principle that everything that happens in the world, even among the non-Jews, is for the sake of the Jews. As the Yalkut Shimonistates,55 the Holy One, blessed be He, tells the Jewish people, “My children, have no fear. Whatever I have done, I have done only for your sake.” Therefore, despite seemingly ominous events occurring in the world at large, the Jews should not become fearful. Instead, they should strengthen their trust in G‑d56 and strengthen their observance of the Torah and its mitzvos in actual practice as a preparation for the Future Redemption that is speedily approaching.

ו

וי"ל מכאן הוראה בעבודת האדם בזמן הזה:

נוסף על העיקר שבני ישראל צריכים לידע שכל מה שנעשה בעולם, אפילו בין אומות העולם, הכל הוא בשביל ישראל, וכדאיתא בילקוטמז שהקדוש ברוך הוא אומר לבני ישראל "בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם", ולכן אין לבני ישראל לירא אלא להתחזק בבטחונם בה׳מח ולהתאמץ יותר בשמירת התורה ומצוות בפועל ממש כהכנה לגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש,

In addition, we learn from this Haftarah how efforts must be made to draw even a small number of Jews closer to the Torah and its mitzvos. A person should not make a reckoning that he will only be able to have an effect on a small number of people, since most of the Jews in his surroundings already observe the Torah and its mitzvos. He may also doubt whether he will be able to influence those few and draw them close to G‑d’s service. Therefore, he may think that its preferable that he should work on himself in order to rise to loftier levels of Torah study and Divine service.

למדים מההפטורה כיצד יש להשתדל אפילו בשביל מתי מספר מבני ישראל, לקרבם לתורה ומצוות, ולא לעשות חשבונות, דמאחר שיכול להשפיע רק על מתי מספר דבני ישראל, כי שאר בני ישראל סביבו הם כבר שומרי תורה ומצוות, ובפרט שגם על אלו ספק אצלו אם יכול להשפיע לקרבם לעבודת השם, לכן חושב שמוטב לו שיתעסק עם עצמו לעלות מעלה מעלה בלימוד התורה ועבודת השם.

The Haftarah teaches us that G‑d causes great and mighty wars to happen to benefit even a few Jews, so that this small group hear the comforting words of the prophet Yechezkel. How much more so should every Jew do whatever he can to bring close even one other Jew, encouraging him to put on tefillin, keep Shabbos, and the like.

ומשמיענו הנביא בהפטורה זו, שהקדוש ברוך הוא עשה מלחמות גדולות ואדירות בשביל התועלת שתצא אפילו למתי מספר דבני ישראל שישמעו לדברי הנחמות של יחזקאל הנביא.

וכל שכן וקל וחומר שכדאי לכל אחד ואחד לעשות כל התלוי בו לקרב אפילו עוד אחד שיניח תפילין, וישמור שבת; וכיוצא בזה.

Rambam57clearly states that a person should always see himself and the entire world as equally balanced between good and evil, and understand that if “he performs one mitzvah, he will tip the balance for himself and the entire world to the positive and bring deliverance and salvation for himself and for them.”

והרי פסק דין ברור ברמב״םמט, לעולם יראה אדם עצמו שקול וכל העולם כולו שקול, "עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה",

It is possible that influencing even one person to perform one mitzvah will tip the balance to the positive and hasten the coming of the true and ultimate Redemption. May it come in the immediate future.

היינו שעל ידי שיפעול על כל פנים על עוד אחד לעשות מצוה אחת יתכן שזהו הדבר שיכריע כף המאזניים לכף זכות ויזרז עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.

Adapted from a sichah delivered on Shabbos Parshas Vaeira, 5727 (1967) (Likkutei Sichos, Vol. 36, p. 33ff.)

(משיחת ש״פ וארא תשכ״ז)