Leviticus Chapter 25

14And when you make a sale to your fellow Jew or make a purchase from the hand of your fellow Jew, you shall not wrong one another.   ידוְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַֽעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו:
And when you make a sale to your fellow-Jew or make a purchase from your fellow-Jew: Its simple meaning is obvious. The verse can also be expounded [to teach us the following lesson]: How do we know that when you wish to sell, you should sell to your fellow-Jew? For Scripture says, “ וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ,” i.e., “And when you make a sale--sell to your fellow-Jew!” And how do we know that if you come to buy, you should buy from your fellow-Jew? For Scripture continues here: “אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ,” i.e., “or when you buy--buy from your fellow-Jew!” - [Torath Kohanim 25:29]   וכי תמכרו וגו': לפי פשוטו כמשמעו. ועוד יש דרשה מנין כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור, ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך:
you shall not wrong: This means wronging through money (see verse 17 below and Lev. 19:33). - [Torath Kohanim 25:31]   אל תונו: זו אונאת ממון:
15According to the number of years after the Jubilee, you shall purchase from your fellow Jew; according to the number of years of crops, he shall sell to you.   טובְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכָּר־לָֽךְ:
According to the number of years after the Jubilee, you shall purchase: The following is its simple meaning, to explain the verse according to its context: [The text] comes to warn against wronging [by overcharging, thereby linking verses 14-16 together (Mizrachi)], [namely, that] when you sell or purchase land, you should be aware of how many years remain until the [next] Jubilee, and according to [that number of] years and the crops that it is fit to yield, the seller should sell and the buyer should buy. For indeed, he will eventually return it to him in the Jubilee year. Thus, if there are [only] a few years [left until the next Jubilee year], and this one sells it for a high price, the purchaser has been wronged. And if there are many years [left until the next Jubilee year], and he will eat many crops from it [until Jubilee-if the purchaser had purchased the land for a low price], the seller has been wronged. Therefore, it must be purchased according to the time [left until the next Jubilee]. And this is [the meaning of] what it says, תְבוּאֹת יִמְכָּרלָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי, “according to the number of years of crops, he shall sell to you.” “According to the number of years of crop yields that it will remain in the hands of the purchaser, you shall sell it to him.” Now, [the word שְׁנֵי can mean “years of” or can mean “two.” Thus,] our Rabbis have expounded from here (see end of this Rashi for clarification), that one who sells his field is not permitted to redeem it in less than two years, that it must remain in the purchaser’s possession for exactly two years to the day, even if there are three crops during those two years, for example, if he sold it to him with crop standing in it [and then the ensuing years brought two more yields of produce. In that case, the seller cannot redeem after one year, claiming that two years’ crops have been issued,] for the word שְׁנֵי [which could mean two, i.e., two yields] does not leave its simple meaning [that it means years,] referring to [the number of years that elapse and] specifically, years that elapse with a yield of crop, but not years of blight. [Now, if the word שְׁנֵי means “years” and not two, then how do our Rabbis expound it to mean “two years”?] Because [the term שְׁנֵי is plural, and] the minimum quantity implied by שָׁנִים is two. — [Arachin 29b; Mizrachi]   במספר שנים אחר היובל תקנה: זהו פשוטו ליישב מקרא על אופניו על האונאה בא להזהיר, כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל. ולפי השנים ותבואות השדה שהיא ראויה לעשות ימכור המוכר ויקנה הקונה, שהרי סופו להחזירה לו בשנת היובל. ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ואכל ממנה תבואות הרבה ולקחה בדמים מועטים הרי נתאנה מוכר, לפיכך צריך לקנותה לפי הזמן. וזהו שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו. ורבותינו דרשו מכאן, שהמוכר שדהו אינו רשאי לגאול פחות משתי שנים, שתעמוד שתי שנים ביד הלוקח מיום ליום, ואפילו יש שלש תבואות באותן שתי שנים, כגון שמכרה לו בקמותיה. ושני אינו יוצא מפשוטו, כלומר מספר שנים של תבואות, ולא של שדפון, ומעוט שנים שנים:
16The more [the remaining] years, you shall increase its purchase [price], and the fewer the [remaining] years, you shall decrease its purchase [price], because he is selling you a number of crops.   טזלְפִ֣י | רֹ֣ב הַשָּׁנִ֗ים תַּרְבֶּה֙ מִקְנָת֔וֹ וּלְפִי֙ מְעֹ֣ט הַשָּׁנִ֔ים תַּמְעִ֖יט מִקְנָת֑וֹ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר תְּבוּאֹ֔ת ה֥וּא מֹכֵ֖ר לָֽךְ:
you shall increase its purchase: You should sell it at a high price.   תרבה מקנתו: תמכרנה ביוקר:
you shall decrease its purchase: You should sell it for less money [than in the case in which many years are left until the Jubilee]. — [Mizrachi].   תמעיט מקנתו: תמעיט בדמיה:
17And you shall not wrong, one man his fellow Jew, and you shall fear your God, for I am the Lord, your God.   יזוְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:
And you shall not wrong, one man his fellow-Jew: Here, [as opposed to the same expression in verse 14 above (see Rashi there),] Scripture is warning against wronging verbally, namely, that one must not provoke his fellow [Jew], nor may one offer advice to him that is unsound for him but according to the mode of life or the benefit of the advisor. And if you say, “Who can tell whether I had evil intentions [when I talked to my fellow in an insulting manner? Perhaps I did so in order to make him feel remorseful and repent his ways].” (see Be’er Basadeh). Therefore, it says, “and you shall fear your God.”-The One Who knows all thoughts-He knows. Concerning anything held in the heart and known only to the one who bears this thought in his mind, it says “and you shall fear your God!” - [B.M. 58b]   ולא תונו איש את עמיתו: כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלהיך:
18You shall perform My statutes, keep My ordinances and perform them then you will live on the land securely.   יחוַֽעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח:
Then you will live on the land securely: because it is through the transgression of [the laws of] Shemittah that the Israelites are exiled [from their land], as the verse says, “Then, the land will appease its Sabbaths. [All the days of desolation while you are in the land of your enemies -] the land will rest and appease its Sabbaths” (Lev. 26:34). And the seventy years of the Babylonian exile [when the land remained forcibly at rest], corresponded to the seventy years of Shemittah not observed by Israel, [and thus came to rectify and “appease” them]. [see Rashi Lev. 26:35 where the calculation is explained; Shab. 33a; and see II Chron. 36:21]   וישבתם על הארץ לבטח: שבעון שמטה ישראל גולים, שנאמר (ויקרא כו לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה, ושבעים שנה של גלות בבל, כנגד שבעים שמטות שבטלו היו: