Genesis Chapter 44

14And Judah and his brothers came to Joseph's house, and he was still there, and they fell before him upon the ground.   ידוַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה:
and he was still there: for he was waiting for them. — [from Midrash Tanchuma, Mikeitz 10]   עודנו שם: שהיה ממתין להם:
15And Joseph said to them, "What is this deed that you have committed? Don't you know that a person like me practices divination?"   טווַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־הַמַּֽעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי:
Don’t you know that a person like me practices divination?: Don’t you know that a person as esteemed as I knows how to test and ascertain through knowledge, reason, and discernment that you stole the goblet?- [from Targum Onkelos]   הלא ידעתם כי נחש ינחש וגו': הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:
16And Judah said, "What shall we say to my master? What shall we speak, and how shall we exonerate ourselves? God has found your servants' iniquity, behold, we are my lord's servants, both we and the one in whose possession the goblet has been found."   טזוַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָֽאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ:
God has found: We know that we have not sinned, but this has come from the Omnipresent to bring this upon us. The Creditor has found a place to collect His debt. — [from Gen. Rabbah 92:9]   הא-להים מצא: יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקב"ה נהיתה להביא לנו זאת. מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו:
and how shall we exonerate ourselves: Heb. נִצְטַדָּק, an expression of justice (צֶדֶק) . Similarly, every word whose radical begins with a “zaddi,” and is to be used in the form of “hithpa’el” or “nithpa’el” (the reflexive voice), a “teth” is substituted for the “tav” [of the “hithpa’el”] and it is not placed before the first letter of the radical but in the middle of the radical letters. E.g.,“shall we exonerate ourselves (נִצְטַדָּק),” from the root צדק, justice;“was drenched (יִצְטַבַּע)” (Dan. 4:30), from the root צבע, to drench;“and disguised as ambassadors (וַיִצְטַיָרוּ)” (Josh. 9:4), from the root of“a faithful emissary (צִיר)” (Prov. 13:17);“we took…for our provision (הִצְטַיַדְנוּ)” (Josh. 9:12) from the root of“provisions (צֵידָה) for the way” (Gen. 42:25). [In cont-rast, in the case of] a word whose radical begins with a “sammech” or “sin,” when it is used in the “hith-pa’el,” [it is] a “tav” [that] separates the letters of the radical, e.g.,“and the grasshopper will drag itself along (וְיִסְתַּבֵּל)” (Eccl. 12:5), from the root kcx;“I looked (מִסְתַּכֵּל) at these horns” (Dan. 7: 8), from the root סכל“And the statutes of Omri shall be observed (וְיִשְׁתַּמֵר)” (Micah 6:16), from the root שׁמר“and he who turns away from evil is considered mad (מִשְׁתּוֹלֵל)” (Isa. 59: 15), from the root of“He leads counselors away with madness (שׁוֹלָל)” (Job 12:17);“tread (מִסְתּוֹלֵל) upon My people” (Exod. 9:17), from the root of“a way that is not trodden (סְלוּלָה)” (Jer. 18:15).   ומה נצטדק: לשון צדק, וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה נתנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון נצטדק מגזרת צדק, (דניאל ד ל) ויצטבע מגזרת צבע, (יהושע ט ד) ויצטירו מגזרת (משלי יג יז) ציר אמונים, (יהושע ט יב) הצטיידנו מגזרת (לעיל מב כה) צדה לדרך. ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העקר, כגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (דניאל ז ח) מסתכל הוית בקרניא, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי, מגזרת שמר, (ישעיה נט טו) וסר מרע משתולל, מגזרת (איוב יב יז) מוליך יועצים שולל, (שמות ט יז) מסתולל בעמי, מגזרת (ירמיה יח טו) דרך לא סלולה:
17But he said, "Far be it from me to do this! The man in whose possession the goblet was found he shall be my slave, but as for you go up in peace to your father."   יזוַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵֽעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם: