Genesis Chapter 6

5And the Lord saw that the evil of man was great in the earth, and every imagination of his heart was only evil all the time.   הוַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם:
6And the Lord regretted that He had made man upon the earth, and He became grieved in His heart.   ווַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ:
And the Lord regretted that He had made: Heb. וַיִנָּחֶם. It was a consolation to Him that He had created him [man] of the earthly beings, for had he been one of the heavenly beings, he would have caused them to rebel. [This appears in Genesis Rabbah (27:40).   וינחם ה' כי עשה: נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן:
and He became grieved: [I.e.,] man [became grieved],   ויתעצב: האדם:
in His heart: [the heart] of the Omnipresent. It entered the thought of God to cause him [man] grief. This is the translation of Onkelos [i.e., Onkelos supports the view that וַיִּתְעַצֵּב refers to man]. Another explanation of וַיִּנָּחֶם: The thought of the Omnipresent turned from the standard of clemency to the standard of justice. It entered His thoughts to reconsider what to do with man, whom He had made upon the earth. And similarly, every expression of נִחוּם in Scripture is an expression of reconsidering what to do. [For example] (Num. 23:19): “Nor the son of man that He should change His mind (וְיִתְנֶחָם)”; (Deut. 32:36): “And concerning His servants He will change His mind (יִתְנֶחָם)”; (Exod. 32:14): “And the Lord changed His intent concerning the evil (וַיִּנָּחֶם)”; (I Sam. 15:11): “I regret (נִחַמְתִּי) that I made [Saul] king.” These are all an expression of having second thoughts.   אל לבו: של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם:
and He became grieved: Heb. וַיִּתְעַצֵּב, He mourned over the destruction of His handiwork [i.e., according to this second view, וַיִּתְעַצֵּב refers to God], like (II Sam. 19:3): “The king is saddened (נֶעֱצַב) over his son.” This I wrote to refute the heretics: A gentile asked Rabbi Joshua ben Korchah, “Do you not admit that the Holy One, blessed be He, foresees the future?” He [Rabbi Joshua] replied to him, “Yes.” He retorted, “But it is written: and He became grieved in His heart!” He [Rabbi Joshua] replied, “Was a son ever born to you?” “Yes,” he [the gentile] replied. “And what did you do?” he [Rabbi Joshua] asked. He replied, “I rejoiced and made everyone rejoice.” “But did you not know that he was destined to die?” he asked. He [the gentile] replied, “At the time of joy, joy; at the time of mourning, mourning.” He [Rabbi Joshua] said to him, “So is it with the work of the Holy One, blessed be He; even though it was revealed before Him that they would ultimately sin, and He would destroy them, He did not refrain from creating them, for the sake of the righteous men who were destined to arise from them.” - [from Gen. Rabbah 27:4]   ויתעצב אל לבו: נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:
7And the Lord said, "I will blot out man, whom I created, from upon the face of the earth, from man to cattle to creeping thing, to the fowl of the heavens, for I regret that I made them."   זוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֨ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם:
And the Lord said,"I will blot out man: He is dust, and I will bring water upon him, and I will blot him out. Therefore, the expression מִחוּי is used. — [from Tan. Buber, Noah 4]   ויאמר ה' אמחה את האדם: הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי:
from man to cattle: They too corrupted their way (Gen. Rabbah 28:8). Another explanation: Everything was created for man’s sake, and since he will be annihilated, what need is there for these [the animals]? (Sanh. 108a).   מאדם עד בהמה: אף הם השחיתו דרכם. דבר אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו:
for I regret that I made them: I am thinking what to do about having made them.   כי נחמתי כי עשיתים: חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים:
8But Noah found favor in the eyes of the Lord.   חוְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: