Genesis Chapter 33

6And the maidservants and their children drew near and prostrated themselves.   ווַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּשְׁתַּֽחֲוֶֽיןָ:
7And Leah and her children drew near and prostrated themselves, and after [them], Joseph and Rachel drew near and prostrated themselves.   זוַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִֽילָדֶ֖יהָ וַיִּשְׁתַּֽחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּשְׁתַּֽחֲוֽוּ:
Joseph and Rachel drew near: In all cases, the mothers drew near before the sons, but in Rachel’s case, Joseph preceded her. He said, “My mother has a pretty figure. Perhaps that scoundrel will set his eyes on her. I will stand in front of her and prevent him from gazing upon her.” Because of this deed, Joseph merited the blessing (below 49:22), “over the eye” [meaning that he stood up in front of Esau’s eyes]. — [from Pesikta Rabbathi , ch. 12; Targum Jonathan ben Uzziel]   נגש יוסף ורחל: בכלן האמהות נגשות לפני הבנים, אבל ברחל יוסף נגש לפניה, אמר אמי יפת תואר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע, אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה, מכאן זכה יוסף לברכת (מט כב) עלי עין:
8And he said, "What is to you [the purpose of] all this camp that I have met?" And he said, "To find favor in my master's eyes."   חוַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
What is to you [the purpose of] all this camp: Who is all this camp that I have met, which is yours? That is to say, why is it yours? The simple meaning of the verse is [that Esau asked] about those who brought the gift. Its midrashic interpretation is that he (Esau) encountered groups of angels, who were shoving him and his men and asking them, “To whom do you belong?” and they responded, “We belong to Esau.” They (the angels) said [to one another], “Hit [them], hit [them]!” These [men of Esau] would say, “Leave them alone! He is Isaac’s son.” But [the angels] would pay this no heed. [Esau’s men then retorted,] “He is Abraham’s grandson.” But they (the angels) would pay this no heed. [Esau’s men again retorted,] “He is Jacob’s brother.” [The angels] then said to them, “If so, he is one of ours.” - [from Gen. Rabbah 78: 11]   מי לך כל המחנה: מי כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך, כלומר למה הוא לך. ופשוטו של מקרא [נאמר] על מוליכי המנחה. ומדרשו כתות של מלאכים פגע, שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו, ואומרים להם של מי אתם, והם אומרים להם של עשו, והן אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו בנו של יצחק הוא, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא, ולא היו משגיחים, אחיו של יעקב הוא, אומרים להם אם כן משלנו אתם:
9But Esau said, "I have plenty, my brother; let what you have remain yours."   טוַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ:
let what you have remain yours: Here he acknowledged his (Jacob’s) right to the blessings (Gen. Rabbah 78:11).   יהי לך אשר לך: כאן הודה לו על הברכות:
10Thereupon Jacob said, "Please no! If indeed I have found favor in your eyes, then you shall take my gift from my hand, because I have seen your face, which is like seeing the face of an angel, and you have accepted me.   יוַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:
Please no!: Please do not say this to me. [from Targum Jonathan ben Uzziel]   אל נא: אל נא תאמר לי כן:
If indeed I have found favor…shall take my gift from my hand, because I have seen your face, etc.: It is worthy and proper for you to accept my gift, because I have seen your face, and to me this is tantamount to seeing the face of the angel, for I saw your prince [guardian angel], and furthermore [you should take my gift], because you have consented to forgive my offense. Why did he (Jacob) mention that he saw the angel? In order that he [should] fear him and say, “He saw angels and was saved. From now on, I will not be able to prevail against him.” - [from Gen. Rabbah 75:10]   אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו': כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך, והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך, ועוד על שנתרצית למחול סורחני. ולמה הזכיר לו ראיית המלאך, כדי שיתירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה:
and you have accepted me: You have become reconciled with me. Likewise, every [instance of] רָצוֹן in Scripture is an expression of appeasement, apayement in Old French, e.g., “for it will not be for an appeasement (לְרָצוֹן) for you” (Lev. 22:20), “The lips of a righteous man know רָצוֹן. They know how to placate and appease (לְרַצוֹת)” (Prov. 10:32). [from Targum Onkelos]   ותרצני: נתפייסת לי, וכן כל רצון שבמקרא לשון פיוס, אפיימינ"ט בלע"ז [פיוס] (ויקרא כב כ) כי לא לרצון יהיה לכם, הקרבנות באות לפייס ולרצון, וכן (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון, יודעים לפייס ולרצות:
11Now take my gift, which has been brought to you, for God has favored me [with it], and [because] I have everything." He prevailed upon him, and he took [it].   יאקַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:
my gift: Heb. בָּרְכָתִי. This gift, which is given for an audience and after an interval [of not seeing a person], is intended only as a greeting, as is every [instance of] בְּרָכָה for an audience. It is similar to: “And Jacob blessed (וַיְבָרךְ‏ֶ) Pharaoh” (Gen. 47:7); “Make peace (בְרָכָה) with me” (II Kings 18:31), mentioned in connection with Sennacherib, and, “to greet him and to bless him וּלְבָרְכוֹ” (II Sam. 8:10), mentioned in connection with Toi, king of Hamath. All are expressions of greeting, called in Old French saluder. This, too, viz. בִּרְכָתִי means mon salud, my greeting.   ברכתי: מנחתי, מנחה זו הבאה על ראיית פנים ולפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראיית פנים, כגון להלן (מז י) ויברך יעקב את פרעה, (מ"ב יח לא) עשו אתי ברכה, דסנחריב. וכן (ש"ב ח י) לשאול לו לשלום ולברכו, דתועי מלך חמת, כולם לשון ברכת שלום הן שקורין בלע"ז שלוצי"ר [לשאול בשלום], אף זו ברכתי מו"ן שלו"ד [שאלתי שלומי]:
which has been brought to you: You had no trouble with it, but I have toiled to bring it until it came into your hand. — [from Gen. Rabbah 78:12]   אשר הבאת לך: לא טרחת בה, ואני יגעתי להגיעה עד שבאה לידך:
has favored me: Heb. חַנַנִי. The first “nun” has a “dagesh,” because it serves instead of two “nuns”. It should have been חִנָנַנִי since there is no instance of the root חנן without two “nuns.” The third one is a suffix, similar to “He [did not] make me (עָשָׂנִי)” (Isa. 29:16), “has given me (זְבָדַנִי)” (above 30:20).   חנני: נו"ן ראשונה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן, שהיה לו לומר חננני, שאין חנן בלא שתי נונין, והשלישית לשימוש כמו עשני, זבדני:
I have everything: All my necessities. Esau, however, spoke haughtily, “I have plenty,” [meaning] much more than I need. — [from Tanchuma Vayishlach 3]   יש לי כל: כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאוה (פסוק ט) יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי:
12Thereupon, he said, "Travel and we will go, and I will go alongside you."   יבוַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵֽלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ:
Travel: Heb. נִסְעָה, similar to: “hear (שְׁמָעָה), forgive (סְלָחָה)” (Dan. 9:19), like שְׁמַע, סְלַח. Here, too, נִסְעָה is like נְסַע, and the “nun” is part of the radical. Therefore, Onkelos renders: טוּל וּנְהךְ‏ַ. Esau said to Jacob, “[You] travel from here and we will go.”   נסעה: כמו (תהלים קל ב) שמעה, שהוא כמו שמע, אף כאן נסעה כמו נסע, והנו"ן יסוד בתיבה. ותרגומו טול ונהך, עשו אמר ליעקב נסע מכאן ונלך:
and I will go alongside you: Even with you. I will do you a favor and I will lengthen my traveling time to go as slowly as you require. That is the meaning of “alongside you,” even with you.   ואלכה לנגדך: בשוה לך, טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, וזהו לנגדך, בשוה לך:
13And he said to him, "My master knows that the children are tender, and the flocks and the cattle, which are raising their young, depend upon me, and if they overdrive them one day, all the flocks will die.   יגוַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֨עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן:
which are raising their young, depend upon me: The sheep and cattle, which are raising their young, depend on me to lead them slowly.   עלות עלי: הצאן והבקר שהן עלות מוטלות עלי לנהלן לאט:
which are raising their young: Heb. עָלוֹת raising their young (עוֹלָלֵיהֶן), an expression of “infant (עוֹלֵל) and suckling” (Lam. 2:11), “a youth (עוּל יָמִים)” (Isa. 65:20), “and two nursing (עָלוֹת) cows” (I Sam 6:7), and in French, enfantes, rearing, suckling.   עלות: מגדלות עולליהן, לשון (איכה ב יא) עולל ויונק, (ישעיה סה כ) עול ימים, (שמואל א' ו י) שתי פרות עלות, ובלע"ז אינפנטיי"ש [שיש להן ולדות]:
and if they overdrive them one day: to tire them on the road by running, all the flocks will die.   ודפקום יום אחד: ליגעם בדרך במרוצה, ומתו כל הצאן:
and if they overdrive them: Heb. וּדְפָקוּם, lit., and if they knock them, like “Hark! My beloved is knocking (דוֹפֵק)” (Song 5:2), knocking at the door.   ודפקום: כמו (שה"ש ה ב) קול דודי דופק, נוקש בדלת:
14Now, let my master go ahead before his servant, and I will move [at] my own slow pace, according to the pace of the work that is before me and according to the pace of the children, until I come to my master, to Seir."   ידיַֽעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַֽאֲנִ֞י אֶתְנַֽהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:
Now, let my master go ahead: Please, do not lengthen the days of your traveling. Go ahead according to your speed, even if you will distance yourself [from me].   יעבר נא א-דני: אל תאריך ימי הליכתך, עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק:
and I will move: Heb. אֶתְנַהִלָה, [like] אֶתְנַהֵל, the “hey” is superfluous, like “I will descend (אֵרְדָה)” (above 18:21), “I shall hear (אֶשְׁמְעָה)” (Ps. 85:9).   אתנהלה: אתנהל, ה"א יתירה כמו (לעיל יח כא) ארדה, (במדבר ט ח) אשמעה:
my own slow pace: Heb. לְאִטִי, my slow pace, a term denoting gentleness, [like] “that flow gently (לְאַט)” (Isa. 8:6), “Deal gently (לְאַט) with the lad for my sake” (II Sam. 18:5). [In the word] לְאִטִי, the “lammed” is a radical, [meaning] my slow pace, and it is not a prefix. I will move [at] my own slow pace.   לאטי: לאט שלי, לשון נחת (ישעיה ח ו) ההולכים לאט, (ש"ב יח ה) לאט לי לנער. לאטי הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת, אתנהל נחת שלי:
according to…the work: According to the need made by the pace of the feet of the work [cattle] that I am obliged to lead.   לרגל המלאכה: לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך:
and according to the pace of the children: Heb. וּלְרֶגֶל, according to their feet, how [fast] they can walk.   ולרגל הילדים: לפי רגליהם שהם יכולים לילך:
until I come to my master, to Seir: He told him of a longer journey, although he intended to go only as far as Succoth. He said [to himself], “If he intends to harm me, he will wait until I come to him,” but he did not go [to Seir]. (Gen. Rabbah 78:14) So when will he go? In the days of the Messiah, as it is said (Obadiah 1:21): “And saviors shall ascend Mt. Zion to judge the mountain of Esau.” There are [also] many midrashic interpretations to this section.   עד אשר אבא אל א-דני שעירה: הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים:
15Thereupon Esau said, "Let me leave with you some of the people who are with me." But he said, "Why [do] that? May I find favor in my master's eyes."   טווַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֨אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
But he said, “Why [do] that…”: [Why] should you do me a favor that I do not need?   ויאמר למה זה: תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה:
May I find favor in my master’s eyes: And now you shall not pay me any reward.   אמצא חן בעיני א-דני: ולא תשלם לי עתה שום גמול:
16So Esau returned on that day on his way to Seir.   טזוַיָּ֩שָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה:
Esau returned on…his way: (Gen. Rabbah 78:15) Esau alone, the four hundred men slipped away one by one. Where did the Holy One, blessed be He, recompense them? In the days of David, as it is said: “[and none of them escaped] except four hundred young men who rode on the camels” (I Sam. 30:17).   וישב ביום ההוא עשו לדרכו: עשו לבדו וארבע מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. והיכן פרע להם הקב"ה, בימי דוד, שנאמר (ש"א ל יז) כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים:
17And Jacob traveled to Succoth and built himself a house, and for his cattle he made booths; therefore he named the place Succoth.   יזוְיַֽעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֨הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵֽׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת:
and built himself a house: He stayed there eighteen months: summer, winter, and summer. “Succoth” denotes summer. “A house” denotes winter, and [again] “succoth” denotes summer. — [from Gen. Rabbah 78:16]   ויבן לו בית: שהה שם שמונה עשר חדש, קיץ וחורף וקיץ. סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ:
18And Jacob came safely [to] the city of Shechem, which is in the land of Canaan, when he came from Padan aram, and he encamped before the city.   יחוַיָּבֹא֩ יַֽעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:
And Jacob came safely: Heb. שָׁלֵם, lit., whole, unimpaired in his body, for he was cured of his limp and whole with his money. He did not lose anything because of that entire gift that he had given Esau. [He was also] whole with his Torah, for he had not forgotten [any of] his studies in Laban’s house. — [from Gen. Rabbah 79:5, Shab. 33b]   שלם: שלם בגופו, שנתרפא מצליעתו. שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן:
the city of Shechem: Heb. עִיר, [meaning] the city of Shechem, like לְעִיר, to the city, and similar to this, “until they came to Bethlehem (בֵּית לֶחֶם)” (Ruth 1:19).   עיר שכם: כמו לעיר, וכמוהו (רות א יט) עד בואנה בית לחם:
when he came from Padan-aram: Like a person who says to his companion, “So-and-so came out from between the teeth of lions and returned safely.” Here too, he came whole from Padan-aram, from Laban and from Esau, who had come to attack him on the way.   בבאו מפדן ארם: כאדם האומר לחבירו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם, אף כאן ויבא שלם מפדן ארם, מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך:
19And he bought the part of the field where he had pitched his tent from the sons of Hamor, the father of Shechem, for a hundred kesitas.   יטוַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:
kesitas: [This is a coin known as] a ma’ah. Rabbi Akiva said, “When I traveled to the cities by the sea, they called a ma’ah, kesita.” (The Targum renders it חוּרְפָן, good, acceptable everywhere, like [above 23:16] “accepted by the merchant”). [from Rosh Hashanah 26a]   קשיטה: מעה. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה (ותרגומו חורפן, טובים, חריפים בכל מקום, כגון עובר לסוחר):
20There he erected an altar, and he named it "God is the God of Israel."   כוַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
and he named it, “God is the God of Israel.”: Not that the altar is called “the God of Israel,” but since the Holy One, blessed be He, had been with him and saved him, he named the altar because of the miracle, in-order that the praise of G-d be mentioned when it was called by its name. That is to say: He Who is God that is the Holy One, blessed be He-He is God to me, whose name is Israel. We find something similar in connection with Moses: “and he named it Hashem Nissi” (Exod. 17:15). Not that the altar was called Hashem, but because of the miracle he named the altar thus, to mention the praise of the Holy One, blessed be He: “The Lord is my miracle.” Our Rabbis (Meg. 18a) interpreted it to mean that the Holy One, blessed be He, called Jacob God [rendering: and the God of Israel called him God]. The words of Torah are “like a hammer that shatters a rock” (Jer. 23:29). They divide into many meanings, but I have come to establish the simple meaning of the verse.   ויקרא לו אל אלהי ישראל: לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לא-להים לי ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי: